היום הראשון לבריאה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"יצירת האור" מאת גוסטב דורה

היום הראשון לבריאת העולם בו נבראו היסודות הראשונים של הבריאה הגשמית; רב יהודה מנה בשם רב עשרה דברים שנבראו ביום זה: ”עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה”[1][2].

היום הראשון בתורה

א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

בריאת שמים וארץ

השמים והארץ נבראו ביום הראשון[1]; בריאתם הייתה במאמר, שנאמר: ”בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ”[3], והוא המאמר הראשון מה"עשרה מאמרות"[4].

לשיטת רש"י[5], השמים שנבראו - עדיין היו לחים ביום הראשון.

תוהו ובוהו

בתחילת בריאת העולם[6].[7][8] , הארץ הייתה במצב של תוהו ובוהו דהיינו ריקנות מתמיהה (רש"י)[9], ומים היו שטוחים על פני כל הארץ[10], והיה חושך על פני תהום ורוח אלקים ריחפה על פני המים[9].

בריאת האור

במצב זה, בתחילת בריאת שמים וארץ[7][א], אמר הקב"ה: ”יְהִי אוֹר”[11]; ובמאמר זה, השני מה"עשרה מאמרות"[12], והעשירי הוא הפסוק ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”, ברא את האור[11]. חז"ל פירשו, שהאור שנברא הוא האור הגנוז[1].

נחלקו הראשונים באיזה שעה ביום נברא האור ומתי התחיל להאיר, שהרי תחילת היום לעת ערב: בספר הכוזרי[13] כתב, שכשנברא האור בתחילת הבריאה מיד שקע ולא האיר י"ב שעות, כמידת לילה, ואחר כך חזר והאיר י"ב שעות כמידת יום. ויש סוברים שאמנם נברא האור בתחילה, והמאורות והגלגלים עצמם היו מזהירים, אלא שלא היה מאיר על פני תהום עד י"ב שעות ביום[14], או שנברא האור י"ב שעות לאחר תחילת הבריאה[15]. והרשב"ם כתב, שלפי הפשט תחילת בריאת העולם הייתה בשחרית, במאמר "יהי אור", ולשיטתו היה בתחילה אור י"ב שעות ואחר כך חושך, והיום קודם ללילה.

אחר בריאת האור, ראה הקב"ה את האור ”כי טוב”, והבדיל בינו לבין החושך[16]. חז"ל, שפירשו שהכוונה לאור הגנוז, פירשו שהקב"ה ראה את דור המבול ואת דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים, ולכן הבדילו מהחושך וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא[1]; רש"י פירש[17], שהקב"ה הבדיל את האור מהחושך מכיון שראה שלא ראוי לו ולחושך לשמש בערבוביה.

לאחר מכן הקב"ה קרא לאור "יום" ולחושך "לילה"; ”וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם אֶחָד”[18]

ע"פ הקבלה האור שנברא אז היה אור נעלה שאינו יכול להתגלות בעולם [19]

בריאת החושך

מדברי הגמרא (לעיל), שהזכירה את החושך בין עשרה דברים שנבראו ביום ראשון, מבואר שהחושך האמור כאן הוא בריאה ולא העדר האור בלבד. בביאור בריאת החושך כתבו הרמב"ם[20] והרמב"ן, שהוא כינוי ליסוד האש מארבעת היסודות; והרלב"ג כתב, שהוא כינוי ליסוד העפר מארבעת היסודות. ויש שפירשו, שהוא כינוי לחומר קודם שהייתה לו צורה[21].

ויש מן הראשונים שפירשו לפי הפשט, שהחושך האמור כאן אינו בריאה, אלא העדר אור[22].

הערות שוליים


שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "hebrew", אך לא נמצא תג <references group="hebrew"/> מתאים.