הנגינה בבית המקדש
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
| מקרא | ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ז' |
|---|---|
| משנה | שקלים פרק ה' משנה א' |
| תלמוד בבלי | מסכת ערכין, דף י"א |
| משנה תורה | הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א', הלכה ב' |
הנגינה בבית המקדש תפסה חלק מרכזי בעבודות בית המקדש, כאשר בעת הקרבת נסכי קרבנות ציבור, וכן בלילות חג הסוכות בזמן שמחת בית השואבה, היו מנגנים בכלי שיר שונים.
מצוות הנגינה בבית המקדש
בחומש דברים[1], מובא הציווי "ושרת בשם ה' א-להיו", וחכמים למדו מהפסוק[2], כי הכוונה לשירה בעת הקרבת קרבנות עולות ציבור, שלמי עצרת, ובכל יום מימי חג הסוכות בזמן הקרבת קרבן מוסף.
להלכה נקבע, כי עיקר שירת הלויים היא בפה, וברמב"ם מובא[3], כי בנוסף לשירת הלויים על ידי הפה, נלוו אליהם מנגנים כהנים ולויים, וכן ישראלים המיוחסים המשיאים את בנותיהם לכהונה. יש הסוברים[4], כי מצות השירה במקדש חלה גם על הנגינה בכלים, אך ישנם החולקים עליהם, וסוברים כי המצוה חלה על הפה בלבד, ואילו הכלים היו כתוספת, ולקישוט הקול, ואף לא השתמשו בהם בשבתות ובחגים.
במסכת ערכין[5] מביאים את דברי חכמים, המונים את כלי המקדש, בהם היו מנגנים, ואלו הם: נבל, חליל, כינור, חצוצרה וצלצל. יש הסוברים כי המנגנים בכלים, היו עומדים על הדוכן עם הלווים היו עומדים על הדוכן יחד עם הלווים[6], אך יש הסוברים שהיו עומדים בסמוך לדוכן[7]. בגמרא[8] מובא דברי רבי יוסי, הסובר כי הנגנים היו ממשפחות בית פגרים ובית ציפרא מעמאום, שהיו ישראלים מיוחסים (שיכלו להתחתן עם כהנים), אך רבי חנינא בן אנטיגנוס סובר, כי הלווים היו מנגנים בכלים בלבד. להלכה נפסק, כי הלויים וישראלים המיוחסים היו היחידים שהורשאו לנגן על דוכן הכהנים[9]. רש"י פירש בגמרא מסכת סוכה[10], כי המנגנים היו נצבים על הדוכן לצד הלויים, אך הריטב"א שם סובר, כי המנגנים לא עמדו על הדוכן אלא בסמוך לדוכן[11]. כמו כן, מקום כלי הנגינה במקדש היה בלשכת כלי השיר.
זמני הנגינה
עוד בתקופת דוד המלך, כאשר דוד המלך ועם ישראל ליוו את ארון הברית, ניגנו בכינורות ובנבלים, בתופים, במנענעים ובצלצלים, כפי שמתואר בספר שמואל[12], וכן בכל יום היו מקישים בצלצל במקדש, בעת הקרבת התמיד[13].
בחנוכת בית המקדש הראשון שנערכה על ידי שלמה המלך מובא, כי הלווים שרו בפני עם ישראל, בליווי נבלים, כינורות ובמצלתים, במזרח למזבח[14].
זמן הנגינה והשירה במקדש היה בעת הקרבת הקרבנות, כגון תמידים ומוספים, בעת ניסוך היין. כמו כן, בנוסף לנגינת הלווים על הדוכן, ישנה מצוה מן התורה לכהנים לתקוע בחצצורות בשבת, בשלושת הרגלים, בראש השנה וביום הכיפורים[15].
בנוסף, המשנה מסכת סוכה[16], מביאה, כי בשמחת בית השואבה, הלווים היו מנגנים לפני עם ישראל, בכינורות, בנבלים, במצלתיים ובחצוצרות, ובעוד כלי נגינה. את הנגינה היו הלווים מנגנים על חמש עשרה המעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת הנשים, כנגד חמישה עשר "שיר למעלות" שבתהלים, שעליהן היו הלווים מנגנים.
כלי הנגינה
החצוצרות
ערך מורחב – חצוצרות הכסף
בתלמוד בבלי מובא ש"אין פוחתין משני כהנים עם בתקיעה ואין מוסיפין על מאה ועשרים כהנים"[18].
כל יום בבית המקדש החל בשלוש תקיעות לפתיחת שערי העזרה, לאחר מכן נשמעו עוד תשע תקיעות בחצוצרה בהקרבת התמיד של שחר ותשע תקיעות בערב, וזאת כהוראת המשנה, שאין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות בכל יום ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה. שלושים ושש התקיעות כללו את מניין העשרים ואחת שבכל יום בתוספת תשע תקיעות בימים שיש בהם קרבן נוסף, כלומר בשבתות ובחגים, ושש תקיעות של שבת, וארבעים ושמונה תקיעות כללו את השבת שבחג הסוכות.
בהלכות מצוות שופר של ראש השנה[19] כותב הרמב"ם, כי במקדש היו תוקעים בראש השנה בשופר אחד, ובשתי חצוצרות מן הצדדין. והסדר היה, אשר השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, משום שמצות ראש השנה בשופר. הרמב"ם מוסיף ומסביר מדוע תוקעים עימו בחצוצרות, משום שנאמר "בחצוצרות, וקול שופר...הריעו, לפני המלך ה'"[20].
מצלתיים
המצלתיים היו נחשבים לשני כלים, המשמיעים קול למרחוק[21]. אודותם מובא בדברי הימים[22]: "והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע". אודות הפסוק בתהלים[23] "בצלצלי שמע", מפרש המצודת ציון, שהם שני כלי נחושת ומקישים זה בזה ומשמיעים קול גדול בהקשתן וכמ"ש במצלתים נחושת להשמיע[24], ובמשנה הקיש בן ארזא בצלצל[25].
צלצל
הצלצל הוא כלי שהופקו ממנו קולות דומים להקשת המצילתיים, על פי ביאור אברהם אבן-שושן. הצלצל מוזכר בספר שמואל[12], כאשר מובא שדוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה', בכל עצי ברושים, ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים. וכן מוזכר בתהילים[26], ”הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה”. ונראה ששני הצלצלים מתארים סוגים שונים, או שמדובר במנעד צלילים שונה המיועד לעתות ובמועדים שונים, שניתן להפיק מהם. כמו כן, הגמרא במסכת ערכין[27] מביאה, כי הצלצול במקדש היה של נחושת, וקולו היה ערב, וכאשר נפגם קולו, שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים ותקנו, אך עדין לא היה קולו ערב. כאשר חכמים נטלו את תיקונו, היה קולו ערב כבתחילה. על הצלצל היה ממונה בן ארזא[28], אשר היה מהקיש בו כאות ללויים לשיר שיר של יום[29]. יש האומרים, כי במקדש היה צלצל אחד בלבד[30]. זמן נגינתו היה בהקרבת קרבן התמיד, שמחת בית השואבה, וכן בחג הסוכות[31].
הכינור
הכינור הוא אחד מששת הכלים העיקריים שהיו מלווים את השירה במקדש[32].
במקדש היו כתשעה כנורות[33].
בגמרא[18], מובא, כי הכינור של המקדש היה בעל שבעה מיתרים (נימים), על פי הנאמר בתהלים[34], "שובע שמחות את פניך", אשר הכוונה היא למספר שבע, המרמזת על הכינור של המקדש הבנוי משבעה מיתרים, ובהמשך מביא שם גם את מספר המיתרים שיהיו בכנור בימות המשיח ובעולם הבא. כמו כן, מדרש שוחר טוב מביא[35], כי על הפסוק 'שאו זמרה ותנו תוף', אומר רבי חייא בר אבא, שהנבל המדובר הוא כינור. ומובא שם בהמשך, כי על הפסוק הזה אמר רבי יהודה בר אילעאי, שעל ידי מיתרים ויתדות (וכמה מיתרים ביתרות), הינם שבעה, כפי שנאמר 'שבע ביום הללתיך', ובימות המשיח יהיו כשמונה מיתרים, שנאמר "למנצח על השמינית ולעתיד לבוא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל".
לגבי הכינור במקדש, ישנם המביאים[36], כי הכינור עתיד להופיע בימות המשיח, כאשר יהיה בעל שמונה מיתרים, וכן גם בעולם הבא, שם יהיה בעל עשרה מיתרים. הרמב"ן מבאר[37] אודות ההבדל בין מספר המיתרים בכנורות, ומביא כי כלי הזמר שבמקדש, הינם רמז להשגת הרוחניות שבעולם הגשמי, אשר כיום הם כשבע ספירות. אך לעתיד לבוא, תושג מדרגה נוספת, ולעולם הבא ההשגה תהיה שלימה, בת עשר ספירות. בנוסף לכך, הרמב"ן מוסיף במקום אחר[38], שהכוונה לכינור גשמי, במקדש גשמי.
בנוסף מבאר המהר"ל מפראג[39], כי לעתיד לבוא יתאחד העולם כולו על ידי המשיח, והמיתר השמיני שיתוסף הוא כנגד האחדות, ובעולם הבא כשתסתלק הגשמיות ויהיה העולם קדוש, יתגלה כינור בן עשר מיתרים שמורה על קדושה במדרגה נבדלית.
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א עמוד א'.
- ^ ספר המצוות, עשה כ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף נ"א עמוד א', ד"ה מעלים מדוכן, וכן במאירי שם.
- ^ ריטב"א שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א עמוד א'; ערכין שם.
- ^ שם בסוכה, וכן גם המאירי שם.
- ^ וראו המאירי שם, המביא דברים בשם יש מפרשים.
- ^ 12.0 12.1 ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק ה'.
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ז', משנה ג'.
- ^ כמובא בדברי הימים ב, ה, י"ב.
- ^ ערוך לנר סוכה נ, ב, ועוד.
- ^ ה, משניות א-ד.
- ^ מטבע בר כוכבא מהשנה השנייה למרד; ראו: יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים: מימי שלטון פרס ועד מרד בר-כוכבא, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח, עמ' 136-130.
- ^ 18.0 18.1 תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ג עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א', הלכה ב'.
- ^ ספר תהילים, פרק צ"ח, פסוק ו'.
- ^ מצודת דוד על תהלים קנ, פסוק ה'
- ^ א, טו, יט.
- ^ ספר תהלים, פרק ק"נ.
- ^ דברי הימים א טו
- ^ תמיד פ"ז.
- ^ ספר תהילים, פרק ק"נ, פסוק ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'. וכן משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ז', הלכה א'.
- ^ שם ז, ג, משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ג עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ה', משנה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ' עמוד ב', מסכת ערכין, דף י"א עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ג עמוד א'.
- ^ ספר תהילים, פרק ט"ז.
- ^ ספר תהילים, פרק פ"א.
- ^ בגמרא ערכין שם.
- ^ שער הגמול, תורת האדם
- ^ עבודת הקודש לרב מאיר גבאי, חלק העבודה פרק מג.
- ^ נצח ישראל פרק לב.