קורח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קֹרַח מובא בתורה כאיש שהיה מורם מעם, שעורר מחלוקת שלא לשם שמים כשחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה[1]. סיפורו מופיע בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.

מות קורח ועדתו, גוסטב דורה

המחלוקת

קורח מפורסם על דבר המחלוקת שניהלו הוא ועדתו עם משה רבינו ואהרן הכהן. בכוחו הצליח לסחוף 250 נשיאי עדה מבני ישראל. העילה למחלוקת הייתה על פי דברי קורח יצירתם של "מעמדות" בקרב העם - חלוקתו ל"קדושים" ושאינם קדושים. על פי הפרשנים, עילת המחלוקת הייתה רצונו של קורח להנהיג את בני ישראל בהליכתם במדבר (אף שהדבר לא נאמר בפרשה). טענתו כלפי משה רבנו ואהרן הכהן הייתה: "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג').

ה' העניש את קורח ועדתו במיתה, כעונש על המרד. בתחילה עלה במחשבתו להמית את כל העם חוץ ממשה ואהרן, אך לאור תפילתם של משה ואהרן, נענה להם הקב"ה ומחל לכל העם, והעניש רק את קורח ועדתו, סופה של עדת קורח היה בליעתה באדמה יחד עם כל רכושם, ילדיהם או באי ביתם, ואילו חמישים ומאתים נשיאי העדה נשרפו מאש שיצאה מלפני ה'. לפי המשך ספר במדבר, בני קורח לא מתו; ואכן, בספר תהילים מובאים מזמורים שכתבו בני קורח, ובספר דברי הימים מיוחס שמואל הנביא כצאצא של קורח.

משפחה ומינויים לתפקידי הנהגה

קורח, בנו של יצהר, היה לוי, בן דודו של משה. המפרשים מסבירים שקרבה זו הביאה אותו לבקש בלבו תפקיד נכבד לעצמו. האכזבה מכישלונו להשיג תפקיד לעצמו הביאה אותו להצהיר כי מאס בחלוקת התפקידים הקיימת. המפרשים תולים את קנאתו של קורח בציפייתו להתמנות לנשיא שנכזבה. הנשיא הנבחר היה אליצפן בן עוזיאל. אביו של קורח, יצהר, היה מבוגר מעוזיאל ועל כן ניתן היה לצפות שקורח יתמנה לתפקיד חשוב לפני אליצפן. כמו כן, בני ראובן דומים לקורח: הם בני השבט הבכור שאיבד את הזכות לשאת בתפקיד ציבורי. ייתכן שעובדה זו היא שהובילה אותם לערער על תפקידם של משה ואהרון. מדרש אחר מספר כי קורח ראה שיצא ממנו שמואל שינהיג את כל ישראל ובעקבות כך טעה.

העילה למחלוקת על פי המדרש

עילה פוליטית

המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני- קורח רוצה שה' יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג. המדרש שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגו על פיה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכהנים מן הקורבנות.

[2]

על פי מדרש אחד קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון. על פי מדרש אחר, הדורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, קורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות.

עילה רוחנית

ברובד אחר מפורשת המחלוקת כמחלוקת ערכית. האם קיים שוויון, והאם הוא ערך נעלה? קורח הוא ממצדדי השוויון: כולם קדושים. בהשלכה למישור הערכי, מוסיפים הפרשנים, המשמעות היא גם שאין ערכים נעלים יותר. פרשנים עכשוויים תולים בקורח פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של קורח, ברובד העמוק יותר, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות.

בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיו של קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול.

תגובת משה לתלונה של קורח

משה מגן על החלטותיו של ה' ועל מינויו של אהרן, אך לא מגן על מינויו שלו עצמו. תלונתו של קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים- אלדד ומידד- החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים". במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם. משה לא מוחה בקורח בתקיפות. הוא מסכים למבחן מנהיגות בו יבחר ה' במי שירצה.

מותו של קורח והשלכות המחלוקת

משה ביקש מה' שקורח ועדתו יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של ה' במנהיג. אם קורח היה מת במוות טבעי הוויכוח לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. בפרשת קרח לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. על מותם של דתן ואבירם, ממשתתפי המחלוקת, נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". על מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת". רק מאוחר יותר בספר במדבר (פרק כ"ו פסוק י), נאמר כי הוא נבלע באדמה (יחד עם 'כל האדם אשר לקורח'): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, ואת קורח...". העובדה שבסיפור עצמו לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו, הובילה לפירושים מקוריים בעניין זה. בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נאמר:

וא"ר יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין דכתיב (במדבר טז, לב) "ואת כל האדם אשר לקרח"- ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (במדבר כו, י) "באכול האש את חמשים ומאתים איש"- ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין. מן הבלועים דכתיב (במדבר כו, י) "ותבלע אותם ואת קרח" מן השרופין דכתיב (במדבר טז, לה) (ותצא אש מלפני ה') ["ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש" -וקרח בהדייהו (יחד איתם).

בבלי, סנהדרין, קי', א'.

המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. חז"ל מפרשים את שמו של קורח: שבגללו נעשתה 'קורחה' בישראל, כלומר- בגללו נהרגו אנשים רבים. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.

הניצולים

מן האסון היו מספר ניצולים, ביניהם בני קורח, כפי שהתורה מספרת בהזכרת אגב מאוחרת של הסיפור (בפרשת פנחס): "...וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ."(במדבר, כ"ו, י"א).

בתהלים מובאים אחד עשר מזמורים המיוחסים ל"בני קורח", כגון "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר" (תהלים, פ"ה, א')[3].

בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה"[4]. כלומר שאכן "נבלעו באדמה" אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים.

כמו כן, און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם קורח ינצח.

מדרש רבה בהמשך לאגדות התלמודיות על בני קורח, מספר ששמואל הנביא היה מצאצאיו של קורח[5].

בפרקי אבות[6] נאמר על המחלוקת של קורח:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח ועדתו

גורלה של עדת קרח

בתלמוד הבבלי[7] מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קרח: לדעת רבי עקיבא אינה עתידה לעלות, ואילו לדעת רבי אליעזר: "עליהם אמר הכתוב (שמואל א', ב', ו') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קרח.

בהמשך הגמרא, מופיעה מחלוקת נוספת: "תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים, קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי"

התייחסות חיובית לקרח

בתנועת החסידות, התפרסמו דבריהם של כמה אדמו"רים שדברו בגדולתו של קורח:

בתורת חב"ד מוסבר במקומות רבים על פי הקבלה, שקרח רצה להגביה את הלוויים על פני הכהנים, כיוון שהיה פיקח וראה שכך יהיה בעתיד אחרי ביאת המשיח - שאז אכן נשמות הלוויים יהיו גבוהות יותר משל הכהנים. אלא שקרח טעה בכך שהקדים את זמנו - כי מעלת נשמות הלוויים יכולה להתגלות רק בעתיד, ואילו בזמן הזה צריכים הכהנים להיות גבוהים יותר[10].

לקריאה נוספת

  • אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2014, עמודים 221-238.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך מובן מן הכתוב בבמדבר טז', לב ובבמדבר כו', י'. אך הגמרא במסכת סנהדרין, דף קי' עמוד א', מביאה שתי דעות נוספות: האחת- קורח לא נענש כלל! והשנייה- קורח גם נשרף באש (יחד עם 250 הנשיאים) וגם נבלע באדמה (יחד עם בני ראובן).
  2. ^ ילקוט שמעוני רמז תש"ן
  3. ^ בני קורח מופיעים ככותבי מזמורי התהלים: מ"ב, מ"ד-מ"ט, פ"ד, פ"ה, פ"ז ו-פ"ח
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יא עמוד א
  5. ^ "וקרח, שפקח היה, מה ראה לשטות הזה?! אלא - עינו הטעתו: ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו - שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר (תהלים, צ"ט) 'משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו...'! עשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש! "...כל אלה בנים להימן" (דברי הימים א', כ"ה). אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני, ואני אדום (=אשתוק)?! - ולא ראה יפה. לפי שבניו עשו תשובה, ועומדין מהן. (מדרש רבה קורח פרשה יח)
  6. ^ פרק ה' משנה י"ז
  7. ^ סנהדרין, קט', עמוד ב'
  8. ^ הובא אצל א' קורמן, מבוא לתורה שבכתב ושבעל פה (תל אביב תשל"ה), עמ' 169, הערה 42. אנציקלופדית 'דעת'
  9. ^ צדקת הצדיק אות סה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14380&st=&pgnum=19
  10. ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, לקוטי תורה פרשת קרח נד, ב ואילך. רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), אור התורה פרשת קרח דיבור המתחיל ויקח קרח. רבי מנחם מנדל שניאורסון, לקוטי שיחות חלק ד' פרשת קרח, חלק י"ח פרשת קרח שיחות א, ג, ה. ועוד.