יחסי גרמניה–יפן
| יחסי גרמניה–יפן | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | יפן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 377,915 |
| אוכלוסייה | |
| 83,262,861 | 122,793,587 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,072,192 | 4,231,141 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,908 | 34,457 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסי גרמניה-יפן הם היחסים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין יפן.
היחסים בין פרוסיה לבין יפן כוננו לראשונה ב-1860. במלחמת העולם הראשונה, יפן הייתה לצד בריטניה, ולכן שתי המדינות היו אויבות באותה המלחמה.
בשנות השלושים של המאה ה-20, שתי המדינות אימצו עמדות לוחמניות כלפי אזוריהן. דבר זה הוביל להתחממות היחסים בין שתי המדינות ולברית צבאית בין גרמניה ליפן במסגרת מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, שתי המדינות חוו התאוששות כלכלית מהירה. כיום, גרמניה היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, ואלו יפן היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם,[1] והן נהנות במידה רבה מסוגים שונים של שיתופי פעולה פוליטי, תרבותי, מדעי וכלכלי.
היסטוריה
ראשית היחסים וכינונם
היחסים בין יפן לפרוסיה כוננו ב-1860. עם תחילת תקופת מייג'י ב-1868, גרמנים רבים באו ליפן על מנת לשמש כיועצים לממשלה היפנית החדשה. דבר זה תרם רבות למודרניזציה של יפן.
בשנת 1889, הוכרזה "האימפריה של יפן" אשר הושפעה רבות מחוקרי המשפט הגרמנים, רודולף פון ולורנץ פון שטיין.
בסוף המאה ה-19, עשרות סטודנטים יפנים וקציני צבא יפנים נסעו לגרמניה על מנת לקבל הכשרה צבאית מהצבא הגרמני.
התקררות היחסים ומלחמת העולם הראשונה
בסוף המאה ה-19 התקררו היחסים בין הקיסרות הגרמנית לבין יפן, בעיקר עקב השאיפות האימפריאליסטיות של הקיסרות הגרמנית באירופה ובמזרח אסיה. בעת מלחמת רוסיה-יפן, היחסים בין הקיסרות הגרמנית לבין יפן עברו מבחן לחץ, עקב תמיכת הקיסרות הגרמנית באימפריה הרוסית במלחמה זו.
ב-23 באוגוסט 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה יפן למלחמה לצד מדינות ההסכמה, ועד מהרה השתלטו היפנים על שטחי הקיסרות במזרח הרחוק. כוחות יפניים נחתו במחוז שאנדונג וכיתרו את המושבה הגרמנית בצ'ינגדאו ב-2 בספטמבר. בחודש אוקטובר השתלט הצי הקיסרי היפני, שפעל באופן עצמאי וללא התייעצות בממשלה האזרחית, על מספר מושבות גרמניות באוקיינוס השקט: איי מריאנה, איי קרוליין ואיי מרשל, ללא התנגדות. במהלך פעולות אלה שיגר הצי היפני את התקפות האוויר הראשונות מנושאות מטוסים אי פעם, כנגד מטרות גרמניות בשאנדונג, מסיפון נושאת המטוסים הימיים ואקאמייה (Wakamiya). המצור על צ'ינגדאו הסתיים בכניעת הכוחות הגרמניים באזור ב-7 בנובמבר.
בשנת 1919 ישב הנציג היפני סיונג'י קינמוצ'י לצדם של "ארבעת הגדולים" (לויד ג'ורג', אורלנדו, וילסון וקלמנסו) במהלך ועידת השלום בפריז. בוועידה זו זכתה יפן במושב קבוע בחבר הלאומים והעברת הזכויות הגרמניות בשאנדונג לידיה הוסדרה. כמו כן, קיבלה יפן מנדט חבר הלאומים על איי האוקיינוס השקט, שהיו בעבר תחת שליטת גרמניה. על אף תפקידה המשני יחסי במלחמה (ודחיית מעצמות המערב את ההצעה היפנית להוספת סעיף שוויון גזעי לחוזה ורסאי), הגיחה ממנה יפן כמעצמה בינלאומית.
בין מלחמות העולם
לאחר המלחמה, נשלח וילהלם סולף ליפן כשגריר ב-1920, והוחזרו היחסים הדיפלומטיים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התמקדו היחסים בין גרמניה ליפן בעיקר במישור התרבותי, והגיעו לשיאם בהסכם תרבותי והקמת מוסדות תרבות שונים, כגון מכון יפן (ברלין, 1926), מכון התרבות היפני-גרמני (טוקיו, 1927), ומכון המחקר היפני-גרמני (קיוטו, 1934).
בשנות ה-30 של המאה ה-20, היחסים בין גרמניה ליפן שוב התחממו, ובעיקר התהדקו היחסים הצבאיים בין המדינות. בצד הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ חתר במיוחד להתקרבות גרמנית-יפנית נגד בריטניה. בשנת 1936 נחתם הסכם אנטי-קומינטרן, אשר איטליה הצטרפה אליו כעבור שנה, ומאוחר יותר הצטרפו גם ספרד, הונגריה ומדינות אחרות.
מאז הסכם אנטי-קומינטרן בשנת 1936 הייתה ברית בין גרמניה ליפן. אך גרמניה ויפן לא תמיד היו תמימות דעים בכל הנוגע לפוליטיקה, ולברית הייתה עד סוף שנת 1945 השפעה מועטת בלבד, אך היא נותרה בעיקר כלי תעמולה. הברית קמה בנובמבר 1936 עם ברית האנטי-קומינטרן ובספטמבר 1940 התחזקה עם החתימה על ההסכם התלת-צדדי. אולם, לברית לא היו יסודות מוצקים, אלא היא התאפשרה בהיעדר ניגודי אינטרסים גדולים, ובשל קיום האויב המשותף, שכלל את אנגליה וארצות הברית. מעל לכל, שתי המדינות ניהלו מדיניות של אי-התערבות במדיניות השותפה בברית, אולם לא היה שום שיתוף פעולה אמיתי בפוליטיקה או במלחמה אחרי פרוץ המלחמה. הברית בין גרמניה ליפן בשנות ה-30 וה-40 נקראה לפיכך "ברית ללא עמוד שדרה".
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1940 גרמניה, יפן ואיטליה חתמו על ההסכם התלת-צדדי, אשר בינואר 1942, בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור והכרזת מלחמה הגרמנית נגד ארצות הברית (דצמבר 1941), הפכה לברית צבאית, אך נותרה ברובה ללא השלכות. שיתוף פעולה אמיתי בין גרמניה ויפן לא התקיים, מכיוון שלשתי המדינות היו מטרות שונות לחלוטין. יפן לא תקפה את ברית המועצות בשנת 1941, אולם מאידך התקיפה את ארצות הברית, שלא הייתה מעורבת במישרין במלחמה עד כה. כמו כן נותרו משני הצדדים הרבה חוסר אמון - בצד היפני, בגלל המדיניות הגזענית של היטלר, שלפיו היפנים נחשבו כנחותים לעומת הגזע הגרמני, למרות התעמולה הנאצית לחפות על העניין הזה; ובצד הגרמני בשל הטינה הזאת נגד היפנים ה"מרושעים".
עם זאת, הן הגרמנים והן היפנים דיכאו את המידע במדינותיהם על פשעי מלחמה שנעשו על ידי בעלת בריתם. יוהאן ראבה - איש עסקים גרמני ששהה בסין - ניסה לפרסם חומר רב על פשעי המלחמה של היפנים בסין, ובעיקר על טבח ננקינג, אולם זמן קצר לאחר מכן נעצר על ידי הגסטאפו וכל הראיות שהיו לו הוחרמו ונהרסו. מאידך, היפנים דיכאו ראיות רבות שהיו על הגרמנים כמבצעי השואה.
ביפן לא היו רדיפות כנגד היהודים במהלך המלחמה, אולם בהשפעת הגרמנים השתנה יחס היפנים כלפי היהודים, והם אף ריכזו את היהודים בגטו שנגחאי.
במשך זמן מה יכלו היפנים ליהנות בעקיפין מכניסתו של היטלר למלחמה, משום שבעלות הברית ריכזו את מרצם במאבק נגד גרמניה ואיטליה במשך זמן רב בשל אסטרטגיית "גרמניה תחילה". יפן וגרמניה נלחמו למעשה במלחמותיהן בנפרד וגם הובסו בנפרד; יפן נכנעה כשלושה חודשים לאחר גרמניה, באוגוסט 1945 בעקבות הטלת פצצת האטום על הירושימה ונגסאקי וכניסתה של ברית המועצות למלחמה נגד יפן.
לאחר המלחמה
בשנת 1955 כוננו יפן וגרמניה המערבית את היחסים הדיפלומטיים ביניהם מחדש, אך היחסים נותרו חסרי חשיבות עד שנות ה-70, ורק אז החלו חילופי תרבות משמעותיים והרחבת הסחר בין המדינות. בשנת 1973 כוננה יפן יחסים דיפלומטיים גם עם גרמניה המזרחית. בתחילת שנות ה-60 נוסדה הליגה למען ידידות האומות שנוסדה בתחילת שנות השישים, אשר כללה גם סניף של ידידות יפן-גרמניה.
בשנת 1969 נוסד מכון התרבות היפני בקלן. על רקע הצמיחה הכלכלית החזקה ביפן, חלה גם עליה גדולה במספר הסטודנטים היפנים שבאו ללמוד בגרמניה, ואף הוקמו המרכז היפני-גרמני בברלין (JDZB) והמכון הגרמני ללימודים יפניים (DIJ) בטוקיו. בצד הגרמני, שירות חילופי האקדמיה הגרמנית (DAAD) וקרן אלכסנדר פון הומבולדט מילאו תפקיד חשוב בחילופי סטודנטים, ובצד היפני ביצעה זאת החברה היפנית לקידום המדע (JSPS).
במאי 1981 ביקר ביפן אריך הונקר, המזכיר הכללי של הוועד המרכזי של ה-SED ויו"ר מועצת המדינה בגרמניה המזרחית.
בשנת 2011 נערכו בשתי המדינות חגיגות לרגל 150 שנות יחסים דיפלומטיים משותפים, ובעקבות כך הונפקו בולים והתקיימו תערוכות, המתארים את הידידות בין שני העמים.
יחסים דיפלומטיים
יפן מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-5 קונסוליות בדיסלדורף, פרנקפורט, המבורג, מינכן ושטוטגרט. מאידך, גרמניה מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו ו-6 קונסוליות בפוקואוקה, נאגויה, נהה, אוסקה, סאפורו וסנדאי.[2]
קישורים חיצוניים
- יחסי גרמניה-יפן, אתר משרד החוץ של גרמניה
הערות שוליים
