זברז'
| |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 טרנופול | ||
| גובה | 192 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 13,000 (2006) | ||
| קואורדינטות | 49°40′N 25°46′E / 49.667°N 25.767°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
.jpg)
זברז' (באוקראינית: Збараж, בפולנית: Zbaraż, ביידיש: זבאריזש) היא עיר במחוז טרנופיל במערב אוקראינה. בעיר מספר כנסיות ומנזר ברנרדיני.
היסטוריה
העיר מוזכרת במסמכים בשנת 1211 כמבצר רותני ובמאה ה-14 - כמקום מושבו של הנסיך זברז'קי. חורבות המבצר נמצאות עד היום בעיבורי העיר. במאות ה-15 וה-16 הייתה העיר נתונה פעמיים תחת מצור של הטטרים. לאחר תקופה זו ובמשך תקופה מסוימת במאה ה-16 השתייכה העיר למשפחת פוטוצקי.
ב-1649, בתקופת פרעות חמלניצקי, צרו על העיר הטטרים ובעלי בריתם הקוזאקים במשך למעלה מחודש, אך העיר הייתה תחת הגנה פולנית ולא נפלה.
עם האיחוד הפולני-ליטאי הפכה זברז' לחלק מממלכת פולין-ליטא, במחוז ווהלין. לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772 נתפסה העיר על ידי האימפריה האוסטרית ושויכה למחוז גליציה. לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת פולין-אוקראינה עברה זברז' לתחום שלטונה של פולין. לאחר מלחמת העולם השנייה סופחה זברז' לאוקראינה הסובייטית.
אזכורים בתרבות
זברז' היא אחד האתרים המשמשים רקע לספרו של הנריק סנקביץ באש ובחרב (1884), רומן בו הוא מתאר את המצור על זברז'.
יהודים
בין רבני העיר היה רבי יעקב יצחק וואהרמן, נכדו של ה"אשל אברהם". בעיר פעלו צדיקי החסידות, רבי זאב מזברז' ורבי משולם פייבוש הלר.
המשורר היהודי ולוול זבארז'ר היה בן המקום
על פי מפקד שנערך בשנת 1931 היו בעיר כ-3,000 יהודים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לזברז' פליטים ומספר היהודים בעיר עלה ל-5,000. הגרמנים נכנסו לזברז' ביולי 1941, ובאוגוסט 1942 גורשו כ-560 יהודים מהעיר למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר האקציה הוקם בזברז' גטו. עד דצמבר 1942 גורשו ונרצחו עוד אלפי יהודים בעיר. בדצמבר 1942 היו בגטו כ-2,000 יהודים.
באפריל וביוני 1943 נרצחו בקרבת זברז' רוב יהודי הגטו.
אישים ילידי העיר
לקריאה נוספת
- רבי צבי הלוי הורוויץ, "זבאריז", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.
