יחידה 414
 | |
| תג יחידת "נשר" | |
| "רלוונטי, קטלני, מנצח" | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | יחידת "נשר" |
| כינוי עבר | גדוד נשר |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צבא הגנה לישראל |
| סוג | יחידת איסוף קרבי |
| בסיס האם | מחנה אורים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1974–הווה (כ־52 שנים) |
| מקים היחידה | מנחם חסון |
| מלחמות | מבצע צוק איתן, מבצע חגורה שחורה, מבצע שומר החומות, מבצע מגן וחץ, מלחמת חרבות ברזל |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | איסוף קרבי באמצעות חשיפת תקיפת אויב בשטח עוין, סיכול מטרות מודיעין ותצפית אויב וסיכול מחבלים ברצועת עזה |
| כוח אדם | לוחמי איסוף, לוחמי בלון, בקא"סיות ותצפיתניות |
| ציוד עיקרי | רובי סער M4A1 קרבין ו-M16A1, מקלע נגב, מטול M203, רובה צלפים M24, רחפנים, אמצעי תצפית, רכבי שטח ואמצעים חשאיים מסווגים. |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 אוגדת עזה (בעבר חיל הקשר, חיל מודיעין השדה) |
| דרגת המפקד |
 סגן-אלוף |
| מפקד נוכחי | סא"ל א' |
| מפקדים | מפקדי היחידה |
יחידת "נשר" 414 היא גדוד איסוף קרבי של אוגדת עזה (143). הגדוד הוקם ב־1974 בחיל התקשוב על מנת להפעיל עת המכ"ם קשת, ועבר לחיל מודיעין השדה עם הקמת החיל. ב־2002 הוסב הגדוד לגדוד מרחבי.
מפקד הגדוד הוא קצין בדרגת סגן-אלוף.[1]
בגדוד שלוש פלוגות לוחמים שעיקר פעילותן ברצועת עזה. בעבר הייתה קיימת פלוגה אחת בלבד, שפוצלה לשלוש פלוגות בעלות אפיוני פעילות שונים.[1] הפלוגות מורכבות מצוותים מגדריים של לוחמים וצוותים מגדריים של לוחמות.
הגדוד עוסק באיסוף מודיעין על פעילות הטרור ברצועת עזה, הפללת תשתיות, מבנים אשר משמשים לטרור וביצוע מבצעיים ייעודיים לסיכול מחבלים בשטח הרצועה,[2] ועושה שימוש באמצעי לחימה ייחודיים – אמצעי תצפית מסווגים ורחפנים בעלי יכולות מיוחדות (ביניהם רחפנים מטילים ורחפנים מתאבדים מסוג "מעוז", ״עטלף״ ונוספים).
היסטוריה
כגדוד קשתות
רקע
ביולי 1969 נכנס לשירות צה"ל מכ"ם קשת, כמענה לצורך לכסות שטחים נרחבים בחיפוש אחרי חוליות של מחבלים פלסטינים בעיקר מאש"ף שחדרו בלילות לשטחי יהודה ושומרון שממערב לבקעת הירדן במלחמת ההתשה בבקעת הירדן. צה"ל קיים מרדפים אחרי המחבלים במטרה למנוע מהחוליות מלהגיע למרכזי אוכלוסייה בשטחים שבשליטת ישראל. אזור זה של גב הרי יהודה והרי השומרון זכה בעקבות כך לכינוי "ארץ המרדפים". הלחימה הגיעה גם לגזרות הדרומיות יותר, אם כי בצורה מוגבלת. פעולות איבה היו גם לאורך כל חלקו הדרומי של גבול ישראל–ירדן: משני עברי ים המלח, באזור שמדרום לים המלח ובערבה. במקביל התחוללה מלחמת ההתשה בקו בר-לב מול מצרים ומול סוריה ברמת הגולן, שהתאפיינה בחדירת חוליות קומנדו קטנות.[3]
המרדפים אחרי המסתננים, במיוחד באזור בקעת הירדן, הובילו לפריסת תצפיתנים רבים בשטח. השטח שהתצפיתנים היו צריכים לכסות היה עצום ותנאי מזג אוויר כגון ערפל או חול ואבק היקשו עליהם. בנוסף לכך, בשעות החשיכה, כמעט מחצית מהיממה, הגזרות נשארו בהשגחה מוגבלת וזאת בשל יעילותם המוגבלת של אמצעי ראיית לילה באותם ימים. בעקבות זאת, נוצרה דרישה לאמצעי טכנולוגי חדש, המאפשר תצפית למרחקים גדולים יותר ויכולת כיסוי שטח נרחב. אמצעי שלא מושפע מהחשיכה או מתנאי מזג האוויר, שמסוגל לזהות מסתנן, להתריע עליו ולספק את מיקומו המדויק.[3]
הקשת נקלטה על ידי צוות מדור ביטחון שוטף של מקשר"ר (מפקדת קצין קשר ראשי) בראשות רס"ן מיכאל נגל (לימים אל"ם) שערך את הניסויים הראשונים. המכ"מים הותקנו בראש תיבת קשר קטנה על זחל"ם או על קומנדקר. תורן אנ-910 אפשר הגבהת האנטנה לגובה של 10 מטר, כדי להקטין את "השטחים המתים" במרחב החיפוש.[4] הניסויים הראשונים נערכו בסיני לאורך קו בר-לב במטרה שהמכ"ם ישמש כמתקן התרעה על חדירת כוחות קומנדו מצרי שהיו מניחים מארבים לסיורי צה"ל לאורך הקו, יעביר את הידיעה למפקדה או למעוז הקרוב, ויכוון את הכוחות או אש ארטילרית אל המטרה. חלק מהניסויים הראשונים נערכו בשיתוף פעולה עם סיירת שקד.[3]
פלוגת קשתות בגדוד אמירים
בספטמבר 1969 הוחלט על הקמת מחלקת קשת בגדוד הקשר הארצי (גדוד "אמירים" 376)[5] שהיה אז בפיקוד אל"ם נחום עמינדב מזרחי. המוכמים הראשונים גויסו מתוך טירוני גולני והצוותים המבצעיים הראשונים נפרסו לאורך קו בר-לב. באוקטובר 1969 התקיים בבה"ד 7 קורס הכשרה למכ"ם קשת, והקורסים הבאים בוצעו תחת גדוד הקשר הארצי.[6] ההצלחה המבצעית הראשונה הייתה בינואר 1970, ובה זוהו וחוסלו תשעה אנשי קומנדו מצריים שפשטו לסיני בצפון התעלה בגזרת חטיבה 275. ההצלחה המבצעית השנייה ארעה במאי 1970, ליד מחנה טסה חוליה של אנשי מודיעין מצרי זוהתה בעת שהחלה לעזוב את השטח הישראלי, שניים מחברי החוליה נהרגו בהתקלות ונתפס מידע מודיעיני שנשאו עימם.[7] מספר ימים אחר כך, שוב זיהתה הקשת ניסיון חדירה של חיילים מצריים מעבר לתעלה. לפחות שישה חיילים מצריים נהרגו מאש טנקים וארטילריה שכוונה לעברם.[8] ההצלחות המבצעיות הביאו להגדלת המחלקה לפלוגה. צוותים נפרסו גם בבקעת הירדן וברמת הגולן. בגזרת עמק בית שאן נפרסו הקשתות כדי למנוע ירי קטיושות מצדו השני של הגבול.[9][10] בסוף 1970 היו שתי מחלקות, מחלקה א' בת שלושה צוותים בפיקוד הדרום, ומחלקה ב' בת שלושה צוותים שפעלו בפיקוד המרכז ובפיקוד הצפון. ביולי 1971 הצליחה הקשת לזהות חוליות מחבלים שחדרה לישראל, ירתה קטיושות על פתח תקווה וגרמה להרג שני אזרחים,[11] בעת שניסתה לחמוק חזרה לשטח ירדן, צוות קשת שהיה ממוקם על פסגת הר סרטבה מעל לבקעת הירדן, זיהה את החוליה וכיוון את הכוחות אליה בדיוק רב. כל ששת חברי החוליה נהרגו.[12][13]
בשנת 1972 הוזמנו קשתות נוספות, באוגוסט 1972 היו 24 קשתות מבצעיות – 13 בפיקוד הצפון, 3 בפיקוד המרכז, ו־8 בפיקוד הדרום, לצד 3 ששימשו להדרכה ו־3 כעתודה טכנית. לקראת מלחמת יום הכיפורים פעלה בפלוגת סיני 16 צוותים: 13 בסיני ו־3 בגזרת אילת.[14][3]
במלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים שימשה פלוגת הקשתות להגנה על חניוני טנקים בשעות הלילה, כדי לאפשר לחיילי השריון מנוחה. הפלוגה גם עזרה למניעת מצור נוסף על מעוז בודפסט, לאחר שכוחות חברו אליו בסוף אוקטובר 1973. כאשר המצרים היו מגיעים למרחק 500–600 מטר מהמעוז ובלילות ניסו להקים בחשכה עמדות, כאשר הקשת זיהתה אותם ירה הכוח באופן מיידי. הקשת סייעה למניעת חדירת כוחות בלילה, וברמת הגולן גם בשעות היום כאשר היה ערפל כבד. פעולה משמעותית נוספת, בה היה מעורב צוות "קשת", הייתה תפיסה בשבי של 200 חיילי הארמייה המצרית השנייה, לאחר צליחת התעלה. הצוות שהיה מסופח לכוח שריון ורגלים בצידה המצרי של התעלה, זיהה תנועה של שיירה מהארמייה במרחק קצר וניווט את הכוחות אליה במהירות ובהפתעה.[3]
הקמת גדוד הקשתות
לאחר מלחמת יום הכיפורים גדלה יחידת הקשתות משמעותית: פלוגת הצפון הפכה ליחידה לה כפופות שלושה פלוגות. ביוני 1974 הוצאה פקודת ארגון להקמת גדוד חיל קשר 414.[15][4] הגדוד עבר למחנה משלו בצריפין, ששימש קודם לכן שימש את בה"ד 9 (בית הספר לתותחנים) שעבר למחנה שבטה. גדוד הקשתות היה גדוד עצמאי בכפיפות ישירה לקצין קשר ראשי והיה מפוזר בגזרות שונות ברחבי הארץ.[16] ב־1976 תג יחידה עצמאי של היחידה. בתג היחידה הוטמע באופן מופשט המילה קשת: החלק האדום בתג יוצר את האות ק, שלוש הקשתות בלבן יוצרות ש, ות מוטמעת בחלק התכול כאשר הוא מוצג בתשעים מעלות שמאלה.[17]
בשיאו שירתו בגדוד כ-700 חיילים, שמונה פלוגות שחולקו ל-55 צוותים. פלוגות הקשת היו ממוקמות בדרום לבנון (שתי פלוגות, מזרח ומערב), בקעת הירדן, רמת הגולן, הערבה, אילת ובגבול עם מצרים. בנוסף הייתה לגדוד פלוגת מפקדה ופלוגת הדרכה. מפקדת הגדוד עסקה בארבעה מישורים: ניהול הגדוד וכוח האדם, בה"ד עצמאי להכשרת צוותים, גוף טכני לתחזוקת המכשירים והפעלה מבצעית.[16]
בשנת 1978, בתקופת מבצע ליטני, פעלו 16 צוותים בלבנון. עם הנסיגה ב-1979 התייצבו הקשתות על קו הגבול לסיכול פח"ע, שלא חדלו גם אחרי השלמת המבצע.
עם השלמת מבצע רמון ונסיגת צה"ל מסיני ב־1982 אורגנה מחדש פלוגת סיני כפלוגת הנגב, שיועדה לפעול בגבול ישראל–מצרים ורצועת עזה. במקביל הוקמה פלוגת הבקעה על בסיס מחלקת עין יהב מפלוגת הבקעה ומחלקת אילת שהייתה מחלקה עצמאית.[18]
במלחמת לבנון הראשונה ואחריה
במלחמת לבנון הראשונה השתלבו שתי פלוגות של צוותי "קשת" עם הכוחות שנכנסו ללבנון, בגזרה המערבית ובגזרה המזרחית. ה"קשת" סייע במשימות מגוונות, בין השאר מעקב אחרי תנועת הצבא הסורי בגזרה המזרחית, אבטחה של מוצבים בלילות למניעת חדירת כוחות רגלים והגנה על שדות תעופה. צוות ה"קשת" הצפוני ביותר התמקם בקומה ה-14 בבניין מגורים בביירות. לאחר הנסיגה אל רצועת הביטחון הוצבו צוותי קשת קבועים במוצבי צה"ל שבתוך הרצועה, בין השאר במוצבים עיישייה, ריחן, טייבה, דלעת, והבופור. במוצבים אלו שירתו צוותי בנים ואילו על קו הגבול של לבנון נפרסו בעיקר צוותי בנות בערך כל חמישה קילומטרים, בשתי פלוגות. פריסה זו נמשכה כ-15 שנה מ-1985 ועד הנסיגה מלבנון בשנת 2000.[19]
לאחר המלחמה הוחלט על הענקת שמות לפלוגות הגדוד: נץ (בקעת הירדן), ינשוף (רמת הגולן); עורב (ערבה); בז (נגב); ופשוש (בה"ד 7). ב־1983 אימץ הגדוד את השם נשר.[20]
ב־1987 פוצלה פלוגת לבנון לשתי פלוגות: לבנון מזרח (שחף) ולבנון מערב (עטלף).[21] באפריל 1992 פוצלה ערבה לפלוגות עין יהב (עורב) ואילת (שלדג). באפריל 1997 פוצלה גם פלוגת נגב לפלוגת אזח"ע (בז) ופלוגת קציעות (קונדור) באוגדת סיני לגזרת גבול ישראל–מצרים.[22]
באסון המסוקים, ב-4 בפברואר 1997, נהרג סמל ראשון רן ארמן, מפקד צוות קשת שהיה בדרכו למוצב דלעת ברצועת הביטחון.
ברצועת עזה ובגזרת יהודה ושומרון הופעלו הקשתות מתוך בסיסים צבאיים, כאשר צוותים מדלגים על-גבי רכבי אביר שימשו לצורך מארבים ופעילויות נקודתיות בהן לא היה כיסוי שוטף.
שינוי ייעוד
לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הטכנולוגיה של הקשת כבר הייתה מיושנת ואף על פי שהוכנסו בה שיפורים טכנולוגיים, היה קשה להשיג לה חלקי חילוף, מאחר שהיצרן האמריקאי הפסיק לייצר אותה שנים רבות לפני כן. בתחילת המאה ה-21 הוחלף מכ"ם "קשת" במכ"ם "עפרוני" מתוצרת חברת אלתא הישראלית.[16] ב־9 בנובמבר 1999 עבר הגדוד מחיל הקשר לחיל מודיעין השדה.[23]
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החל פיתוח של מכ"ם חליפי למכ"ם הקשת, כאשר אלתא מערכות זוכה במכרז של משרד הביטחון לתכנון המכ"ם. בתחילת המאה ה־21 החלה החלפת מכ"ם הקשת במכ"ם החדש.[24] ביוני 2001 החלה קליטת הרקון, האמר שבו הותקן מכ"ם ומצלמה מסוג פופ 200 שפותח על ידי רפאל מערכות לחימה מתקדמות.[25]
בהמשך שונתה תורת הלחימה ועם השיפור באמצעים הטכנולוגיים, כבר לא היה צורך לפרוס צוותים רבים לאורך גבולות המדינה. שורה של אמצעי תצפית מודרניים מופעלים מרחוק מתוך מפקדה אחת בכל גזרה. האמצעים ממוחשבים כך שאין צורך במיפוי ידני של הזיהוי, ואין צורך במפעיל שיזהה את סוג המטרה.
לאחר מבצע חומת מגן אורגנו יחידות האיסוף הקרבי מחדש בתצורה גזרתית ולא משימתית, וגדוד נשר הפך לגדוד האיסוף של פיקוד הדרום.[26] בספטמבר 2003 עברה מפקדת הגדוד מצריפין למחנה כרם שלום, מקום משכנה הוותיק של פלוגת אזח"ע.[27]
גדוד איסוף בפיקוד הדרום
במרץ 2012 הוקם גדוד איתם (727), שקיבל את האחריות להגנת גזרת עוצבת אדום, בעקבות מתקפת הטרור בדרום ישראל. גזרת גדוד נשר צומצמה לגזרת רצועת עזה.[28][29]
מלחמת חרבות ברזל
במתקפת הפתע על ישראל, ב-7 באוקטובר 2023, נהרגו 24 מחיילי הגדוד – 16 תצפיתניות ו-7 לוחמי בלון נפלו בקרב על מוצב נחל עוז ובקרב במוצב ארז, ולוחמת איסוף נפלה בקרב בבסיס אורים.
לוחמי הגדוד השתתפו בקרבות השונים במוצב ארז, מוצב נחל עוז, מוצב מארס מוצב סופה, ובסיס היחידה מחנה אורים.[30][31]
בנוסף נחטפו לעזה 7 תצפיתניות מהגדוד: אורי מגידיש שהוחזרה במבצע ראשית האור, נועה מרציאנו שנרצחה בשבי החמאס, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, נעמה לוי ואגם ברגר שהוחזרו בעסקת שחרור חטופים בשנת 2025.[32]
בראשית הלחימה התמקדו הלוחמים בהשגת שליטה מבצעית על מרחב עוטף עזה באמצעות פריסת עמדות תצפית בנקודות שולטות כמענה מחליף לאמצעי התצפית שנפגעו במהלך המתקפה, וזאת על מנת לספק התראה ולמנוע מתקפה נוספת. תצפיתניות היחידה המשיכו בפעילות ההגנה באמצעים שפעלו, בשבועות הראשונים של הלחימה בוצע גיוס מילואים נרחב על מנת לשקם את היחידה, וב־26 באוקטובר 2023 הוחזרו לפעילות רוב אמצעי היחידה במבצע "מחזירים עיניים לעזה", והופעלו אמצעי מודיעין ותצפית נוספים.[33]
עם תחילת התמרון ברצועת עזה ב-27 באוקטובר 2023 פעלו ברצועת עזה כל צוותי היחידה לטובת איסוף מודיעין עבור הכוחות בשטח, הפעילו רחפני תצפית ותקיפה מתקדמים ואמצעים מסווגים שונים והשתתפו במבצעים מיוחדים. נכון לינואר 2024 לוחמי היחידה חיסלו כ-600 מחבלים, חלקם במהלך הלחימה בשבעה באוקטובר, חלקם על ידי תקיפות ישירות על ידי רחפנים תוקפים ועל ידי הכוונה באמצעות רחפני תצפית.[34][35]
צוותי היחידה פעלו במסגרת האוגדות השונות ביניהן: אוגדה 143, אוגדה 36, אוגדה 252, אוגדה 162, אוגדה 98 ואוגדות וחטיבות נוספות.
מבנה
היחידה בנויה מ-9 פלוגות: 3 פלוגות לוחמים ייעודיות, 2 פלוגות תצפית גזרתיות, פלוגת בלונים, פלוגת לוחמים במילואים, פלוגת סיוע מבצעי ופלוגת אחזקה ותקשוב.
פלוגות לוחמות
הפלוגות הלוחמות של יחידה 414 מחולקות לפי חטיבות אוגדת עזה - פלוגה חטיבתית צפונית (פניקס), פלוגה חטיבתית דרומית (רמבו) והפלוגה הייעודית (דלתא). לכל אחת מהפלוגות ייעוד שונה בהקשר המבצעי, על מנת ליצור התמחות מקצועית משמעותית בתחום ספציפי.
הפלוגות הייעודיות מורכבות מצוותים קטנים ומומחים, ופעילותן לרוב מורכבת ומסווגת ועוסקת באיסוף מודיעין קרבי וביירוט מחבלים העוסקים בפעולות טרור ברצועת עזה. אף על פי שעיקר תפקידם של הלוחמים ביחידות ההגנה הרב-ממדיות של חיל הגנת הגבולות הוא איסוף מודיעין, הפלוגות הלוחמות ביחידה 414 מתמחות גם בסיכול של פעילות חבלנית ותפיסתם של המבצעים, ומבצעות פעילויות שונות בהקשרים אלו. בין מוקדי הפעילות: פעילויות עם יחידות מיוחדות, שיתופי פעולה עם גורמי ביטחון, מיפויי ופריקת מצלמות, התגנבויות לעומק שטח האויב לצורך איסוף מידע מודיעיני בשטח, תצפיות ותקיפה בעזרת רחפנים ומארבי תצפית וסגירת מעגלים על מחבלים בשטח הרצועה.
צוותים מהפלוגות הייעודיות של יחידת "נשר" משמשים ככוח אופרטיבי לצד כוחות שונים מהאוגדות המתמרנות ויחידות מסווגות אחרות בתרחישים בעומק שטח האויב, במסגרת שיתופי פעולה אורגניים בתחומי האיסוף והיירוט. שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי בשטח מלחמת חרבות ברזל ובמבצעים חשאיים נוספים.[36]
במסגרת הפעילות ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, ביצעו הצוותים הלוחמים בסדיר ובמילואים ביחידה שיתופי פעולה עם האוגדות והחטיבות שפעלו ברצועה – ביניהן אוגדה 162, אוגדה 98, אוגדה 99 ואוגדה 36.[37] במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה חיסלה היחידה כ-600 מחבלים, הן באמצעות רחפנים תוקפים, זיהויי תצפיתניות והכוונת אש על חמושים.[36][38]
כמו כן, במסגרת התמרון בדרום לבנון, כחלק ממבצע חיצי הצפון, ביצעו הצוותים הלוחמים בסדיר ובמילואים שיתוף פעולה עם אוגדה 98, אשר פעלה להשמדת מחבלים וגריעת יכולות מארגון הטרור חזבאללה.
פלוגות תצפית גזרתיות
ליחידה שתי פלוגות איסוף גזרתיות שבהן משרתות תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי. הפלוגות כפופות לחטיבות המרחביות של אוגדת עזה ופיקוד הדרום: חטיבה צפונית וחטיבה דרומית באוגדת עזה. ליחידה יש מאות אמצעים הפרושים בשטחי רצועת עזה, המרחב והשטח מנוטר על ידי פלוגות האיסוף הגזרתיות. תפקיד הפלוגות הוא לייצר תמונת מצב בתחום הוויזינט למִפקדת החטיבה המרחבית, ולייצר שיתוף פעולה עם כוחות החטיבה הפרושים בשטח.
על פלוגת האיסוף מפקדת קצינה בוגרת קורס מפקדי פלוגות ביבשה. חמ"לי האיסוף מופעלים על ידי מערכות "מורשת" ו"מר"ס" מתוצרת אלביט מערכות, כאשר אמצעי האיסוף המשדרים לחמ"ל שוכנים לרוב על מגדלים בנקודות שולטות ומיוצרים על ידי קונטרופ מבית רפאל וחברות נוספות.
שירות חיילות בתפקיד מוכ"מות
בשנת 1976 שולבו בגדוד ה"קשתות" חיילות בתפקיד מוכ"מות. החיילות שרתו בעמדות נייחות שהוקמו בנקודות שונות לאורך הגבולות, כשהמכ"ם עצמו ממוקם על גג מבנה או מגדל ועמדת השליטה בדרך כלל הייתה בתוך מבנה. בהדרגה החליפו צוותי הבנות את צוותי הבנים, לאחר שרוב הצוותים הפכו נייחים והשתלבו במערך הביטחון השוטף לאורך גבולות המדינה. צוותי הבנים שנותרו שירתו כצוותים ניידים על גבי זחל"מים ואחר כך גם על נגמ"שי M-113. ההדרכה והאימונים התבצעו במשותף וחיילות השתלבו גם בתפקידי פיקוד, החל ממפקדות צוותים ופלוגות ועד תפקידי מפקדה והדרכה.
בשנת 1982, לאחר הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, נפרסו צוותים של חיילות שהפעילו "קשתות" לאורך גבול ישראל–מצרים ורצועת עזה, ברפיח ים, כרם שלום, קיבוץ סופה, מושב יבול, פתחת ניצנה והר חריף. תפקידם היה לזהות ניסיונות חדירה לתוך שטח ישראל, בתקופה שעוד לא הוקמה באזור גדר מערכת בגבול מצרים או גדר המערכת סביב רצועת עזה. בערבה נפרסו צוותי חיילות ליד אילת, בקיבוץ אליפז, יטבתה, לוטן, עין יהב (מוצב חופירה), יהל, חצבה ונאות הכיכר. בבקעת הירדן, במבנה המלון הנטוש בחוף לידו בצפון ים המלח (המכונה "הילטון"), במושבים ארגמן, נעמה, יפית, שדמות מחולה ובקיבוץ גלגל. גם לאורך קו העימות בגבול לבנון נפרסו צוותי חיילות. בגבול לבנון כיסו הצוותים את כל הקו באורך מלא, צוות כל חמישה קילומטרים בערך, לעומת גבולות אחרים בהם הצוותים נפרסו בעיקר סביב יישובים או בנקודת רגישות לאורך הגבול.
אשרת בכר, הקצינה הראשונה בצה"ל שמונתה לתפקיד מפקדת גדוד קרבי, החלה את הקריירה הצבאית שלה בגדוד הקשתות.[39]
הכשרה
הכשרת לוחמי היחידה מתבצעת בבית הספר להגנת הגבולות (בהל"ג) יחד עם ארבע יחידות האיסוף האחרות של מערך האיסוף הקרבי בחיל הגנת הגבולות. בראשית ההכשרה מתבצעת חלוקה למחלקות וריכוז המיועדים ל-414 במחלקות נפרדות בפלוגות ההכשרה. הגעה ליחידה אפשרית לבעלי פרופיל רפואי 82 ומעלה.[40]
הטירונות היא אורכת כארבעה חודשים ובמסגרתה מבצעים תוכני קליעה והכשרות על פק"לי נשק, כושר קרבי, לוחמת שטח פתוח ובנוי ושדאות. לאחר מכן מתבצע אימון מתקדם שבו עוברים תכנים על אמצעי איסוף ואמצעים נוספים, תוכני מודיעין ותודעת אויב ותכני הסוואה צבאית, יחד עם מספר שבועות ניווט ותרגילים מסכמים המדמים פעילות מבצעית בשטח וסיכול פעילויות טרור. שלב האימון המתקדם אורך גם הוא כארבעה חודשים.
ההכשרה בבהל"ג אורכת בסך הכול כשמונה חודשים ומלווה בטירונות יחידה (נקראת גם אימון שלב ב' או אימון לפני תעסוקה) לאחר העלייה לקו המבצעי, האורכת כחודשיים נוספים, ובה עוברים הלוחמים הכשרה נוספת בשטחי האימונים של היחידה.[40] טירונות היחידה כוללת אימונים נוספים בנושאי הסוואה, לוחמה בשטח בנוי, לוחמה בטרור, מקצועות מיוחדים כנהיגה מבצעית, בניית עמדות הסתתרות ועוד, ולחימה במתאר עזה במתחם האימונים ללוחמה אורבנית שבבסיס צאלים. בסיום טירונות היחידה מתחלקים הלוחמים למקצועות בפלוגות השונות: פניקס, רמבו ודלתא, ובהן הם מבצעים הכשרה נוספת בהתאם למקצועם. סיום המסלול הרשמי, לאחר כעשרה חודשים מיום הגיוס, מלווה במסע עלייה ליחידה שבסופו מוענקת ללוחמים סיכת היחידה.
בטירונות מוסמכים הלוחמים כרובאי 05, ובאימון המתקדם כסייר 07 בהתאם למאפייני המסלול.[40]
אמצעי לחימה
לוחמי היחידה חמושים ברובי סער, ברובי M4 וברובי M16, בתצורה רובאית עם כוונת M5 ומפרומור או כוונת MARS, ובתצורת קלע סער עם כוונת טלסקופית מסוג טריג'יקון ACOG, כוונת תרמית מסוג מכבים ומכבית מתוצרת אלביט מערכות, וכוונת מגבר אור כוכבים מסוג ליאור ואקילה. בנוסף הפלוגות הלוחמות חמושות במקלע נגב, מטול M203 עם כוונת זאבון ורובה צלפים M24.
היחידה מפעילה רחפנים אזרחיים וצבאיים למטרות תצפית ואיסוף מודיעין, הכוונת אש, אבטחת כוחות, פיזור הפרות סדר וכן למטרות תקיפה. כיחידת איסוף קרבי מפעילה היחידה אמצעי תצפית מסוגים שונים, ביניהם מת"ן SWIR, עמית איכון, בלון טקטי, מכ"ם טקטי, מצלמות DSLR ו-DSL לצילום ביום ובלילה, מצלמות וידאו, מצלמות גוף טקטיות ועוד. ברשות היחידה ציוד הסוואה וציוד לבניית עמדות הסתתרות.[38]
מפקדי היחידה
| שם | תקופה | הערות |
|---|---|---|
| מנחם חסון | 1974–1976 | מקים הגדוד והמג"ד הראשון |
| משה קציר | 1976–1978 | |
| יצחק צולמן | 1978–1980 | |
| ניסים לביא | 1980–1983 | |
| שמואל קידר | 1983–1985 | |
| שוקי רוזן | 1985–1987 | |
| ניר שריג | 1987–1989 | |
| אבי ליאני | 1989–1993 | |
| יצחק אלנקווה | 1993–1996 | |
| עמי נחמני | 1996–1999 | |
| דודי ויינר | 1999–2002 | |
| עמיחי פק | 2002–2004 | |
| עודד הלוי | 2004–2006 | מפקד היחידה במהלך ההתנתקות ולימים מפקד בית הספר להגנת הגבולות |
| עומר כספי | 2006–2009 | מפקד היחידה במהלך מבצע עופרת יצוקה |
| ערן גבאי | 2009–2011 | לימים רמ״ח איסוף קרבי |
| בני גלברג | 2011–2013 | |
| תומר ארזי | 2013–2015 | מפקד היחידה במבצע צוק איתן |
| שי ברדה | 2015–2017 | |
| אופיר סולטן | 2017–2019 | מפקד היחידה במהלך העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה |
| טל שגיא | 2019–2021 | מפקד היחידה במהלך מבצע שומר חומות |
| רוני בורשטיין | 2021–2023 | מפקדת היחידה במהלך מבצע עלות השחר ומבצע מגן וחץ |
| א’ | 2023–הווה | מפקד היחידה במהלך מלחמת חרבות ברזל |
קישורים חיצוניים
- ניר שריג, תולדות גדוד הקשתות – נשר 414, 1969–2002, התשפ"ה-2025
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1
פגשנו את הגדוד שמכיר את עזה כמו את כף ידו, באתר צה"ל, 14 בפברואר 2023
- ↑ שי לוי, לאחר מעקב ממושך: חוסל מחבל נוח'בה שפיקד על צלפי חמאס, באתר מאקו, 20 ביוני 2024
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 אריה הלם, דורית רוזן, אינגריד פייביש, מורשת הקשת, הוצאת רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ", 1992
- ^ 4.0 4.1 דניאל רוזן, מיכאל נגל, שבעים שנות חיל הקשר והתקשוב: מערכות, שיטות ואמצעים, באתר העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, 2018, עמוד 312
- ↑ שריג, עמ' 34
- ↑ שריג, עמ ' 35
- ↑ אלי לנדאו, סוכלה חדירה מצרית באזור התעלה, 2 חיילים מצריים נהרגו, מעריב, 12 במאי 1970
- ↑ אלי לנדאו, גופות שישה חיילים מצריים נתגלו בשטחנו אחר פשיטת נפל בגזרה הדרומית של התעלה, מעריב, 19 במאי 1970
- ↑ טילי קטיושה משטח ירדן, למרחב, 5 במאי 1970
- ↑ י. וקסמן, אש נורתה מישראל ומירדן על מחבלים שהפעילו קטיושות, מעריב, 25 במאי 1971
- ↑ ארבע התפוצצויות אדירות זעזעו את פתח תקוה, מעריב, 8 ביולי 1971
- ↑ שפי גבאי, קבלת־פנים לחיילים שהרגו את מטילי הקטיושות על פתח־תקווה, דבר, 25 ביולי 1971
- ↑ מחסלי ששת המחבלים — אורחי בר־לב, מעריב, 18 ביולי 1971
- ↑ שריג, עמ' 51–52
- ↑ שריג, עמ' 78–79
- ^ 16.0 16.1 16.2 מכ"מי יבשה בחיל הקשר והתקשוב - עבודת מורשת, בארכיון האינטרנט
- ↑ שריג, עמ' 81
- ↑ שריג, עמ' 254
- ↑
עופר אדרת, 20 שנה לאחר הנסיגה, החיילים האלה עדיין בלבנון, באתר הארץ, 21 במאי 2020
- ↑ שריג, עמ' 105–106
- ↑ שריג, עמ' 117
- ↑ שריג, עמ' 124–125, 129, 142
- ↑ שריג, עמ' 148
- ↑ שריג, עמ' 150–151
- ↑ שריג, עמ' 153
- ↑ מאיר פינקל, הרמטכ"ל: מחקר השוואתי של שישה היבטים בתפקודו של מפקד הצבא, מודן, משרד הביטחון ומערכות, 2018, עמ' 177
- ↑ שריג, עמ' 246
- ↑ גדוד הלוחמות 727 מציין את יום האישה, באתר צה"ל, 5 במרץ 2025; נעמה זלצמן, 5 שנים להקמת גדוד "איתם": "משקיעים יום ולילה", באתר צה"ל, 22 במרץ 2017
- ↑ "איסוף קרבי הוא מכפיל כוח", באתר "IsraelDefense", 1 בפברואר 2018
- ↑ גל גנות, הבלון הענק בפארק הלאומי, לזכר הבלונאים שנפלו ב-7/10, באתר ynet, 15 באוקטובר 2024
- ↑ לימור פנחסוב, תיעוד הקרב ב-360: רגעי האימה והפחד בקרב על בסיס אורים ב-7 באוקטובר | פרויקט מיוחד, באתר מאקו, 6 באפריל 2024
- ↑ ארבע התצפיתניות צפו בבילינסון בשחרור אגם ברגר: "צעקו משמחה והתרגשות", באתר ynet, 30 בינואר 2025
- ↑ איתי בלומנטל אסף פוזיילוב, "מחזירים עיניים לעזה": הפעילות להשבת יכולות האיסוף והתקשוב, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 באוקטובר 2023
- ↑ צה"ל תקף עשרות אמצעי ועמדות תצפית של חמאס ברצועה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2023
- ↑ לילך שובל, צה"ל חיסל עשרות מחבלים בחאן יונס - ביניהם מפקדים בכוח הנוח'בה של החמאס, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2024
- ^ 36.0 36.1 כך נראית הלחימה של יחידת האיסוף 414 בלב חאן יונס, באתר צה"ל, 31 בינואר 2024
- ↑ יחידת 414: חיסלנו 400 מחבלים עם רחפנים, באתר "סרוגים", 31 בינואר 2024
- ^ 38.0 38.1 איתור וחיסול מחבלים מהאוויר: יחידת איסוף 414 בלב חאן יונס, באתר מעריב אונליין, 31 בינואר 2024
- ↑ גילי כהן, לראשונה תתמנה קצינה לפקד על גדוד קרבי בצה"ל, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
- ^ 40.0 40.1 40.2 לוחם/ת חוד בחיל האיסוף הקרבי, באתר מתגייסים
יחידה 41443093410Q139382449