לדלג לתוכן

ההפגנות באיראן (2025–2026)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ערך זה מתעדכן מוויקיפדיה העברית, ושינויים מקומיים ידרסו. נא לא לבצע עריכות, מלבד סינון תוכן והסרת תמונות.

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ערך זה מתעדכן מוויקיפדיה העברית, ושינויים מקומיים ידרסו. נא לא לבצע עריכות, מלבד סינון תוכן והסרת תמונות.

ההפגנות באיראן
מפת מוקדי ההפגנות
מפת מוקדי ההפגנות
תאריכי המאבק 28 בדצמבר 2025 – מתמשך (53 ימים)
מקום איראןאיראן איראן
שיטת המאבק הפגנה
סטטוס מתמשך
הצדדים במאבק
איראןאיראן ממשלת הרפובליקה האסלאמית של איראן

משמרות המהפכה האסלאמיתמשמרות המהפכה האסלאמית משמרות המהפכה האסלאמית
בסיג'בסיג' בסיג'
כוח אכיפת החוק של איראןכוח אכיפת החוק של איראן כוח אכיפת החוק של איראן

המדינה האימפריאלית של איראןהמדינה האימפריאלית של איראן האופוזיציה האיראנית (הממשלה האיראנית הגולה)
דמויות בולטות

המדינה האימפריאלית של איראןהמדינה האימפריאלית של איראן השאה הגולה, רזא כורש עלי פהלווי

נפגעים
לפחות 214 הרוגים[1] לפחות 6,507 הרוגים[1]

ההפגנות באיראן שהחלו בשנת 2025, פרצו בשני גלים על רקע המשבר הכלכלי במדינה, ונמשכו לתוך שנת 2026. העימותים האלימים, שהחלו בדצמבר 2025, הובילו למותם של אלפי מפגינים ועשרות אלפי פצועים ועצורים, תוך שהמתיחות במדינה מוסיפה להסלים ומשנה את פניה ממחאה כלכלית למאבק פוליטי קיומי. תנועה מחאתית זו חסרת הנהגה מרכזית, ומושכת אליה גם כוחות מלוכניים ומתנגדי משטר, בראשם עומד רזא פאהלווי, בנו של השאה שהודח בשנת 1979. ההפגנות מדוכאות בברוטליות בידי מנגנוני הביטחון ובהם משמרות המהפכה, הבסיג' והמשטרה.

הגל הראשון החל במאי 2025 עקב עליית פרמיות הביטוח, אבטחה ירודה בכבישים, מחירי דלק גבוהים ועוד, שהובילו למשבר כלכלי ולמשבר אנרגיה. בהפגנות נטלו חלק בין השאר אחיות[2], חקלאים, פועלים, אופים ועוד[3]. כמו כן כללו ההפגנות שביתה של כ-365,000 נהגי משאיות, דבר שהוביל למחסור באספקה. שביתות התקיימו ביותר מ-155 ערים[4][5].

הגל השני פרץ בסוף דצמבר 2025 על רקע הפעלת מנגנון הסנאפבק שיצר משבר כלכלי חריף הכולל אינפלציה דוהרת של 42.2% ושחיקה מהירה בערך הריאל האיראני לרמה של כ-1.45 מיליון לדולר, התרחבו לכדי דרישה גורפת להפלת הרפובליקה האסלאמית. המפגינים, הכוללים עשרות אלפי אזרחים, סטודנטים וסוחרי באזאר, מוחים על עליית מחירי המזון, המחסור במים ובאנרגיה וההתנהלות הכלכלית הכושלת תחת עול הסנקציות והעימותים האזוריים. הם משתמשים במגוון שיטות פעולה הכוללות הפגנות רחוב, שביתות מסחר רחבות היקף ואקטיביזם מקוון.

על מנת להתמודד עם ההפגנות ניתק המשטר את רשת האינטרנט במדינה ובחסות הניתוק מהרשת והעדר היכולת לתעד את הנעשה, דיכא את ההפגנות[6].

ב-7 בפברואר 2026 ארגון זכויות האדם HRANA מסר כי במהלך ההפגנות נהרגו לפחות 6,961 אנשים, בהם לפחות 6,507 מפגינים ולפחות 214 אנשי כוחות הביטחון והמשטר[1]. ב"דיילי מייל" פורסמו נתונים של רופא איראני גולה לפיהם כ-33 אלף בני אדם נהרגו וקרוב ל-100 אלף נפצעו, 30% מהם סובלים מפגיעות ישירות בעיניהם[7]. הנתונים הופכים את הרג המפגינים לטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של איראן[8][9].

רקע

ערך מורחב – המשבר הכלכלי באיראן
הבזאר הגדול בטהראן בתחילת שביתת הסוחרים

שביתות מאי

על פי דיווחים של קבוצות ניטור מדיה חברתית וכלי תקשורת בשפה הפרסית שבסיסן מחוץ לאיראן, במאי 2025 החלה שביתה ארצית של נהגי משאיות בעיר הנמל בנדר עבאס שבדרום-מערב איראן, והתפשטה למספר מחוזות, כולל אספהאן, שיראז, טהראן וכרמאנשאה. השביתה הופעלה עקב עליית פרמיות הביטוח, אבטחה לקויה בדרכים, העלאה מוצעת במחירי הדלק ותעריפי הובלה נמוכים[10]. העלייה במחירי הדלק תוכננה להעלות את מחירי הסולר מכ-0.04 דולר ל-0.50 דולר לליטר[11] בעוד ששביתות מתרחשות מדי פעם באיראן, משך הפעולה והיקפה הלאומי נחשבו לחריגים. פעילי זכויות אדם דיווחו על מעצרים ועימותים עם כוחות הביטחון. הרשויות האיראניות הכירו בחששות הכלכליים, כאשר יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף כינה את נהגי המשאיות חלק חיוני בשרשרת האספקה וקרא לתגובה מהירה של הממשלה[10]. גורמים רשמיים הכירו בחששותיהם של נהגי המשאיות, והקבינט, על פי הדיווחים, דן בנושא[11].

הפעלת מנגנון ה"סנאפבק" באוגוסט 2025 על ידי צרפת, גרמניה ובריטניה הובילה להחרפה משמעותית של הסנקציות הכלכליות על איראן, מהלך שהאיץ את הפיחות בשער הריאל האיראני.

הפגנות דצמבר-ינואר

דצמבר

גל מחאות נרחב החל ב-28 בדצמבר 2025 בעקבות החרפת המשבר הכלכלי עם שחיקת המטבע לשפל חסר תקדים של 1.44 מיליון ריאל לדולר, לצד מחסור חמור במים ובאנרגיה. הן הפכו במהרה למחאה נגד משטר האייתוללות ונגד הדיכוי הנרחב של זכויות אדם ואזרח תחת החוק האיסלאמי שהוא אוכף באדיקות[12].

ההפגנות פרצו תחילה בטהרן[13] על רקע מינויו של נגיד הבנק המרכזי שהודח בעבר על רקע תפקוד בעייתי[14][15]. הן התפשטו במהירות ל-27 מוקדים ברחבי המדינה, ביניהם ערים מרכזיות כאספהאן, שיראז, כרמאן והמדאן[16]. המוחים הראשונים היו סוחרים ובעלי חנויות, אך בתוך ימים ספורים התרחב מעגל המשתתפים וכלל גם את איגודי נהגי המשאיות[17][18][14] וסטודנטים ממוסדות אקדמיים מובילים[19][17][18][14][20], אשר התעמתו בחלק מהמוקדים עם כוחות הבסיג'[21].

בתגובה לתסיסה האזרחית, נקטה הממשלה צעדי מנע ודיכוי שכללו פריסת כוחות אבטחה כבדים בערים המרכזיות והכרזה על סגירת משרדי ממשלה ברוב מחוזות המדינה, בטענה רשמית של מגבלות אנרגיה ו"מזג אוויר קיצוני", אף כי בפועל לא נצפה שינוי במזג האויר[14]. כוחות הביטחון עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, שהובילו למספר הולך ועולה של נפגעים, ביניהם הרוגים בעיר לורדגן ובמוקדים נוספים[22][16]. לצד המעצרים והפגיעה הפיזית במפגינים, דווח על היעלמותם של אנשי תקשורת שסיקרו את האירועים, כגון עורך פוליטי בעיתון הרפורמיסטי "אעתמאד", ועל ניסיונות להשתקת המחאה באמצעים שלטוניים[14][15]. למרות זאת, המחאות המשיכו להתעצם.

ינואר

סרטון קריאתו של בן השאה רזא כורש עלי פהלווי באינסטגרם לקרוא סיסמאות מחאה נגד הרפובליקה האסלאמית באיראן הגיע ל-80 מיליון צפיות עד בוקר יום חמישי, 8 בינואר 2026, היום בו בוצעה הקריאה[23].
תיעוד ההפגנות מתאריך 7.1.2006
מפגינים יוצרים מחסום מאולטר כדי להגן על עצמם - ינואר 2026
שלט בהפגנה שהתקיימה בתאריך 17.1.2026 בשוודיה עם מספר ההרוגים שהיה ידוע באותו הזמן: לפחות 12,000 והכיתוב: "These are not garbage bags. Inside each one is an innocent human being who was killed by the Iranian regime"
ערך מורחב – הטבח במפגינים באיראן (2026)

בתחילת ינואר 2026 התרחבו המחאות גם לאזור כורדיסטן האיראנית, כאשר נתוני ארגוני זכויות האדם מצביעים על למעלה מעשרה הרוגים ומאות עצורים. אתר החדשות "איראן אינטרנשיונל", אשר פועל מבריטניה ומזוהה עם האופוזיציה, דיווח כי 44 מפגינים נפגעו מאש חיה, ועשרות נוספים נפצעו כתוצאה מ"מכות קשות באלות"[24]. הערכות מודיעיניות מצביעות על כך, שהיקף המהומות הנוכחי נרחב יותר מזה שנראה בגל המחאות של 2022, שכן הוא חוצה שכבות סוציו-אקונומיות, מגזרים ואזורים גאוגרפיים שונים. אופיו הרב-שכבתי של גל המחאות הנוכחי, המשלב מצוקה כלכלית קיומית עם התנגדות פוליטית עמוקה, נתפס כאיום ממשי על יציבות המשטר האיראני ועל יכולת הישרדותו לאורך זמן[25]. ב-3 בינואר ביצעו כוחות המשטר טבח במלכשאהי. הם פתחו באש חיה לעבר מפגינים, רצחו חמישה מפגינים ופצעו לפחות 40 נוספים[26][27].

ב-4 בינואר 2026, היקף המחאות הגיע לכדי כ-174 מוקדים ב-60 ערים שונות. עד ליום זה דווח על 15 מפגינים הרוגים, ואיש בסיג' אחד, לפחות 582 עצורים, ביניהם קטינים רבים, ו-44 פצועים מירי חי וכדורי גומי[27].

על פי פרסום בעיתון "טיימס" הבריטי, עלי ח'אמנאי מתכנן לערוק למוסקבה יחד עם בכירי משטר נוספים במקרה של נפילת המשטר[28][29].

ב-6 בינואר דווח, כי העיר מלכשאהי והעיר אבדאנאן נכבשו על ידי המפגינים[30]. עד למועד זה נהרגו לפחות 35 בני אדם, מהם 29 מפגינים, ארבעה ילדים ושני אנשי כוחות הביטחון, ונעצרו 1,200 בני אדם[31].

ב-7 בינואר דווח, כי 800 לוחמים עיראקים, רובם אנשי המיליציה "גדודי חזבאללה", גויסו, חצו לשטח איראן ונפרסו ברחבי המדינה כדי לסייע לכוחות הביטחון לפעול באלימות נגד מפגינים. נכון למועד זה המחאות התפשטו ליותר מ-250 מוקדים ב-27 מתוך 31 מחוזות[32][33]. במספר ערים ברחבי המדינה הופלו והוצתו פסלים של קאסם סולימאני. באילאם הורד ונקרע דגלה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. עד למועד זה נעצרו למעלה מ-2,000 בני אדם, והמהומות התפשטו ל-285 מוקדים ב-92 ערים שונות[34].

ב-8 בינואר, החלה הסלמה משמעותית בהפגנות[12]. עד 8 בינואר נהרגו 45 אנשים במהלך המחאות בכל רחבי המדינה[35]. בתאריך זה המשיכו המחאות בערים רבות ברחבי המדינה ובכלל זה בצפון הבירה בקרבת האזור בו גרים בכירי המשטר.

החל ממועד זה המשטר באיראן השבית את רשת האינטרנט וניתק את קווי הטלפון ברחבי המדינה במטרה למנוע את הפצת המידע על המתרחש במדינה ולהגביל את הפיקוח הבינלאומי. זאת על רקע התעצמות המחאות ומותם של שני אנשי משמרות המהפכה במהלך ההפגנות בעיר כרמאנשאה[36]. במועד זה התקיימה ההפגנה המשמעותית ביותר מאז תחילת המחאות. המחאות התקיימו בכל 31 הפרובינציות במדינה. המפגינים העלו באש מבני ממשל במחוז טהרן. המוני מפגינים התאספו בכיכר קודס שבטהרן. במספר שדות תעופה דווחו התראות על סיכונים אפשריים לטיסות[37]. ערוץ ה-BBC בפרסית (אנ') פרסם סרטון, שנטען לגביו כי צולם בבית חולים בעיר שיראז, ובו נראים פצועים מההפגנות במצב קשה. לפי אחד מאנשי הצוות הרפואי, כ-20 פצועים הובאו לשם עם פציעות ירי בראש ובצוואר[38]. בכירים במשרד הבריאות האיראני מסרו למגזין "טיים" כי בין 8 ל-9 בינואר נהרגו 30 אלף בני אדם[7]. בערוץ "איראן אינטרנשיונל" דיווח בהתבסס על מסמכים מסווגים ועדויות, כי ביומיים אלו היה מניין ההרוגים 36,500 בני אדם[7].

ב-8 בינואר בערב המפגינים נמלטו מירי כוחות המשטר אל תוך שוק ראשת, ואז כוחות המשטר הציתו אותו. אלה שהיו בתוכו יצאו החוצה ונורו למוות, או נשרפו בחיים. כמעט 300 חנויות נשרפו. כוחות הביטחון חסמו את הגישה לכבאיות[39][40].

על פי ניו יורק טיימס, במהלך ישיבה שנערכה ב-9 בינואר הורה ח'אמנאי "לשבור את ההפגנות בכל דרך שתידרש"[41][42].

על פי תחקיר של הדיילי מייל מ-9 בינואר, הבסיג', שלגביו נטען בין היתר כי לשורותיו גויסו "עבריינים ובריונים", שולח כנופיות אופנועים כדי להטיל אימה. יחידות האופנועים הללו, מתוארות ככלי "פגע וברח", שנועד ל"דיכוי מהיר וברוטלי". הן חמושות ברובי ציד, תרסיסי פלפל ואקדחי פיינטבול. עוד נכתב בתחקיר, כי צלפים מוצבים על הגגות במטרה לפגוע במנהיגי המחאה[43].

ב-10 בינואר פרסם רזא פהלווי, יורש העצר האיראני הגולה, קריאה לאזרחי איראן להחריף את המחאה. הוא קרא לעובדים במגזרים מרכזיים במשק לפתוח בשביתה כללית, וכתב שאין להסתפק בהפגנות אלא להיערך לכיבוש מרכזי הערים והחזקתם. הוא קרא למפגינים לצאת לרחובות בשעות מוגדרות, להתכנס במוקדים מרכזיים ולהיערך לשהות ממושכת, ופנה לכוחות הביטחון בבקשה לשבש את מנגנון הדיכוי ולהצטרף למחאה[44][45]. על פי דיווח של "איראן אינטרנשיונל", נהגי המשאיות בעיר שיראז פתחו בשביתה והותירו את משאיותיהם עומדות במקומן, צעד שעלול לפגוע בשרשרת האספקה במדינה[46].

ב-11 בינואר דיווחו סוכנות הידיעות AP וסוכנות הידיעות Human Rights Activists, שלפחות 538 בני אדם נהרגו בהפגנות - 490 מפגינים ו-48 אנשי כוחות הביטחון, וכי יותר מ-10,600 בני אדם נעצרו מתחילת ההפגנות[47][48]. נכון ל-12 בינואר תועדו 572 הרוגים, מתוכם 503 מפגינים והיתר אנשי כוחות הביטחון[49].

לדברי עד ראייה, ששוחח עם ה-BBC, "כוחות הביטחון מסתדרים בשורות ויורים במפגינים בלתי חמושים, גופות מונחות בערימות כמו שקי אורז"[50].

ב-13 בינואר דווחו דיווחים שונים בנוגע למספר ההרוגים. על פי גורם איראני רשמי עד כה נהרגו לפחות 2,000 איש. משרד הבריאות האיראני טוען כי 3,000 נהרגו בהפגנות, ביניהם מאות אנשי כוחות הביטחון. על פי "איראן אינטרנשיונל", לפחות 12 אלף נהרגו בהפגנות, רובם מירי משמרות המהפכה וכוחות הבסיג', שכוון על מפגינים בלילות ה-8 ו-9 בינואר. באותו ערוץ תיארו זאת כ"טבח הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של איראן". וציינו כי מדובר ב"טבח מאורגן לחלוטין". עוד דווח, כי נתונים שהגיעו לידי העיתון מהמועצה העליונה לביטחון לאומי וממשרד הנשיא מראים כי הטבח בוצע בהוראתו האישית של המנהיג העליון של איראן עלי ח'מינאי, בידיעתם ובאישורם המפורשים של ראשי שלושת רשויות הממשלה, ועם הוצאת צו ירי ישיר מהמועצה העליונה לביטחון לאומי. לפי הדיווח, רבים מהקורבנות היו צעירים מתחת לגיל 30[51][52][53].

לפי HRANA, עד לסיומו של היום השבעה-עשר להפגנות, ה-13 בינואר, תועדו ברחבי איראן כ־614 התקהלויות מחאה, ב־187 ערים, אשר כיסו את כל 31 מחוזות המדינה. הארגון הצליח לאשר כי עד אותו יום עצרו כוחות הביטחון של איראן 18,434 בני אדם. במקביל, שודרו 97 מקרים של הודאות כפויות, ודווח על 1,134 בני אדם שנפצעו פציעות קשות. עד אותו יום הארגון הצליח לאשר את מותם של 2,403 מפגינים. מבין ההרוגים תועדו 12 קטינים. בנוסף, נכללים בין ההרוגים תשעה אזרחים שלא השתתפו במחאות (שאינם אנשי כוחות הביטחון ואינם מפגינים). הארגון גם דיווח כי במהלך ההפגנות נהרגו 147 אנשי כוחות הביטחון ותומכי הממשל, ובהם לפחות חמישה אזרחים תומכי הממשל[54].

ב-13 בינואר החלה חברת "סטארלינק" לספק למפגינים שירותי אינטרנט בחינם, בניסיון לעקוף את מגבלות התקשורת, אולם הצבא האיראני ניסה לחסום את השירות וללכוד את המשתמשים בו[55][56]. במקביל למצור הדיגיטלי שהמשיך, דווח על נוכחות ביטחונית מאסיבית ושימוש בכטב"מים למעקב בטהרן, צעדים שהובילו לירידה משמעותית בהיקף ההפגנות הגלויות, כאשר כוחות הביטחון נפרסו במוקדי מפתח כדי למנוע התקהלויות.

הדיכוי האלים קיבל ביטוי במספרים המאמירים של קורבנות ומעצרים, לצד סיוע חיצוני של מיליציות שיעיות. על פי דיווחים מ-16 בינואר, כ-5,000 לוחמים ממיליציית "גדודי חזבאללה" העיראקית חצו את הגבול כדי לסייע לכוחות המשטר בדיכוי המפגינים[57]. נתונים מארגוני זכויות אדם כגון HRANA וסוכנויות ידיעות, מצביעים על היקף נפגעים רחב באופן חריג[58][12]

בזירה המשפטית והפוליטית, דווח על צפיפות קיצונית בבתי המעצר, וכי המשטר אותת על כוונתו לערוך משפטים מהירים והוצאות להורג של המשתתפים במחאה, תוך מניעת גישה לעורכי דין[59]. למרות הדיכוי הכבד, המחאה מצאה אפיקי ביטוי חלופיים. ב-18 בינואר פרצו האקרים לשידורי הטלוויזיה הממלכתית למשך כעשר דקות[60], שבמהלכן הוקרנו מסרים של יורש העצר הגולה, רזא פהלווי. הוא קרא לכוחות הביטחון להצטרף לעם, ולא להשתמש נגדו בנשק. לשכתו של פהלווי אישרה את דבר השידור, אך לא קיבלה אחריות עליו.

ב-18 בינואר דווח ארגון זכויות האדם HRANA, כי במהלך ההפגנות נהרגו לפחות 3,919 אנשים, בהם לפחות 3,685 מפגינים ולפחות 178 אנשי כוחות הביטחון והמשטר, ובוצעו כ-24,669 מעצרים[61].

ב-22 בינואר ציינה מאי סאטו, המדווחת המיוחדת של האו"ם לזכויות אדם באיראן, ייתכן כי מספר ההרוגים בהפגנות, בהתבסס על עדויות של רופאים מאיראן, עומד על יותר מ-20,000[62].

ב-25 בינואר ארגון זכויות האדם HRANA העריך כי מספר מקרי המוות עומד על כ-22,490 בני אדם מתוכם 5,459 מקרי מוות אומתו ויותר מ-17 אלף מקרי מוות נמצאים בבדיקה, 40,887 עצורים ו-7,403 פצועים קשה. ב"דיילי מייל" פורסם נתונים של רופא איראני גולה לפיהם כ-33 אלף בני אדם נהרגו וקרוב ל-100 אלף נפצעו, 30% מהם סובלים מפגיעות ישירות בעיניהם[7][41].

בתאריך זה הודיע ראש הרשות השופטת באיראן כי כספי ונכסי מפגינים יוקפאו ויוחרמו[63].

עד 28 בינואר לפי "איראן אינטרנשיונל", לפחות 36,500 בני אדם נרצחו על ידי כוחות הביטחון. על פי כלי תקשורת בינלאומיים מספרים הנעים בין 30 ל-43 אלף הרוגים, לצד אלפי עצורים העומדים בפני סכנת הוצאה להורג[64].

פברואר

ב-3 וב-5 בפברואר סטודנטים בתבריז קיימו עצרת לזכר ההרוגים במחאות ובמחאה על פעילות המשטר האיראני נגד צוותי רפואה. עצרות דמות התקיימו גם במשהד ושיראז.[65]

מחאות נוספות נרשמו בצורה של ביטול השתתפויות בפסטיבל הסרטים בטהראן .[65]

על פי ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-4 בפברואר לפחות 50,834 בני אדם נעצרו במסגרת דיכוי המחאות.[66]

ב-9 לפברואר, נעצרה אזאר מנסורי, מזכ"ל סיעת העם האסלאמית שקידמה את מועמדותו של חמינאי, לאחר שביקרה את הרג המפגינים. כן נעצרו לפחות שתי דמויות בכירות נוספות במחנה הרפורמיסטי.[67]

על פי דיווח ב"איראן אינטרנשיונל", סוחרים בבזאר הגדול של טהרן קראו בתאריך זה, לקיום התכנסויות לציון 40 ימים מאז מקרי המוות שעליהם דווח ב־8 וב־9 בינואר. האירועים עתידים להתקיים ברחבי הבזארים של טהרן ובצירי המסחר המרכזיים, וכן בערים נוספות.[68]

דיכוי

שיא המחאות נרשם ב-7 וב-8 בינואר, אז הקיפו ההפגנות את כל 31 מחוזות איראן. כתגובה, פתח המשטר ב-9 בינואר במבצע דיכוי נרחב וברוטאלי. עדויות מסוכנות רויטרס הצביעו על כך שכבר ב-11 בינואר פסקו ההפגנות בטהראן, ובשמי העיר נצפו כטב"מים שנועדו למעקב. בימים העוקבים, ה-13 וה-14 בינואר, דווח על ירידה חדה בהיקף המחאות הגלויות בשל נוכחות ביטחונית כבדה ומעצרים המוניים. עם זאת, גורמים שונים הדגישו כי השקט היחסי אינו מעיד בהכרח על סיום המחאה, אלא על קושי לתעד אותה תחת הסגר, וכי הפגנות נקודתיות המשיכו להתקיים.

במקביל לדיכוי בשטח, החלה המערכת המשפטית לפעול נגד העצורים. ב-14 בינואר אותתה איראן על כוונה לערוך משפטי בזק ולהוציא להורג מפגינים. למחרת, ב-15 בינואר, החלו להתפרסם אומדנים ראשוניים ומגוונים לגבי היקף הנפגעים: ארגונים מסוימים דיווחו על למעלה מ-2,600 הרוגים ו-18,000 עצורים, בעוד הערכות אחרות היו חמורות בהרבה ונקבו במספר של כ-20,000 הרוגים[69]. הדיווחים המשיכו להחמיר, וב-18 בינואר פרסם ה"סאנדיי טיימס" נתונים מתוך דו"ח רפואי פנימי, שלפיהם נהרגו בין 16,500 ל-18,000 בני אדם ונפצעו כ-330,000, כולל נשים וילדים. הדיווח אף חשף פרקטיקה של סחיטת כספים ממשפחות הרוגים על ידי מיליציית הבסיג' תמורת שחרור הגופות לקבורה[12]. כן דווח כי כוחות הביטחון פשטו על בתי חולים ועצרו מפגינים פצועים וכי מפגינים לא חמושים ברחבי 31 מחוזות איראן נורו בחזה ובראש[70].

לקראת סוף החודש ניסה המשטר לשדר חזרה לשגרה. ב-20 בינואר דיווח ארגון HRANA על חשד ליותר מ-13,000 הרוגים (מהם 4,029 מאומתים)[71], אך יום לאחר מכן, ב-21 בינואר, הכריז התובע הכללי כי "המרד הסתיים" והשליטה הושבה[72]. באותו מעמד הודה המשטר לראשונה באופן רשמי במותם של 3,117 בני אדם[73], מספר נמוך משמעותית מזה שדיווחו ארגוני זכויות אדם באותה עת, שדיווחו על בין 4,500 לבין עשרות אלפי הרוגים[74][7]. נכון ל-23 בינואר 2026, הרחובות בערים הגדולות נותרו ריקים בשל נוכחות ביטחונית מסיבית[75], אם כי תחת מעטה של דיכוי תקשורתי ושיבושי אינטרנט, עדיין מתקיימות הפגנות ספורדיות.

עריקות

במהלך גל המחאות התגלה משבר אמון עמוק בתוך מנגנוני הביטחון האיראניים, המתבטא בגל עריקות ובסירוב פקודה אל מול הדיכוי האלים של המפגינים. הלחץ הפנימי בקרב הכוחות הוביל למעצר עשרות קצינים בכרמאנשאה שסירבו לפתוח באש על מפגינים[76][77]. נרשם אף מתן גזר דין מוות לחייל ג'אוויד ח'אלס, לאחר שסירב לציית לפקודה לירות לעבר אזרחים שהפגינו נגד השלטון[78]. בהודעת המודיעין של משמרות המהפכה הוחלט על נקיטת צעדים נגד "מקרי נטישה", עדות לכך שחוסר הנאמנות של אנשי הביטחון הפך לאיום אסטרטגי על יציבות השלטון.

הפגנות הזדהות מחוץ לאירן

ההפגנות באיראן עוררו גל הפגנות סולידריות של תומכי העם האירני ברחבי העולם יחד עם האיראנים החיים בגולה. המפגינים מחו נגד חסימת האינטרנט באיראן והדיכוי הקטלני של המפגינים, הניפו את דגל "האריה והשמש" שקדם למהפכה האיסלאמית והביאו תמיכה ברזא פהלווי. בין הסיסמאות הנפוצות שהושמעו על המפגינים היו "ג'אוויד שאה!" (אנ') (יחי המלך!) - קריאה להחזרת משטר השאה החילוני ששרר במדינה לפני ההפיכה האיסלאמית[79], "מוות לח'מינאי", ו"זה הקרב האחרון - פהלווי יחזור".

בישראל התקיימו הפגנות הזדהות ברחבת המדיטק בחולון. המשתתפים ביקשו להשמיע קול סולידרי עם אזרחים באיראן, שלדבריהם נאבקים זה שנים על חופש, דמוקרטיה וזכויות בסיסיות - ונענים באלימות קשה ודיכוי[80][79].


הפגנות הזדהות בארצות הברית

במהלך עצרת תמיכה במחאות נגד המשטר האיראני שהתקיימה בשכונת וסטווד בלוס אנג'לס, נהג משאית U-Haul פרץ אל תוך קהל המפגינים כאשר על דופן המשאית תועדו כתובות באנגלית בגנות השאה והמשטר בטהרן, לצד קריאה לארצות הברית שלא לחזור על אירועי ההפיכה ב-1953. השוטרים חילצו את הנהג לאחר שהמפגינים הקיפו את הרכב השכור והחלו לנפץ את שמשותיו[81][82]. משרד התובע המחוזי של מחוז לוס אנג'לס סירב להעמיד לדין את הנהג, ובמקום זאת העביר את התיק בחזרה למשרד התובע המחוזי של העיר[83]. התובע העירוני של לוס אנג'לס האשים את נהג המסעית שנסע אל תוך קהל המפגינים בווסטווד בנהיגה פזיזה, אשר נחשבת לעברה קלה בלבד[84].

  • מפגינים מקיפים את הנהג שניסה לדרוס אותם במהלך עצרת נגד המשטר האירני בלוס אנג'לס.
  • חילוץ הנהג הדורס מההפגנה בלוס אנג'לס על ידי השוטרים המקומיים.
  • הפגנה למען שחרור העם האירני בוושינגטון 11.1.2026
    הפגנה למען שחרור העם האירני בוושינגטון 11.1.2026

החלפת דגלים בשגרירויות אירן

במהלך הפגנות הזדהות של אירנים גולים מול שגרירות אירן בלונדון, אחד המפגינים טיפס על מרפסת השגרירות הסיר את דגל המשטר והניף במקומו את דגל "האריה והשמש" של איראן האימפריאלית[85][86][87][88]. באופן דומה גם מפגינים במדריד החליפו את דגל שגרירות איראן לדגל השאה ההיסטורי[89].

  • ינואר 2026 בלונדון - הסרת דגל הרפובליקה האסלאמית מעל שגרירות אירן בלונדון והנפת דגל האריה והשמש
  • ינואר 2026 הסרת דגל הרפובליקה האסלאמית מעל שגרירות אירן במדריד והחליפתו בדגל האריה והשמש
  • מפגינים אירניים מחליפים את הדגל של שגרירות אירן בבלגיה 15.1.2026

תגובות

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל איראן
פורטל מדע המדינה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההפגנות באיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Day 42 of Protests: Wave of Arrests and Intensified Security Crackdowns, HRANA, ‏7 בפברואר 2026 (באנגלית)
  2. ↑ "پرستاران امنيت، رفاه و تامين معيشت مي‌خواهند".
  3. ↑ "حمله ماموران حکومتی به تجمع نانوایان معترض در مشهد". www.iranintl.com. 24 במאי 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ↑ Sharifi, Kian (30 במאי 2025). "Truckers' Strike Sparks Supply Shortages and Public Support Across Iran". Radio Free Europe/Radio Liberty. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ↑ "Explained: Why Iran's truckers are on strike and what it means". 30 במאי 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ↑ January 11, 2026 — Iran protest death toll tops 500, CNN, ‏11 בינואר 2026
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 איתמר מרגלית, חמינאי הורה להרוג מפגינים "בלי רחמים", עשרות אלפים נהרגו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 בינואר 2026
  8. ↑ ליאור בן ארי, דיווח באתר האופוזיציה: "יותר מ-12 אלף נהרגו בטבח הגדול בהיסטוריה של איראן", באתר ynet, 13 בינואר 2026
  9. ↑ דיווח: לפחות 12 אלף הרוגים באיראן בדיכוי המחאות נגד המשטר, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2026
  10. ^ 10.0 10.1 "Truck drivers in Iran enter sixth day of rare nationwide strike". Al Arabiya English. 2025-05-27.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 "Truckers' protest in Iran gathers steam and wins support from prominent dissident voices". The Independent. 2025-05-28.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 לפחות 5,000 נהרגו באיראן: "ירו בעיניים וגררו גופות, חטפו מחדרי הניתוחים. זה רצח עם", באתר ynet, 18 בינואר 2026
  13. ↑ נטע בר, ‏"נמות – אך לא נחיה בהשפלה": מחאה חדשה מטלטלת את אירא, באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2025
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 אסף רוזנצוייג, ניר דבורי, המחאה באיראן מתרחבת: טהראן סוגרת את משרדי הממשלה, באתר מאקו, 31 בדצמבר 2025
  15. ^ 15.0 15.1 N12, ‏איראן באובדן שליטה: הרוגים ופצועים בהפגנות, תחנת משטרה הוצתה, באתר גלובס, 1 בינואר 2026
  16. ^ 16.0 16.1 ישי בר יוסף, דיווח: שישה נהרגו עד כה במחאות ברחבי איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 בינואר 2026
  17. ^ 17.0 17.1 ליאור בן ארי, AFP, מחאות וקריאות "מוות לדיקטטור" באיראן, שמנסה לפייס את המפגינים: "יש משבר כלכלי", באתר ynet, 30 בדצמבר 2025
  18. ^ 18.0 18.1 כאוס בטהראן: מחאות ענק, כוחות ביטחון נמלטים ממפגינים, באתר "סרוגים", 30 בדצמבר 2025
  19. ↑ סטודנטים מאוניברסיטאות כמו בהשתי, (אנ'), ח'אג'ה נסיר, שריף, מחלקת המדע והטכנולוגיה בטהרן (אנ') והאוניברסיטה האיראנית למדע וטכנולוגיה קראו סיסמאות כמו "מוות לדיקטטור" ו"כולנו יחד".
  20. ↑ היום השלישי של מחאות נגד האינפלציה באיראן; סטודנטים התאספו באוניברסיטאות טהרן, באתר BBC news, ‏30 בדצמבר 2025
  21. ↑ אלי לאון, ‏חמינאי מאבד שליטה באיראן: "הבסיג' ומשמרות המהפכה הם דעאש", באתר מעריב אונליין, 30 בדצמבר 2025
  22. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, הסלמה במחאות באיראן: מפגינים נורו למוות, באתר ynet, 1 בינואר 2026
  23. ↑ ایرانیان متحد و یکصدا با حضور گسترده در خیابان‌ها به فراخوان شاهزاده رضا پهلوی پاسخ دادند, ایران اینترنشنال, ‏8 בינואר 2026
  24. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, איש משמרות המהפכה נוסף נהרג באיראן, חמינאי "מצא" אשמים - וניסה לפייס, באתר ynet, 3 בינואר 2026
  25. ↑ הערכת המודיעין: המהומות באיראן מאיימות על יציבות המשטר, באתר חדשות 13, 2 בינואר 2026
  26. ↑ "Head of Iran's Central Bank resigns amid protests as rial hits record low against the dollar". PBS News. 2025-12-29.
  27. ^ 27.0 27.1 אלי לאון, ‏עלי חמינאי קרא לדיכוי המחאה באיראן - וחטף מהלומה מכיוון לא צפוי, באתר מעריב אונליין, 4 בינואר 2026
  28. ↑ ברוך ידיד, דיווח: חמינאי מתכנן להימלט למוסקבה אם המשטר האיראני ייפול, i24news‏, 5 בינואר 2026
  29. ↑ יעד המילוט של חמינאי נחשף, באתר ערוץ 7, 5 בינואר 2026
  30. ↑ אריה רוזן, ‏דיווחים באיראן: מפגינים כבשו ערים, תהלוכות ענק ברחובות | צפו, באתר כיכר השבת, 6 בינואר 2026
  31. ↑ איתמר וישנקו, דיווח: לפחות 35 הרוגים ו-1,200 עצורים בגל המחאות באיראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 בינואר 2026
  32. ↑ איתמר וישנקו ושמעון מיג'אן, דיווח: באיראן נעזרים במיליציות עיראקיות כדי לדכא את המחאות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 בינואר 2026
  33. ↑ איתמר וישנקו ורם ברנדס יואב זהבי גילי כהן, המחאות באיראן מתעצמות, רשת האינטרנט הושבתה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 בינואר 2026
  34. ↑ אלי לאון, ‏פסל של קאסם סולימאני עולה באש: הכאוס באיראן יצא מכלל שליטה | צפו, באתר מעריב אונליין, 7 בינואר 2026
  35. ↑ סוכנויות הידיעות, ליאור בן ארי, דיווחים: איראן נותקה מרשת האינטרנט, עלה ל-45 מניין ההרוגים במחאות, באתר ynet, 8 בינואר 2026
  36. ↑ איתמר וישנקו יואב זהבי גילי כהן (עיתונאית), איראן: המשטר השבית את האינטרנט, הפגנות המוניות במדינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 בינואר 2026
  37. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏המחאות באיראן מסלימות: דיווחים על הרוגים - שדות התעופה קיבלו אזהרה אדומה, באתר מעריב אונליין, 8 בינואר 2026
  38. ↑ דודי קוגן, ‏המחאות באיראן: כ-20 פצועי ירי בשיראז, באתר ישראל היום, 10 בינואר 2026
  39. ↑ קרן שמש, ‏טבח בעיר ראשת שבאיראן: אנשי המשטר לכדו מפגינים בשוק – והציתו אותו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בינואר 2026
  40. ↑ אלי לאון, ‏תחקיר חושף: הכוחות באיראן ארבו לאזרחים שנמלטו משריפת ענק - וירו למוות, באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2026
  41. ^ 41.0 41.1 דיווח בניו יורק טיימס: ח'אמנאי הורה "לשבור את ההפגנות בכל דרך שיידרש", באתר מאקו, 24 בינואר 2026
  42. ↑ N12, ‏בבית קברות ברצועה: מבצע רחב היקף לאיתור רן גואילי, באתר גלובס, 25 בינואר 2026
  43. ↑ כנופיות אופנוענים וירי צלפים: כך מנסה המשטר באיראן לדכא את המחאות, באתר מאקו, 10 בינואר 2026
  44. ↑ הבריחה הגדולה החלה? אחרי האיום של הנסיך הגולה - מטוסו של חמינאי המריא מטהרן | דיווח, באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2026
  45. ↑ The Week News Desk, Exiled prince Reza Pahlavi calls for continued protests in Iran on January 10, 11; hints at return to Tehran, The Week, ‏10 בינואר 2026
  46. ↑ ינון שלום יתח, נשיא איראן קורא להפגנות נגד "המתפרעים"; צה"ל: "נדע להגיב בעוצמה", i24news‏, 11 בינואר 2026
  47. ↑ MARY ANNE JACKSON, Breaking an Old Habit, Pediatric News 41, 2007-10, עמ' 10–11 doi: 10.1016/s0031-398x(07)70643-4
  48. ↑ שי לוי, שחר ברדיצ'בסקי, מספר ההרוגים המאומת באיראן נחשף - והאיתות החריג מהבית הלבן, באתר מאקו, 12 בינואר 2026
  49. ^ 49.0 49.1 איתמר מרגלית נתן גוטמן, דיווח: איראן יצרה קשר עם וויטקוף בימים האחרונים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 בינואר 2026
  50. ↑ עד ראייה ששוחח עם ה-BBC מעריך כי למעלה מ-10,000 בני אדם נהרגו, ומתאר שימוש ברובי AK-47, כוחות הביטחון מסתדרים בשורות ויורים במפגינים - חדשות רוטר, באתר Rotter.net
  51. ↑ משרד הבריאות האיראני טוען: 3,000 נהרגו בהפגנות, ביניהם מאות אנשי כוחות הביטחון, באתר מעריב אונליין, 13 בינואר 2026
  52. ↑ ליאור בן ארי, באיראן מודים: לפחות 2,000 נהרגו במחאה. באופוזיציה טענו ש-12 אלף נרצחו: "הטבח הגדול בהיסטוריה", באתר ynet, 13 בינואר 2026
  53. ↑ ישי בר יוסף גילי כהן, טראמפ למוחים באיראן: תמשיכו להפגין, הסיוע בדרך, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 בינואר 2026
  54. ↑ Day Seventeen of Iran’s Protests: Continued Internet Shutdown, Spike in Figures, and Intensifying Global Reactions, HRANA, 13 בינואר, 2026
  55. ↑ אתר למנויים בלבד בלומברג, סטארלינק של אילון מאסק מספקת אינטרנט חינם למפגינים באיראן, באתר TheMarker‏, 13 בינואר 2026
  56. ↑ כתבי היום, ‏מפקד משמרות המהפכה מאיים: "הפשעים לא יישכחו ויזכו לתגובה", באתר ישראל היום, 14 בינואר 2026
  57. ↑ איתמר אייכנר, ליאור בן ארי, הגולה האיראנית תקפה באו"ם: "שתקתם, נכשלתם" | התיעוד החדש, באתר ynet, 16 בינואר 2026
  58. ^ 58.0 58.1 ברוך ידיד, הערכות כי למרות הצהרת טראמפ - ההרג באיראן נמשך, עשרות הוצאו להורג בימים האחרונים, i24news‏, 16 בינואר 2026
  59. ↑ אלי לאון, ‏חמינאי הופך לאסד וחוסיין? דיווח על שימוש בנשק כימי נגד מפגינים באיראן, באתר מעריב אונליין, 17 בינואר 2026
  60. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, פריצה לשידורי טלוויזיה באיראן: "איראנים, המשיכו במאבק, החירות קרובה מתמיד!", באתר ynet, 18 בינואר 2026
  61. ↑ Day Twenty-Two of the Protests: The Scale of the Killings Grows as the Internet Shutdown Continues, HRANA, ‏18 בינואר 2026
  62. ↑ אלי לאון, ‏רופאים באיראן מדווחים על 20,000 הרוגים - דונלד טראמפ: "נדבר", באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2026
  63. ↑ יוסי נכטיגל, ‏הרצחת וגם ירשת: איראן הודיעה על הקפאת נכסים למשתתפים במהומות, באתר כיכר השבת, 25 בינואר 2026
  64. ↑ אשכאן ספאי ונתנאל טוביאן, ‏המחאה ממשיכה, הטבח עצום: הגיע העת שטראמפ יממש את הבטחתו לעם האיראני, באתר מעריב אונליין, 28 בינואר 2026
  65. ^ 65.0 65.1 https://www.en-hrana.org/day-40-of-the-protests-domestic-reactions-continued-arrests-and-forced-confessions
  66. ↑ חרף המתיחות הגוברת, נציגי איראן וארצות הברית ייוועדו ביום שישי בעומאן, באתר "זמן ישראל", 4 בפברואר 2026
  67. ↑ נטע בר, ‏קרע בתוך המשטר? משמרות המהפכה עצרו מקורבים לנשיא פזשכיאן, באתר ישראל היום, 9 בפברואר 2026
  68. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏כחודש לאחר טבח עשרות האלפים: משמרות המהפכה הוציאו כלי חדש, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2026
  69. ↑ אלי לאון, ‏אלפי הרוגים, אפס מחאות: איראן נכנסה לשקט מצמרר, באתר מעריב אונליין, 15 בינואר 2026
  70. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏האו"ם התעורר? "מה שקורה באיראן הוא פשע בינלאומי", באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2026
  71. ↑ דיווח: מנהיגי חמאס נערכים לעזוב את רצועת עזה, באתר גלובס, 20 בינואר 2026
  72. ↑ Pranav Baskar, Iran's Protests Have Been Completely Squashed, Government Says, The New York Times, ‏January 21, 2026
  73. ↑ Jane Doe, Islamic Republic Publishes First Official Figures on Deaths in Nationwide Protest, ‏January 22, 2026 (באנגלית)
  74. ↑ Sia hra, During protests in Iran, 4500 people killed – activist, ‏January 22, 2026 (באנגלית)
  75. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, המחאה נמחצה, אבל איראן עדיין מוחשכת - ואייתוללה בכיר מאיים: "להוציא להורג את חיילי טראמפ!", באתר ynet, 16 בינואר 2026
  76. ↑ Stefaniia Bern, Iran Update, January 11, 202, ‏January 12, 2026
  77. ↑ יענקי פרבר, עורק מטהראן: דיפלומט איראני נוסף מבקש מקלט בשוויץ, באתר בחדרי חרדים, 3 בפברואר 2026
  78. ↑ Soldier sentenced to death for refusing to shoot protesters: rights group, Sky News Australia, ‏January 21, 2026
  79. ^ 79.0 79.1 קרן שמש וניצן צבי כהן, ‏מאות בהפגנת הזדהות ישראלית ראשונה עם אזרחי איראן: "שלא ינטשו אותם", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בינואר 2026
  80. ↑ אבי כהן, ‏צפו: הפגנת תמיכה בעם האיראני בחולון, באתר ישראל היום, 14 בינואר 2026
  81. ↑ אור שקד, ‏לוס אנג'לס: נהג משאית דרס מפגינים נגד המשטר האיראני, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2026
  82. ↑ דניאל אדלסון, ארה"ב: משאית דהרה לתוך קהל מוחים נגד המשטר האיראני בלוס אנג'לס, הנהג נעצר, באתר ynet, 12 בינואר 2026
  83. ↑ Thousands of people protest in Westwood for Iranian regime change, Daily Bruin
  84. ↑ Man who drove U-Haul through anti-Iranian regime rally facing misdemeanor charge, ABC7 Los Angeles, ‏2026-02-04 (באנגלית)
  85. ↑ המחאות באיראן הגיעו לבריטניה - מפגין הוריד את דגל המדינה מהשגרירות, באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2026
  86. ↑ דני שפיץ, ‏מחאות באיראן: מפגין מסיר דגל מהשגרירות בלונדון, באתר כיכר השבת, 11 בינואר 2026
  87. ↑ Badshah, Nadeem (2026-01-10). "Protester pulls down national flag from Iranian embassy in London". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2026-02-05.
  88. ↑ Iranian embassy flag torn down during London protest, The Independent, ‏2026-01-11 (באנגלית)
  89. ↑ כאות מחאה: מפגינים במדריד החליפו את דגל שגרירות איראן לדגל השאה ההיסטורי, באתר mako
  90. ↑ טראמפ באמירה דרמטית לאיראן: "אם תהרגו מפגינים - ארה"ב תתערב צבאית", באתר כיפה, 2 בינואר 2026
  91. ↑ כלכליסט, מגביר את הלחץ: טראמפ הטיל מכס של 25% על מדינות שסוחרות עם איראן, באתר ynet, 13 בינואר 2026
  92. ↑ איתמר אייכנר, סוכנויות הידיעות, טראמפ: שכנעתי את עצמי לא לתקוף, מכבד מאוד שאיראן ביטלה 800 הוצאות להורג, באתר ynet, 16 בינואר 2026
  93. ↑ שי לוי, הטבעת סביב איראן מתהדקת: הכוחות האדירים שעזבו את נמל הבית, באתר מאקו, 18 בינואר 2026
  94. ↑ ארה"ב הודיעה: סנקציות חדשות יוטלו על חברות הקשורות לאיראן, באתר מאקו, 23 בינואר 2026
  95. ↑ רויטרס, מדינות ה-G7: "נטיל צעדים מגבילים נוספים אם איראן תמשיך לדכא מחאות", באתר ynet, 14 בינואר 2026
  96. ↑ אסף רוזנצוייג, תומר אלמגור, באופן רשמי: האיחוד האירופי הכריז - משמרות המהפכה הם ארגון טרור, באתר מאקו, 29 בינואר 2026


היסטוריה מודרנית של איראן
השושלת הקאג'ארית מלחמות רוסיה–פרס • המלחמה האנגלו-פרסית • מרד הטבק באיראן • מודרניזם אסלאמי • המהפכה החוקתית בפרס • המערכה בפרס במלחמת העולם הראשונה • ההסכם האנגלו-איראני • ההפיכה באיראן (1921) • מרד סימקו שיקאק איראןאיראן
שושלת פהלווי רזא שאה פהלווי • העימות במקדש האימאם א-רידא • הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן • משבר אבאדאן • ההפיכה באיראן (1953) • המהפכה הלבנה • חגיגות 2500 שנים לאימפריה הפרסית • תאוריית הקשר על הדחת השאה מאיראן • המהפכה האיראנית • הממשלה האיראנית הגולה
הרפובליקה האסלאמית של איראן הפיכת נוז'ה • משבר בני הערובה באיראן • מלחמת איראן–עיראק • הסכסוך האיראני-ישראלי • הסכסוך האיראני–סעודי • תוכנית הגרעין של איראן • טרור אסלאמי • בדלנות כורדית באיראן • ההפגנות באיראן (2018–2019) • ההפגנות באיראן (2022–2023) • המשבר הכלכלי באיראן • ההפגנות באיראן (2025–2026) • הטבח במפגינים באיראן (2026)
פורטל איראן

ההפגנות באיראן (2025–2026)42687379Q137612545

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ההפגנות_באיראן_(2025–2026)&oldid=3634330"