יחסי פינלנד–צ'ילה
| יחסי פינלנד–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| פינלנד | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 338,145 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 5,548,797 | 19,651,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 280,826 | 301,025 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,610 | 15,318 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה דמוקרטית |
יחסי פינלנד–צ'ילה הם יחסי החוץ בין צ'ילה לפינלנד. צ'ילה הכירה בעצמאות פינלנד ב-17 ביוני 1919. היחסים הדיפלומטיים ביניהם כוננו בשנת 1931 ונשמרו ללא הרף, למרות לחצים לעיתים להפסיקם.[1]
היסטוריה
השגריר הראשון של פינלנד שאינו תושב בצ'ילה היה ג.א. גריפנברג, תושב בואנוס איירס, ארגנטינה, שמונה לשגריר לאחר כינון הקשרים הדיפלומטיים ב-20 בפברואר 1931. עד שנת 1991 פינלנד הייתה מיוצגת בצ'ילה באמצעות שגרירותה בבואנוס איירס, ארגנטינה. ייצוג קבוע ברמה תת-שגרירית הוקם לראשונה בראשית שנות ה-70.[1]
בתחילה יוצגה צ'ילה בפינלנד באמצעות שגרירויותיה בסטוקהולם, שוודיה ואוסלו, נורווגיה. לוסיו פאראדה דגנינו מונה לשגריר תושב בשנת 1991 וצ'ילה פתחה שגרירות בהלסינקי בשנת 1991.[1]
היחסים הדיפלומטיים נשמרו לאורך כל מלחמת העולם השנייה אף על פי שפינלנד הייתה קשורה למדינות הציר. ההפיכה הצ'יליאנית ב-1973 והדיקטטורה של פינושה הביאו לחצים בשתי המדינות לנתק את הקשרים הדיפלומטיים.[1] היחסים השתפרו בעקבות המעבר הצ'יליאני לדמוקרטיה.
תחת סלבדור איינדה קיימה צ'ילה יחסים דיפלומטיים עם המדינות הסוציאליסטיות במזרח אירופה, כולל הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. לאחר ההפיכה הצ'יליאנית ב-1973 נותקו היחסים הללו. על פינלנד הופקדה האחריות לייצג את האינטרסים של גרמניה המזרחית בצ'ילה.[2]
ביקורים רשמיים
שלושה מתוך ארבעת הנשיאים הצ'יליאנים שלאחר פינושה ערכו ביקורים ממלכתיים בפינלנד, פטריסיו איילווין ביקר בפינלנד ב-1993, ריקארדו לאגוס בשנת 2002 ומישל בצ'לט ב-2007. נשיאי פינלנד ערכו שני ביקורים ממלכתיים בצ'ילה, מרטי אהטיסארי ביקר בצ'ילה בשנת 1997 וטריה הלונן בשנת 2003, בנוסף הוא גם בהשבעה של הנשיא ריקארדו לאגוס במרץ 2000.[1]
קשרים תרבותיים
ממשלת איינדה הסוציאליסטית היוותה השראה לקבוצות שמאל בפינלנד, כולל הטאיסטיסטים. ההפיכה ב-1973 הביאה לפינלנד את גל הפליטים הראשון מחוץ לאירופה ויצרה תנועת סולידריות.[3] חברת ידידות פינית–צ'יליאנית הוקמה בשנת 1973 כדי לתמוך בפליטים.[4] הנשיאה העתידית טריה הלונן כיהנה כיו"ר החברה בשנות ה-80 והיא יו"ר הכבוד שלה.
ועדת החקירה הבינלאומית על פשעי החונטה הצבאית בצ'ילה קיימה מושבים מרובים בפינלנד, כולל מושבה הראשון בשנת 1974 בדיפולי, אספו והמושב הרביעי שלה בשנת 1976 בהיכל פינלניה בהלסינקי.[5]
יחסים כלכליים
קישורי תקשורת ישירים בין פינלנד לצ'ילה הוקמו לראשונה בסביבות 1850, כאשר "Sitka clippers" הפינית החלה לשרת את אמריקה הרוסית וקמצ'טקה, עם עצירות קבועות בוולפראיסו.
הקשרים הכלכליים בין צ'ילה לפינלנד מתמקדים סביב נחושת וייעור.[6] צ'ילה היא המובילה העולמית בייצור נחושת ואילו פינלנד הייתה המובילה העולמית בתחום התכת נחושת והפקת טכנולוגיה. התכת פלאש פותחה בפינלנד על ידי אאוטוקומפו בסוף שנות ה-40 וכעת היא התהליך הסטנדרטי לזיקוק עפרות המכילות גופרית. אאוטוקומפו סיפקה טכנולוגיה לתעשיית הנחושת הצ'יליאנית משנות השישים והייתה בבעלות על 50% ממכרה נחושת בזדיבר. חברות אחרות המשרתות את תעשיית הכרייה הצ'יליאנית כוללות Metso, Tamrock ו-Larox ו-Outotec, לשעבר חטיבת הטכנולוגיה של Outokumpu.[7]
בתחילת שנות האלפיים, אאוטוקומפו הייתה שותפה פוטנציאלית לתאגיד הנחושת הלאומי, קודלקו, במיזם המיליארד דולר שלה להקמת מתכת נחושת ובית זיקוק בעיר הנמל Mejillones כדי לטפל בעפרות ממכרה Chuquicamata.[8] המיזם קידם בביקורו הממלכתי של הנשיאה הלונן בשנת 2003.[9]
במאי 2009 הודיעו סטורה אנסו הפינית וסלולוזה אראוקו אי קונסטיטוציון הצ'יליאנית על עסקה בסך 253 מיליון אירו שהופכת את המיזם המשותף שלהם לבעל הקרקע הגדול ביותר באורוגוואי.[10]
בשנת 1993 נשלחו חוקרים פינים לצ'ילה כדי לאסוף נתונים על פעולות כריתת עצים, שהחלו בהמשך הקשר של שיתוף פעולה פיני-צ'יליאני בנושא ייעור.
בשנת 2003 שתי המדינות נפגשו מספר פעמים כדי לדון בהזדמנויות עסקיות ו"כלכלת צ'ילה וסיכויי ההשקעה בפני חברות פיניות גדולות".
יחסי סחר
צ'ילה היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של פינלנד באמריקה הלטינית, אחרי ברזיל, כאשר הייבוא העיקרי שלה הוא עפרות נחושת, ואחריו פירות ויינות.[11] עפרת נחושת צ'יליאנית היא המקור העיקרי לעפרות זרות עבור בית הזיקוק Outokumpu (כיום בולידן) בהרג'באלטה. הייצוא הפיני לצ'ילה משתנה במידה ניכרת משנה לשנה, מכיוון שהוא קשור קשר הדוק להשקעות של ענפי הכרייה והייעור בצ'ילה.[6]
נציגויות דיפלומטיות
- צ'ילה מחזיקה בפינלנד שגרירות בהלסינקי.[12]
- פינלנד מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה.[13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 "La historia de las relaciones entre Finlandia y Chile" (בספרדית). Embajada de Finlandia, Santiago de Chile. 2008-02-22. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ Arto Tuominen. "Mario Ormeno joutui rakentamaan uuden elämän Suomessa". Tedonantaja. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2007. נבדק ב-2009-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Johanna Sumuvuori (1999). "Kahvi, pahvi ja tango". Ydin. אורכב מ-המקור ב-2008-09-08. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ "Suomi-Chile-seura - Asociación Finlandia Chile". אורכב מ-המקור ב-2006-05-19. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ Arbitrary arrests and detentions in Chile. International Commission of Enquiry into the Crimes of the Military Junta in Chile. 1976. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ 6.0 6.1 "Speech by President of the Republic Tarja Halonen at the state banquet for the President of Chile, 29 May 2007". 29 במאי 2007. אורכב מ-המקור ב-24 באוקטובר 2007. נבדק ב-2009-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tuulikki Kuparinen (3 בנובמבר 2008). "Chilen kuparijätti moittii suomalaisia ahneudesta". Tekniikka & Talous. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2010. נבדק ב-2009-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gonzalo Baeza (23 ביולי 2002). "Chile's copper company courts Outokumpu". United Press International. נבדק ב-2009-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ilkka Nousiainen. "Presidentti Tarja Halonen Etelä-Amerikkaan". Kauppapolitiikka. Ministry for Foreign Affairs (Finland). אורכב מ-המקור ב-2011-07-20. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ Sami Rainisto (18 במאי 2009). "Stora Enso nousee Uruguayn maaherraksi". Talouselämä (בפינית). Talentum. אורכב מ-המקור ב-2009-09-07. נבדק ב-2009-05-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Erik Forsman. "Brasilia ja Chile teollisuuden painopistemaita". Kauppapolitiikka. Ministry for Foreign Affairs (Finland). אורכב מ-המקור ב-2011-07-20. נבדק ב-2009-05-06.
- ^ Embassy of Chile in Helsinki
- ^ Embassy of Finland in Santiago
