יחסי הפיליפינים–צרפת
| יחסי הפיליפינים–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| הפיליפינים | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 300,000 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 118,660,149 | 64,850,857 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 404,284 | 2,782,905 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,407 | 42,912 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
יחסי הפיליפינים–צרפת הם יחסי החוץ בין צרפת לבין הפיליפינים. בשנת 1947, צרפת והפיליפינים חתמו על חוזה לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות[1].
צרפת היא שותפת הסחר הרביעית בגודלה של הפיליפינים באיחוד האירופי, לאחר גרמניה, הולנד ובריטניה, המסחר הגיע באוקטובר 2014 לסך של 2.39 מיליארד דולר. זה ייצג עלייה של 24% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2013[2].
בשנת 2015, נשיא צרפת פרנסואה הולנד ערך ביקור ממלכתי בן יומיים בפיליפינים[3].
היסטוריה
היחסים בין צרפת לפיליפינים התקיימן מאז עידן התגליות.[4] כשהגיעה המשלחת הספרדית תחת מגלן לפיליפינים, היו 15 צרפתים בצוותה. ונכללו בה ז'אן פטיט מאנג'רס, סגן מטרינידד וברנרד קלמט, הכומר של סן אנטוניו[5].
מיסיונרים צרפתים גם תרמו להתפשטות הנצרות בפיליפינים. הסמינר הדיוקסי הראשון בפיליפינים, הסמינר סנט קלמנט במנילה, הוקם בסיוע המונסיניור הצרפתי שארל-תומאס מילארד דה טורנון בשנת 1704[4]. אל הפיליפינים הגיעו גם סוחרים, טכנאים, חיילים וקצינים וצוותים צרפתים. הצרפתים הכירו בפוטנציאל של הפיליפינים בענף המסחר עד המאה ה-17. צרפת גילתה את השימוש הפוטנציאלי באבקה בייצור אספקה ימית, בעיקר חבלים. למרות ההגבלות של הממשלה הקולוניאלית הספרדית על סחר חוץ, צרפתים וסוחרים זרים אחרים כבר היו במנילה לפני שנפתחה רשמית לסחר חוץ. אופנת פריז הפכה לסטנדרט במנילה. סוחרים זרים ייבאו לפיליפינים מוצרים צרפתיים כמו גרביים, בד מוסלין ופשתן, מטריות, כפפות ומעילים, כאשר הפיליפינים ייצאו את מרבית האינדיגו לצרפת.
צרפת הפכה למדינה הראשונה שהקימה קונסוליה בפיליפינים הספרדית, ואחריה באו בלגיה, ארצות הברית ולבסוף בריטניה הגדולה בנובמבר 1844. צרפת הקימה את הקונסוליה שלה במנילה במרץ 1824[6].
עם פתיחת תעלת סואץ, היחסים בין הפיליפינים למדינות אירופה, כולל צרפת, הפכו למשמעותיים יותר. כמה פיליפינים עשירים ואינטלקטואליים הגיעו לצרפת, וביניהם חוסה ריזאל, פליקס הידלו וחואן לונה. קהילות צרפתיות ייסדו מכללות בפיליפינים, בין מכללות אלה היו מכללת ההנחה ומכללת סנט פול. הליברליזם הצרפתי מצא גם את דרכו לפיליפינים שהשפיעו על האופוזיציה הממשלתית הקולוניאלית הפיליפינית, הרפורמיסטים והמהפכנים[7].
במהלך חגיגות המאה של המהפכה הצרפתית בשנת 1889, חוסה ריזאל ביקש לארגן ועידה בשם "Association Internationale des Philippinistes", אשר פרדיננד בלומנטריט מונה לנשיא ואדמונד פלאוחוט לסגן הנשיא. הצרפתים גם התירו לריזאל לחיות בגלות בצרפת שם כתב את הספרים "נולי לי טנגרה" ו"אל פיליבוסטריסם".
המהפכנים של הפיליפינים חיפשו את תמיכת צרפת. בינואר 1897 שלחה הוועדה הפיליפינית בהונג קונג עתירה למר הנרי חנוטו, שר החוץ, ובו 50 נקודות ביחס לתביעת הפיליפינים כנגד ספרד וקראה לעזרת צרפת. בשנת 1898, אמיליו אגינלדו שלח גם את שליחו לפריז למשא ומתן על הסכם שעסק בגורלם של הפיליפינים בעקבות מלחמת ארצות הברית–ספרד. לבסוף, תושבים פיליפינים בפריז, שהוזעקו על ידי ממשלת הפיליפינים בגלות בהונג קונג, ערכו ועדה שקראה להכיר ברפובליקה. את הוועדה הובילו פדרו רוקסס וחואן לונה.[8]
אולם המהפכנים הפיליפינים לא הצליחו להשיג תמיכה צרפתית. צרפת נותרה נייטרלית והתרחקה מהמהפכנים הפיליפינים כאשר צרפת כיבדה את ריבונות ספרד על הפיליפינים כמעצמה קולוניאלית[8].
היחסים הדיפלומטיים בין צרפת לפיליפינים כוננו רשמית ב-26 ביוני 1947 עם חתימת חוזה האמיטי[4][9].
פיליפינים בצרפת
יותר מ-60,000 פיליפינים המתגוררים כיום בצרפת, מחציתם חיים באופן בלתי חוקי[10]. 80% מהפיליפינים בצרפת חיו במדינה פחות משבע שנים, ו-95% מתגוררים בצרפת פחות מ-15 שנה.[11] פריז היא ביתה של קהילה פיליפינית קטנה[12].
נציגויות דיפלומטיות
- הפיליפינים מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז וקונסוליות בבורדו, ליל, ליון, מרסיי, שטרסבורג וטולוז.
- צרפת מחזיקה בפיליפינים שגרירות במנילה וקונסוליה כללית בסבו סיטי[13].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Juan Miguel F. Zubiri (11 בספטמבר 1998). "S. No. 1549" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-11-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The many firsts in PH history, courtesy of France
- ^ "François Hollande in the Philippines - Day 2". 27 בפברואר 2015. נבדק ב-1 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 "Introduced by Senator Juan Miguel F. Zubiri: Explanatory Note" (PDF). Webcache.googleusercontent.com. 1947-06-26. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-12-19. נבדק ב-2013-09-04.
- ^ Cruz, Denis Nardin ; translated from the French by Maria Theresa J. (1989). France and the Philippines : from the beginning to the end of the Spanish regime. Ermita, Manila: National Historical Institute. p. 1. ISBN 9711360411.
- ^ Cruz, Denis Nardin ; translated from the French by Maria Theresa J. (1989). France and the Philippines : from the beginning to the end of the Spanish regime. Ermita, Manila: National Historical Institute. pp. 65, 67. ISBN 9711360411.
- ^ Cruz, Denis Nardin ; translated from the French by Maria Theresa J. (1989). France and the Philippines: From the Beginning to the End of the Spanish Regime. Ermita, Manila: National Historical Institute. pp. 112–113. ISBN 9711360411.
- ^ 8.0 8.1 Cruz, pp. 114–115
- ^ "French Prime Minister Ayrault makes historic visit to Philippines this week - DFA". InterAksyon.com. 2012-10-16. אורכב מ-המקור ב-2012-12-14. נבדק ב-2013-09-04.
- ^ "100,000 jobs open in Qatar". Manila Times. 2009-04-02. אורכב מ-המקור ב-2009-04-06. נבדק ב-2009-04-09.
- ^ "Filipino Migration to Europe: Country Profiles". Europe-Philippines in the 1990s: Filipino Migration - The European Experience. CFMW. 1995. אורכב מ-המקור ב-2011-08-14. נבדק ב-2009-04-07.
- ^ Fresnoza-Flot, Asuncion; Antoine Pécoud (2007). "Emergence of Entrepreneurship Among Filipino Migrants in Paris". Asian and Pacific Migration Journal. Scalabrini Migration Center. 16 (1): 1–28.
- ^ אתר על יחסי מדינות
