המצודה הבריטית בנווה צוף
המצודה הבריטית בנווה צוף היא אחת מ-63 מצודות טגארט שהוקמו בשנות ה-40 ברחבי הארץ. הן נקראות על שם המהנדס סר צ'ארלס טגארט, מומחה לדיכוי מרידות ולוחמה בטרור, שהגיע במיוחד לארץ כדי לסייע לרשויות המנדט הבריטי לשלוט במרחב.
מיקום אסטרטגי
המצודה בנווה צוף הוקמה על כביש ישן המחבר בין רמאללה ולטרון, כביש רוחב מהשפלה לגב ההר. המצודה נבנתה ליד שמורת יער אום צפא, שמורת הטבע הראשונה בארץ ישראל[1], ולפי עדויות שונות שימשה אתר נופש פופולרי עבור הקצינים הבריטים.
המצודות הוקמו בנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ. מטרת הקמת המצודה הייתה כפולה, מחד שליטה על האוכלוסייה המקומית כלקח ממאורעות המרד הערבי הגדול בשנים 1936 - 1939, ומאידך שליטה על מערך הדרכים בארץ ישראל במקרה של פלישה גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. על כן אמורה הייתה המצודה להחזיק מעמד ללא עזרה חיצונית במשך 30 יום לפחות. במרחק של שלושה קילומטר דרומית למצודה, על כביש 450 לפני העיקול הגדול בואדי זרקא, נמצא מחסום דרכים מבטון שנבנה כחלק ממערך ההגנה. תוכנית ההשרדות הבריטית בארץ ישראל קשורה לתוכנית מצדה על הכרמל של היישוב היהודי בארץ ישראל[2].
מבנה המצודה
המצודה בנווה צוף היא אחת המצודות היחידות מבין ה-63 אשר מחופה אבן ירושלמית. המצודה השתמרה עד היום ואת מרבית מרבית מסימני ההיכר שלה עדיין ניתן לראות בשטח, כגון חומה היקפית שבשני קצותיה קבועים צריחים, דלתות ברזל גדולות וכבדות בכניסות, כראוי למבנה משטרה מכובד המצודה הכילה בעבר גם חדר גנרטור, מערכת כריזה וחדר משאבות מים. בנוסף ישנו מאגר מים אדיר ממדים הניזון מהמרזבים במצודה וכן ממערכת איסוף מים שנמצאת בגבעה הסמוכה, אתר חובלתא (גבעת ההליסטון).
שימושי המצודה לאורך השנים
כאמור המצודה בשימושה הראשוני שימשה את החיילים הבריטים שניסו לשמור על הסדר הטוב במרחב, אך ימי הפאר של המצודה חלפו כאשר המנדט בא לסיומו והצבא הבריטי עזב את הארץ. הירדנים השתלטו על המצודה הוחזיקו בה תקופה ארוכה יותר מהבריטים, אך הם נאלצו לנטוש אותה במלחמת ששת הימים, והיא נכבשה בידי צה"ל, אשר לא מיהר להשתמש במבנה. סמל ישן של מג"ב העיד שכנראה חיילי מג"ב היו הראשונים לאחוז במקום, אך לא ברור לכמה זמן. המצודה נותרה שוממה במשך כעשור.
עם תחילת ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון על ידי תנועת גוש אמונים, הוקמו שני גרעינים במטרתם הייתה ליישב את הגבעות הסמוכות למצודת הטיגארט.
"העלייה המתוכננת הייתה בסוכות", מספר עמוס אהרונוף, חבר בגרעין הראשוני, "אבל לא קיבלנו אישור בגין חשש מאיומי הקהילה-הבינלאומית, וחיפשנו פתרון. בסופו של דבר הגיעו להסדר שכל הגרעינים עולים למחנות צבאיים". כך עלו למחנות צבאיים היישובים מצפה יריחו, בית אל, שבי שומרון, וגם נווה צוף.
אנשי הגרעין התיישבו בחללים השונים של המצודה, ובית הכנסת הוקם באורוות הסוסים, שהיו המקום הגדול והרחב ביותר במצודה. תושבי הגרעין התגוררו במצודה עד לעלית השכונה הראשונה לקרקע, בשנת 1978[3].
כיום בנוסף לבית הכנסת שעודנו פעיל, פועלים במצודה שני מוסדות חינוכיים, אולפנת בני עקיבא למוסיקה ומחול שירת הים ומדרשת גופנא המתמקדת בהדרכת טיולים. בנוסף מצוי במצודה ארכיון היישוב נוה צוף.
הערות שוליים
- ^ בית ספר שדה עפרה, יער אום צפא, החברה להגנת הטבע
- ^ דוקטור גד קרויזר, מפעל המים במצודת הטיגרט בנבי צאלח, "מעבה ההר" הקובץ השלישי
- ^ צורית פניגשטיין, יש אבנים לבבבות - סלעי ומצודתי, באתר מועצה אזורית בנימין, אוגוסט 2012
