קלייבורן פוקס ג'קסון

קלייבורן פוקס ג'קסון
Claiborne Fox Jackson

לידה	4 באפריל 1806 מחוז פלמינג, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	6 בדצמבר 1862 (בגיל 56) ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל מיזורי ה־15 3 בינואר 1861 – 31 ביולי 1861 (210 ימים) סגן תומאס קוט ריינולדס → רוברט מרסלוס סטיוארט המילטון רוואן גמבל ←
חבר הסנאט של מיזורי 1836–1848 (כ־12 שנים)

קלייבורן פוקס ג'קסון (באנגלית: Claiborne Fox Jackson; ‏5 באפריל 1806 – 6 בדצמבר 1862) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-15 של מדינת מיזורי, וכיהן בתפקיד מ־3 בינואר 1861 עד 31 ביולי 1861 – עת הודח בידי הרוב תומך-האיחוד באספה הכללית של מיזורי, לאחר שתכנן לכפות את פרישת המדינה מהאיחוד והצטרפותה אל קונפדרציית המדינות של אמריקה.

ראשית חייו

קלייבורן פוקס ג'קסון, בנו של דמפסי קרול ומרי אוריאה "מולי" (לבית פיקט) ג'קסון, נולד בשנת 1806 במחוז פלמינג שבקנטקי. היו לו מספר אחים גדולים. אביו, דמפסי קרול ג'קסון, היה בעל מטעים עשיר שגידל טבק והחזיק עבדים. פוקס התחנך בביתו והוכשר להיות בעל מטעים. בן דודו מדרגה שנייה היה ג'ון ג'קסון, ובן דודו מדרגה שלישית היה ג'רוויס ג'קסון ג'וניור — אביו ואחיו (בהתאמה) של הנקוק לי ג'קסון, המושל ה־13 של מיזורי, שהיה גם בן דודו מדרגה שלישית של קלייבורן פוקס ג'קסון. השניים חלקו סבא־רבא משותף בשם ג'וזף ג'קסון האב. ג'ון וג'רוויס ג'וניור מכרו מאוחר יותר את האדמות שיהפכו למחוז לורל שבקנטקי.

בשנת 1826 עבר ג'קסון לעיירה פרנקלין שבמדינת מיזורי, שם התחיל שביל סנטה פה . השביל שימש כנתיב סחר חשוב עם מקסיקו. בעוד שהכלכלה ברוב האזור הייתה חלשה, פרנקלין צמחה והפכה לשוקקת ומצליחה. ג'קסון ואחיו הבכור פתחו חנות מסחרית בעיירה. רוב התושבים החדשים הגיעו מדרום ארצות הברית והביאו עמם את עבדיהם. הם הקימו חוות לאורך נהר המיזורי, והאזור הפך למוקד מרכזי של עבדות במדינה.

תחילת דרכו הפוליטית

ג'קסון נכנס לעולם הפוליטי דרך קשריו המשפחתיים עם ד"ר ג'ון סאפינגטון, רופא ואיש עסקים בולט במיזורי, ועם גיסו מרדית' מרמדיוק (לימים מושל מיזורי בעצמו). ב-1836 נבחר ג'קסון לבית הנבחרים של מיזורי מטעם מחוז סאלין, ושירת בו 12 שנים — במהלכן אף כיהן כיושב הראש ב-1844 ו-1846. בראשית דרכו הפוליטית כמעט והסתבך בדו-קרב עם מועמד המפלגה הוויגית למושל, ג'ון ב. קלארק, על רקע האשמות בהונאת בחירות. עם הזמן הפכו השניים לבני ברית פוליטיים, לאחר שקלארק עבר אל המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 1848 נבחר לסנאט של מיזורי, והוביל את מחנה הדמוקרטים תומכי-העבדות שנאבק להדיח את הסנאטור הוותיק תומאס הארט בנטון שתמך באיחוד ובהגבלת העבדות. הדבר גרם לקרע משפחתי — גיסו מרמדיוק נותר נאמן לבנטון, מה שפגע בסיכוייו להיבחר בעצמו למושל בהמשך. ב-1849 הציג ג'קסון את מה שנודע כ"החלטות ג'קסון" — סדרת עקרונות פרו-דרומיים שהתנגדו להתערבות הקונגרס של ארצות הברית בסוגיית העבדות במדינות ארצות הברית, והתנגדו לפשרות עם הצפון. ההחלטות קראו לכל נציגי מיזורי בקונגרס לתמוך במדיניות הזו. הן התקבלו, ובסופו של דבר הביאו להדחתו של בנטון מהסנאט של ארצות הברית. תומכי בנטון הגיבו בפגיעה בקריירה הפוליטית של ג'קסון, ומנעו ממנו לזכות במועמדות הדמוקרטית לקונגרס ב-1853 וב-1855.

ב-1857 מונה ג'קסון לנציב הבנקאות של מיזורי. הוא ייסד מערכת של שישה בנקים מדינתיים עם סניפים הפזורים ברחבי מיזורי, מה ששיפר את היציבות הכלכלית, במיוחד באזורים כפריים. במסגרת תפקידו ערך ביקורים ברחבי המדינה, ניצל אותם להרחבת רשת הקשרים הפוליטיים שלו, והכין את הקרקע לקראת מסע בחירות לתפקיד המושל.

מושל מיזורי

דיוקן של ג'קסון משנת 1861

בסתיו 1860 התפטר ג'קסון מתפקידו כנציב הבנקאות כדי להתמודד על תפקיד מושל מיזורי. הוא ניהל את מסע הבחירות שלו כמועמד דמוקרטי ותומך סטיבן דאגלס, המועמד הדמוקרטי לנשיאות בבחירות 1860 שהתנגד לפרישת מדינות מהאיחוד. ג'קסון ניצח את יריבו המרכזי, סמפל אור, בפער של כמעט עשרת אלפים קולות. למרות זאת, מיד לאחר הבחירות החל ג'קסון לפעול מאחורי הקלעים לקידום פרישתה של מיזורי מהאיחוד. הוא נכנס לתפקידו כמושל ב-3 בינואר 1861. בנאום ההשבעה שלו טען שמיזורי חולקת קשר ואינטרסים עם שאר המדינות המתירות עבדות, ולא תוכל להיפרד מהן במקרה של פירוק האיחוד. הוא קרא לכנס ועידה מדינתית שתחליט בנושא.

ב-18 בפברואר הצביעו תושבי מיזורי בעד כינוס ועידה מיוחדת שתדון בפרישה ובסוגיות אחרות. נציגי הוועידה דחו את רעיון הפרישה ברוב מוחץ של 98 נגד 1, חרף מאמצי השכנוע של ג'קסון. לאחר מכן הודיע ג'קסון כי ימשיך במדיניות קודמו, רוברט מרסלוס סטיוארט, לפיה מיזורי תשמור על "נייטרליות חמושה" – דהיינו לא תספק נשק או חיילים לאף צד במלחמת האזרחים האמריקנית המתקרבת.

לאחר קרב פורט סאמטר שהתקיים בקרוליינה הדרומית ב-12–13 באפריל 1861 בעקבות תקיפת קונפדרציית המדינות של אמריקה, פרסם נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן צו לגיוס מיליציות מהמדינות השונות, וביקש מהן, כולל ממיזורי, לספק 75 אלף חיילים לצבא הפדרלי על מנת לדכא את המרד. ג'קסון הגיב כדלקמן:

אדוני: מברקך מיום 15 בחודש, המבקש ממיזורי ארבעה רגימנטים לשירות מידי, התקבל. אין עוררין כי החיילים נועדו להיות חלק מצבאו של הנשיא לצורך הכרזת מלחמה על תושבי המדינות שפרשו. לדידי, בקשתך אינה חוקית, אינה חוקתית, מהפכנית במטרתה, לא אנושית, שטנית, ואין באפשרותי להיעתר לה. מיזורי לא תספק ולו איש אחד לשם מסע צלב טמא שכזה.

— Historic Missourians - Claiborne Fox Jackson, מהאתר State Historical Society of Missouri (באנגלית)

באותה תקופה ניהל ג'קסון חליפת מכתבים עם נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, ובצוותא תכננו לבצע הפיכה צבאית שתפריש את מיזורי מהאיחוד. הנכס האסטרטגי המרכזי בתוכנית זו היה מחסן הנשק הפדרלי בסנט לואיס, שבו אוחסנו כמויות גדולות של נשק ותחמושת. ג'קסון זמם להשתלט על המחסן וביקש מדייוויס לשלוח תותחים על מנת לפרוץ חומותיו.

מפקד המחסן היה קפטן נת'ניאל ליון , קצין בצבא ארצות הברית ותומך מובהק באיחוד. ב-26 באפריל 1861, בהוראת מזכיר המלחמה של ארצות הברית סיימון קמרון, פעל ליון יחד עם מתנדבים ממיזורי וכוחות צבאיים מאילינוי להעברה חשאית של 21 אלף כלי נשק (מתוך 39 אלף כלי הנשק שהיו במחסן) אל מעבר לנהר המיסיסיפי, לעיר אלטון שבאילינוי, כדי להגן עליהם מפני ניסיון השתלטות של הקונפדרציה.

כיבוש קמפ ג'קסון

ב-3 במאי 1861 הורה ג'קסון למיליציית המתנדבים של מיזורי להתכנס במחנות אימונים שונים ברחבי המדינה, כולל בסנט לואיס, לשישה ימי אימון. הם התאספו ב"חורשת לינדל" (Lindell's Grove) שבקצה המערבי של העיר, בבסיס צבאי שלימים ייקרא "קמפ ג'קסון". הפקודה של המושל ג'קסון הייתה חוקית לפי חוקת מיזורי , כל עוד ההתכנסות נועדה לאימון בלבד ולא לפעולה התקפית נגד כוחות פדרליים. בפועל, המיליציה בסנט לואיס נשלטה ברובה על ידי תומכי פרישה מהאיחוד, ואף גייסה רגימנט חדש (הרגימנט השני של מיזורי) שהיה מורכב כמעט כולו מתומכי קונפדרציה. בנוסף, ארטילריה שנתפסה על ידי הקונפדרציה מארסנל הנשק הפדרלי בבאטון רוז' שבלואיזיאנה נשלחה לקמפ ג'קסון והועברה אליו בחשאי באמצעות אוניית קיטור.

קפטן נת'ניאל ליון, שזיהה באיום זה סכנה לארסנל הפדרלי בסנט לואיס, הגיב בכוח צבאי. ב-10 במאי 1861 הוא כיתר את קמפ ג'קסון בכוחות מתנדבים תומכי-איחוד (בעיקר מהגרים גרמנים מסנט לואיס), ושבה את לוחמי מיליציית המתנדבים. בזמן שהשבויים הובלו לארסנל, מהומות פרצו ברחובות. במהלך יומיים של ירי והתפרעויות נהרגו חיילים, שבויים ועוברי אורח חפים מפשע. האירועים העיבו על דעת הקהל, וחברי האספה הכללית של מיזורי נעתרו באופן מידי לקריאתו של ג'קסון לחוקק חוק שיחלק את המדינה למחוזות צבאיים ויאפשר הקמת משמר מדינתי.

מלחמת האזרחים האמריקנית

ראו גם – מלחמת האזרחים האמריקנית

ב-11 במאי 1861 מינה ג'קסון את סטרלינג פרייס לתפקיד מייג'ור גנרל במשמר המדינתי של מיזורי, והורה לו להתנגד לפעולות מצד כוחות פדרליים ומתנדבים תומכי-איחוד ממיזורי ששירתו בצבא הפדרלי האמריקאי. למחרת, ב-12 במאי, נועד פרייס עם הגנרל ויליאם ס. הרני , מפקד הכוחות הפדרליים במיזורי, והשניים הסכימו על "הפסקת האש פרייס–הרני", שאפשרה למיזורי להישאר נייטרלית לעת עתה.

לכאורה, פרייס התחייב שכוחות הצבא של מיזורי וממשלתה יפעלו לשמירת המדינה באיחוד, ויבלמו את כניסת צבא הקונפדרציה אליה. אך במקביל, ג'קסון שלח בחשאי שליחים לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס ולמפקדים בדרום ארקנסו בבקשה לפלוש מיד למיזורי. הוא הבטיח שהמשמר המדינתי ישתף פעולה עם צבא הקונפדרציה במערכה נגד הכוחות הפדרליים לשם "שחרור" סנט לואיס. בנוסף, סגן מושל מיזורי תומאס קוט ריינולדס נסע לריצ'מונד באישורו של פרייס על־מנת לבקש מהנשיא דייוויס להורות על הפלישה. תומכי האיחוד במיזורי התאכזבו ממה שתפסו כהתמסרות חד־צדדית של הרני להסכם הפסקת האש, ותבעו את הדחתו. הרני הודח ב-30 במאי, והוחלף זמנית בנת'ניאל ליון, שקודם מדרגת קפטן לבריגדיר גנרל על לוחמים מתנדבים.

ב-11 ביוני 1861 ניסה ג'קסון להאריך את הפסקת האש בפגישה עם ליון, אך ליון מיאן. הוא צעד בראש כוחותיו לעבר ג'פרסון סיטי, וב-13 ביוני נכנס לשטחי עיר הבירה. ג'קסון ופקידים נוספים תומכי קונפדרציה נסו לעיר בוּנוויל. ב-17 ביוני הובס המשמר המדינתי בפיקוד אחיינו של ג'קסון, ג'ון סאפינגטון מרמדיוק, בקרב מול כוחות האיחוד בבונוויל.

ב-5 ביולי, ליד קארת'ייג' (Carthage), נטל ג'קסון את הפיקוד על 6,000 לוחמים מהמשמר המדינתי (ובכך נהיה למושל השני בהיסטוריה של ארצות הברית שמוביל צבא בקרב, אחרי אייזק שלבי מקנטקי במלחמת 1812), והצליח להדוף כוח של צבא האיחוד שהיה קטן בהרבה מזה שלו, בפיקודו של קולונל פרנץ זיגל . עם זאת, ידם של הכוחות הפדרליים היו על העליונה, וליון רדף אחרי ג'קסון ופרייס עד לדרום־מערב מיזורי.

גלותו

ב-22 ביולי 1861 התכנסה שוב ועידת המדינה של מיזורי בג'פרסון סיטי. הוועידה הצביעה שוב נגד פרישת המדינה מהאיחוד, וב-31 ביולי הכריזה על משרת המושל כעל פנויה. באותו יום מינתה הוועידה את המילטון רוואן גמבל, לשעבר נשיא בית המשפט העליון של מיזורי, כמושל דה פקטו. הוא מילא את התפקיד במשך תקופת מלחמת האזרחים האמריקנית.

ג'קסון לא הכיר בהחלטות הוועידה. ב-5 באוגוסט פרסם הכרזה שבה טען כי מיזורי היא רפובליקה חופשית, וביטל את כל קשריה עם האיחוד. הוא נסע לריצ'מונד שבווירג'יניה כדי להיפגש עם נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס ולבקש סיוע כלכלי וצבאי לכוחות המיליציה של הגנרל פרייס וכן הכרה רשמית מצד ממשלת הקונפדרציה.

ב-28 באוקטובר 1861 התכנסה בעיר ניאושו קבוצת מחוקקים מתנגדי-איחוד מהאספה הכללית של מיזורי (בנוכחותו של ג'קסון), והעבירה חוק שאישר את הפרישה מהאיחוד. ב-28 בנובמבר 1861 הכירה הקונפדרציה במיזורי כמדינה ה-12 שלה, עם ג'קסון כמושל. קבוצת ניאושו אף בחרה סנאטורים וחברי בית הנבחרים אל הקונגרס של קונפדרציית המדינות . עם זאת, באותה העת שלטו כוחות האיחוד כמעט בכל שטחי מיזורי, ולכן להכרה ולבחירות לא הייתה משמעות מעשית.

ג'קסון מצא מקלט בארקנסו יחד עם הגנרל פרייס והמיליציה של מיזורי. הם הובסו בצורה קשה בידי כוחות האיחוד בקרב פי רידג' במרץ 1862. באביב אותה שנה נסע ג'קסון לדרום ארקנסו כדי להתארגן מחדש ולהתייעץ עם פורשי-איחוד עשירים נוספים ממיזורי שנמלטו דרומה. הם דנו באפשרות של יציאה למערכה להשתלטות מחודשת על מיזורי, אך ג'קסון מת מדלקת ריאות וסרטן הקיבה לפני שמהלך כזה יצא לפועל. הפלישה לא בוצעה מעולם.

מותו

מצבתו של ג'קסון

בריאותו של ג'קסון הידרדרה לאורך שנת 1862. בנובמבר של אותה שנה נסע לליטל רוק כדי להשתתף בתכנון מערכה צבאית לשם השתלטות מחדש על מיזורי. ב-6 בדצמבר 1862 מת ג'קסון מדלקת ריאות בגיל 56 בבית מגורים בליטל רוק, לאחר שנחלש בשל מחלת סרטן הקיבה.

בתחילה סורב להיקבר במיזורי בשל הובלתו את תנועת הפרישה מהאיחוד. הוא נקבר בבית העלמין מאונט הולי שבליטל רוק. בתום מלחמת האזרחים הוצאה גופתו מן הקבר והועברה לקבורה מחדש בבית העלמין המשפחתי של משפחת סאפינגטון, משפחת אשתו, במחוז סאלין שבמיזורי. גם שלוש נשותיו של ג'קסון קבורות שם.

בשנת 1967 רכשה מדינת מיזורי את בית העלמין במסגרת מאמץ להנציח את קבריהם של מושלי המדינה. המקום נשמר כאתר היסטורי מדינתי. גיסו של ג'קסון, המושל מרדית' מרמדיוק, מת גם הוא במהלך מלחמת האזרחים ונטמן באותו בית עלמין. חמיהם המשותף, ג'ון סאפינגטון, ייסד את בית העלמין ששטחו שני דונמים בשנת 1831, ובו 111 חלקות קבר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלייבורן פוקס ג'קסון בוויקישיתוף

• קלייבורן פוקס ג'קסון, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• קלייבורן פוקס ג'קסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קלייבורן פוקס ג'קסון40831073Q373923