יחסי צרפת–קמרון
| יחסי צרפת–קמרון | |
|---|---|
|
|
| צרפת | קמרון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 643,801 | 475,440 |
| אוכלוסייה | |
| 64,850,857 | 29,203,011 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,782,905 | 44,342 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 42,912 | 1,518 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית למחצה | רפובליקה |
יחסי צרפת–קמרון הם יחסי החוץ בין צרפת וקמרון.
היסטוריה
בשנת 1911, במסגרת השינויים שהוחלט עליהם בעקבות הסכם פאס, נערכו חילופי שטחים בין המעצמות הקולוניאליות, גרמניה וצרפת: צרפת העבירה לקמרון הגרמנית שטח של כ-300,000 קמ"ר מאזור ההשפעה שלה הקרוי אפריקה המשוונית הצרפתית, בעוד שגרמניה נתנה לצרפתים שטח קטן במה שהיום הוא מדינת צ'אד.
בפברואר 1916 במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכבשה קמרון הגרמנית על ידי הצבא הבריטי, בסיוע לא מבוטל של צבאות בלגיה וצרפת. הבריטים פלשו לקמרון מניגריה והתקשו לחצות את האזורים ההרריים. הצרפתים פלשו מצ'אד שבצפון והצליחו להשתלט על העיר קוסרי (Kusseri). בספטמבר 1914 השתלט כוח צרפתי-בלגי משותף על העיר לימבה שלחוף האוקיינוס האטלנטי, ולקראת סוף חודש ספטמבר כבש אותו כוח, בסיוע משחתות בריטיות גם את דואלה - אחת הערים הגדולות ביותר בטריטוריה. בשלב זה כבר הייתה תבוסתם של הגרמנים עובדה כמעט מוגמרת, אבל אלה הוסיפו להחזיק מעמד, והתבצרו בעיקר באזור הבירה יאונדה, אבל גם זו נכנעה בנובמבר 1914. למעשה, הייתה זו רק מובלעת גרמנית זעירה בשטח של מה שהיא היום מדינת גינאה המשוונית שהוסיפה להתקיים עד פברואר 1916.
ב-28 ביוני 1919 הוחלט על ידי חבר הלאומים כי יינתן לבריטניה וצרפת מנדט משותף על הטריטוריה של קמרון (כלומר לטריטוריה שעד מלחמת העולם הוגדרה כ"קמרון הגרמנית"). ביולי 1922 תוחמו באופן סופי גבולות המנדט על קמרון, כאשר זו מחולקת לקמרון הבריטית וקמרון הצרפתית. לאחר מלחמת העולם השנייה הפך המנדט לנאמנות של האו"ם. החלוקה קבעה שצרפת תקבל את החלק הגדול יותר, ואכן זו קיבלה שטח גדול בהרבה מזה של בריטניה, שקיבלה רק רצועה מאורכת אך צרה הנמתחת ממערב למזרח בצפון הארץ וגובלת בניגריה. עם זאת, מבחינת גודל האוכלוסייה הרי שבשני החלקים הבריטי והצרפתי היו בערך כמויות שוות של תושבים, שכן החלק הצרפתי היה מאוכלס בדלילות רבה. בירתו של החלק הצרפתי הייתה יאונדה ואילו החלק הבריטי נשלט מלאגוס, בירת ניגריה המודרנית.
החל משנת 1955 החל ארגון בשם UPC (ראשי תיבות של: Union of the Peoples of Cameroon), שזה מכבר הוצא מחוץ לחוק בעוון פעילויות שנחשבו חתרניות, לפעול בגלוי וביתר שאת למען עצמאותה של קמרון הצרפתית. רוב הפעילים בו, וגם הבולטים שבהם נמנו על קבוצות הבאמילקה (Bamileke) והבאסה (Bassa) - שתיים מהקבוצות המרכזיות באוכלוסייה השחורה של קמרון. עם זאת, פעילויות המרד והמחאה התפשטו לכל הארץ, והמרד, למרות שדוכא לקראת סוף שנות החמישים, גבה קורבנות רבים והעלה את עניין העצמאות למודעות הציבורית וברמה מסוימת גם למודעות הבינלאומית. אין סטטיסטיקות מהימנות לחלוטין אשר למספר הקורבנות שנפלו בפעילויות הדיכוי אך לכל הפחות מדובר באלפים ולכל המרבה בעשרות ואף מאות אלפים. החל משלב זה נעשתה תנועת העצמאות לגורם שאין להתעלם ממנו בזירה הפוליטית.
החלק הצרפתי (French Cameroons) זכה לעצמאות ב-1960 תחת השם הרפובליקה של קמרון. מיד לאחר העצמאות כוננה צרפת יחסים דיפלומטיים עם קמרון. למרות העצמאות, יועצים צרפתיים נותרו בקמרון ופעלו לשימור האינטרסים הצרפתיים במדינה. בשנת 2006 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המדינות. צרפת מהווה את היעד הראשון להגירה עבור תושבי קמרון, אולם היא מגבילה את ההגירה בדרכים שונות.
יחסים כלכליים
היצוא הצרפתי לקמרון עמד על 537 מיליון אירו בשנת 2017, והיבוא מהמדינה הסתכם בשנה שלאחר מכן ב-476 מיליון אירו. הנוכחות הכלכלית הצרפתית בקמרון מגוונת מאוד בזכות כמאה חברות בנות וכ-200 עסקים השייכים לאזרחים צרפתים. מניית ההשקעות הזרות הצרפתיות (FDI) בקמרון עמדה על 796 מיליון אירו בשנת 2016, ירידה של 3.5% לעומת השנה הקודמת[1].
נציגויות דיפלומטיות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
