ההתנקשות בעלי ח'אמנאי
| חלק ממבצע שאגת הארי | |
|---|---|
.jpg) | |
| עלי ח'אמנאי, 12 בפברואר 2026, 16 ימים טרם ההתנקשות | |
| תאריך | 28 בפברואר 2026 |
| מקום |
 טהראן, איראן |
| סוג | סיכול ממוקד, תקיפה אווירית |
| תוקף | |
| יעדים |
 עלי ח'אמנאי |
| תוצאות | חיסול ח'אמנאי |
| אבדות | 5 הרוגים (כולל ח'אמנאי) |
| אמצעי תקיפה | מטוסי קרב שהטילו 30 חימושים כבדים, ולפי פרסומים זרים גם טילי "אנקור כחול" |
ההתנקשות בעלי ח'אמנאי הייתה תקיפה אווירית ממוקדת שבוצעה ב-28 בפברואר 2026 בטהראן, ובמהלכה נהרג המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי. המבצע יצא לפועל ביומו הראשון של מבצע שאגת הארי, כפעולה משולבת של ישראל וארצות הברית.[1]
מלבד ח'אמנאי, נהרגו בתקיפת המתחם ארבעה בני אדם נוספים.
רקע
ערכים מורחבים – ניסיון ההתנקשות בעלי ח'אמנאי, מבצע שאגת הארי
האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'אמנאי היה המנהיג העליון של איראן, מרג'ע תריסרי שיעי והוביל את הקו השמרני בה. לפני כן כיהן כנשיאה השלישי של הרפובליקה האסלאמית.
ח'אמנאי היה ממנהיגי המהפכה האסלאמית וממעצבי המשטר של הרפובליקה האסלאמית. בשנת 1981 נעשה נשיא איראן וכיהן בתקופת מלחמת איראן–עיראק, בעת העימות המדמם בין המשטר למוג'אהדין ח'לק, ובמהלך ההתקוממות בכורדסתאן. באותה השנה, ב-27 ביוני, נפצע ח'אמנאי לאחר שנשא נאום לתפילה, כאשר פצצה שהונחה בטייפ ההקלטה שלפניו התפוצצה, ופגעה בזרועו, במיתרי הקול שלו ובריאותיו.[2] מאז נהפכה ידו הימנית למשותקת.
ב-1989 מת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שהיה אז המנהיג העליון של איראן, וח'אמנאי נבחר להיות המנהיג העליון החדש.
לאורך השנים ביסס ח'אמנאי את סמכותו ומשטרו והפך למנהיג המחנה השמרני. הוא וידא את קיומו של רוב חד-משמעי למחנה השמרני בפרלמנט ובנשיאות מאז תום כהונתו של מוחמד ח'אתמי כנשיא. התנגדותו למחנה הרפורמיסטי הובילה אותו לתמוך ולצדד בנשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד, תוך זיוף תוצאות בחירות והחמרת הרודנות וחיזוק מעמדם של משמרות המהפכה.
בעניין מדיניות החוץ, ח'אמנאי הנחה את ההתפשטות של כוח קודס, את חיזוקן ומימונן של מיליציות ברחבי המזרח התיכון, שיצרו את מה שח'אמנאי כינה "ציר ההתנגדות". תוך כדי כך איראן השיגה דריסת רגל ומידה רבה של שליטה והשפעה במדינות עם אוכלוסיות שיעיות משמעותיות: בעיראק, בתימן, בסוריה ובלבנון. בהשוואה לח'ומייני, הקו שלו נגד מדינת ישראל היה הרבה יותר תקיף והתבטא באמירות נגדה, בסיוע נכבד לארגוני טרור הנלחמים בה ואף במעורבות שלו בעימותים ישירים עמה. ח'אמנאי היה האחראי על תוכנית הגרעין האיראנית, שהובילה לסנקציות חריפות ולפגיעה בכלכלת איראן. התערערות הכלכלה והתגברות התסיסה האזרחית במהלך העשור השני של המאה ה-21 פגעו במעמדו של ח'אמנאי מבית, ולקראת סוף העשור שאיפותיה של איראן להפיץ את המהפכה הובילו אותה אל סף מלחמה מול ארצות הברית, שלבסוף תקפה את איראן במבצע פטיש חצות ובמבצע שאגת הארי.
הכנות
לאחר מבצע עם כלביא ביוני 2025, ח'אמנאי הפך למבודד יותר ויותר, והבונקר במתחם שלו היה כה עמוק שלמעלית שלו לקח יותר מחמש דקות להגיע לבונקר, מה שהפך את ההזדמנויות לתקוף לנדירות מאוד.[3] במשך חודשים לפני ההתקפה, המוסד וה-CIA עקבו אחר מיקומיו ודפוסי פעילותו של ח'אמנאי, גם על ידי פריצה למצלמות רחוב, ונודע להם כי פגישה של בכירים אמורה להתקיים בנוכחות ח'אמנאי,[3] ולכן התקיפות תוכננו כך שיתקיימו במקביל לפגישה.[3][4] גורמים ישראלים הצהירו כי ח'אמנאי נראה מעל פני הקרקע במעונו הרשמי הבולט זמן קצר לפני ההתנקשות.[5]
ההתנקשות
ב-28 בפברואר 2026, בשעות הבוקר המוקדמות לפי שעון ישראל, החלו ארצות הברית וישראל בתקיפה אווירית נגד איראן. בגל הראשון של המתקפה לאחר השעה 8 בבוקר שעון ישראל, הותקפו מערכות הגנה ומפקדת המודיעין האיראנית.[6] הותקפו שני כינוסים שונים של ההנהגה הפוליטית והצבאית, בהם מועצת ההגנה האיראנית, במטרה להרוג בכירים.
ח'אמנאי שהה אז באזור בטהראן, שבו התגורר בדרך כלל. בעקבות מודיעין צבאי מדויק התקיפה בוצעה במועד אליו המתינו זמן רב ובעת התקיפה שיגרו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי למעלה מ-30 חימושים על מתחם המגורים שלו, כאשר לפי פרסומים שונים נעשה שימוש גם בטילי "אנקור כחול".[7][8][9][10][11] מלבדו נהרגו גם עלי שמח'אני, יועצו הבכיר לענייני ביטחון וראש מועצת ההגנה האיראנית; מוחמד שיראזי, ראש הלשכה הצבאית של ח'אמנאי; עזיז נסירזאדה, שר ההגנה האיראני; מפקד משמרות המהפכה האסלאמית מוחמד פאכפור; עבד א-רחים מוסאווי, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן; ועוד. קציני מודיעין זיהו 3 פגישות שונות של בכירים פוליטיים וצבאיים, ועל פי דובר צה"ל נהרגו 40 בכירים איראניים בתוך דקה אחת.[12] לפי ניתוח של צילומי לווין מומחים של הדיילי מייל העריכו כי נתקפו שני מבנים שונים - אחד בו שהה ח'מאנאי עצמו ועוד מבנה בו חיכו בכירים נוספים לפגישה איתו.[13]
ב-1 במרץ פרסמה התקשורת הממלכתית באיראן באורח רשמי כי ח'אמנאי נהרג בעת ששהה במשרדו בשעות המוקדמות של שבת. במדינה הצהירו על 40 ימי אבל.
אחרית דבר
מכיוון שתפקיד המנהיג העליון ממונה על ידי מועצת המומחים ותפקיד סגן המנהיג העליון בוטל בשנת 1989, לח'אמנאי לא מונה יורש רשמי.[14] בהלווייתו של ח'אמנאי הוכרז כי מועצת המנהיגות הזמנית תכלול את חבר מועצת המומחים עלירזה ערפי, הנשיא מסעוד פזשכיאן ונשיא בית המשפט העליון ע'ולאם-חוסיין מחסני-אג'יי.[4][15] משמרות המהפכה מתעקשים למנות מנהיג קבוע במהירות.[16] סוכנות החדשות פארס (Fars) דיווחה שהם נמצאים ב"שלבים הסופיים" של בחירת מנהיג עליון חדש.[17] על פי הניו יורק טיימס, סייד מוג'תבא ח'אמנאי, בנו של האייתוללה עלי ח'אמנאי, הוא היורש הסביר ביותר.[18] ב-8 במרץ 2026, מוג'תבא נבחר לכהן בתור המנהיג העליון של איראן.
סוכנות הידיעות האיראנית פארס, דיווחה שח'אמנאי ייקבר בעיר הולדתו משהד.
תגובות
הפגנות וחגיגות
דיווחים על חיסולו של ח'אמנאי לוו בהפגנות וחגיגות במספר מדינות ברחבי אסיה, המזרח התיכון ואירופה. התגובות השתנו ממקום למקום: שיעירםמסוימות התכנסו אנשים לעצרות אבל ולהפגנות נגד ארצות הברית וישראל, בעוד שבמקומות אחרים קבוצות קטנות יותר התאספו כדי להביע תמיכה בתקיפות. דיווחים על חגיגות בעקבות מותו של ח'אמנאי צונזרו בסין.
עם אישור דבר מותו חגגו איראנים רבים בתוך המדינה ומחוצה לה את המאורע.
בפקיסטן, בה יש אוכלוסייה שיעית גדולה, רבים גינו את התקיפות שבהן נהרג ח'אמנאי והביעו סולידריות עם איראן. מפגינים שהתכנסו בערים מרכזיות הביעו התנגדות לחיסול והאשימו את הממשלה בשיתוף פעולה עקיף. בקראצ'י התרחשו עימותים קשים בין משטרת פקיסטן לבין מפגינים זועמים שהצליחו לפרוץ את החומה החיצונית של הקונסוליה האמריקנית בעיר, אירוע שהוביל למותם של לפחות תשעה בני אדם.[19] בעיר סקארדו, אזור בעל רוב שיעי העלו מפגינים באש בניין של משרדי האו"ם. המבנה נשרף כליל אך לא דווח על נפגעים בנפש. מאות מפגינים הפגינו מחוץ לקונסוליה האמריקנית בעיר לאהור. היו במקום עימותים קלים, אך המשטרה הצליחה לבלום את ניסיונות ההמון לחבל בשערי האבטחה ללא שימוש באלימות. בבירה אסלאמאבאד, המשטרה חסמה לחלוטין את כל הכבישים המובילים ל"אזור האדום", המאכלס את הנציגויות הדיפלומטיות ואת בניין הפרלמנט, במטרה למנוע אלימות.[19]
בהודו הצטרפו אלפי אנשים ברחבי המדינה להפגנות מחאה. מפגשי תפילה והפגנות נרחבות אורגנו בידי חברי קהילות מוסלמיות שיעיות בג'אמו וקשמיר, בניו דלהי ובאזורים נוספים. חלק מהמשתתפים נשאו דיוקנאות של ח'אמנאי ודגלי איראן וגינו את התקיפות. ארגון MMU וקהילות שונות פתחו במחאות רחבות והכריזו על שלושה ימי אבל לאות סולידריות עם איראן. בבנגלדש הפגנה שאורגנה על ידי ארגון ג'מאעת־א־איסלאמי של בנגלדש גינתה את הריגתו של ח'אמנאי וקראה להתערבות של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC).
הפגנות זועמות התרחשו בבגדאד בעיראק שגם בה יש אוכלוסייה שיעית גדולה. מפגינים פרו-איראנים התאספו מחוץ ל"אזור הירוק" המאובטח, בו ממוקמת שגרירות ארצות הברית.[19] הדבר ההוביל לעימותים עם כוחות הביטחון. הפגנות נגד המלחמה התקיימו גם ברבאט שבמרוקו, בעוד שבקנו שבניגריה הניפו מוסלמים שיעים דגלי איראן ופלסטין וגינו את פעולות ארצות הברית וישראל.
ברחבי ארצות הברית התאספו מפגינים בערים ובהן וושינגטון די.סי., ניו יורק, לוס אנג'לס, אטלנטה, שיקגו ובוסטון, פילדלפיה, כדי למחות נגד התקיפות האמריקאיות–ישראליות. במקביל התרחשו הפגנות תמיכה וחגיגות על מותו של חמניאי של גולים איראנים בערים שונות בהן ניו יורק, יוסטון, לוס אנג'לס, פורטלנד ופילדפיה.[20]
ביוון יותר מ־1,300 מפגינים התכנסו באתונה עם כרזות שעליהן נכתב "עזבו את איראן". במקביל גולים איראנים הגיעו לקונסוליה הישראלית כדי להביע תמיכה בישראל.
תגובות רשמיות
מדינות מוסלמיות הביעו צער או גינו את הריגתו, לעומתן ערב הסעודית, כווית, בחריין ואיחוד האמירויות הביעו שמחה ותקווה שהמצב באיראן ישתנה בעקבות מותו.
חלק ממדינות אירופה בירכו על החיסול והביעו תקווה שמותו של ח'אמנאי יביא תקווה וחופש לעם האיראני.
- סין : סין הודיעה כי היא "מתנגדת בתקיפות ומגנה בחריפות" את הריגתו של ח'אמנאי. שר החוץ הסיני כינה אותה "הפרה חמורה של ריבונותה וביטחונה של איראן, דריסה של מטרות ועקרונות מגילת האו"ם ושל הנורמות הבסיסיות של היחסים הבינלאומיים"[21]
- רוסיה: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין גינה את ההתנקשות בח'אמנאי ואמר כי היא "הפרה צינית של כל הנורמות של המוסר האנושי ושל המשפט הבינלאומי". במכתב לנשיא איראן מסעוד פזשכיאן פוטין הביע "תנחומים עמוקים על רצח המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית של איראן, סייד עלי ח'אמנאי, ובני משפחתו".[21]
- קוריאה הצפונית: גינתה את התקיפה וכינתה אותה "מעשה תוקפנות בלתי חוקי".
קישורים חיצוניים
- סולימאן מסוודה, חוסל בתוך בונקר מבוצר: מאחורי הקלעים של חיסול ח'מנאי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 במרץ 2026
- Satellite Images Reveal Who Is Winning War In Iran, Daily Mail World, youtube, 5 במרץ 2026
הערות שוליים
- ↑ Burke, Jason (2026-03-01). "'Sixty seconds, that's all it took': the clinical Israeli-US operation to kill Ali Khamenei". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2026-03-03.
- ↑ Steven K. O'Hern, Iran's Revolutionary Guard: The Threat that Grows While America Sleeps, Potomac Books, Inc., 2012, מסת"ב 978-1-59797-823-1. (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 Smith, Benedict; Bhojwani, Janhvi (2026-03-01). "How the US pulled off the assassination of the century". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-1 במרץ 2026. נבדק ב-2026-03-01.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Iran hit with more strikes after Khamenei's death, Trump issues new warning". Reuters. 1 במרץ 2026. נבדק ב-1 במרץ 2026.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Halbfinger, David M.; Bergman, Ronen (1 במרץ 2026). "How the Assault on Iran Unfolded". The New York Times. נבדק ב-2 במרץ 2026.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ גיא אלסטר, דיווח באיראן: התקיפות במזרח טהרן כוונו נגד מבנה המודיעין האיראני, באתר וואלה, 28 בפברואר 2026
- ↑ יאיר אמר, וואו: פרטים דרמטיים על ניסיון חיסול חמינאי, באתר "סרוגים", 28 בפברואר 2026
- ↑ דוד הכהן וב. ניסני, צפו ב"יהלום הכחול": הטיל של רפאל שהחריב את שמי איראן, באתר כיכר השבת, 1 במרץ 2026
- ↑ Ronny Reyes, How Israel killed Ayatollah Khamenei with a missile from space, New York Post, March 5, 2026 (באנגלית)
- ↑ Allegra Mendelson, Israel's Blue Sparrow missiles that killed Iran's Khamenei, The Telegraph, March 4, 2026 (באנגלית)
- ↑ סוכנויות הידיעות, מטיל אימונים לנשק יום הדין: הסיפור המדהים מאחורי הטיל ששינה את פני המזרח התיכון, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2026
- ↑ חמינאי הקדים פגישה – וחוסל ב-30 פצצות; סעודיה לחצה על טראמפ לתקוף, באתר ynet, 1 במרץ 2026
- ↑ Satellite Images Reveal Who Is Winning War In Iran, Daily Mail World, youtube, 5 במרץ 2026
- ↑ "Iran's supreme leader killed in major attack by US and Israel". AP News. 1 במרץ 2026. נבדק ב-28 בפברואר 2026.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Reals, Tucker (2026-03-01). "Iran names three men for interim Leadership Council to pick next supreme leader". CBS News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2026-03-01.
- ↑ "Iran's Guards push to name next leader outside legal procedures". Iran International (באנגלית). 2026-02-28. ארכיון מ-1 במרץ 2026. נבדק ב-2026-03-01.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Live updates: Israel hits Beirut and Tehran as Trump warns Iran of escalated strikes". CNN (באנגלית). 3 במרץ 2026.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Tankersley, Jim; McCreesh, Shawn; Troianovski, Anton; Rennison, Joe (3 במרץ 2026). "Iran Live Updates: Trump Says U.S. Went to War to Pre-empt Iranian Attacks". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 19.0 19.1 19.2 חיסול חמינאי הצית את העולם השיעי: 9 הרוגים בפקיסטן, זעם בעיראק, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2026
- ↑ Emily Neil, Philadelphia protesters condemn U.S. military attacks on Iran as some Iranian Americans in the region express hope, WHYY, March 1, 2026 (באנגלית)
- ^ 21.0 21.1 China, Russia, North Korea and Hamas condemn killing of Iran’s Khamenei, The Times of Israel, 1 במרץ, 2026
| עלי ח'אמנאי | ||
|---|---|---|
| נשיא איראן השלישי (1981–1989) • המנהיג העליון של איראן השני (1989–2026) | ||
| פוליטיקה | הבחירות לנשיאות איראן 1985 • הבחירות לנשיאות איראן 1981 (אוקטובר) • ניסיון ההתנקשות בעלי ח'אמנאי • הבחירות למנהיג העליון של איראן (1989) • טבח המפגינים באיראן (2026) • ההפגנות באיראן (2025–2026) • ההפגנות באיראן (2022–2023) • ההתנקשות בעלי ח'אמנאי | 
|
| מדיניות | אנטי-ציונות • הפרדה מגדרית • שלטון חכם ההלכה • הפתווה של עלי ח'אמנאי נגד נשק גרעיני | |
| חיבורים | אדם בן 250 שנה • מתווה כללי של המחשבה האסלאמית בקוראן • גנה (ספר) (אנ') • פלסטין (ספר) • הסברו של שם ("שרח-י אסם", Sharh-e Esm) (אנ') • פתווה של עלי חמינאי נגד העלבת דמויות סוניות נערצות (אנ') • לנוער באירופה ובצפון אמריקה (אנ') • לנוער במדינות המערב • ישראל לא תהיה קיימת בעוד 25 שנה | |
| משפחה | מנסורה ח'וג'סתה באקר-זאדה (אשתו) • מוג'תבא ח'אמנאי (בנו) • מוסטפא ח'אמנאי (בנו) • מסעוד ח'אמנאי (בנו) • האדי ח'אמנאי (אחיו) • בדרי ח'אמנאי (אחותו) • עלי טהרני (גיסו) • פרידה מוראדחאני (אחייניתו) | |
| שונות | עושרה של משפחת ח'אמנאי • מוות לדיקטטור | |
ההתנקשות בעלי ח'אמנאי42869092Q138507700