יובל רבין
| לידה |
18 ביוני 1955 (גיל: 68) תל אביב, ישראל  |
|---|---|
יובל רבין (נולד ב-18 ביוני 1955) הוא איש עסקים ישראלי. בנם של ראש ממשלת ישראל החמישי יצחק רבין ולאה רבין.
ביוגרפיה
ראשית חייו
נולד ליצחק וללאה רבין בתל אביב, גדל בשכונת צהלה בעיר, בתקופת כהונתו של אביו כראש אגף ההדרכה בצה"ל. אח צעיר לדליה.
בנערותו שהה עם הוריו בוושינגטון די. סי. בעקבות מינויו של אביו בשנת 1968 לשגריר ישראל בארצות הברית, ושם גם עלה לתורה בבר המצווה[1]. לאחר חזרת המשפחה לישראל בשנת 1973, סיים את לימודיו בתיכון חדש,[2] שלימים נקרא על שם יצחק רבין.
שירת בחיל הים[2] וכקצין בחיל השריון[3], ולאחר כשלוש וחצי שנות שירות, עבר ליחידת ממר"ם. בעת שירותו בממר"ם היה אחראי בין היתר על מערכות המחשוב של משרד ראש הממשלה, אותו עזב אביו ב-1977.
עבודתו כאיש מחשבים[3]
לאחר שחרורו מצה"ל, עבד רבין כארבע שנים וחצי בחברת המחשבים "דיגיטל" ולאחר מכן הצטרף לחבריו בממר"ם שעבדו בחברת "ספייאנס".
במסגרת עבודתו ב"ספייאנס" עבר לעבוד במשך שנתיים בגרמניה, בעיקר בשותפות עם חברת "דויטשה איירבאס" המחזיקה במניות הממשלתיות בתעשיית התעופה במדינה.
פעילותו העסקית[3]
בשנת 1998 עזב רבין את ישראל ועבר לנהל את חייו ועסקיו בארצות הברית. בשנים הבאות הפך למקדם עסקים של חברות ישראליות מחוץ לישראל, ובשנת 2002 הקים יחד עם שותפים חברת ייעוץ בשם RSLB (ראשי תיבות של השותפים: רבין, שמעון שבס, אמנון ליפקין שחק וגיל בירגר). מוקד הפעילות של החברה היה בוושינגטון די.סי., וכחצי עשור לאחר הקמתה, סיימה החברה את פעילותה, ורבין שב לארץ.
בשנת 2008 הקים רבין יחד עם בן דודו יפתח יעקב ועם שני שותפים נוספים, חברה בשם "גלילה-ליין טכנולוגיות" לתיקון טלפונים סלולריים, ומוקד פעילותה היה בצפון הארץ. החברה העסיקה 30 עובדים. פעילותה של החברה הסתיימה לאחר כשנתיים בעקבות סכסוך שהתגלע בין בני הדודים, ויעקב תבע את החברה.
במקביל לפעילות "גלילה-ליין טכנולוגיות" הקים רבין את חברת "אונידה" שפעלה בניגריה, יחד עם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ וסגן ראש השב"כ לשעבר עופר דקל. החברה קידמה בין היתר פעילות של חברות ישראליות שעוסקות בייצוא והשבחה של מוצרים ביטחוניים. ככל הידוע, פעילות החברה הופסקה בשנת 2011 עם כניסתו של דן חלוץ לפעילות פוליטית במפלגת קדימה.
בשלב הבא חזר רבין לתחום ההיי-טק וחבר לשותף אמריקאי, נד סיגל. השניים שיקמו חברה על סף פשיטת רגל בשם "אקסודיוס", העוסקת בזיהוי רגשות על בסיס קולי. רבין וסיגל בחנו השקעה בחברה, וחברו לקבוצה נוספת שהתעניינה בה, ויחד הקימו את חברת "Beyond Verbal".
ברבות השנים, היה רבין שותף בלתי-פעיל בחברת "זניט" העוסקת בכריית זהב בזימבבואה. בעקבות השקעה בחברה, שנחלה כישלון, נקלע רבין לתסבוכת כלכלית ונפתח לו תיק בהוצאה לפועל[2][4]. כמו כן, שימש כיו"ר חברת מיחזור הפסולת WTP בבעלות אמיר ברמלי, ופרש מתפקיד זה בשנת 2015[5].
רצח אביו ופעילותו הציבורית
בנובמבר 1995 נרצח אביו, יצחק רבין, בסיומה של עצרת למען השלום שנערכה בכיכר מלכי ישראל. רבין הבן, שלא היה מורגל באור המצלמות והתקשורת, הפך בן לילה לדמות מוכרת בציבוריות הישראלית, והחל להיות מעורב בעמותת "דור שלום" שהוקמה לאחר הרצח.
שמו הוזכר כמי שעשוי לרוץ בראשות רשימה לכנסת ואף לראשות הממשלה, אך תרחישים אלה לא התממשו, ובבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב רבין במקום ה-117 ברשימת מפלגת העבודה.
בפברואר 2009, ערב הבחירות לכנסת השמונה עשרה, ערך רבין מסיבת עיתונאים עם ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, בה תמך בכוונתו לכונן ממשלת אחדות לאחר הבחירות. עם זאת, באותו המעמד כי בכוונתו להצביע למפלגת העבודה וללא לליכוד[6], על אף ששקל זאת[7].
בשנת 2018 פורסם כי רבין שוקל להתמודד לראשות עיריית חיפה[8], אולם לבסוף לא התמודד לתפקיד.
חיים אישיים
בשנת 1976 נישא לאיילת, בתו של המיליארדר וותיק חיל האוויר בוריס סניור[9]. לשניים בן, מיכאל (מייקי).
בשנת 1994 עזב את ביתו לטובת אישה אחרת, טלי הנקין לבית פטישי[2] (נכדתו של דב פטישי) אך התגרש רשמית מאיילת רק כעבור שנתיים. לשניים שתי בנות, עומר ורעות[10].
במחצית העשור השני של המאה ה-21 התגרש בשנית, ובשנת 2018 נישא לנטלי אהרון. הזוג מתגורר בחיפה[8].
רבין הוא בוגר לימודי הנדסה.
| נחמיה רבין 1886–1971 | רוזה כהן 1890–1937 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| רחל רבין יעקב | יצחק רבין 1922–1995 | לאה רבין 1928–2000 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אברהם בן-ארצי 1947–2010 | דליה רבין | אבי פילוסוף | יובל רבין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| יונתן בן-ארצי | נועה רוטמן | אלדד רוטמן | |||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יובל רבין, בן השגריר, קרא בטקס בר־המצוה נבואת שחרור ירושלים, באתר מעריב, 8 באוקטובר 1968
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שרה ליבוביץ-דר, אני אסתבך: בנו של ראש הממשלה המנוח לא מצליח לסגור את החודש, באתר מעריב, 14 במאי 2015
- ^ 3.0 3.1 3.2 שלומית לן, "22 שנה אחרי הרצח, כשאני נכנס למונית אני עדיין הבן של", באתר גלובס, 22 באפריל 2017
- ^ שוקי שדה וטלי חרותי-סובר, ההסתבכות הכלכלית של יובל רבין, באתר דה מרקר, 10 במאי 2015
- ^ גיל קליאן, ברמלי נשאר בלי יו"ר - יובל רבין התפטר מתפקידו ב-WTP, באתר כלכליסט, 7 ביולי 2015
- ^ אמנון מרנדה, יובל רבין הופיע עם נתניהו: אצביע עבודה, באתר ynet, 9 בפברואר 2009
- ^ יובל רבין: "אני לא מוכן לחיות את העבר", באתר גלובס, 8 בנובמבר 2008
- ^ 8.0 8.1 ליאורה גולדנברג-שטרן, יובל רבין בריאיון ראשון עם ארוסתו הטרייה: "עושה דברים ממקום של בשלות", באתר TMI מעריב, 13 באפריל 2018
- ^ דו-קרבות בין האורחים בחתונת הזוג רבין-סניור, באתר מעריב, 19 במאי 1976
- ^ קרן אוחיון, הלכה לו המדינה, באתר מעריב, 25 באוקטובר 2002
