טיוטה:חיבת ארץ ישראל
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא חסר ניסוח אנציקלופדי, ומציגים חידושים של ספרים מסוימים כעובדות מוסכמות.
חיבת ארץ ישראל (או חיבת הארץ או אהבת ארץ ישראל) הוא מושג המופיע בספרות התורנית, ומבטא רעיון מקובל ביהדות. מושג זה משמש גם כיסוד למצוות, הלכות ומנהגים שונים.
מקורות במקרא
בתורה מוזכרים שבחיה של ארץ ישראל בכמה מקומות, הבולט שביניהם הוא:
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
— דברים ח
מפסוקים אלו עולה שיש חיוב דאוריתא לברך ברכת המזון.
לעומת זאת התורה מספרת על המרגלים שהוציאו דיבה על ארץ ישראל ולא האמינו לה' ונענשו בעונש חמור, בתהלים[1] נאמר ”"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ"”, מכאן למד ספר חרדים[2] שעוון המרגלים היה המאיסה בארץ ישראל.
כמה מן האחרונים בני זמננו למדו מכך שיש עלינו מצווה גדולה שהגאולה תלויה בה, לאהוב את ארץ ישראל, עד כדי כך שלא נרצה לראות בה דבר רע[3], משום שכאשר יש אהבה לדבר מסוים לא רואים את חסרונותיו, אדרבה הכל נראה טוב[4].
יש שכתבו שאע"פ שפחדו מהמוות כמו שאמרו "למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז", אם היו אוהבים את ארץ ישראל כראוי לא היו מפחדים משום שהחומד הארץ אין פחד לנגד עיניו[5].
לאחר חטא המרגלים נאמר[6] 'וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִֽהְיֶה וְהֵֽבֵיאתִי אֹתָם וְיָֽדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּֽהּ'. יש שפירשו ש'ידעו' הוא מלשון 'כי ידעתיו' האמור באברהם אבינו, דהיינו לשון חיבה, כלומר, שיאהבו את ארץ ישראל ולא כאבותיהם אשר מאסו בה[7].
התורה כותבת (במדבר לו, ט): "ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל". יש מי שכתב שהלשון ידבקו בא להורות על עניין זה שעם ישראל צריכים להיות דבוקים בארץ, מלשון "ודבק באשתו" והיינו "דבקות נפשית"[8].
עוד יש שכתבו שאהבת הארץ היא ענף של מצוות אהבת ה'[9], מהנימוק שהאוהב את ה' אוהב את נחלת ה' את ביתו של ה', או שהאוהב את ה' אוהב מה שהקב"ה אוהב, ומצאנו שהקב"ה אוהב את ארץ ישראל, כמו שאמרו "אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני תרתי אותה וכה"א (יחזקאל כ) ביום ההוא נשאתי ידי עליהם ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות".[10]
בתהלים[11] נאמר "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". בספר החרדים למד מכאן: שצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל.[12]
גדרה מהותה ומעלתה
גדרה
בכוזרי[13] מבואר שצריך לאהוב את ארץ ישראל, לא רק אהבה רגילה, אלא תכלית הכוסף, וז"ל: "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ינחץ העניין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".
החרדים כתב ש"צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו"[12]
בספר תניא אגרת הקודש כתב לעורר את האהבה הישנה וחבת ארצנו הקדושה להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק.
מהותה
המשך חכמה כתב[14] אהבת הארץ אינה אהבת מולדת כאשר יאהב הצרפתי את ארץ מולדתו ויכבד בירת ארצו פריז כי זה רגש לאומי, אהבת הארץ היא ענף של מצוות אהבת ה', שכן האוהב את ה' אוהב את ביתו ומשכנו של ה', וארץ ישראל היא המקום בו בחר ה' לדירתו ככתוב "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ"[15].
מעלתה
כתב בספר "טבור הארץ": "אין לך מצווה גדולה מזו, לחבב ארץ אשר המלך מלכי המלכים הקב"ה חפץ ביקרה, ודורש אותה תמיד, ועיני ה' אלקיך בה. ובזכות זה נבוא במהרה אל המנוחה ואל הנחלה, וישלח לנו גואל משיחו במהרה בימינו אמן".
הגאולה תגיע בתיקון החטא, שיאהבו את הארץ. כמו שכתב רבי משה דוד ואלי בפירושו לתהלים (שם) וז"ל: "וימאסו בארץ חמדה. הנה העון הזה היה כל כך חמור לפניו ית', לפי שפגם בעיקר הכל שהיא האמונה. עד שממנו נמשכה הגזרה של הגלויות, כדי שיכירו וידעו הבנים שאין ארץ כארצם, ולא יתוקן עון המאיסה של האבות, עד שהבנים יביאו את עצמם לחשוק בה בחשק גדול, כעניין שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, כלומר דהא בהא תליא, שלא יבא עת חנינה לציון, עד שבניה יחמדוה בתכלית החמדה והתשוקה". עכ"ל.
חמשה בנות זכו להכתב בתורה שלוש פעמים, וזכו ליתר פרשת נחלה בתורה, וזכו שהקב"ה הודה לדבריהן כמו שכתוב "כן בנות צפלחד דוברות". חז"ל אומרים שזכו אותן בנות יותר מכל בנות ישראל משום "שהיו מחבבות את ארץ ישראל"[16].
הלכות ומנהגים
- כתב הרמב"ם (מלכים ה,י): "גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין בעפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מדוע כתב הרמב"ם מעשיות אלו בספר ההלכה שלו וכי איזו הלכה אנו לומדים מכך שגדולי ישראל נישקו לעפר הארץ וחיבקו את אבניה? אלא דבר גדול אנו לומדים מהלכה זו, שיש לאהוב את ארץ ישראל. לא מספיק לגור בארץ ולדעת את ערכה ושבחה, אלא צריכים גם לאהוב את ארצנו הטובה והקדושה[17].
- מצווה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה, כמו שאמר כמו שאומר רשב"י: "והלא דברים ק"ו אם [סנחריב] שבא לספר בשבח ארצו ולא ספר בגנות ארץ ישראל כך, ק"ו למספר בשבחה"[18]. עלינו לתקן את חטא המרגלים ולדבר בשבחה של הארץ, ולהודות לה' על המתנה הטובה שהנחיל לאבותינו ולנו. בפרט בדורנו שבחסדי ה' מיליוני יהודים זכו לעלות לארץ, להקים בה משפחות וליישבה, מה שלא זכו דורות רבים של צדיקים וקדושים לפנינו. על כן חובה כפולה מוטלת עלינו להקפיד לדבר בשבחה של ארץ ישראל, לאהוב את נופיה, לקשטה בעצים ופרחים, לנקותה מפסולת, לתקן את דרכיה, לבנות בה בתים נוחים ונאים, ולחזור תמיד על דברי יהושע וכלב שכנגד כל המשטינים עמדו ואמרו "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד"[19].
- מצווה ליהנות בישיבת ארץ ישראל ולהגיע למצב שיתחדש לאדם היושב בה שמחה כל הזמן כדי לשמוח ולאהוב את ארץ חמדה[20]. לכן בברכת מעין ג' אנו מודים על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה[21].
הנהגות חכמי ישראל
- הגמרא מספרת על רבי יוחנן שהיה מרבה לספר על שבחם של פירות ארץ ישראל[22].
- הגמרא[23] מספרת רבי חנינא מתקן מתקליה פירש רש"י משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. לכן על לו לאדם לזרוק פסולת או ניירות עטיפה ברחובות וללכלך רחובות ארץ ישראל.
- עוד מספרת הגמ' רבי אמי ורבי אסי היו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.
- מסופר בספרי[24]: מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה" אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ללמדנו, כי היחס אל ארץ ישראל אינו רק יחס של מצווה. לכן גם המוכרח לצאת מארץ ישראל, כריב"ב וחנניא בן אחי רבי יהושע, שיצאו בעקבות הגזירות שאחר מרד בן כוזיבא, בכך הוא ניתק ממקור חיותו מחיק אימו, והמצב הנפשי הנכון במקרה כזה הוא 'זלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם'.
- במסע הרבנים בראשותם של הגרי"ח זוננפלד והראי"ה קוק למושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד הג"ר זוננפלד ירד מהעגלה מזמן לזמן כדי ללכת ברגליו על אדמת הארץ משום חיבת א"י[25].
- מסופר[26] על הרב יוסף חיים זוננפלד שהיה יוצא מעיר העתיקה בירושלים דרך שער שכם וחוזר דרך שער יפו כדי לקיים מה שנאמר שם סובו ציון והקיפוה. וכך היה המנהג הקדום בירושלים לסובב את החומה בימי חול המועד (משום שנאסרה הכניסה לירושלים) כדי לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה".
- שמחה בישיבה – כמו שכתב ספר חרדים[27]: מצות ישיבת א"י. כל עת ורגע שהאדם בא"י הוא מקיים המצוה זו וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוה התדירה באהבתו אותה.
- רבי אליהו לאפיאן נהג לא לירוק על אדמת ארץ ישראל.
ביקור בארץ ישראל
מצווה לבני חו"ל לבוא לבקר בארץ ישראל, אף שלדעת רבים אין בזה מצוות ישוב הארץ, בכל זאת יש בזה מצוות אהבת הארץ, כדרך כל אוהב שבא לבקר את ידידו[28].
ואמרו חז"ל ”נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא”[29].
בנוסף גם ראיית הארץ היא מצווה, ומקרא מלא דבר הכתוב[30] ”אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן”[31].
נחלקו הפוסקים האם מצווה זו חשובה מספיק בשביל להתיר לצאת בשיירה במדבר כשידוע שיצטרכו לחלל שבת אם יוצאים לדרך בתוך שלשה ימים קודם שבת[32].
פסק החזו"א שיש להוציא ממון לעלות לארץ ישראל אף שהוא לזמן קצר[33].
שירי ארץ חמדה
רבי אלעזר אזכרי, בעל ספר חרדים' מספר בספרו[34] על מנהג יפה שהיה להם, להתכנס בכל ערב ראש חודש בקברו של רבי יהודה ב"ר אלעי הקבור בין מירון לצפת ולשיר שם את השיר "ארץ הקדושה, יקרה חמודה"[35]. טעם מנהגם היה משום שמבואר בכוזרי שהובא לעיל, שגאולתנו תלויה באהבת ארץ חמדה, אחד מהדברים המעוררים את אהבה הוא השירה.
רבים מגדולי הדורות שרו שירי ארץ ישראל לעורר את אהבה אליה, מפורסם הוא הפיוט – ציון הלא תשאלי של רבי יהודה הלוי.
לדאוג שאחרים יאהבו
בגמ' יומא (פו,א) אמרו ואהבת את ה' שיהא שם שמים מתאהב על ידך, וכתב הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע ג') שאהבה מחייבת לעשות שיאהבוהו גם אחרים. לכן גם בארץ ישראל שיש בה מצוות אהבה צריך לדאוג שגם אחרים יאהבו את ארץ ישראל, כמו שמצאנו (כתובות קיב) על רבי חנינא שהיה מתקן מכשולים בדרך כדי שלא יצא שם רע על א"י[36].
וכך כתב בכוזרי (מאמר ה') וז"ל: "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ינחץ העניין המיוחל, שכר גדול וגמול רב". מבואר בדבריו שיש שכר רב מאד למי שמעורר את לב בני ישראל לאהבת הארץ, עד שהם יגרמו ויחישו את הגאולה.
לשון הרע על א"י
ערך מורחב – דיבת הארץ
בכלל המצווה לאהוב את א"י כלול האיסור לדבר בגנותה, כגון לומר על האוויר בארץ ישראל שהוא קר או חם באופן לא נסבל וכדו', וכן לומר על פירות חו"ל שהם יותר יפים מפירות א"י, כמו שמצאנו (ערכין טו) שדור יוצאי מצרים נענשו ארבעים שנה במדבר וגם מתו שם מפני שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל[37].
אמנם כל האיסור הוא רק שמזכיר את א"י כגון שאומר חם בא"י, וק"ו שמשווה את הארץ למקומות אחרים יותר טובים, אבל אם רק אומר חם כאן או קר כאן מאד אין בזה איסור[38].
בספר בניהו בן יהוידע[39]כתב: ילמד האדם מוסר השכל, לשמור פיו ולשונו, לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב, לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן בעניין הבניין וכיוצא, ואפילו בעת חורבנה שהיא ביד הגוים, והבתים הם של הגויים, כדי שלא יהיה בכלל מוציא דיבה על א"י.
אפילו לומר על ארץ שהיא יפה כמו ארץ ישראל אסור[40].
רואים שחטא המרגלים היה שאמרו "אפס כי עז העם היושב בארץ"[41] ,כלומר גם אם לא מדברים רע על העצים והאבנים שבה אלא אם מגנים את אוכלוסייתה וגורמים בכך מניעת עליית היהודים לגור בא"י הרי זה דומה לחטא הגרוע ביותר של המרגלים.
לכן כל מתלונן על תושבי א"י צריך לשקול דבוריו לפני שהוא מוציא אותם מפיו בין אם הוא מדבר לאנשים השוהים עדיין בחו"ל ובין אם הוא מדבר אל תושבים בא"י וגורם להם מיעוט אהדה לארץ ישראל, ישקול אם יש בכך הכרח של תועלת ממש או שיכול לשנות דיבורו ולהשיג אותה המטרה מבלי להכשל בעון נורא זה[42].
לדבר בטובתה
מצווה לעשות אמצעי קירור נוחים מזגן וכדומה, במקומות החמים בארץ ישראל, וכן מצווה לעשות אמצעי חימום, כדי להנעים ישיבתו בארץ ישראל, וכדי שלא יוציא עליה שם גנאי[43].
וכן בכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל מצווה להזכיר שבחה, כמו שכתב האבודרהם (בפירושו לברהמ"ז) אנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות[44].
מצוות שטעמם אהבת הארץ
עליה לארץ
בכלל מצוות אהבת ארץ ישראל, היא העלייה לארץ ישראל לבני חו"ל, שכן מלבד מצוות ישוב ארץ ישראל, מחמת החיבה ואהבה לארץ ישראל צריך כל בן חו"ל לעלות לגור לא"י. כמו שכתב החרדים "צריך כל איש ישראל לחבב את א"י ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו".
ישיבת הארץ
הרמב"ם לא מנה את במנין תרי"ג את מצוות ישוב הארץ, אף על פי שבהלכות הרחיב הרבה על חשיבות המגורים בארץ ישראל, יש שכתבו הטעם, משום שכל מצוות המגורים בארץ היא נובעת מאהבה ותשוקה, לגור בביתו של ה', ולא שייך שאהבה תהיה חובה. ועל האהבה כבר נצטווינו במצוות אהבת ה'[45].
כמו"כ רבינו יעקב בעל הטורים מציין, בחומש דברים, פרק ח' פס' ו' "ללכת בדרכיו. בגי' ללמוד תורה. וליראה אותו. למה 'כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה' ולא תהיה כפוי טובה"
שהכרת הטוב לגבי ארץ ישראל היא שאם הנך חי בארה"ק זה בשביל ללמוד תורה וליראת שמים, ולא לפריקת עול תו"מ שאם לא כן אזי ח"ו יחשב לכפוי טובה.
ברכת המזון
מצוות ברכת המזון, ענינה להודות על ארץ ישראל, כמו שכתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"[46]. מטרת ההודיה והברכה לעורר את האהבה והשמחה בארץ ישראל.
ביכורים
בשם האריז"ל הובא על הפסוק 'והימים ימי בכורי ענבים' - שמצוות בכורים מהווה תיקון לחטא המרגלים, הללו המאיסו את הארץ, ואילו מצוות בכורים ניתנה משום חיבת הארץ, ועל כן היא נוהגת רק בשבעה מיני הפירות בהם נשתבחה ארץ ישראל[47].
טיול בארץ ישראל
הבן איש חי כתב שיש מצווה ללכת לטייל בארץ ישראל למקום שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד, אם כוונתם לשם שמיים בשביל חיבוב ארץ ישראל[48].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שירי ארץ חמדה, פרק י"ב בספר לכו נרננה.
- הרב משה צוריאל, ספר אוצרות ארץ חמדה, בני ברק, תשע"ז
- חיבת הארץ בציבור החרדי, גליון אז נדברו, עקב תשע"ט עמוד 6.
- המצווה לשבח את הארץ והאיסור לדבר בגנותה באתר הרב מלמד, פניני הלכה.
- טיול בארץ ישראל, מתוך כוונה לחיבוב ארץ ישראל באתר מכון התורה והארץ
- אהבת ארץ ישראל באתר ישיבה
- ארץ חמדה טובה ורחבה - הנתיבות שלום
הערות שוליים
- ^ פרק קו פסוק כד
- ^ מצוות התלויות בארץ פרק נט
- ^ באר מרים לרבי דוד יצחק מן ח"ב עמ' צ"ב
- ^ כדברי כלב ויהושע (במדבר יד ז) ”"טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹֽד"”, בד קודש לרבי ברוך דב פוברסקי במדבר עמוד קע
- ^ רבי ירוחם ליבוביץ דעת תורה - ח"ד עמ' קכד.
- ^ במדבר יד, לא.
- ^ אזנים לתורה במדבר יד, לא. רבי זלמן סורוצקין.
- ^ רמ"ד וואלי (במדבר לו, ט): ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל כלומר דבקותם למטה תהיה מכוונת אל דבקותם ושרשם למעלה ותהיה הנחלה כפי ההשראה וההשראה כפי הנחלה כדי שלא יהיה שום עירבוב ובלבול באותו החילוק התחתון שהוא מכוון ממש אל החילוק העליון.
- ^ באר מרים ח"ב עמ' צ"ב, רבי דוד יצחק מן.
- ^ רמב"ן ויקרא יח כה. וראה בארוכה כאן
- ^ פרק קב, טו. ובפירושו של רבי משה דוד וואלי בתהלים שם הרחיב בזה: וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. והנה העון הזה היה כל כך חמור לפניו ית', לפי שפגם בעיקר הכל שהיא האמונה. עד שממנו נמשכה הגזרה של הגלויות, כדי שיכירו וידעו הבנים שאין ארץ כארצם, ולא יתוקן עון המאיסה של האבות, עד שהבנים יביאו את עצמם לחשוק בה בחשק גדול, כענין שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, כלומר דהא בהא תליא, שלא יבא עת חנינה לציון, עד שבניה יחמדוה בתכלית החמדה והתשוקה.
- ^ 12.0 12.1 מצוות התלויות בארץ - פרק ב
- ^ מאמר ה'
- ^ כתב יד בעתון דאס ווארט בוילנא י"ד חשון תרפ"ז ומשם בקול ישראל תרפ"ז גיליון ט'
- ^ הרב אביגדור נבנצל (בספר ירושלים במועדיה עמוד ר"א):
- ^ רש"י במדבר כז,א.
- ^ הרב מלמד פניני הלכה העם והארץ
- ^ מובא בספרי עקב ובילקוט שמעוני (מלכים ב רמז רלח)
- ^ הרב מלמד פניני הלכה העם והארץ
- ^ מקור למצווה להתענג לשמוח ולהידבק בארץ ישראל, מצאנו בפירושו של הר"י מיגאש לדברי הגמ' בסוף כתובות וזה לשונו: הא דאמרינן בשלהי כתובות רבי אמי ורבי אסי הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. פירוש מחמת חביבותא דארעא דישראל עלייהו, הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, דכי הוו יתבי בשמשא וקא מתחממי מחמת שמשא וקא מצטערי, הוו קיימי לטולא כי היכי דלימטי להו רוחא מההוא טולא ומשכחי הנאה מארעא דישראל, וכי הוו יתבי בטולא וקא מצטנני ומצטערי, קיימי ויתבי בשמשא כי היכי דנשכוח רוחא דשמשא מההוא צינון דמטא להו, ומטיא להו הנאה מארעא דישראל ומתחדש להו בה שמחה בכולהו עידנא. ע"כ בלשונו ז"ל (שו"ת הר"י מיגאש סימן לט).
- ^ הרב חרל"פ במי מרום ירושלים תשל"ט חלק יג עמ' קסח פירש את נוסח ברכה מעין שלש לאכול מפריה ולשבוע מטובה כך שונה היא מצות יישוב ארץ ישראל מכל המצוות שכן במצווה זו צריכים להרגיש גם את הטובה וההנאה הגשמית שמשיגים ממנה אם תחסר ההרגשה ביתרון הארץ גם בחומריות תחסר שלמותה של מצווה זו.
- ^ מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב'
- ^ גמרא מסכת כתובות קי"ב ע"ב
- ^ דברים פרשת ראה פיסקא פ
- ^ ספר אלה מסעי עמ' 217
- ^ בספר איש על החומה ח"ב עמ' 181
- ^ מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ב
- ^ ראה שו"ת הרשב"ש ב, ד"ה אין ספק, ומג"א או"ח סי' רמ"ח סק"ט.
- ^ שו"ת מהרי"ט חלק א סימן קלד וע' ריטב"א גיטין ב. מנוחת אמת עמ' קי"ב.
- ^ דברים ג' כ"ה
- ^ שו"ת משנה הלכות חלק ג סימן קפט.
- ^ בשו"ע או"ח סי' רמח ס"ד
- ^ כנפי רוח עמ' ל"ב.
- ^ חרדים פ"ב ממצות ל"ת התלוים בא"י
- ^ את השיר ובאורו ניתן לראות בספר לכו נרננה, יהודה טאוב, אשדוד תשע"ט.
- ^ מסופר כי בימים הראשונים להתיישבותו של הסבא מסלבודקה רבי נתן צבי פינקל בעיר חברון. יצא בבוקרו של יום קיץ בשעה מוקדמת לפני התפילה לטייל על הכביש הראשי המוליך ירושלימה, ותוך הליכתו התכופף מספר פעמים לסלק אבנים יחידות שהיו מוטלות על אם הדרך. מלוויו חשבו שכוונתו להסיר תקלה מרשות הרבים, שיש בזה משום מצווה. ברם כששאלו את פיו אם אכן זו כוונתו, תמה ואמר: הרי זו גמרא מפורשת (כתובות קי"ב.) "רבי חנינא מתקן מתקליה" ופירש רש"י: "משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ, שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים" (נסיך ממלכת התורה).
- ^ ספר אבא ביתך עמ' י"ז
- ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' רצ"ז יש שהקפידו גם בזה ורק היו אומרים חם לי או קר לי. שבט מישראל עמ' שי"ב בשם הגרי"ח זוננפלד.
- ^ על כתובות דף קיב/ב בה מסופר שרבי אמי ורבי אסי היו (גרים) בא"י, ומקום ששונין בו לתלמידים בטולא (בצל), אף על פי שאם תגיע להם השמש לא אכפת להו כך כך, כי מחמת הזמן אין חום השמש מזיק ואין קצים בו, עם כל זה יחושו שמא מקצת מן התלמידים יקוצו בחום השמש, ואז יאמרו בפיהם אין מקום זה טוב, ונקום לישב במקום אחר שיש בו טולא, לכך היו רבי אמי ורבי אסי מקדמים לקום ממקום זה שתגיע אליו השמש, למקום טולא כדי שלא יבא אחד מן התלמידים לומר על המקום ההוא לא טוב, ונמצא מוציא דיבה על חלק קרקע שבארץ ישראל.
- ^ גמרא סנהדרין דף צד עמוד א
- ^ במדבר יג כח
- ^ ארץ חמדה טובה, משה צוריאל, עמ' 34.
- ^ ספר מצוות הארץ כהלכתן עמ' ע"ד, ועלינו לשבח בראשית עמ' תכ"ט הרב יצחק זילברשטין.
- ^ וכן כתב המאירי למסכת ברכות דף מח, ב כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו הואיל והזכיר את הארץ ראוי לו להזכיר בשבחה ושבח ראשון שיצא מפי הקב"ה על הארץ היה בנסח זה שנ' וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה.
- ^ ועיין באריכות בנושא זה, בקונטרס בגדר מצוות ישוב הארץ.
- ^ דברים פרק ח, י וראה מדרש רבי תנחומא דברים מסעי אות ה, ואין חביבה מכולם (- מכל ארבע ברכות שבברכת המזון) יותר מברכת על הארץ ועל המזון שכך אמרו חז"ל כל מי שאינו מזכיר ארץ חמדה וברית ותורה וחיים לא יצא ידי חובתו.
- ^ עפי"ז ביאר רבי מנחם זמבה את המשנה "אדם יורד בתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר, קשרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים" (בכורים פ"ג מ"א) מדוע מוזכרים כאן רק שלושה משבעת המינים? אלא האשכול תאנה ורימון, הם הפירות אשר הביאו אותם מרגלים מארץ ישראל. כמו שנאמר (במדבר יג, כג) "ויבואו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד … ומן הרמונים ומן התאנים". היות שהביכורים מתקנים את חטא המרגלים לכן הזכיר התנא דווקא פירות אלו. (הובא בספר "מעינה של תורה" שם).
- ^ שאלה: אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב, והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון, והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו, אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף, כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב, או אולי שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצווה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה. תשובה: גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף ל' אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה, ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי, והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש, הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום, כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם בשביל זה, שכן מוכח מן הלשון, ובוודאי הם היו מכוונים בזה והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):