מגדלי ח'רקאן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מאוזוליאום |
| כתובת | סמוך לעיר קזווין |
| מיקום | קזווין |
| מדינה |
 איראן |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1093–1067 לספירה |
| חומרי בנייה | לבנים |
| אדריכל | מוחמד בן מקי אל-זנג'אני |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות איסלמית מתקופת הסלג'וקים |
| מידות | |
| גובה | 13 מטר |
| שטח | 77.25 מטרים מרובעים |
| קואורדינטות | 35°50′25″N 49°00′32″E / 35.84014410827458°N 49.008965503560965°E |
מגדלי ח'רקאן (בפרסית: برجهای خرقان; בתעתיק רומאי: Gunbad-i Kharraqan; בערבית: أبراج خراقان), המכונים גם מגדלי חראח'אן או מגדלי חראגאן, הם צמד מאוזוליאומים שנבנו בשנים 1067 ו־1093 לספירה, באזור ח'ראקאן שבחסר-ווליאסר, סמוך לעיר קזווין, במחוז קזווין שבצפון איראן. המבנים מהווים דוגמה מוקדמת לקישוט גאומטרי,[1] כדוגמה מוקדמת לשימוש בכיפות כפולות,[2] וכאחת הדוגמאות הראשונות למגדלי קבורה שהופיעו בתקופת הסלג'וקים באיראן של ימי הביניים, במאה ה-11.[3][2]
המבנים הבנויים מלבנים ובעלי צורה מתומנת מתנשאים לגובה של 13 מטרים, כאשר כל צלע ברוחב של 4 מטרים.[4] שטח הפנים של שני המאוזוליאומים מציג שימוש נרחב במוטיבים גאומטריים. קירות הפנים של המאוזוליאום הקדום מבין השניים מעוטרים בציורים בנושאים מגוונים.[5] המגדל המזרחי נבנה בשנים 1067–1068, ואילו המגדל המערבי נבנה בשנת 1093.[2]
תיאור
המבנה
שני המאוזוליאומים נבנו עם כיפות בעלות שתי חיפויים: החיפויים הפנימיות השתמרו בשלמותן, אך החיפויים החיצונים בשני המגדלים אבדו.[2] אין גישה ישירה לאור דרך החלונות שבחיפויים החיצוני והפנימי של הכיפה.[2] עם זאת, מיקומן הנגדי של הפתחים בשתי החיפויים מאפשר חדירה של אור עקיף אל המגדל הראשון דרך חלון צדדי בחיפוי הפנימי.[2]
כל אחד מהמגדלים המתומנים כולל שמונה דּּפָנוֹת מעוגלות — אחת בכל פינה. החוקרים סטרונך ויאנג משערים כי החיפויים החיצוניים שנהרסו של הכיפה כללו צלעות אנכיות; עם זאת, מהעדרן בצד הפנימי הם מסיקים כי הקשתות שנלוו לצלעות שימשו לקישוט בלבד.[2]
הצד החיצוני
בשני המגדלים מופיעות כתובות חיצוניות המזכירות את שם האדריכל שתכנן אותם. על המגדל הקדום יותר מופיע השם מוחמד בן מקי אל-זנג'אני, ואילו על המגדל המאוחר מופיע השם אבו אל-מעאלי בן מקי אל-זנג'אני. סטרונך ויאנג מציינים כי שני השמות מתייחסים, ככל הנראה, לאותו אדם — אדריכל מקומי שזהותו אינה ידועה.[2]
גם בחלקם החיצוני של המבנים מופיעים עיטורים גאומטריים מורכבים, עשויים מלבנים מגולפות.[6] הלבנים נושאות גם כתובות ארוכות, הכוללות הן טקסטים היסטוריים והן פסוקים מן הקוראן. הכתובת ההיסטורית שעל המגדל המזרחי כוללת, נוסף על שמו של האדריכל, גם שם נוסף – ייתכן שמדובר באדם שהיה אמור לשמש כפטרון המאוזוליאום – אך חלק זה בכתובת נפגם ואינו קריא במלואו.[7]
כתובת כופית של טקסט מהקוראן מופיעה על הקירות החיצוניים של שני המגדלים, כשהיא פרושה בצורה זהה על פני הדפנות והתומכות. הכתובת כוללת את סורת אל-חשר (סורה 59), פסוקים 21–23, וניתנת לזיהוי גם במקטעים שנפגעו על גבי התומכות.[2] החוקר סמואל סטרן מציין כי מדובר בבחירה יוצאת דופן של פסוקים עבור מאוזוליאום, אך מפנה לפסוקים הקודמים להם כמתאימים יותר להקשר.[2] חלקים מהכתובות שמעל פתחו של המגדל המערבי מזוהים עם סורת אל-מואמינון (סורה 23), פסוק 115.[7]
פנים המבנים
פנים המגדל המזרחי ככל הנראה עוטר כולו בפרסקאות, אך רק מעט מהן שרדו.[2][5] בנישות נשתמרו ציורים של מנורות מסגד,[2][5] ובין הנישות, על גבי העמודים, מופיעים ציורים של עצי רימון וטווסים, לסירוגין.[2][5] בקרבת חלקן העליון של הנישות נראית מדליה מעוטרת בטווסים ובקישוטים גאומטריים. מתחת לתחילת הכיפה נמשכת רצועה של כתב כופי.[2]
פנים המגדל המערבי אינו כולל עיטורי טיח; במקום זאת, מצויים בו מִחְרָאב ועיטורי לבנים נוספים.[2]
על פי פענוח הכתובות שעל המגדלים שביצע ד"ר סמואל מיקלוש סטרן, מקובל להניח כי יושב המגדל המזרחי היה אבו סעיד ביג'אר, ויושב המגדל המערבי היה אבו מנסור אילטייתי.[2]
פרשנויות
מגדלי ח'ראקאן מציגים עיצוב חיצוני משוכלל, כזה שמיוחד לכל אחד משמונת צדדיהם, וזאת בניגוד למגדלים אחרים המאופיינים בדפוסים חזרתיים יותר. ההיסטוריון אולג גרבר מציין כי לא קיימת שיטה מוחשית לפענוח משמעות העיטורים המופשטים והגאומטריים באדריכלות אסלאמית. תחת זאת, מורכבות התבנית הגאומטרית מעודדת הערכה לעיצוב החזותי עצמו.[1]
נושאי ציורי הקיר שבפנים המגדל המערבי קשורים בסמליות לעולם השמיים. עבאס דנשווארי קושר את אור המנורה עם אור האל, ובכך עם גן העדן. דנשווארי אף מחבר בין ציורי הפנים לגן העדן באמצעות הדגשת תפקידם האיקונוגרפי של טווסים, המופיעים במדליונים דמויי קרני שמש, כעוף גן העדן. טווסים מופיעים בתרבות האסלאמית של איראן בימי הביניים בספרות ובחפצי אמנות כגון טקסטיל וכלי קרמיקה.[5][8]
המאה ה-21
שני המגדלים ניזוקו באופן משמעותי ברעידת האדמה בבועין-זהרא בשנת 2002. לפני האירוע, היו המגדלים במצב שימור טוב, דבר המרמז כי מדובר באחת מרעידות האדמה החזקות ביותר באזור זה במשך כ-900 שנה.[9]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Hatim, Ghulam Ali (2000). Mimari-i Islami-i Iran dar dawrah-i Saljuqian. Tehran: Muassasah-i Intisharat-i Jihad-i Danishgahi.
- Hoag, John D. (2004). Islamic architecture. Milano: Electa Architecture; [S.l.]: Distributed by Phaidon Press.
- Stronach, David; Cuyler Young Jr., T (1966). "Three Seljuq Tomb Towers". Iran. London: The British Institute of Persian Studies. IV: 1–20.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Grabar, Oleg (1992). The mediation of ornament. Princeton, N.J.: Princeton University Press. pp. 142–145. ISBN 978-0691040998. OCLC 25632729.
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 Stronach, David; Young, T. Cuyler (1966). "Three Seljuq Tomb Towers". Iran. 4: 8. doi:10.2307/4299570. JSTOR 4299570.
- ↑ Hillenbrand, Robert (1974). "The Development of Saljuq Tombs in Iran". The Art of Iran and Anatolia, from the 11th to the 13th Century A.D.: 40–59.
- ↑ Ettinghausen, Richard (2001). Islamic art and architecture 650-1250. Grabar, Oleg., Jenkins, Marilyn, 1940- (2nd ed.). New Haven, CT: Yale University Press. pp. 146. ISBN 978-0300088670. OCLC 44764251.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Daneshvari, Abbas (1986). Medieval tomb towers of Iran : an iconographical study. Lexington, KY, USA: Mazdâ Publishers in association with Undena Publications. pp. 42–56. ISBN 978-0939214341. OCLC 13700552.
- ↑ Bier, Carol (2002). "Geometry and the Interpretation of Meaning: Two Monuments in Iran" (PDF). Bridges: Mathematical Connections in Art, Music, and Science: 73.
- ^ 7.0 7.1 Stern, S. M. (1966). "The Inscriptions of the Kharraqān Mausoleums". Iran. 4: 21–23. doi:10.2307/4299571. JSTOR 4299571.
- ↑ Ranjbar, Parvin, An Introduction to the Peacock Role in Iranian Islamic Culture and Civilization, Journal of Jurisprudence & History of Civilization 17, עמ' 42–47
- ↑ Walker, R. T.; Bergman, E; Jackson, J; Ghorashi, M; Talebain, M. (2005). "The 2002 June 22 Changureh (Avaj) earthquake in Qazvin province, northwest Iran: epicentral relocation, source parameters, surface deformation and geomorphology". Geophysical Journal International. 160 (2): 707–720. Bibcode:2005GeoJI.160..707W. doi:10.1111/j.1365-246X.2005.02516.x.
מגדלי ח'רקאן41309656Q1326631