יחסי יפן–קנדה
| יחסי יפן–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| יפן | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 377,915 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 122,793,587 | 39,025,701 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,231,141 | 2,139,840 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,457 | 54,832 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
יחסי קנדה–יפן הם יחסי החוץ בין קנדה ליפן. שתי המדינות נהנות מחברות ידידותית בתחומים רבים. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות החלו רשמית בשנת 1928 עם פתיחת הקונסוליה היפנית באוטווה. בשנת 1929 פתחה קנדה חוקת בטוקיו, הראשונה באסיה.
המשלחת הקנדית ליפן, שהוקמה בשנת 1929, היא המשלחת הוותיקה ביותר של קנדה באסיה, והמשלחת השלישית הוותיקה ביותר שאינה מקהילת חבר העמים הבריטי לאחר ארצות הברית וצרפת. קנדה מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו וקונסוליה בנגויה. מאידך, יפן מחזיקה בקנדה שגרירות באוטווה וארבע קונסוליות כלליות בקלגרי, מונטריאול, טורונטו וונקובר. שתי המדינות הן חברות מלאות ב-OECD, CPTPP ו-APEC.
היסטוריה
יחסים מוקדמים
המהגר היפני הידוע הראשון לקנדה, מנזו נגאנו, נחת בניו ווסטמינסטר, קולומביה הבריטית בשנת 1877.
מספר מיסיונרים קנדים שעבדו ביפן בתקופת מייג'י מילאו תפקידים משמעותיים הן בפיתוח הכנסיות הנוצריות המקומיות היפניות והן במודרניזציה של מערכת החינוך של יפן. בין המספר הזה היו הכמרים החשובים אלכסנדר קרופט שו, מקורבו של יוקיצ'י פוקוזאווה מאוניברסיטת קאיו, ג'י ג'י קוצ'ראן שסייע במציאת אוניברסיטת דושישה, ודווידסון מקדונלד שעזרו להקים את אוניברסיטת אויאמה גאקוין.[1]
בשנת 1887 נפתח מסלול הפלגה לספינות קיטור בין יוקוהמה לוונקובר, ואחת הספינות הקנדיות הללו, RMS קיסרית אוסטרליה וקברניטה, סמואל רובינסון, זכו לשבחים בינלאומיים בגלל מאמצי הצלה שעשו לאחר רעידת האדמה והצונמי בקאנטו (1923).[2]
בשנים 1904–1905 שימש הרברט סיריל תאקר מארטילריית השדה המלכותית הקנדית כנספח צבאי עם הצבא היפני במלחמת רוסיה–יפן.[3] על שירותו במהלך המלחמה הוענק לו עיטר מסדר האוצר ה"קדוש" על ידי הממשלה היפנית.[4] הוא גם קיבל את מדליית המלחמה היפנית לשירות במהלך אותה מערכה.
יפן הייתה בעלת ברית של האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה.
פתיחת משלחות דיפלומטיות
המשלחת של קנדה נפתחה בטוקיו בשנת 1929 והייתה המשלחת השלישית שלה מחוץ לחבר העמים הבריטי לאחר וושינגטון די. סי. ופריז. עובדה זו מדגישה את החשיבות יוצאת הדופן שקנדה הציבה על יפן כמרכז לפעילותה הדיפלומטית ברחבי אסיה.[1] עם זאת, הסיבה להקמת המשלחת הייתה קשורה רבות לתחושה האנטי-אסייתית במחוז הקנדי בקולומביה הבריטית במחצית הראשונה של המאה ה-20. ראש ממשלת קנדה ויליאם ליון מקנזי קינג חרד להגביל את ההגירה היפנית לקנדה, ואמר "הדרך היעילה היחידה שלנו להתמודד עם השאלה היפנית היא שיהיה נציג משלנו ביפן להנפקת דרכונים."[5] בהקשר זה, ראוי לציין כי הקונסוליה של יפן בוונקובר הוקמה בשנת 1889, 40 שנה לפני שנפתחה שגרירותה באוטווה בשנת 1929.
השר היפני הראשון שביקר בקנדה היה הנסיך אימאסה טוקוגאווה, שכיהן בין השנים 1929–1934. השר הקנדי הראשון שביקר ביפן היה סר הרברט מרלר, שכיהן בין השנים 1929–1936.
מלחמת העולם השנייה
הקשרים הדיפלומטיים נותקו בשנת 1941 עם תחילת מלחמת האוקיינוס השקט. במהלך המלחמה, קנדה כלאה את היפנים-קנדים לאחר שהעבירה את חוק אמצעי המלחמה למטרות 'ביטחון לאומי'. ליפנים-קנדים נשללו רבים מזכויותיהם, כולל הזכות לעבוד בכל עיסוק שהם בוחרים וכן את זכותם לרכוש.
בקרב הישיר היחיד שלהם במהלך מלחמת האוקיינוס השקט, כוחות יפנים וקנדים נלחמו זה בזה במהלך קרב הונג קונג, שמונה שעות לאחר המתקפה על פרל הארבור. הקרב הסתיים עם הכיבוש היפני של הונג קונג.
לאחר המלחמה
נציגים קנדים חזרו לטוקיו בשנת 1946 בעקבות הכניעה הבלתי מותנית של יפן לכוחות בעלות הברית לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי. יפן גם פתחה משרד דיפלומטי באוטווה בשנת 1951 לצורך הכנת חידוש העתיד של היחסים הדיפלומטיים. שיקום מלא של יחסי יפן וקנדה ליווה את הסכם השלום בסן פרנסיסקו בשנת 1952.
הצירות הקנדית בטוקיו שודרגה לשגרירות ורוברט מאיו מונה לשגריר קנדה הראשון ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה. יפן גם הקימה שגרירות באוטווה וסדאו איגוצ'י הפכה לשגרירה היפנית הראשונה בקנדה.
קנדה פעלה בדרכים שונות כדי לסייע לכניסה מחדש של יפן לקהילה הבינלאומית. ביוזמת קנדה התקבלה יפן בחברות בוועידת תוכנית קולומבו שהתכנסה באוטווה בשנת 1954, באותה השנה נחתם ההסכם הדו-צדדי בנוגע למסחר. קנדה תמכה בהכללת יפן בגאט"ט (GATT); וכאשר יפן נכנסה ל-GATT, קנדה הייתה אחת מקומץ קטן של מדינות שהעניקו לה מעמד של האומה המועדפת ביותר.[1]
יפן הייתה מועמדת על ידי קנדה כאשר הצטרפה לאו"ם בשנת 1956. באופן דומה, קנדה הפגינה תמיכה חזקה בכניסה של יפן לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) בשנת 1963.[1]
תהליך הידוק היחסים
האירוע הראוי לציון שסמל את השבת מערכת היחסים הקנדית-יפנית היה ביקורו של הנסיך אקיהיטו (לימים הקיסר בשנים 1989–2019) בקנדה בשנת 1953. בשנה שלאחר מכן, ראש ממשלת קנדה לואי סן-לורן וראש ממשלת יפן שיגרו יושידה החליפו ביקורים.
מאז שנות ה-50 סיכמו יפן וקנדה מספר הסכמים דו צדדיים הנוגעים לדייג, סחר, תעופה, שירותי דואר, אנרגיה אטומית ותרבות. לאחר 1960, ראשי הממשלה נובוסוקה קישי, האיאטו איקדה, קקואיי טנאקה, מסיושי אוהירה, זנקו סוזוקי, יסוהירו נקסונה, נובורו טקשיטה, טושיקי קאיפו, טומיאיצ'י מוריאמה, ריוטרו האשימוטו, קייזו אובוצ'י, יושירו מורי וג'וניצ'ירו קואיזומי ביקרו בקנדה. ראשי ממשלת קנדה ג'ון דינבקר, פייר אליוט טרודו, ג'ו קלארק, בריאן מלרוני, קים קמפבל, ז'אן קרטיין ופול מרטין ביקרו ביפן.
בתקופה זו הציע ראש הממשלה בריאן מולרוני התנצלות בבית הנבחרים של קנדה על התייחסות לא צודקת ליפנים-קנדים במהלך מלחמת העולם השנייה. כתגובה למעצר יפנים-קנדים במהלך המלחמה חתמו ראש הממשלה מולרוני ונשיא ההתאחדות הלאומית של היפנים-קנדים ארט מיקי על הסכם התיקון להסדר סוגיות היסטוריות בעבר בשנת 1988.
בשנת 2008 התקבל ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר ארמון הקיסרי של טוקיו|הארמון הקיסרי של טוקיוארמון הקיסרי של טוקיו, במלאת 80 שנה לתחילת היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין קנדה ליפן. ביולי 2009, אקיהיטו, קיסר יפן ומיצ'יקו, קיסרית יפן ערכו ביקור ממלכתי בקנדה לראשונה.[6]
במרץ 2011, ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר כתב ושלח מכתב תנחומים למיליוני אנשים יפנים וראש הממשלה נאוטו קאן, בעקבות רעידת האדמה והצונמי בסנדאי (2011) והאסון הגרעיני בפוקושימה, באזור צ'ובו, קאנטו וטוהוקו כולל טוקיו.
ב-26 במרץ 2012 ביקר ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר באזור החוף בסנדאי שביפן.
יחסי סחר
קנדה ויפן שתיהן חברות בהסכם המקיף והמתקדם להסכם סחר חופשי בשותפות טרנס-פסיפיק. היצוא של קנדה ליפן הסתכם בשנת 2011 ב-10.7 מיליארד דולר ואילו היצוא של יפן לקנדה הסתכם ב-13 מיליארד דולר. דלקים ושמנים מינרליים היו הייצוא העיקרי של קנדה ליפן, ואילו חלקי רכב, מכונות גרעיניות ומכונות חשמל היו הייצוא העיקרי של יפן לקנדה.[7]
הגירה
ההגירה היפנית לקנדה החלה במהלך המאה ה-19 והייתה חזקה למדי עד אשר הושמו מגבלות בראשית המאה ה-20. ג'אפנטאון בוונקובר הייתה בעבר מרכז לחיים היפניים בקנדה, אם כי בשנים האחרונות הקהילה היפנית כבר לא ממוקמת באזור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Foreign Ministry of Japan: Episodes in Japan-Canada Relations.
- ^ "Capt. Samuel Robinson, Who Won Fame For Rescue Work in Jap Quake, Dies," New York Times. September 7, 1958.
- ^ _____. (1922). Prominent People of the Maritime Provinces, p. 193.
- ^ "Articles L'ORDRE DU TRÉSOR SACRÉ (JAPON) – 88 autres titulaires, Jean-Marie Thiébaud".
- ^ Canada, Global Affairs; Canada, Affaires mondiales (1 בינואר 2000). "Global Affairs Canada".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nishida, Tsuneo. "Toyako Summit identified a range of global challenges," The Gazette (Montreal). August 4, 2008.
- ^ "Canada-Japan relations and that is the reason why it is exported(2011)".
