רוזה כהן
| רוזה כהן עם הבן יצחק והבת רחל | |||
| לידה |
1890 מוהילב, האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 1937 (בגיל 47 בערך) תל אביב | ||
| |||
.JPG)
רוזה (ראסי רייזה) כהן (רבין) (תר"ן, 1890, מוהילב, תחום המושב של האימפריה הרוסית – ח' בכסלו תרצ"ח, 12 בנובמבר 1937, תל אביב) (כונתה גם רוזה האדומה, בעקבות רוזה לוקסמבורג) הייתה פעילת ציבור סוציאליסטית, חברת מועצת עיריית תל אביב, מועצת פועלי תל אביב, ועד ההורים המרכזי בתל אביב ופעילה מרכזית ב"הגנה". אמו של יצחק רבין.
ביוגרפיה
רוזה כהן נולדה בשנת 1890 בעיר מוהילב שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביה, יצחק כהן, איש חב"ד-קאפוסט, היה סוחר יערות ואחוזות וקבלן ממשלתי, אחיו של הסוחר והסופר מרדכי בן הלל הכהן. אמה, שיינה רחל לבית ברוכין מביאליסטוק, צאצאית של הר' יעקב ברוכין (קרלינר) מחבר "משכנות יעקב" ושל הר' אשר כהן (טיקטינר) מחבר "ברכת ראש". שנות חייה הראשונות עברו בעיר ביאליסטוק, שאליה עברה משפחתה לרגל עסקים. עם מות האם עבר אביה עם שמונת ילדיו להומל, לבית הסבתא והדוד מרדכי בן הלל הכהן.
אחד מאחיה של רוזה, יעקב כהן, פעל להפצת רעיונות המהפכה הרוסית של 1905, ובמסעותיו ברחבי האימפריה הרוסית בשליחות עסקי אביו נהג להבריח ספרות מהפכנית ברוסית וביידיש, וקישר בין האגודות הסוציאליסטיות היהודיות והלא-יהודיות. אח אחר, ברוך-וירגילי כהן, היה פעיל "הבונד", ערך בהומל עיתון מחתרתי בשם "דער קאַמפף", והשתתף עם י"ח ברנר בארגון ההגנה העצמית היהודית כנגד הפורעים בז'יטומיר ובלודז'. אח אחר, שאול כהן, היה בעלה הראשון של ססיה (אסיה) קולודני, דודתו של משה קול.[1]
רוזה גדלה בהומל, שם למדה בגימנסיה ממשלתית לבנות, כנגד רצון אביה, ואת שכר הלימוד מימנה משיעורים פרטיים שנתנה. בתקופה זו התקרבה למפלגה הסוציאל-רבולוציונית הרוסית (ס"ר) והייתה פעילה בתנועת "הנוער הבונדאי" ("יונג בונד") וב"הסתדרות הנוער הלומד הכל-רוסי".
בעת הפרעות בהומל בחודש אלול תרס"ג (1903) השתתפה ב"הגנה העצמית" היהודית שאורגנה על ידי "פועלי ציון" בפיקודו של יחזקאל חנקין. בד בבד פעלה בארגון פועלים, וארגנה את שוליות בעלי המלאכה לפעולות תרבות וללימודי ערב.
עם תום לימודיה בגימנסיה עבדה במשך תקופה קצרה כמורה בבית ספר של "חברת מפיצי השכלה" בבוברויסק. על סף מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתה לפטרבורג, שוב לרגל עסקי האב, וכהן קיבלה משרת מנהלת חשבונות בבית החרושת ללבנים שבפטרהוף, ליד פטרבורג. בספטמבר 1917 החלה ללמוד כתלמידה במכון הפוליטכני לנשים ולמדה כימיה במחלקה להנדסה ובנאות. באותה עת לא הייתה ציונית, אולם בעקבות מהפכת אוקטובר והדרישה לצרפה למפלגה הקומוניסטית, החליטה לעלות לארץ ישראל כנוסעת סמויה באונייה "רוסלאן", כיוון שבאותו הזמן לא הייתה אפשרות אחרת לצאת את רוסיה.
בארץ ישראל הצטרפה לחלוצים בקבוצת כנרת. כשחלתה בקדחת עברה אל דודה מרדכי בן הלל הכהן (אביו של דוד הכהן) בירושלים. באפריל 1920, בזמן מאורעות תר"פ, התחפשה לאחות והשתתפה במתן סיוע רפואי לפצועים היהודים בעיר העתיקה. בשער יפו פגשה את נחמיה רבין, חייל לשעבר בגדוד העברי, שהסתנן באמבולנס לעיר העתיקה כדי לסייע לתושבים להתגונן.[2]
כשהבריאה עברה לחיפה, החלה לעבוד כמנהלת חשבונות בבית מסחר לחומרי בניין והתקרבה לפועלים השכירים. נלחמה על הכנסת פועלים עבריים לעבודה בנמל חיפה, הייתה ממייסדי מועצת פועלי חיפה וארגנה את ארגון "ההגנה" בעיר. בחיפה נישאה כהן לנחמיה רבין. לנחמיה ורוזה נולדו בן ובת: יצחק, לימים ראש ממשלת ישראל, ורחל רבין-יעקב, מראשוני קיבוץ מנרה. במשך השנתיים שחיה בחיפה הפכה כהן לציונית.
| נחמיה רבין 1886–1971 | רוזה כהן 1890–1937 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| רחל רבין יעקב | יצחק רבין 1922–1995 | לאה רבין 1928–2000 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אברהם בן-ארצי 1947–2010 | דליה רבין | אבי פילוסוף | יובל רבין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| יונתן בן-ארצי | נועה רוטמן | אלדד רוטמן | |||||||||||||||||||||||||||||||
בשנת 1923 עברה לתל אביב, ועבדה כמנהל חשבונות ב"סולל בונה" ובבנק "הלוואה וחיסכון". בתל אביב המשיכה בפעילות ציבורית וחברתית, בעיקר בחינוך, עזרה סוציאלית וארגון פעילויות. הייתה פעילה במועצת פועלי תל אביב, במפלגת אחדות העבודה ובמפא"י, ומ-1927 ועד מותה ב-1937 כיהנה כנציגת הפועלים במועצת עיריית תל אביב. כן הייתה חברת המפקדה הארצית של "ההגנה", ושימשה מנהלת החשבונות של הארגון (1930–1933).
פעלה לגיוס כספים להקמת בניין בית חינוך לילדי עובדים, ארגנה ומיסדה את פעילות ועד ההורים המרכזי בתל אביב, שבו הייתה גם חברה. כשעמד בנה לסיים את לימודיו בבית החינוך, יזמה הקמה של בית ספר המשך לבתי החינוך, אשר התבסס על חקלאות, מלאכה, חברה והמשך לימודים. בית ספר זה נפתח בשנת 1934 בקיבוץ גבעת השלושה כבית ספר מחוזי, ובו למד בנה במשך שנתיים, בטרם עבר לבית הספר החקלאי כדורי. בהמשך למדה בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה גם בתה רחל. רעיונה של כהן לגבי מוסדות ההמשך לבתי חינוך התפתח, ובהמשך נפתחו בתי ספר מחוזיים גם בגבעת המורה ובקיבוץ יגור.
בח' בכסלו תרצ"ח, 12 בנובמבר 1937, בגיל 47, נפטרה רוזה כהן ממחלת הסרטן, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק.
לאחר פטירתה נקרא בית הספר המחוזי בגבעת השלושה על שמה.
לקריאה נוספת
- אליעזר שמאלי, רוזה כהן, המרכז לחנוך מועצת פועלי תל אביב יפו, ת"ש-1940.
- שי חורב, רוזה כהן בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 200, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים
- מערכת, רוזה כהן, דבר, הספד לאחר מותה, 14 בנובמבר 1937
- דוד תדהר (עורך), "רוזה כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1690
- בילי מוסקונה-לרמן, רוזה רוזה, מעריב, 10 באפריל 1987
- עמית לוינסון, עינת טורס, בעלת הבית: סיפורה של רוזה כהן, אמו של יצחק רבין, באתר nrg, 10 בנובמבר 2011
נתן אקסלרוד, הלוויה של רוזה כהן, תל אביב, נובמבר 1937, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
הערות שוליים
| יצחק רבין | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו | רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) | .jpg)
| |||
| ממשלותיו | ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| שונות | נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • בלי בג"ץ ובלי בצלם • שלום, חבר | ||||
| הירצחו | ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלוויתו • יגאל עמיר • אבישי רביב • מרגלית הר-שפי • חגי עמיר | ||||
| הנצחתו | יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • אורות רבין • פארק יצחק רבין • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין • מרכז רפואי רבין | ||||
