מאיר טובנהויז
 | |
| מאיר טובנהויז-מרכוס | |
| לידה |
1865 כ"ט באדר תרכ"ה ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1938 (בגיל 73 בערך) כ"ב בחשון תרצ"ח חיפה, פלשתינה (א"י)  |
| מקום קבורה | בית העלמין הישן חוף הכרמל, חיפה |
| מקום מגורים |
צפת חיפה |
| תחומי עיסוק |
עיתונאי מתרגם |
| תפקידים נוספים | פעיל חברתי |
| בת זוג | בת-שבע (לבית גולדנבוים) |
| אב | יאיר חיים מרכוס |
| אם | מרים (לבית טובנהויז) |
| מספר צאצאים | 9 |
מאיר טובנהויז-מרכוס[1] (כ"ט באדר תרכ"ה 1865 - כ"ב בחשון תרצ"ח 1938) היה רב, עיתונאי, מתרגם ופעיל חברתי, שהיה מייסד הספרייה העברית הראשונה בצפת, מייסד גן-הילדים העברי הראשון בעיר וממייסדי "בני ברית".[2][3]
תולדות חייו
טובנהויז נולד בירושלים. אמו, מרים לבית טובנהויז, הייתה בת למשפחת רבנים ורופאים באוסטריה ובפולין, והייתה ידועה במעשי צדקה וחסד. אביו היה רבי יאיר חיים מרכוס ממשפחת רבנים ואדמו"רים בגליציה, דור רביעי לרבי מאיר מפרמישלאן ודור חמישי לרבי אהרן ליב מפרימישלאן. בנערותו למד בישיבה. הוא רכש לו ידיעות בתלמוד, בתנ"ך ובדברי ימי ישראל והוסמך רבנות. כמו כן, השתלם בידיעת השפה העברית.
בגיל 17 חויב, כבנם של נתיני אוסטריה, לצאת לחוץ לארץ ולהתגייס לצבאה. על כן, שינה את שם המשפחה "מרכוס", נטל לעצמו את שם המשפחה של אמו, הפקיר את נתינותו האוסטרית, וקיבל עליו את נתינות האימפריה העות'מאנית. לאחר מכן, נשלח על ידי הוריו להשתקע בעיר צפת, ונשא לאישה את בת-שבע גולדנבוים,[4] מבלי שהכירה עד יום חופתם.
לבני הזוג נולדו חמישה בנים וארבע בנות; אהרון טובנהויז, שהיה סוחר בחיפה, הבוטניקאי פרופ' יעקב יוסף טובנהויז (1884-1937),[5] הגאולוג והפלאונטולוג ד"ר חיים יאיר טובנהויז (1888-1928),[6] האגרונום פרופ' משה ברוך טובנהויז (1886-1960),[7] והסופר והעיתונאי אפרים טובנהויז (1908-1983).
טובנהויז היה מראשוני הקהילה האשכנזית בצפת. אולם שלח את בניו ללמוד בבית הספר של ארגון כי"ח, ואת בנו בכורו שלח ללימודים בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. מעשיו אלו נחשבו לצעד מהפכני שעורר את חמתם של קנאי צפת. אחרי חתונתו טובנהויז והתמסר לעיסוק בצורכי ציבור ובעזרה לנצרכים ולקיום הציבור והלאום העברי בעירו. היה בין המטיפים הראשונים ליישוב חי טבעי ופורח, בהיותו חובב טבע וצמחוני, ולצפת חדשה, מתוקנת ומשוחררת מעול השנוררות והבטלה.
הוא נהג ללקט ולתרגם פתגמים ודברי אומר וחכמה מפי סופרים וחכמים שונים. כמו כן, היה חבר קרוב של אליעזר בן-יהודה.[8] המשורר נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון הלאומי "התקווה", נהג להתארח רבות בביתו של טובנהויז; אחד מבתי ההמנון, בנוסח המקורי שלו, חובר בביתו של טובנהויז:
”כל עוד מי הירדן בגאון, מלוא גדותיו ייזלו,
ולים כנרת בשאון בקול המולה יפלו.
עוד לא אבדה תקוותנו.[9]”
טובנהויז היה מן המייסדים של לשכת "בני ברית" בצפת,[10] יחד עם רבי דוד שוב, המורה שמחה חיים וילקומיץ' והמחנך וההוגה ד"ר יצחק אפשטיין; האחרון הציע לו להיות מורה-מנהל בבית ספר באחת המושבות, אך הוא סירב לוותר על עצמאותו. ביתו היה בית-ועד לחכמים, הן מהזרם התורני הישן והן מהזרם המשכילי החדש כאחד. גם הערבים הוקירוהו ולא פעם ביקשו את עזרתו שישמש בורר בסכסוכים. היה מוכר לפקידי הממשלה,[11] אשר התייעצו עמו, ולא פעם הציל אנשים חפים מפשע.
הוא ייסד את הספרייה העברית הראשונה בצפת "הספריה הציבורית" אשר פעלה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וכן ייסד את גן הילדים העברי הראשון בעיר, שנוסד תחילה בביתו, וממנו התפתח אחר כך "בית הספר לנערות". טובנהויז הורה דרך למהגרים הראשונים ודאג לקליטתם. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו לחיפה והמשיך במעשיו בהצנע לכת.
את בנו חיים יאיר שכל בדמי ימיו. בצוואתו ביקש, כי אחרי מותו לא יודיעו על דבר המוות בעיתונים, ולא יכתבו עליו מאמרי הספד. כאשר נפטר, נקבר בבית העלמין הישן חוף הכרמל חיפה.
מפעליו
טובנהויז ויתר על תמיכת חותנו, שרצה שימשיך בדרך התורה, והפך מבחור ישיבה ליזם. היה מחלוצי התעשייה בארץ, וקידם בקרב בני עירו ערכים של חיי עבודה בהתלהבות והנאה מיגיע כפיים. הוא למד והתמחה בתעשיית האריגה והסריגה הממוכנת בגרמניה.[12] ועסק בייצור ושיווק מוצרי ההלבשה מתוצרת מפעלו.[13] בית המלאכה גדל והעסיק פועלים יהודים. בצפת, בימים ההם, קבע על בית הסריגה שלו שלט גדול ובו נכתב: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות".[14] ובחדר המכונות קבע על הקירות שלטים: "סוד ההצלחה היא-המלאכה" ו-"החיים בלי עבודה כמסגרת בלי תמונה".[15]
בגיל צעיר החל טובנהויז לפעול למען צורכי הציבור בעירו. כנגד פעולת מיסיון להפצת הדת הנוצרית בקרב יהודים בארץ ישראל; ייסד טובנהויז את "אגודת ישועת ישראל" למאבק בפעולת המיסיון. הוא היה פעיל בייסוד מוסדות חסד, להקלת המצוקה ולמניעת הצורך להזדקק לחסדיהם של שליחי המיסיון. את כוחו ומרצו השקיע בארגון יתומי העיר ובני העניים, שכינס יחדיו ופרש עליהם את חסותו. שנים אחדות היו נתונים הנערים לחסדי "ישועת ישראל" ובאמצעותה סיגלו לעצמם מלאכה וגם המשיכו ללמוד ולהתחנך על התורה והעבודה. כמו כן, עזר טובנהויז לרבים מבני צפת ללמוד מלאכות, ואף השיג עבורם כלי מלאכה.
טובנהויז ייסד את חברת "משכיל אל דל" לשם מתן עזרה רפואית חינם לעניים והשיג לה תמיכה מחוץ לארץ. החברה הזמינה את הרופא ד"ר אליהו כהן שיצאו לו אחר כך מוניטין בארץ. בסניף לחברה זו המריץ את ייסוד החברה "לינת הצדק", לשירות טיפול בחולים בבתיהם בלילות, ובתקנות הותנה שעזרה זו לא תינתן לחולה שהשתמש בשירותי רופאי המיסיון.
גולת הכותרת של מפעליו בשטח העזרה הסוציאלית היה "בית לחם הגלילי" שייסד וניהל בביתו להזנת רעבים רבים. בנסיעתו לחוץ לארץ ניהל תעמולה בעד המוסד והצליח להשיג לו תמיכה נדיבה מיהודי הולנד וגרמניה.[16] בספר "נתיב היחיד", נכתב כשהמוני הערבים המוסלמיים היו משתוללים ועושים שפטים בכפרים הנוצרים, היו אלה נמלטים אל צפת וביקשו מחסה בצל קורת אחיהם המשיחיים שישבו לבטח בחסות הקימאקאם".[17] רבים מפליטים אלה מצאו מחסה בבית התבשיל היהודי ונהנו מהכנסת אורחים.[18] טובנהויז טען כי כל רעב הוא יצור הבורא ונברא בצלמו, וכולם-מבלי כל הפליה-יכולים לאכול במוסד המיועד לרעבים.
יצירתו
טובנהויז כתב בשפות עברית ויידיש מאמרים, רשימות ופיליטונים שפורסמו בעיתונות העברית: "הצפירה", "המגיד", "האור", "הצבי", "השקפה" ו"היום". מאמריו פורסמו תחת שמות העט: "המביט", "הגלילי", "המודיע מצפת" ו"הצופה על פני הגליל", וכן בשמו: "מאיר טויבנהויז איש ירושלים".
טובנהויז התעניין בספרי רפואה גרמניים. הוא למד את השפה הגרמנית בעצמו, וידע אותה על בוריה. הוא תרגם את הכתבים "הבריאות והכלכלה" של ד"ר קרל הופמן ו"אופני החיים והרפואה בחינוך העם" של ד"ר הרלינג. שני כתבים אלו ראו אור למעלה מעשור מאז שתורגמו. כמו כן, תרגם חיבורים נוספים על ההיגיינה לילדים ולמבוגרים.
מנהיגים בתנועה הציונית, כמו אלכסנדר צדרבוים ונחום סוקולוב וכן יהודה לייב פינסקר ומשה לייב לילינבלום, התחשבו בו ובדבריו.[דרוש מקור: לכך שהםהתחשבו בו. הביוגרפיה שכתב הבן - אינה מקור ראוי לקביעה הזו באשר לאישי הציונות][19] כותב הסופר על הקשר שלו עם אישים אלו.
החרדה לעלייה יהודית ניכרת במאמריו,[20] והוא עורר בכתביו רבים בגולה לבוא וליישב את הגליל כעובדי אדמה. גם בעיות יישוביות כלליות הועלו בקולמוסו אודות ייסוד המושבות בגליל ובשומרון.
כתביו (מבחר)
מפרי עטו
- רמזי אורות מספר היצירה-ספר, הפוסק, ק"ה, אייר תש"ט
- ארץ ישראל ומראותיה מלפני מאה שנה-ספר, הפוסק, ק"י, תמוז תש"ט
- על ספר "התניא"-ספר, הפוסק, ק"ו, אדר תש"ט
- מראות ירושלים עם חצות-ספר, הפוסק, קט"ו, כסלו תש"י
- רמזי אורות מספר הזוהר-ספר, הפוסק, ק"ז, ניסן תש"ט
- ארץ ישראל במשנתו של מהר"ל מפראג-ספר, הפוסק, קי"ט, ניסן תש"י
- שירת המחשבת של הרב קוק זצ"ל, הפוסק, קל"ז, אלול תשי"א
תרגומיו
- קארל הופמן, הבריאות והכלכלה, חיפה: הוצאת מצודה
- ד"ר הרלינג, אופני החיים והרפואה בחינוך העם, הוצאת "גויל"
לקריאה נוספת
- אפרים טובנהויז, בנתיב היחיד: חיי חולם ולוחם בעיר המקובלים, (מבוא מאת נחום סלושץ), חיפה: הוצאת מצודה, תשי"ט-1959. ספר מקיף על פועלו של מאיר טובנהויז
קישורים חיצוניים
- לזכרו של מאיר טובנהויז, באתר YouTube
- דוד תדהר (עורך), "מאיר טויבנהויז (מרכוס)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 441
הערות שוליים
- ^ איות נוסף לשמו הוא "טויבנהויז", והוא אף היה נוהג לחתום תחת שם העט "מאיר טויבנהויז איש ירושלים", אך בהמשך זנח גרסה זו לשם משפחתו, וביקש להיקרא בשם "טובנהויז"
- ^ אפרים טובנהויז, בנתיב היחיד: "ייסוד הספריה הציבורית הראשונה ובני ברית בצפת" עמ' 117, "ייסוד גן ילדים ראשון בצפת" עמ' 111.
- ^ דוד תדהר (עורך), "מאיר טובנהויז", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 441
- ^ בתו של אברהם שלמה גולדנבוים מצפת, שהיה מצאצאי רבי המגיד ממזריץ, תלמיד הבעש"ט. ראו נקרולוג: ד"ר יעקב הרוזן, בת־שבע אם כל הטויבנהויזים נאספה על עמה, הד-המזרח, 23 בפברואר 1951
- ^ גילה תרופה למחלה נפוצה של הכותנה שפגעה קשה ביבול והביאה נזקים כלכליים כבדים לארצות הברית. כאשר נפטר, הוזכר בעיתון "הניו יורק טיימס".
- ^ על פי פרופ' פיקרד, שהיה ראש המחלקה לגאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, היה חיים יאיר חלוץ בתחומו ביישוב עד מלחמת העולם הראשונה; ראו: אפרים טובנהויז, על מזבח המדע, עמ' 134
- ^ התמחה בתחומי החקלאות השונים, ובייחוד בגידול עופות. חקירותיו בגידול ומחלות עופות שפורסמו ופרי חקירותיו הובא בתזכיר גדול ומפורט לפני ההסתדרות הציונית, והוא נתפרסם בעולם כמומחה למחלות העופות. ראו דוד תדהר (עורך), "פרופיסור משה ברוך טויבנהויז", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 381.
- ^ על ההיכרות והקשר ביניהם, בספר בנתיב היחיד, עמ' 53
- ^ ציטוט מתוך בנתיב היחיד, עמ' 133: "שורות אלה אשר צורפו אחר כך להימנון הלאומי שלנו, חוברו בבית אבי,והיו אלה הורי אשר בפניהם דקלם בראשונה את השורות הנלבבות".
- ^ ציטוט מתוך "נתיב יחיד", עמ' 117: "כאשר רק נוסדה האגודה בירושלים לא נח ולא שקט עד אשר נוסדה גם בצפת".
- ^ אפרים טובנהויז, בנתיב היחיד, עמ' 257: "רצה הגורל, שאבי יהא ספק לצבא הטורקי, כיון שהיה ידוע כאיש עסקים מוסמך בקרב חוגים רחבים."
- ^ הערך: מאיר טובנהויז, לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, (עורכים: יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר), תל אביב : הוצאת עם עובד, תשמ"ג-1983, עמ' 237-236
- ^ בנתיב היחיד, עמ' 65
- ^ על פי מדרש חז"ל
- ^ שם, עמ' 67
- ^ במוסד זה נעזרו אף הערבים הנוצרים מהכפרים שבסביבת צפת, כשנמלטו לעיר מפני הטבח שהמוסלמים ערכו בהם ב-1948. על פי בנתיב היחיד, עמ' 110
- ^ בנתיב היחיד, עמ' 110
- ^ כמה מאלה, שהיו חוזרים אחר כך לכפריהם, היו זוכרים את "בית לחם הגלילי", שפתח דלתותיו בפניהם. בעיתון הצפה לילדים נתפרסם סיפור, המתאר כיצד היה טובנהויז חביב גם על הערבים. מסופר שם גם כיצד פקדו אותו לטובה בכל הזדמנות.
- ^ אפרים טובנהויז, בנתיב היחיד, עמ' 137-53
- ^ מקורות לכך ניתן למצוא בכתביו בעיתוני "הפוסק", "השקפה" ו"הצפירה", וגם באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
