הפיגוע במכינה בעצמונה
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
| תאריך | 7 במרץ 2002 |
| מקום | עצמונה |
| מטרה | אזרחים |
| סוג | פיגוע ירי |
| נשק | רובה, רימונים |
| הרוגים | 5 |
| פצועים | 23 |
| מספר מפגעים | מחבל פלסטיני |
| מניע | טרור אסלאמי לאומני |
|
מכינת עֹצֶם (למפת מערב הנגב רגילה)   בני עצמון | |
הפיגוע במכינה בעצמונה הוא פיגוע ירי ורצח שהתרחש בליל ה-7 במרץ 2002 (כ"ד באדר ה'תשס"ב) במכינה הקדם צבאית עֹצֶם ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. בפיגוע נרצחו חמישה מתלמידי המכינה, ועשרים ושלושה נפצעו.
הרקע לפיגוע
ערכים מורחבים – האינתיפאדה השנייה, מבצע חומת מגן
הפיגוע התרחש במהלך חודש מרץ 2002. במהלך חודש זה אירעו פיגועים רבים בכל רחבי הארץ ונרצחו בסך הכל 135 ישראלים. חודש זה כונה בפי רבים "מרץ השחור". ריבוי האירועים הביטחוניים בו, שבמרכזם עמד הפיגוע במלון פארק, הוביל ליציאה למבצע חומת מגן למיגור קיני הטרור בשטחי יהודה ושומרון.
מקום הפיגוע
המכינה הקדם צבאית עצם הוקמה ביישוב עצמונה שבגוש קטיף בשנת תשנ"ב (1991), בידי תושב היישוב הרב רפי פרץ. היא שכנה במתחם מגודר בשולי היישוב, בסמוך לבית הספר (תלמוד תורה) המקומי. בשנת 2002 למדו במכינה 120 תלמידים.
הפיגוע
בליל יום חמישי, ה-7 במרץ 2002 (כ"ד באדר ה'תשס"ב), בסביבות השעה 23:30, חדר המחבל מוחמד פתחי פרחאת, תושב שכונת שג'אעיה בעזה בן 19 ואיש עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס) ליישוב עצמונה שבגוש קטיף. הוא הגיע אל היישוב מכיוון דרום-מערב, משכונת תל א-סולטאן שבצפון רפיח, וחתך באמצעות מספרי תייל את הגדר שסביב היישוב ואת גדר מתחם המכינה הקדם צבאית עצם.
המחבל הבחין במבנה מגורים קטן שחלונו פתוח, מתוכו נשמעה מוזיקה. הוא זרק רימון דרך החלון וירה צרור. הרימון התפוצץ, בחדר פרצה שריפה, ושני התלמידים ששהו בו נפגעו. אריק קרוגליאק נשרף כליל, וגופתו זוהתה מאוחר יותר על פי בדיקת סמני DNA. חברו לחדר, ערן פיקאר, נפצע אנושות ונפטר מספר שעות לאחר מכן בבית החולים תל השומר. לאחר מכן נתקל בתלמיד המכינה אריאל זנה, ירה בו והרגו. הוא ניסה להיכנס למבנה מגורים ממוגן, אולם תלמידים נאבקו בו באמצעות הדלת הכבדה, וחסמו את דרכו.[1]
עם צרור היריות הראשון ופיצוץ הרימון כיבו תלמידים את אורות חדר השיעורים, בו התקיים באותו ערב שיעור של הרב אלי אדלר בנוכחות כחמישים תלמידים.[2] תלמיד המכינה אשר מרקוס, אשר שהה באותה עת בשמירה לצד שומר נוסף, ניסה להיכנס אל חדר השיעורים, אולם המחבל ירה בו והרגו.[3] הוא זרק לתוך החדר רימון נוסף, ממנו נהרג טל (טליק) קורצווייל, ותלמיד נוסף נפצע באורח קשה.[4] לאחר מכן נעמד מול חלונות החדר, ירה לתוכו צרורות וזרק רימון נוסף, אשר פגעו בתלמידים נוספים.
בשלב זה הגיע למקום הרב אריק אשדת, מרבני המכינה, וניהל קרב יריות עם המחבל. לבסוף חוסל המחבל בידי אייל תם, קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף,[5] אשר הגיע אל המכינה מביתו בראש צוות הכוננות של היישוב.[6] במהלך האירוע הטיל המחבל שישה רימונים ורוקן תשע מחסניות.
האירוע כולו ארך כ-20 דקות, ונרצחו בו חמישה מתלמידי המכינה: אהרון מרדכי אריק קרוגליאק תושב היישוב בית אל, טל צבי טליק קורצווייל תושב בני ברק, ערן יוחנן פיקאר, אריאל יוסף זאנה וברוך אשר צבי מרקוס, שלושתם תושבי ירושלים. כולם כבני 18. חמשה נוספים נפצעו באורח קשה, ו-18 באורח בינוני וקל. חלק מן הפצועים פונו במסוק צה"ל לבית החולים תל השומר. פצועים קלים יותר פונו לבתי החולים סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון.[7] חלק מהפצועים אותרו רק כעבור שעה מתחילת האירוע, משום שרק אז הגיעו כוחות לחלקים נוספים במתחם המכינה.[8]
לאחר הפיגוע
יום לאחר הפיגוע, ביום שישי, נערכו לוויות הנרצחים. אשר מרכוס, אריאל זנה וערן פיקאר נטמנו בהר המנוחות בירושלים, טל קורצווייל נטמן בבית העלמין סגולה, ואהרן קרוגליאק נטמן ביישובו בית אל.[9]
ביוני 2002 חשף שב"כ את חוליית חמאס שעמדה מאחורי הפיגוע, כאשר תכננה לבצע שלושה פיגועי התאבדות נוספים.[10] ביולי 2002 חוסל ראש הזרוע הצבאית של חמאס סלאח שחאדה, אשר לדברי ראש הממשלה אריאל שרון היה אחראי לפיגוע.[11] במאי 2004 חוסל בסיכול ממוקד ואאל נסאר, מבכירי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה, ומהאחראים לפיגוע.[12] ב-2005 חוסל אחיו של המחבל, פעיל חמאס בעצמו. אח נוסף, פעיל חמאס אף הוא האחראי על הכנת טילי קסאם בארגון, נהרג קודם בתאונת עבודה.[13]
התגובות לפיגוע
תגובות בישראל
תלמידי המכינה הוציאו לאור את הספר "חמושי עוז", עם סיפור חייהם ומותם של חמשת הנרצחים.
באפריל 2012 העניקו משפחות הנרצחים בפיגוע לנשיא המדינה שמעון פרס הגדה של פסח שנכתבה לזכר הנרצחים.[14]
תגובות ברשות הפלסטינית
גדודי עז א-דין אל קאסם, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס, הודיעו כי הם ביצעו את הפיגוע.[15] מוחמד סינוואר היה ממשלחי המרצח אל הפיגוע.[16]
לאחר הפיגוע פורסם תיעוד של אם המחבל, מרים פרחאת, המעודדת את בנה לצאת ולרצוח יהודים.[17] לאורך שנים שיבחה את בנה הרוצח, עודדה את שאר חמשת בניה – כולם אף הם חברי עז א-דין אל-קסאם, להמשיך בפעילות טרור,[18][19] והפכה לסמל של אם פלסטינית.[20] בהמשך כיהנה כחברת המועצה המחוקקת בעזה מטעם רשימת חמאס.[21] ב-2006 הופצץ ביתה בשכונת שג'אעיה מן האוויר.[22]
בהלווייה צבאית שנערכה לה בשנת 2013 השתתפה כל הנהגת חמאס ברצועת עזה, בראשה איסמאעיל הנייה, אשר אמר: "היא הייתה אחד מסמלי האומה והג'יהאד בהיסטוריה של הדור הנוכחי".[23] יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, הורה לפתוח אוהל אבלים במוקטעה ברמאללה, ולהעניק לה אות הוקרה על הקרבתה. אישים מרכזיים דוגמת מוחמד דחלאן, וכן תנועות פלסטיניות כפת"ח, פרסמו הודעות אֵבל ברוח זו.[24]
הרשות הפלסטינית הנציחה את שמו המחבל בטורנירים ותחרויות ספורט.[25]
קישורים חיצוניים
- קרני אלדד, בשבילם גיבורים, בעיתון מקור ראשון, 19 בספטמבר 2018
פיגוע עצמונה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:08)- חללי הפיגוע בעצמונה, באתר מכינת עצם
הערות שוליים
- ^ מאת נדב שרגאי, תלמידים מנעו מהמחבל להיכנס למקלט, באתר הארץ, 9 במרץ 2002
- ^ יזהר אשדות פוגע ברגשותיהם של פצועי פיגוע, באתר תפוז.
- ^ קרני אלדד, בשבילם גיבורים, בעיתון מקור ראשון, 19 בספטמבר 2018
- ^ נעם ברקן ואלישע בן קימון | צילום: שאול גולן, אחים בדם, באתר ynet, 22 בדצמבר 2018
- ^ צה"ל הדיח במפתיע שני קצינים בכירים תושבי התנחלויות, באתר ערוץ 7, 17 בפברואר 2005
- ^ נאוה צוריאל, "החברים שלנו מתו לנו בידיים", באתר NRG מעריב, 10/03/02
- ^ חמישה מתלמידי המכינה הקדם-צבאית בעצמונה נרצחו בהתקפת מחבל, באתר ערוץ 7, 8 במרץ 2002
- ^ תחקיר הפיגוע בעצמונה: כיצד למנוע חדירה נוספת, באתר וואלה!, 8 במרץ 2002
- ^ אפרת וייס ועתי"ם, הובאו למנוחות הרוגי הפיגוע בעצמונה, באתר ynet, 9 במרץ 2002
- ^ נחשפה חוליית חמאס שביצעה את הפיגוע במכינה בעצמונה, באתר ערוץ 7, 3 ביוני 2002
- ^ דיאנה בחור, שרון: ההתנקשות – אחת ההצלחות הגדולות, באתר ynet, 23 ביולי 2002
- ^ ואאל נצאר, מבכירי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית.
- ^ אחד מההרוגים בעזה: אחיו של המחבל מעצמונה, באתר וואלה!, 24 בספטמבר 2005
- ^ משפחות הנרצחים העניקו 'הגדה' לנשיא פרס, באתר בחדרי חרדים, 4 באפריל 2012
- ^ אטילה שומפלבי ושמעון איפרגן, 5 צעירים נהרגו בפיגוע בעצמונה, באתר ynet, 8 במרץ 2002
- ^ עמית כהן, מוסף שבת, האיש שמחזיק בגלעד שליט, באתר nrg, 16 בפברואר 2008
- ^ מאמר בקנדה משבח את אימהות הג’האדיסטים, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, הערה 12.
- ^ ראיון עם אמו של מחבל מתאבד, באתר MEMRI, 9 ביוני 2002
- ^ אום נידאל: אני גאה בשני בני שהפכו לשהידים, באתר MEMRI, 5 במרץ 2004
- ^ אמהות פלסטיניות שלחו את בניהן לפיגועי התאבדו, באתר MEMRI, 1 בדצמבר 2011
- ^ שלומי אלדר, בחייה ציוותה להם את המוות, באתר al-monitor, 19 במרץ 2013
- ^ הופצץ בית אמו של המחבל מעצמונה, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2006
- ^ אליאור לוי, 'אם השאהידים' מתה בעזה וזכתה להלוויה צבאית, באתר ynet, 17 במרץ 2013
- ^ ברשות הפלסטינית ובחמאס מספידים ומשבחים את אום נידאל פרחאת, באתר MEMRI, 24 במרץ 2013
- ^ איתמר מרכוס, נאן ז'אק זילברדיק, ברברה קרוק ואחרים, ממחבלים לדמויות נערצות: מיסוד ההסתה ברשות הפלסטינית, מבט לתקשורת הפלסטינית, 1ביולי 2010, עמ' 13.
