ויליאם פרנץ' סמית'
 | |||||||
| ויליאם פרנץ' סמית' | |||||||
| לידה | ווילטון, ניו המפשייר, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות פורסט לואן, גלנדייל, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
ויליאם פרנץ' סמית' השני (באנגלית: William French Smith II; ) היה עורך דין אמריקאי, שכיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בשנים 1981–1985 בתקופת ממשלו של הנשיא רונלד רייגן.
ראשית חייו
ויליאם סמית' נולד בווילטון, ניו המפשייר, וגדל בבוסטון. הוא היה צאצא ישיר של אוריאן אוקס, שהיה נשיא קולג' הרווארד במאה ה-17. אביו, ויליאם פרנץ' סמית' הראשון, היה נשיא חברת הטלפון והטלגרף המקסיקנית, שבסיסה היה בבוסטון.
ב-1939 הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה בכלכלה בהצטיינות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. ב-1942 הוא סיים לימודי תואר במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. במלחמת העולם השנייה הוא שירת בכוחות המילואים של צי ארצות הברית בשנים 1942–1946, והגיע לדרגת לוטננט. ב-1946 הצטרף סמית' למשרד עורכי הדין "גיבסון, דן וקראצ'ר" בלוס אנג'לס.
ראשית הקריירה הפוליטית
את רונלד רייגן הכיר סמית' לפני מסע הבחירות שלו למשרת מושל קליפורניה ב-1966, ובסופו של דבר הוא היה לידיד קרוב שלו וחבר ב"קבינט המטבחון" של יועציו. ב-1968 מינה רייגן את סמית' כחבר במועצת המנהלים של אוניברסיטת קליפורניה, ובהמשך הוא כיהן כנשיא המועצה בשלוש תקופות כהונה.
סמית' היה יושב ראש המשלחת של קליפורניה לוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית ב-1968 וסגן יושב ראש המשלחת בוועידות של 1972 ו-1976.
התובע הכללי של ארצות הברית
ב-11 בדצמבר 1980 מינה הנשיא הנבחר רייגן את סמית' כתובע הכללי של ארצות הברית בקבינט החדש שלו. הוא החל לכהן בתפקיד ב-23 בינואר 1981. סמית' קידם יוזמה ללוחמה בפשע, והכפיל את המשאבים למאבק בהפצה ומכירה של סמים. מעבר לכך, הוא קידם בהצלחה את הקמתה של ועדה לקביעת קווים מנחים חדשים לקביעות גזרי דין. בין תרומותיו העיקריות היו סיוע לתוכנית הרפורמה ברווחה של הנשיא רייגן, המלצה על תוכנית לוחמה מקפת בפשע, יותר מ-150 יוזמות מנהליות וחקיקתיות (שכללו עונש מוות פדרלי), ביטול האפשרות לשחרור בערבות על סוגים מסוימים של פשעים, שינוי הכלל האוסר את השימוש בעדויות שנתפשו באופן בלתי חוקי במשפטים פליליים, עונש מאסר חובה לפשעים שבהם היה שימוש בנשק, והשימוש במידע של שירות הכנסות הפנים לטובת המאבק בפשע המאורגן. סמית' גם התווה את מדיניות ההגירה והפליטים, הכריז על גישה מקלה יותר כלפי מיזוגי תאגידים כדי שתגובת הממשלה לצורכי העסקים תהיה יותר חיובית, התנגד לצעדים נגד תחרות עסקית, וביצע שינויים בחוק חופש המידע של 1966. מבין יוזמותיו הבולטת ניתן למנות את הצעות החוק שעברו ב-1984 בנוגע לסוגיות ההגירה והפשע. סמית' שם דגש על השגת תקציבים נוספים למחלקת המשפטים, לצורך הרחבת המאבק בסחר בסמים.
בעת הנאום שבו הכריז על הקמת היוזמה הפדרלית נגד סחר וסמים ופשע מאורגן, דיבר הנשיא רייגן על סמית':
לפני מספר חודשים, סיימו התובע הכללי ויליאם פרנץ' סמית' וצוותו את ההכנות הסופיות לתוכניות לאסטרטגיה לאומית לחשיפה, העמדה לדין, ובסופו של דבר שיבוש פעולתו של הפשע המאורגן באמריקה. וברצוני להכריז על תוכנית זו היום. זו אחת מקווי המתאר של אסטרטגיה לאומית שאני מאמין שתקדם אותנו מאוד להסרת כתם מההיסטוריה האמריקאית שנמשכה כמעט מאה שנים.
אבקש שהתובע הכללי יידרש להגיש דוח שנתי לציבור, דרך הנשיא והקונגרס, על מצב המאבק בפשע המאורגן ועל קבוצות פשע העוסקות בסחר בסמים. דרישה זו, אף על פי שהיא פשוטה ולא יקרה, תיצור מנגנון באמצעותו מחלקת המשפטים תסקור בתדירות שנתית את מאמציה בתחום זה ותדווח לעם האמריקאי על התקדמותה.
העם האמריקאי רוצה שהאספסוף ושותפיו יובאו לדין ושכוחם ייפול - לא מתוך תחושת נקמה, אלא מתוך תחושת צדק. לא רק מתוך המחויבות להעניש את האשמים, אלא אף מתוך מחויבות עמוקה יותר להגן על החפים מפשע. לא פשוט לטובת הצורך המשפטי, אלא לטובת החוק שהוא המגן של החירויות שלנו.
לסמית' גם היה חלק במינויה של סנדרה דיי או'קונור, האישה הראשונה שכיהנה כשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית. קודם למינויה של או'קונור, היא הייתה נבחרת ציבור ושופטת באריזונה, ושימשה כאישה הראשונה בתפקיד מנהיגת הרוב של סנאט מדינתי בארצות הברית, כאשר הייתה חברת הסנאט של אריזונה. ב-19 באוגוסט 1981 הציג הנשיא רייגן את מועמדותה, וב-21 בספטמבר אישר הסנאט של ארצות הברית את מינויה ברוב של 99 תומכים וללא מתנגדים. הפרשן המשפטי סטיבן בריל זקף לזכותה של או'קונור את השגת השליטה במגה-בירוקרטיה של מחלקת המשפטים ובטיהור המנהל לאכיפת המלחמה בסמים שהיה נגוע בשחיתות. סמית' מיסד מערכת לבחירת שופטים שהביאה לבחירתם של שופטים פדרליים שמרניים אך מיומנים.
שנותיו האחרונות ומותו
לאחר סיום כהונתו כתובע הכללי הצטרף סמית' מחדש למשרד עורכי הדין "גיבסון, דן וקראצ'ר בלוס אנג'לס. הוא גם היה חבר במועצות המנהלים של תאגידים מרכזיים רבים ומונה כיושב ראש הקרן של הספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן, שם הוא קידם את תהליך איתור השטח לבניית הספרייה.
ויליאם פרנץ' סמית' נפטר בלוס אנג'לס ב-29 באוקטובר 1990, בגיל 73, כתוצאה ממחלת הסרטן שסבל ממנה.
הנשיא לשעבר רייגן אמר עליו: "האומה שלנו הייתה אכן בת מזל שהשתייך אליה אדם שהיה מצטיין ופטריוטי בפעילותו בקבינט. ואנו נעשינו אומה טובה יותר בזכות פועלו של ביל. יותר מעמית לעבודה, ביל היה ידי ויועץ בעל ערך ואמין. לעיתים קרובות במהלך שנותי הציבוריים ביקשתי את עצתו, והייתי בר מזל שהוא היה לצידי".[1] סמית' נטמן ב-1 בנובמבר בבית הקברות פורסט לואן שבגלנדייל.
קישורים חיצוניים
- ויליאם פרנץ' סמית' באתר מחלקת המשפטים של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
| התובעים הכלליים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
