חלמיתיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחלמיתיים
Brachychiton rupestris
Brachychiton rupestris
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי הפרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg .Malvaceae Juss

מִשְׁפַּחַת הַחֶלְמִיתִיִּים (שם מדעי: Malvaceae) היא משפחה בינונית בגודלה בסדרת החלמיתאים שבמחלקת הדו־פסיגיים ונפוצה בעיקר באזור הטרופי. היא כוללת כ-252 סוגים וכ־5,444 מינים ומקיפה עשבים, בני שיח, שיחים או עצים[1]. כ־34 מינים ב-12 סוגים במשפחה זו גדלים בר בארץ ישראל ומינים תרבותיים נוספים שמשמשים את האדם כצמחי תועלת – למטרות נוי, מאכל ותעשייה.

3 משפחות בוטלו ואוחדו עם החלמיתיים, על-פי APG III (2009) ואלו הם: משפחת הטילייתיים (Tiliaceae), משפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae) ומשפחת הבּוֹמְבַּקִיִּים (Bombacaceae).

הסוג מעוג (Lavatera) בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva). מחקרים גנטיים ומורפולוגיים שפורסמו ב-1998 על ידי הבוטנאי מרטין פורבס ריי (Martin Forbes Ray) הוכיחו שלשני הסוגים מאפיינים משותפים רבים ואין סיבה להפריד ביניהם ועל המינים ששויכו למעוג הועברו לסוג חלמית[2].

מאפייני המשפחה

המשפחה נבדלת ממשפחות אחרות בעיקר בהימצאות גביעון (לא בכל המינים, למשל, אבוטילון השיח[3]) המצוי מתחת לגביע הפרח, וכמו כן בריבוי אבקנים, היוצרים את צינור האבקנים. מספר איברי הפרח, עלי הגביע, עלי הכותרת, עלי השחלה והצלקות הוא 5. יוצאי דופן בכך הם פיתוחים מלאכותיים של זנים המיועדים לנוי.

חלקי הצמח הם בעלי שערות כוכביות (שערה רב-תאית המסתעפת לצדדים מבסיסה) או שערות תריסניות (שערה דמוית קשקש, לא בלוטית, רב-תאית שהיא שטוחה במידה ניכרת ולא נישאת על עוקץ).

העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק) על פי רוב הם סדורים באופן לולייני (ספירלי) לאורך הגבעול, ולעיתים רחוקות בשני טורים. הלוואים ישנם. העלים בדרך כלל עם פטוטרת ובעלי עורקים מאוצבעים היוצאים מבסיס העלה. העלים פשוטים או שסועים לאונות או מחולקים לאונות. שפת העלה תמימה או משוננת.

הפרחים דו-מיניים (למעט בעצים בסוג .Kydia Roxb), נכונים (על פי רוב בעלי סימטריה רדיאלית), וצומחים בודדים או יותר מחיקי העלים או לעיתים רחוקות בתפרחות בראשי ענפים. הפרחים בדרך כלל בולטים לעין.

הגביעון, שלא קיים בכל המינים (למשל, סידה ואבוטילון), הוא בעל חפים מפורדים (למשל, בבת-חלמית שרועה) או מאוחים לכל אורכם או חלק מאורכם. מספר החפים 2 או 3 או יותר (למשל במיני היביסקוס). הגביעון חסר בסוגים סיד ואבוטילון.

הגביע בעל 5 עלים מפורדים או מאוחים, פחות או יותר, ונושקים האחד לשני. לפעמים הגביע נושר ואינו משתייר לאחר האבקה.

הכותרת בעלת 5 עלים מעוקלים או חופפים האחד את השני, לעיתים קרובות הם מעורים בבסיסם לצינור האבקנים.

שערות בלוטיות של צוף מצויים בצד הפנימי של עלי הגביע ועלי הכותרת או האנדרוגינופר (אם קיים).

האבקנים מרובים, 5 עד 100, זיריהם מאוחים בתחתיתם ויוצרים את צינור האבקנים שמקיף את עמודי העלי.

המאבקים דמוי כליה ובעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה. גרגר האבקה נושא שערות נוקשות, חזקות וקוצניות.

השחלה עילית, בעלת 2 או הרבה עלי שחלה.

עמודי העלי מאוחים על פי רוב בחלקם התחתון ומספרם על פי רוב כמספר עלי השחלה.

הפרי יבש ואינו עסיסי, לעיתים קרובות מטיפוס הלקט או מפרדת או לעיתים רחוקות דמוי ענבה.

הזרעים דמוי כליה, מעוטי אֶנְדּוֹסְפֵּרְם ועל פי רוב שעירים.

חשיבות המשפחה לצמחיית ארץ ישראל

חוטמית בירושלים

מבחינה כמותית, 34 מינים ממשפחה זו נמצאו בתחומי ארץ ישראל במובנה הרחב. הם נחלקים ל־12 סוגים. על פי נתונים אלה ניתן להסיק שמדובר במשפחה שולית לצמחיית ארץ ישראל. אך לעומת זאת, ערכה רב עבור האדם, בין השאר משום שחלק גדול ממיני המשפחה – 17 במספר – גדל בצדי דרכים וסמוך למעונות האדם. לכן, חלקה של משפחה זו גדול מבחינת פולקלור ויחס האדם אליהם.

המינים מלווי האדם המובהקים ביותר הם מיני חֶלְמִית ומעוג שונים. הם אף יוצרים חברות צומח אופייניות במקומות אלו. נהוג ללקטם למאכל, בעיקר בקרב חברות מסורתיות כדוגמת החברה הערבית והבדואית. כמו כן ילדים נוהגים לאכול את הפרי הצעיר הזוכה לכינוי 'לחם ערבי'.

השיח אבוטילון השיח נחשב למייצג חשוב של צומח הוואדיות בעיקר במדבר יהודה.

מלבד היות חלק ממינים אלו מלווי אדם, חלקם נחשבים אף לעשבים מטרידים הגורמים נזקים לחקלאות. קיימים שלושה מינים פולשים ממשפחה זו, הגורמים נזק מסוים לחקלאות, בעיקר במקומות הזוכים לתוספת השקיה בקיץ. ליתר פירוט ראה 'סוגי המשפחה'.

מספר מינים ממשפחה זו נחשבים לצמחים נדירים בארץ.

חשיבות המשפחה לאדם

מדובר במשפחה, שנכללים בה סוגים חשובים עבור האדם, שחלקם משמשים למטרות נוי (כדוגמת היביסקוס ואבוטילון), למטרות תעשייה (הסוג כותנה שמשמש להכנת בדים), למטרות מאכל (הסוג היביסקוס, קקאו, אגוז קולה ועוד), ובהיקף קטן גם ליקוט של צמחים נוספים.

מספר סוגים גדול במיוחד משמשים כמקור לסיבים לתעשייה.

להמשך הפירוט ראה 'סוגי המשפחה'.

סוגים הגדלים בר בארץ ישראל

  1. אַבּוּטִילוֹן (.Abutilon Mill) – סוג גדול המונה 180 מינים, מהם עשבים ומהם שיחים ואף עצים קטנים. הם נפוצים בעולם בחגורה הטרופית והתת־טרופית, ובאופן כללי הם מעדיפים מקומות חמים. מיני סוג זה מאופיינים בשעירותם, בגביעון החסר ופרי מסוג מפרדת המורכבת מפרודות הערוכות מסביב לעמוד מרכזי, כל פרודה בעלת 2 קשוות ומכילה 2 זרעים ויותר. העלים דמויי לב בבסיסם. הפרח צהוב או בעל גוון דומה. בארץ ישראל גדלים 4 מיני בר ואחד גר:
    1. אַבּוּטִילוֹן הַשִּׂיחַ (Abutilon fruticosum) - שיח קטן ונדיר שתפוצתו סודאנית, המאפיין את ואדיות המדבר המזרחיים של ארץ ישראל כדוגמת מדבר יהודה, הערבה ומצוקי ים המלח כולל עין גדי[3]. פרחיו צהובים ופריחתו באביב מסוף דצמבר ועד תחילת יוני.
    2. אַבּוּטִילוֹן לָבִיד (Abutilon pannosum) - שיח בן קיימא, שגדל מצידו השני של ים המלח, במקומות לחים ומושקים במדבריות;
    3. אַבּוּטִילוֹן קֵהֶה (Abutilon hirtum) - שיח קטן מצוי בנאת עין גדי נדיר באזור יריחו-פצאל, קומראן ומצדה. בית גידולו בשולי מעיינות, שדות ומטעים מושקים, צידי דרכים, ותעלות. במקומות חמים ולחים ברום נמוך. פרחיו צהבים ופריחתו כל השנה.
    4. אַבּוּטִילוֹן הָדִּי (Abutilon indicum) - אבוטילון הודי הוא בן שיח נדיר ובסכנה שגדל במקומות לחים ומושקים במדבריות.
    5. אבוטילון תֵּאוֹפְרַסְטוּס (.Abutilon theophrasti Medik) - צמח עשבוני חד-שנתי, מין גר בארץ, שמוצאו ממרכז אסיה ועד סין ובאזורים הסובטרופיים. הוא נאסף בארץ רק מ-1942, מאז התפשט מאוד במקומות מושקים בקיץ, והפך שכיח עד שולט במקומות מסוימים. הוא נחשב לעשב רע.
  2. אָנוֹדָה (Anoda) – בסוג זה 23 מינים ולו נציג אחד בארץ - אָנוֹדָה מְצֻיֶּצֶת (Anoda cristata), שהיא צמח חד-שנתי, זקוף, גר, ולעיתים קרובות הוא נחשב לעשב רע בשדות כותנה. המין אנודה מצוייצת הוא מין אמריקאי במוצאו המהווה מין פולש בארץ, גדל בעיקר בעונת הקיץ. אנודה בדומה לאבוטילון, חסר גביעון, אך נבדל ממנו בשערותיו הפשוטות ולא בשערות כוכביות כבאבטליון, ובצבע הכותרת שהוא ורוד עד ארגמני ולא צהוב כבאבטליון. עלה השחלה של אנודה מכיל ביצית ולאחר הפרייתה זרע יחיד, בעוד אלה של אבוטילון מכילים 2 עד 9 ביציות ולאחר הפרייתה מספר זרעים. הפרי זיפני, דמוי-דיסק, בעל 9 עד 20 פרודות. בכל פרודה זרע אחד בלבד.
  3. בַּת־חֶלְמִית (Malvella) – בסוג זה 4 מינים ולו נציג בר אחד בישראל - בַּת-חֶלְמִית שְׂרוּעָה (Malvella sherardiana). מין זה, המוכר בשמו הערבי חוּבֵּייזֵה, הוא עשב רב-שנתי שרוע, כולו שעיר בצפיפות בשערות כוכביות. תיכוניים של ישראל. עליו מסורגים, פשוטים, משוננים צבע הפרח ורוד. סוג הנבדל מחלמית בשלושה מאפיינים עיקריים: בעליו שאינם מחולקים, בעלי הכותרת שאינם מפורצים בראשם ובפרודות תפוחות לעת הבשלה[4][5]. הוא נפוץ בחבלים הים תיכוניים, בשדות בור ושדות תרבות בהר, בשפלה, בצפון הנגב, בעמק יזרעאל, בעמק החולה ובגולן[6].
  4. גְּרוּיָה (Grewia) סוג מרובה מינים (321) המקיף שיחים ועצים קטנים. ולו נציג בר אחד בישראל - גְּרוּיָה שְׂעִירָה (Grewia villosa). מין זה הוא שיח נדיר ובסכנת הכחדה הצומח בבקעת ים המלח. בעבר הסוג שויך למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae).
  5. היביסקוס (Hibiscus) – לסוג זה גביעון בן 5 ויותר חפים מפורדים, ולא 3 חפים כבסוגים מעוג, חלמית ובת חלמית. הפרי הלקט ולא מפרדת כבסוג חטמית. לפירוט ראו ערך הסוג.
  6. חוטמית (Alcea) – לפירוט ראו ערך הסוג.
  7. חלמית (malva) – סוג בינוני במשפחה המונה כ־40 מינים של עשבים חד שנתיים או רב שנתיים, בעלי עלי לוואי קטנים. לגביעון 3 עלים מופרדים. צבע הכותרת הוא בגווני ורוד, אך גם סגול ולבן. שמו העממי באנגלית: mallow, מעלי צמח זה נהגו להכין סוכריות (וזה מקור השם 'מרשמלו' לסוכריות דביקות בצבע בהיר). בארץ גדלים שישה מינים האופייניים לבתי גידול מופרעים ועתירי חנקן.הסוג מעוג (Lavatera) בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva). להמשך הפירוט ראו בערך חלמית.
  8. מַלּוּכְיָה (Corchorus) - סוג המונה 77 מינים ומקיף עשבים ובני -שיח, ולו שני נציגים בישראל מלוכיה נאכלת (Corchorus olitorius) ומלוכיה משולשת (.Corchorus trilocularis L) שהיא מין נדיר ובסכנת הכחדה. בעבר הסוג שויך למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae).
  9. מעוג (Lavatera) – סוג קטן שמנה 10 מינים של עשבים או שיחים מתוכם 5 מיני בר גדלים בארץ[7]. הסוג מעוג (Lavatera) בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva). מחקרים גנטיים ומורפולוגיים שפורסמו ב-1998 על ידי הבוטנאי מרטין פורבס ריי (Martin Forbes Ray) הוכיחו שלשני הסוגים מאפיינים משותפים רבים ולא הייתה סיבה להפריד ביניהם[2]. בישראל עדיין נוהגים לא להכליל את המינים של מעוג בסוג חלמית. המינים של הסוג שעירים על פי רוב בשערות כוכביות. הגביעון מאוחה עלים ובעל שלוש אונות. הוא נבדל מחלמית בעיקר בעלי הגביעון המאוחים בחלקם התחתון בעוד עלי הגביעון מופרדים בחלמית. באופן כללי מדובר בסוג קרוב ודומה בתכונות רבות לחלמית, כאשר לעומתו פרחי המעוג גדולים יותר ועלי הכותרת ארוכים הרבה יותר מהגביע. בישראל מצויים חמישה מינים והם מפורטים בסוג חלמית.
  10. נטופית (Althaea) – סוג זה מונה 31 מינים של עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים זקופים, שעירים, בעלי עלים תמימים[8]. הגביעון בעל 6 עד 9 חפים לעיתים רחוקות 12 שמאוחדים בבסיסם. הגביע פעמוני בעל 5 אונות. הכותרות, בדומה לחוטמית, גדולים ובולטים עלי הכותרת, אינם נכונים וקודקודם מפורץ. האבקנים, בדומה לחוטמית. יוצרים צינור אבקנים קירח שבחלקו העליון מקבץ של מאבקים צהובים וקומפקטיים, ובקודקודו צלקות דקיקות וכפופות. בישראל גדלים רק 3 מיני בר וכולם נדירים: נְטוֹפִית רְפוּאִית (Althaea officinalis) נדירה מאוד ובסכנת הכחדה חמורה, אך לא בעולם[9]; נטופית המדבר (Althaea ludwigii); נטופית שעירה (Althaea hirsuta)[6].
  11. עוגית (השם העברי הקודם כשם הלטיני – לחמית או 'קיטבליה' – Kitaibelia) – זהו סוג של עשבים רב שנתיים שכותרתם ורודה. המין עוגית חרמונית (Kitaibelia balansae) הוא מין נדיר ביותר הגדל בחרמון הגבוה. מין זה מסופק במיון העכשווי. בסוג זה מוכר רק מין אחד Kitaibelia vitifolia Willd[10].
  12. סידה (Sida) – סוג גדול המונה כ־156 מינים. מוצא מיני הסוג מאמריקה. בני סוג זה הם עשבים או שיחים בגובה בינוני, בעלי פרח צהוב חיוור. בסוג זה גדל מין אחד נדיר מאוד בישראל, סִידָה מְחֻדֶּדֶת (Sida acuta Burm.f), שנחשב לעשב רע. סידה מחודדת היא עשב-בן שיח רב-שנתי זקוף וגבוה (לעיתים רחוקות עד 3 מ') שגדל בעמקים, בביצות ומקומות לחים. ענפיו ירוקים ומעוצים רק בבסיסם. עליו מחודדים ושפת העלה משוננת, הפרח חסר גבעון. הגביע עם 5 אונות. פרחיו קטנים וצהובים. נדיר מאוד בבקעת חולה בבקעת בית שאן ובעמק עכו. בארץ גדל מין גר - סידה קוצנית (Sida spinosa). עליו פשוטים משוננים, הלוואים דמויי מחט מופרדים מהפטוטרת ארוכה. צבע הפרחים צהוב-בהיר, לעיתים רחוקות לבן, ועל הפקעים (הכפתורים) חמישה פסים חומים כהים.

מינים וסוגים המשמשים כצמחי תרבות בישראל

הסוגים מובאים לפי סדר הא"ב. המידע מתייחס למינים וזנים הגדלים כצמחי תרבות ולא לסוג כולו

  • אבוטילון (Abutilon) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי נוי משום יופי עליהם (קיימים זנים בעלי עלים שצבעיהם מגוון) ובשל יופי פרחיהם. 1. אבוטילון גדול עלים (Abutilon grandifolium ) - שיח ירוק עד רב שנתי פרחיו צהובים או כתומים. 2. אבוטילון מצויר (Abutilon pictum ) - שיח שפרחיו צהובים או כתומים.
  • אבלמוסקוס (Abelmoschus Medik.) – המין אבלמוסקוס המושק (Abelmoschus moschatus Medik.) הוא עשבוני רב שנתי זקוף המגודל משום יופי פרחיו, בצבע אדום בהיקף ולבן במרכז.
  • אליוגינה (Alyogyne) – שני מינים מסוג זה שמקורם במערב אוסטרליה משמשים כשיחי נוי.
  • בְּרָכִיכִיטוֹן (.Brachychiton Schott & Endl) - סוג של עצי נוי בעל פרחים צהובים אדמדמים שהובא מאוסטרליה. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae)[11].
  • גּוּאַזּוּמָה - גּוּאַזּוּמָּה בּוּקִיצִית (Guazuma ulmifolia Lam.) עץ ירוק-עד גבוה. מין יחיד בסוגו בישראל, שמוצאו מאיי הודו המערבית. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • דבוקית (Malvaviscus) – השיח דבוקית מעוצה משמש לנוי, לרוב כגדר חיה. הוא מזכיר את קרובו היביסקוס במראה הכללי, אך עליו קטנים יותר ופרחיו נראים כאילו הם 'לא נפתחים' כאשר עלי הכותרת נשארים גלולים, בעוד שהעלי בולט מהם.
  • דּוֹמְבֵּיאָה - בעבר הסוג דומביאה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae). בסוג זה 3 מינים שהובאו לארץ.
    1. דּוֹמְבֵּיאַת בּוּרְגֶס (Dombeya burgessiae) - מוצאו מקניה ועד אפריקה הדרומית. הוא הובא לישראל בשנת 1990. דומביאת בורגס הוא שיח גדול ירוק-עד שמסתעף בקרבת בסיסו. העלים גדולים, דמויי לב, על פי רוב בעלי 3 אונות בחצים העליון. הטרף קטיפתי ומכוסה בשערות עדינות וצבעו ירוק כהה בחלק העליון, וירוק בהיר בחלק התחתון. התפרחות עגולות, גדולות, ושמוטות כלפי מטה. הפריחה הריחנית חלה בחורף ונמשכת באביב. התפרחות מתייבשות על השיח, הם משנות את הצבע לחום. צבען של עלי הכותרת מלבן עד ורוד חזק (בישראל) ובעלי עורקים ורודים-אדמדמים. הגביע משתייר ובעל אונות המופשלות לאחור. הפרי הלקט, שקוטרו כ-1 ס"מ, נפתח ב-5 קשוות[12].
    2. דומביאת וליך (Dombeya wallichii) - שיח גדול ירוק-עד בעל תפרחת ורודה וריחנית, גדולה וצפופה, ושמוטה כלפי מטה
    3. דומביאה עגולת-עלים (Dombeya rotundifolia) - עץ נשיר קטן בעל גזע יחיד. פריחתו לבנה וריחנית,
  • היביסקוס (Hibiscus) – ראו ערך הסוג.
  • חטמית (Alcea) – ראו ערך הסוג.
  • טִלְיָה אֵירוֹפִּית (Tilia platyphyllos) - היא עץ נשיר וגבוה, שמוצאו מאירופה וכנראה הוא מין יחיד בסוגו בישראל. הפטוטרות ארוכות. העלים מעוגלים או דמויי-ביצה, בסיסם דמוי לב בלתי שווה, ראשם מתחדד באופן פתאומי, שפתם משוננת, צידם העליון כהה, צידם התחתון ירוק בהיר ושעיר מעט. וקבוצות של שערות מצויות בפינות העורקים. הפרחים קטנים, צופניים, ריחניים וערוכים בתפרחות שמוטות. הפרי מסוג דמוי אגוז בלתי נפתח. סיבי הקליפה הפנימית משמשים ביצור סלים וחבלים, הפרחים המיובשים משמשים לתה רפואי[13]. בעבר הסוג שויך למשפחת הטיליתיים (Tiliaceae).
  • כותנה (Gossypium) – ראו ערך הסוג.
  • כְּנוּף זֶרַע (Pterospermum Schreb.) - המין כְּנוּף זֶרַע אֶדְרִי (Pterospermum acerifolium (L.) Willd) הוא עץ גבוה מאוד שמוצאו מהודו. העלים גדולים דמויי לב והפרחים הלבנים גדולים. הפרי הלקט ארוך ואורך הזרעים לרבות הכנף 1.8 עד 6.2 ס"מ. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • לגונריה (Lagunaria) – העץ לגונריית פטרסון היה מין יחיד בסוגו עד 2006. בשנה זו הוגדר למדע הסוג השני Lagunaria queenslandica Craven שמוצאו קווינסלנד. לגונריית פטרסון משמש בישראל כעץ נוי גבוה וירוק-עד. מוצאו בקרבת החוף המזרחי של מדינת קווינסלנד, באוסטרליה ובאיים אחדים הסמוכים אליה.
  • לוהיאה מפושקת (Luehea divaricata) - עץ או שיח גדול שמוצאו ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי,
  • מעוג (Lavatera) – השיח מעוג ימי הוא בעצם מין חלמית (Malva subovata) שמוצאו מאגן הים התיכון משמש כצמח נוי בהיקף קטן. פריחתו מאריכה, בגווני סגול. והשיח מעוג שיחני אף הוא מין חלמית (Malva arborea).
  • פִירְמִיאָנָה (Firmiana Marsili) - המין פִירְמִיאָנָה פשוטה (Firmiana simplex (L.) W.Wight) - עץ נשיר, שמוצאו מיפן ומסין, ודומה לברכיכיטון ונבדל ממנו בעיקר בפרי הקרומי, שנפתח על פי רוב לפני הבשלתו ב-4 קשוות דמויות עלים, והזרעים כדוריים ומקומטים מצויים בשפתותיהן של הקשוות. בסוג ברכיכיטון הפרי מעוצה, נפתח עם הבשלתו בתפר הבטן, והזרעים צמודים לדופן המפוחית. העלים עגולים, דמוי לב, שסועים ל-3 עד 5 אונות עם חוד. הפרחים קטנים צהבהבים. העטיף פשוט (עלי כותרת נעדרים) עלי הגביע מופרדים קרוב לבסיסים וראשם מופשלים לאחור. בעבר הסוג פירמיאנה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • קינף (Hibiscus cannabinus) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי סיבים לייצור נייר. היקף הגידול קטן. מדובר בעשבים זקופים בעלי פרח צהוב. עונת הצמיחה בקיץ.
  • שנווית (נקרא בעברית בעיקר בשם הלטיני – "אניסודונתיאה", Anisodontea) – השיח שנווית מחוספסת שמקורו בדרום אפריקה משמש לנוי. מדובר בשיח בגובה בינוני בעל פרחים קטנים יחסית למשפחה בצבעי ורוד. הפרחים מרובים, והפריחה חלה במשך כל השנה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Malvaceae Juss., WFO (2022): Published on the Internet, ‏24-5-2022 (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 Lavatera, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏2023
  3. ^ 3.0 3.1 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' XV, 1
  4. ^ בת-חלמית שרועה, באתר צמחיית ישראל ברשת
  5. ^ בת-חלמית שרועה, באתר צמח השדה
  6. ^ 6.0 6.1 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, 1989, תל אביב
  7. ^ Lavatera L., World Flora Online
  8. ^ .Althaea L, World Flora Online, ‏אנגלית
  9. ^ נטופית רפואית, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל של רשות הטבע והגנים
  10. ^ Kitaibelia vitifolia Willd, World Flora Online
  11. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
  12. ^ Dombeya burgessiae Gerrard ex Harv., World Flora Online
  13. ^ טיליה אירופית, באתר הגן הבוטני בירושלים
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0