יחסי הולנד–סורינאם
| יחסי הולנד–סורינאם | |
|---|---|
|
|
| |
| הולנד | סורינאם |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 41,543 | 163,820 |
| אוכלוסייה | |
| 17,658,040 | 627,398 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 991,115 | 3,621 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 56,128 | 5,771 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה |
יחסי הולנד–סורינאם מתייחסים ליחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין הולנד לרפובליקת סורינאם. שתי המדינות חולקות קשרים היסטוריים ושפה משותפת (הולנדית) והן חברות בהתאחדות הלשון ההולנדית.
היסטוריה
בפברואר 1667 הפכה סורינאם למושבה הולנדית (שזכתה לכינוי גיאנה ההולנדית) לאחר חתימת חוזה ברדה בין הולנד לבריטניה שהסתיימה במלחמת הולנד-אנגליה השנייה. בתמורה לסורינאם העשירה בסוכר, נכנעה הולנד לבריטים ולהולנד החדשה שבארצות הברית של ימינו. חברת הודו המערבית ההולנדית הפכה לשותפה בבעלות על המושבה והחלה לייבא עבדים ממערב אפריקה לעבודה על מטעי הסוכר, הכותנה, הקפה והאינדיגו שבהולנד החדשה. סורינאם או גיאנה ההולנדית הפכה למושבה החשובה ביותר באמריקה עבור הולנד לאחר אובדן הולנד החדשה בשנת 1654. במאה ה-18, עבדים אפריקאים רבים החלו לברוח לדרום המושבה וליצור שבטים משלהם והחלו התקוממות נגד השלטון ההולנדי. בשנת 1762 זכו המתקוממים בחירותם וחתמו על חוזה עם הכתר ההולנדי להכיר בזכויותיהם הטריטוריאליות ובזכויות המסחר שלהם.
בין השנים 1799–1816 הפכה גיאנה ההולנדית למושבה בריטית לאחר שהולנד הפכה לחלק מהאימפריה הצרפתית הראשונה בהנהגתו של נפוליאון בונפרטה. לאחר תום מלחמות נפוליאון, הולנד חזרה לעצמאותה וגיאנה ההולנדית הוחזרה להולנדים. בשנת 1863, ההולנדים סיימו את סחר העבדים והיו זקוקים לכוח עבודה חדש ולכן החלו לייבא אנשים מאינדונזיה, הודו וסין לעבוד בגיאנה ההולנדית כפועלים. במקביל, כמה אלפי חקלאים הולנדים עניים עזבו את הולנד לעבוד במושבה. בתחילת המאה ה-20, הייצור בגיאנה ההולנדית עבר לייצור גומי, כריית זהב ובוקסיט, האחרון הפך לייצוא הגדול ביותר של המושבה ומשמש לייצור אלומיניום.
קישורים חיצוניים
