יחסי יפן–פקיסטן
| יחסי יפן–פקיסטן | |
|---|---|
|
|
| |
| יפן | פקיסטן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 377,915 | 796,095 |
| אוכלוסייה | |
| 122,793,587 | 244,010,540 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,231,141 | 376,533 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,457 | 1,543 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה אסלאמית, דמוקרטיה פרלמנטרית ופדרציה |
יחסי יפן–פקיסטן הם יחסי החוץ בין יפן לפקיסטן.
לאחר המלחמה
פקיסטן מילאה תפקיד משמעותי בשנים 1947–1951 בהסרת הכיבוש והשבת ריבונותה של יפן. פקיסטן תוארה על ידי שר החוץ האמריקני ג'ון פוסטר דאלס כ"מגדל הכוח" בחוזה השלום היפני, שנחתם ב-8 בספטמבר 1951 בסן פרנסיסקו. בניגוד למדינות רבות באסיה, פקיסטן ויתרה על פיצויי מלחמה מיפן כדי לסייע בבניית כלכלתה. פקיסטן הייתה בין המדינות הראשונות שאשררו את הסכם השלום ביפן.
פקיסטן מילאה גם תפקיד מוביל בהתעוררות הכלכלית של יפן בשנות ה-50 על ידי ייצוא כותנה ויוטה ליפן, שכן טקסטיל היה התעשייה היחידה שהותרה תחת הכיבוש. המפקד העליון של כוחות הברית שלח את משלחת הסחר הראשונה של יפן לפקיסטן במאי 1948 בראשות ר' איטון. חודשיים לאחר מכן חתמה יפן על הסכם סחר עם פקיסטן ביולי 1948, שהיה גם הסכם הסחר הראשון שנחתם על ידי יפן עם כל מדינה לאחר המלחמה. חלק גדול מייצוא פקיסטן היה בתשלום דחוי, מכיוון שיפן חסרה מטבע חוץ. תמורת כותנה ויוטה ייבאה פקיסטן מכונות טקסטיל מיפן. לפיכך, נוצרו ביניהם יחסי סחר מועילים הדדית. יתר על כן, משרד קשרי מסחר יפנית הוקם בקראצ'י בשנת 1948, אשר גם הייתה מקור דיפלומטי עבור יפן לאחר המלחמה. פקיסטן שלחה את משלחת הסחר הראשונה שלה ליפן תחת מירזה אבול איספהאני בספטמבר 1948 לבחון את תעשיית הטקסטיל היפנית לטובת פקיסטן. משלחת סחר נוספת של SCAP-Japan, בראשות EB Blatcheley, ביקרה בפקיסטן בפברואר 1949 ושתי משלחות סחר נוספות בראשות BW Adams ו- AB Snell בהתאמה ביקרו בפקיסטן כדי לנהל משא ומתן על כותנה ויוטה לתעשייה היפנית. ביקורים אלה סללו את דרכן של משלחות סחר רבות אחרות לפקיסטן להעצים את הסחר ולקידום פעילויות כלכליות אחרות בין המדינות.
דיפלומטיה הדדית
לפני שכוננו יחסים דיפלומטיים קבועים בין פקיסטן ליפן, משרדי קשרי הסחר בקראצ'י וטוקיו, שעבדו מאז 1948, היו המקורות היחידים לסחר ולמגעים דיפלומטיים. שתי המדינות כוננו משלחות דיפלומטיות רגילות ב-18 באפריל 1952, עשרה ימים בלבד לאחר אשרור הסכם השלום היפני. אולם, פקיסטן יצרה קשרים דיפלומטיים ומסחר עם יפן מאז 1948 - הרבה לפני שהריבונות היפנית הוחזרה על ידי בעלות הברית.
על מנת לעמוד במחסור החריף במזון שנגרם ביפן לאחר המלחמה, פקיסטן העבירה 60,000 טונות אורז דרך ספינות ניקימן ליפן בשנת 1952 ובשנת 1953 כשהן נושאות את השלט 'אורז מוענק לקיסר יפן על ידי ממשלת פקיסטן'. כזה היה הרגש הלאומי בין שני הצדדים בשנות ה-50.
יחסים פוליטיים
פקיסטן מינתה את מיאן זיאדין לשגריר הראשון ביפן ב-18 באפריל 1952 [1], ושגריר יפן קיושי יאמגאטה הגיע לקראצ'י ב-4 בספטמבר 1952. פקיסטן ויפן החליפו ביקורים רמי דרג באפריל ומאי 1957. ראש ממשלת פקיסטן, חוסיין שהיד סוהרוורדי, היה המנהיג האסייתי הראשון שביקר ביפן באפריל 1957, מה שפתח את הדלת ליפן לחזור לאסיה לאחר מלחמת העולם השנייה. כעבור חודש במאי 1957 ערך ראש ממשלת יפן, נובוסוקה קישי, ביקור בפקיסטן, שהיה גם ביקורו הראשון של ראש ממשלת יפן אי פעם באסיה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. עם זאת, הם נבדלו זה מזה בסכסוך קשמיר, במדיניות סין אחת ובהקמת הבנק לפיתוח אסיה. יפן נותרה נייטרלית כלפי קשמיר והתחילה בתחילה לדו-פלשתי בקשמיר אך בהמשך שינתה את עמדתה. יפן תמכה בטאיוואן כנגד הרפובליקה העממית של סין (PRC) אך פקיסטן הכירה ב-PRC כממשלה היחידה והלגיטימית של תושבי סין. בנוגע להקמת הבנק לפיתוח אסיה, פקיסטן רצתה כי יפן תכונן תחילה יחסים דיפלומטיים עם כל מדינות אסיה, מכיוון שהם לא צריכים לראות יפן אגרסיבית אלא שיתופית. אולם הדיפלומטיה ההדדית עודדה את שני הצדדים לקדם קשרים מסחריים וכלכליים, ויצרה את הסביבה לנורמליזציה של הקשרים היפניים עם מדינות אחרות באסיה כמו סין ושתי הקוריאות. יתר על כן, פקיסטן ויפן היו שחקנים חשובים באסטרטגיית המלחמה הקרה בהנהגת ארצות הברית באסיה - פקיסטן בדרום אסיה ויפן בצפון מזרח אסיה.
הנשיא איוב ח'אן ביקר ביפן בין התאריכים 12-19 בדצמבר 1960. את ההזמנה שלח הקיסר היפני הירוהיטו בפברואר 1960, היבט ייחודי נוסף ביחסים הדו-צדדיים שלהם. יפן רצתה להראות שהיא הטמיעה במלואה את רוח האמנה של סן פרנסיסקו ומוכנה לחזק את היחסים עם מדינות אחרות באסיה. עבור פקיסטן, הביקור היה בעיקר מסיבות כלכליות. יתר על כן, ארצות הברית עודדה שיתוף פעולה בין שתי בעלות בריתה. ביקורו של איוב היה האירוע 'הגדול' ביותר שאי פעם נראה ביפן באותם ימים. הוא התקבל על ידי הקיסר - קבלת פנים יוצאת דופן מכיוון שמכובדים התקבלו בדרך כלל על ידי ראש הממשלה. חשוב מבחינה אסטרטגית היה עצירתו של איוב באוקינאווה, בסיס ימי של ארצות הברית, שם הנציב העליון של ארצות הברית, גנרל דונלד פרנטיס בות', בירך לראשונה מנהיג לא אמריקאי ולא יפני בבסיס והציע לו משמר כבוד. זה הראה אמון מפורש בין יפנים, אמריקאים ופקיסטנים במהלך המלחמה הקרה.
לאחר ביקורו של איוב ביפן, ביקר ראש הממשלה חיאטו איקדה בפקיסטן ב-17-20 בנובמבר 1961 במסגרת סיבוב ההופעות שלו באסיה. הוא הציע הלוואה של 20 מיליון ין - הראשונה ביפן אי פעם לפקיסטן (מלבד הודו).
כקידום דיפלומטיה הדדית בין פקיסטן ליפן, נסיך הכתר אקיהיטו והנסיכה מיצ'יקו ערכו ביקור בפקיסטן בין התאריכים 23-29 בינואר 1962 כדי ליצור את תחושת ההרמוניה באסיה, ואילו פיצויים ונורמליזציה היו עדיין גורמים מעכבים בשיפור היחסים היפניים באסיה.
סטייה
מדיניות סין האחת המשיכה לגרור את קשריה של פקיסטן עם יפן בדרך אחרת, והשפיעה על הסכם התעופה האזרחית שכן יפן לא העניקה זכויות נחיתה לפקיסטן אינטרנשיונל איירליינס (PIA) שטסה דרך סין בשנות השישים. סין תמכה בנתיב המוצע של PIA אך יפן לא הסכימה, ככל הנראה בלחץ ארצות הברית. הצעת תוואי התעופה האזרחית של פקיסטן הייתה למעשה צעד לעבר ההתקרבות הסינית-יפנית, שיפן לא העריכה, ובכך יצרה סדקים ביחסי יפן-פקיסטן ודחפה יותר את פקיסטן לכיוון סין, וכן גרמה לפריצת הגדרות עם מדינות הגוש המזרחי שמקורן בפעילות המלחמה הקרה.
המחלוקת במזרח פקיסטן
עם זאת, פקיסטן נותרה גבוהה בתוכנית הסיוע לפיתוח היפנית (ODA) וקיבלה כ-18 אחוז מהסיוע שנשלם במהלך 1961–1971. יפן סיפקה סיוע למזרח פקיסטן ולפליטים שברחו לקולקטה בהודו, ובכך נוצרו הבדלים בין פקיסטן ליפן. יפן ראתה את המשבר במזרח פקיסטן על בסיס לאומיות בנגלית ותמכה בו. מצד שני, יפן לא תמכה בהגדרה עצמית וייטנאמית. שלא כמו פקיסטן שכינתה זאת "סכסוך קשמיר", יפן לא אימצה נייטרליות מוחלטת כלפי סוגיית מזרח פקיסטן. מפלגות פוליטיות יפניות וקבוצות חברתיות נתנו תמיכה למען הקמת בנגלדש. מלחמת השחרור של בנגלדש פרצה עד מהרה במזרח פקיסטן; יפן סגרה את הקונסוליה הכללית שלה בדאקה וניתקה את הסיוע לפקיסטן. יפן הכירה בבנגלדש בתוך חודשיים ב-10 בפברואר 1972, וגרמה בכך לביקורת נוספת של פקיסטן. מחצית מההלוואות של יפן נצרכו במזרח פקיסטן, ופקיסטן סירבה לכבד ולהחזיר את ההלוואות הללו, מכיוון שיפן הכירה בבנגלדש לפני שקיבלה פקיסטן כל החלטה.
ירידת העניין היפני
יתרה מזאת, עמדתה האנטי-מערבית של פקיסטן בשנות ה-70 בהנהגתו הדינמית של ראש הממשלה זולפיקר עלי בהוטו ומדיניות הלאמת התעשייה שלו הביאו לדעיכת האינטראקציה הדיפלומטית של פקיסטן-יפן והקטינו את האינטרס של יזמים יפנים כלפי פקיסטן. במהלך תקופה זו לא נערכו חילופי דברים ברמה גבוהה. למרות השינויים האסטרטגיים הללו ביחסי החוץ של פקיסטן, המשיכה יפן להיות יעד חשוב בסחר בפקיסטן. יתר על כן, הנורמליזציה של יחסי יפן–סין בשנות ה-70 שלחה מסר חיובי לקידום קשרי יפן-פקיסטן, שהתחזקו עוד יותר במהלך הכיבוש הסובייטי של אפגניסטן בשנת 1979. הפלישה הסובייטית לאפגניסטן חידשה את הקשרים בין יפן לפקיסטן פעם נוספת, ובוצעו חילופי דברים ברמה גבוהה. יפן ראתה סכנה נפוצה בנוכחות כוחות סובייטים באפגניסטן, מכיוון שהייתה עלולה לסכן את מסלול האנרגיה של יפן העוברת במפרץ הפרסי אם הסובייטים היו מגיעים לנמלי המים החמים בים הערבי. לכן, יפן הרחיבה את תמיכתה בפקיסטן, והעניקה לה תמיכה דיפלומטית ופוליטית מלאה.
חידוש הקשרים
הנשיא הגנרל מוחמד זיא-אל-חאק ביקר ביפן ב-17–22 ביולי 1983. וראש הממשלה יסוהירו נקסונה ביקר בחזרה בפקיסטן ב-30 באפריל–3 במאי 1984, ביקורו הראשון של שר יפני מזה 23 שנה. מביקורו עלה בבירור כי יפן תמכה במדיניות פקיסטן כלפי אפגניסטן. זו הייתה התחייה של הבנות המלחמה הקרה. לאחר הנסיגה הסובייטית מאפגניסטן ב-1989, יפן התמקדה יותר בשאיפות הגרעיניות של פקיסטן בתקופה שבה פקיסטן המציאה את 'מדיניות המבט למזרח' במטרה לחקות את הדוגמה של יפן ומדינות מזרח אסיה אחרות כדי להרים את כלכלתה, לאחר שזאת הדרדרה בצורה קשה במהלך המלחמה באפגניסטן.
מדיניות המבט למזרח של פקיסטן
ראש הממשלה בנזיר בוטו השתתף בטקס הלוויתו של הקיסר הירוהיטו בפברואר 1989. ראש הממשלה טושיקי קאיפו ביקר בפקיסטן ב-2–3 במאי 1990, הביקור הראשון של מנהיג יפני לאחר סיום המלחמה הקרה. הוא גם רצה לתווך בסוגיות המורכבות בין פקיסטן להודו כאשר יפן הפכה לאסרטיבית לאחר סיום המשבר באפגניסטן. ביקור דיפלומטי נוסף נערך על ידי הנשיא ע'ולאם איסחאק ח'אן ביפן בנובמבר 1990 כדי להשתתף בטקס ההכתרה של הקיסר.
זמן קצר לאחר שהתמנה לראש הממשלה בנובמבר 1990, החליט ראש הממשלה נוואז שריף לבקר ביפן ביולי 1991, תוך שהוא מציג מימד חדש ביחסי החוץ של פקיסטן. עם זאת, הביקור נדחה כתוצאה ממהפיכות מבית. הביקור נערך ב-16–19 בדצמבר 1991, והיה בנושא השקעה ועסקים גרידא. סוגיה מעוררת מחלוקת הייתה סביב תוכנית הגרעין של פקיסטן ויפן גם קישרה בין מדיניות הסיוע שלה לתוכנית הגרעינית של פקיסטן ועיכבה את חבילת ההלוואות שלה עד שהתקיימו דיונים דו צדדיים בנושא האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). למעשה, יפן עקבה אחר הקווים האמריקאים בנושא הגרעין לאחר נסיגת הכוחות הסובייטים באפגניסטן. פרויקט הכבישים המהיר של פקיסטן בין לאהור לאסלאמאבאד גרם גם הוא ביקורת יפנית כאשר הפרויקט הוענק לחברה הרב לאומית מדרום קוריאה, דייהו בשנת 1991.
במאמץ לגבש קשרים נוספים בין פקיסטן ליפן, ערך ראש הממשלה בנזיר ביקור רשמי ביפן בינואר 1996 בכדי לקיים שיחות עם מקבילו, ריוטרו האשימוטו, שנמנע מהתערבות ביחסי הודו–פקיסטן הסבוכים במיוחד לאחר התפתחויות גרעיניות בדרום אסיה. יפן רצתה שגם פקיסטן וגם הודו יחתמו על האמנות נגד גרעין. בעקבות הניסוי הגרעיני של פקיסטן ב-28 במאי 1998, יפן הטילה סנקציות כלכליות על פקיסטן.
9/11
ראש הממשלה, יושרו מורי, ביקר בפקיסטן ב-20–21 באוגוסט 2000, והביקור היווה פריצת דרך דיפלומטית ביחסי פקיסטן-יפן לאחר הניסוי הגרעיני. פיגועי 11 בספטמבר הטילו על פקיסטן לחץ ביטחוני וכלכלי נוסף. האירוע עזר לחידושם של קשרי הביטחון של פקיסטן-יפן, אשר הגיעו לידי ביטוי במהלך מלחמת אפגניסטן. יפן הבינה את חשיבותה של פקיסטן להוציא את הטליבאן מקאבול כאשר הוועידה הבינלאומית לשחזור התקיימה בטוקיו ב 11–21 בינואר 2002.
הנשיא גנרל פרבז מושארף ביקר ביפן ב-12–15 במרץ 2002. הביקור היה עמוס מאוד בדיונים הקשורים למאבק בטרור באפגניסטן. פקיסטן הצטרפה ל"מבצע חופש מתמשך" של יפן - OEF-MIO, במטרה להילחם במחבלים באוקיינוס ההודי. במסגרת המבצע קיבלה פקיסטן מתקן דלק ומים מתוקים מכלי שיט יפניים עד ינואר 2010 מלבד ספינות של 26 מדינות אחרות בעלות הברית.
ראש הממשלה ג'וניצ'ירו קואיזומי ביקר בפקיסטן ב-30 באפריל–1 במאי 2005. בצד הכלכלי, התרחשה פריצת דרך משמעותית בכל הנוגע לחידוש סיוע בהלוואות ין יפניות חדשות לפקיסטן. בתגובה לביקורו של קוזומי בפקיסטן, ביקר ראש הממשלה שאוקט עזיז ביפן ב-8–11 באוגוסט 2005.
שינוי פרדיגמה
הרעיון היפני שנקרא "קשת הביטחון והחופש" עלה בשנת 2006 בשיתוף פעולה עם הודו ואוסטרליה, והיווה קפיצת מדרגה להודו בצורה של שיתוף פעולה גרעיני אזרחי, ואישור ויתורים ספציפיים להודו לאספקת גרעין. מפעלים וחלקים בקבוצת הספקים הגרעיניים (NSG) בשנת 2008, העבירו לאסלאמאבאד הודעות שליליות אודות הציר ההודי-יפני ההולך וגדל באזור. התפתחויות אלה הציגו שינוי פרדיגמה ביחסי פקיסטן–יפן.
נציגויות דיפלומטיות
יפן מחזיקה בפקיסטן שגרירות באסלאמאבאד ו-4 קונסוליות בקראצ'י, לאהור, פשאוור וכוויתה. מאידך, פקיסטן מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו וקונסוליה כללית באוסקה[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Who was soon replaced by Khan sahib Abdus Salim Khan in 1953
- ^ אתר על יחסי מדינות
