קיט בונד
 | |||||
| לידה |
6 במרץ 1939 (גיל: 85) סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | כריסטופר סמואל בונד | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת וירג'יניה אוניברסיטת פרינסטון | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| דת | פרסביטריאניזם | ||||
| בת זוג | לינדה פל (מאז 2002) | ||||
| |||||
כריסטופר סמואל בונד (באנגלית: Christopher Samuel Bond; נולד ב-6 במרץ 1939) הוא פוליטיקאי לשעבר אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מיזורי בשנים 1987–2011. טרם כהונתו בסנאט היה מושל המדינה במשך שתי תקופות כהונה לא רצופות, הראשונה השנים 1973–1977, והשנייה בשנים 1981– 1985. ב-2009 הודיע כי אין בכוונתו להתמודד לתקופת כהונה חמישית בסנאט לקראת בחירות אמצע הכהונה של 2010. הוא עזב את הסנאט בראשית 2011, ונעשה שותף במשרד עורכי הדין "תומפסון קובורן".
ביוגרפיה
תחילת דרכו וקריירתו
בונד, דור שישי לתושבי מיזורי, נולד בסנט לואיס שבמדינה, בנם של אליזבת' (לבית גרין) וארתור ד. בונד. אביו היה קפטן בקבוצת הפוטבול מיזורי טייגרס משנת 1924 וזוכה במלגת רודס. סבו מצד אמו, א. פ. גרין, הקים את "א.פ. תעשיות ירוקות", יצרנית של מוצרי כיבוי אש ומעסיק מרכזי במשך שנים רבות בעיר מקסיקו שבמיזורי, שם גדל בונד.
ב-1956 סיים בונד את לימודיו באקדמיית דירפילד שבמסצ'וסטס, וב-1960 השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי. שלוש שנים אחר כך, ב-1963, קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה. הוא היה עוזרו המשפטי של השופט אלברט טאסל, נשיא בית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים של ארצות הברית באטלנטה שבג'ורג'יה. בונד עסק בעריכת דין בין השנים 1964–1967 במשרד עורכי הדין "קובינגטון & ברלינג" שבוושינגטון הבירה.
בסתיו 1967 שב בונד למקסיקו שבמיזורי, עיר ביתו, וב-1968 התמודד לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס התשיעי של מיזורי, שבסיסו יישובים וערים בצפון-מזרח המדינה. בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הרפובליקנית הוא גבר על עמיתו אנתוני שרודר ברוב של 56% מהקולות, וזכה ב-19 מתוך 23 מחוזות מיזורי. בבחירות הכלליות שהתקיימו בנובמבר בונד כמעט והצליח לגבור על יריבו, חבר הקונגרס המכהן ביל האנגייט, אך הפסיד לו בפער של 4% מקולות הבוחרים. בונד זכה בשמונת המחוזות התחומים במחוז הקונגרס התשיעי. ב-1969 שכר ג'ון דנפורת' — אז התובע הכללי של מיזורי — את בונד כעוזר התובע הכללי. במשרדו של דנפורת' הוביל בונד את האגף להגנת הצרכן במשרד זה. ב-1970, כאשר היה בן 31, נבחר בונד למבקר המדינה של מיזורי.
מושל מיזורי
ב-1972 נבחר בונד למושל מדינת מיזורי ברוב של 55 אחוזים מקולות הבוחרים לעומת 45% של יריבו מהמפלגה הדמוקרטית, מה שהפך אותו, בגיל 33, למושל הצעיר ביותר בתולדות מיזורי. בונד היה הרפובליקני הראשון זה 28 שנה שהושבע לתפקיד זה.
על עמידתו של בונד בדרישה החוקתית למגורים במיזורי כדי למלא את תפקיד המושל האפילה הטלת דופי, אך בית המשפט העליון במיזורי דחה הטלת דופי זו ב-1972. החוק במיזורי קובע כי על המושל להיות תושב מיזורי לפחות במשך עשור. בעשר השנים שקדמו להתמודדותו של בונד, הוא למד בבית הספר למשפטים במדינת וירג'יניה, היה עוזר משפטי לשופט באטלנטה, עבד במשרד עורכי דין בוושינגטון הבירה, הגיש בקשה להירשם בלשכות עורכי הדין של וירג'יניה וג'ורג'יה, רשם מכונית על שמ במחוז קולומביה והגיש בקשה לרישום נישואין בקנטקי. בית המשפט העליון של מיזורי גיבה את בונד וציין כי מגורים "הם בעיקר עניין של כוונה" ולא דרושה "נוכחות פיזית ממשית". בית המשפט קבע בנוסף כי בית מגורים הוא "אותו מקום בו שוכן ביתו האמיתי, הקבוע והיציב של האדם, אליו ישוב כאשר הוא נעדר ממנו"[1].
במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976 נמנה בונד ברשימת האישים הפוטנציאליים לתפקיד סגן הנשיא כעמית למרוץ של ג'רלד פורד[2]. במובנים רבים הפגין בונד עמדות מתונות במהלך כהונתו הראשונה כמושל. לראיה, נמתחה עליו ביקורת מצד האגף השמרני במפלגתו על תמיכתו בתיקון לשוויון זכויות. ב-25 ביוני 1976 הוא חתם על צו מנהלי שמבטל את "צו ההשמדה" נגד חברי כנסיית המורמונים שהונפק על ידי המושל לילברן בוגס ב-27 באוקטובר 1838[3].
בבחירות 1976, בהפסד מפתיע, הפסיד בונד בפער זעום בבחירות לכהונה שנייה בידי ג'וזף פ. טיזדייל, אז התובע המחוזי במחוז ג'קסון. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1980, רשם בונד קאמבק מוצלח למשרד המושל אחרי שהצליח לגבור בבחירות המקדימות על סגן המושל המכהן ביל פלפס. בבחירות הכלליות הוא ניצב בפני המושל טיזדייל, וגם אותו ניצח. בשנת 1977 וב-1983 היה יושב ראש אגודת המושלים במערב התיכון. ב-1985 הוחלף בתפקיד המושל בידי ג'ון אשקרופט, אותו בונד מינה לתפקיד מבקר המדינה כאשר נבחר למושל. לימים ישרתו השניים זה לצד זה בסנאט של ארצות הברית.
בסנאט של ארצות הברית
לאחר שהסנאטור תומאס איגלטון החליט שלא להתמודד מחדש לסנאט, נבחר בונד ב-1986 לסנאט של ארצות הברית, תוך שהוא מנצח את סגנית המושל הארייט וודס ברוב של 53% לעומת 47%. בונד נבחר מחדש ב-1992 בשיעור תמיכה פחוּת מן הצפוי, כשפעם זו גבר על חברת מועצת עיריית סנט לואיס ג'רי רוטמן-סרוט. ב-1998 הביס בונד באופן מוחץ את התובע הכללי של מיזורי (ולימים מושל המדינה) ג'יי ניקסון ואת תמרה מילאי, מועמדת המפלגה הליברטריאנית לאחר מסע בחירות ממושך, וב-2004 זכה בפעם האחרונה לכהונה רביעית בסנאט.
בונד היה תומך נלהב בהרחבת הסחר החופשי עם העולם השלישי, ודגל במתן סמכות לנשיא ארצות הברית לעקוב אחרי יחסי מסחר עם מדינות אחרות. הוא הצביע בעד אשרור הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) ובעד הסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה (CAFTA). כמו כן, כסנאטור, בונד האמין בנורמליזציה של יחסי המסחר בין ארצות הברית לווייטנאם וסין. במהלך כהונתו בסנאט היה סגן יו"ר ועדת המודיעין, וחבר בוועדת העסקים הקטנים והיזמות, בוועדת הסביבה והעבודות הציבוריות ובוועדת ההקצבות של הסנאט.
במהלך הקונגרס ה-109 של ארצות הברית, הארגון הסביבתני "רפובליקנים להגנת הסביבה" (REP) העניק לבונד דירוג נמוך במיוחד בן "מינוס 2" עבור מושב קונגרס זה, בנימוק הצבעותיו נגד הגנת הסביבה בשבע סוגיות שנחשבו קריטיים על ידי הארגון. על פי כרטיס הניקוד של ארגון זה משנת 2006, בונד תמך בקידוחי נפט הן מחוץ לחוף והן בשמורת הטבע הארקטית הלאומית (Arctic National Wildlife Refuge), תוך התנגדות להצעת חוק שהציעו "תוכניות יעילות ומשאבים מתחדשים לשיפור אבטחת האנרגיה, הפחתת עלויות והפחתת השפעות סביבתיות הקשורות באנרגיה"[4]. בונד בתגובה הצהיר כי מעדיף אנרגיה נקייה מפחמן מאשר אנרגיה גרעינית.
עם תום כהונתו הרביעית בינואר 2011, הודיע בונד ב-8 בינואר 2009 כי אין בכוונתו להתמודד לתקופת כהונה חמישית בסנאט ועל הסרת מועמדותו הצפויה לקראת בחירות אמצע הכהונה ב-2010[5]. רוי בלאנט, אז חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, נבחר אל המושב הריק שהותיר אחריו בונד אחרי שגבר בבחירות על רובין קרנהאן, מזכירת המדינה של מיזורי ובתם של מל וג'ין קרנהאן.
קישורים חיצוניים
- קיט בונד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ג'ייק ואגמן, Would Rahm pass the Kit Bond residency test?, באתר St. Louis Post-Dispatch, 5 באפריל 2010 (באנגלית)
- ^ Senators say whether they’d agree to be vice president, מאורכב באתר Wayback Machine, 12 במאי 2008 (באנגלית)
- ^ ג'ייסמ ג'יינגה, 160 years later, Illinois ready to offer Mormons an apology, באתר שיקגו טריביון, 7 באפריל 2004 (באנגלית)
- ^ Republicans for Environmental Protection 2006 Scorecard, מסמך מאת "הרפובליקנים להגנת הסביבה", מאורכב ב-Wayback Machine (באנגלית)
- ^ קן רודין, Missouri Sen. Kit Bond To Announce Retirement, באתר NPR, 8 בינואר 2009 (באנגלית)
