מלקולם פטרסון
 | |||||
| לידה | סומרוויל, אלבמה, קונפדרציית המדינות של אמריקה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | סרסוטה, פלורידה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | מלקולם רייס פטרסון | ||||
| שם לידה | המילטון רייס פטרסון | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות פורסט היל, ממפיס, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
מלקולם רייס פטרסון (באנגלית: Malcolm Rice Patterson; 6 ביוני 1861 – 5 במרץ 1935) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1901–1906, וכמושל טנסי ה-30 בשנים 1907–1911.
ראשית חייו
מלקולם פטרסון נולד בסומרוויל שבאלבמה בשם המילטון רייס פטרסון, כבנם של קולונל ג'וזאיה פטרסון (אנ'), קצין פרשים בצבא הקונפדרציה וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ושל ג'וזפין (לבית רייס) פטרסון. כשהיה בן חמש, שינה אביו את שמו הפרטי למלקולם.[1] ב-1872 עברה המשפחה לממפיס, טנסי, שם סיים פטרסון את לימודיו בקולג' האחים הנוצריים, כיום אוניברסיטת האחים הנוצריים (אנ'). בראשית שנות ה-80 הוא למד באוניברסיטת ואנדרבילט,[2] ולמד משפטים בקריאה עצמית בהדרכת אביו. ב-1883 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין.[1]
בשנים 1894–1900 שימש פטרסון כתובע הכללי של מחוז שלבי. בשנים 1901–1906 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס העשירי של טנסי, שבעבר יוצג בידי אביו.[1][3]
מושל טנסי
בחירות 1906
בראשית 1905, לאחר בחירתו לתקופת כהונה שלישית בסנאט של טנסי, נבחר ג'ון קוקס כיושב ראש הסנאט, ומתוקף תפקידו זה היה אז הראשון בסדר הירושה לתפקיד מושל טנסי.[4] ב-9 במרץ אותה שנה נפטר הסנאטור ויליאם בייט בעת כהונתו, ועקב כך התחוללה מהומה בקרב מועמדים פוטנציאליים לאיוש המושב שהתפנה. המושל לשעבר רוברט לאב טיילור ניסה ללא הצלחה במשך שנים להיבחר לסנאט, וראה עצמו כראשון בתור לאיוש אחד משני המושבים של טנסי במקרה של התפנות אחד מהם. עם זאת, גם המושל המכהן, ג'יימס פרייז'ר, שאף לאייש את המושב שהתפנה, ועד מהרה כינס את האספה הכללית של טנסי למושב מיוחד כדי שייבחרו בו כסנאטור לפני שיהיה סיפק בידו של טיילור לשוב ממסע נאומים.[5]
ב-21 במרץ התפטר פרייז'ר מתפקידו כמושל ויצא לוושינגטון די. סי. כדי להתחיל לכהן בסנאט, וקוקס, כיורשו בכוח, הושבע כמושל טנסי. טיילור ותומכיו זעמו על צעדיו של פרייז'ר, והאשימו את קוקס ואת הסנאטור השני של טנסי, אדוארד קארמק, בקשירת קשר עם פרייז'ר. מתוך חשש מפיצול במפלגה הדמוקרטית, התירו אנשי המפלגה בטנסי לטיילור להתמודד מול קארמק בבחירות מקדימות ב-1906. היו אלו הבחירות המקדימות הראשונות לסנאט בתולדות המדינה, שכן הסנאטורים נבחרו אז על ידי חברי בית המחוקקים המדינתי עד לקבלת התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית. בבחירות אלו ניצח טיילור, אך המרירות כלפי פרייז'ר והחשדנות כלפי קוקס נותרו בעינן.[5]
בבחירות למשרת המושל של 1906, התמודד פטרסון מול קוקס בבחירות המקדימות של הדמוקרטים. עד מהרה הוא זכה לתמיכת רבים ממנהיגי המפלגה, כולל המושלים לשעבר רוברט לאב טיילור ובנטון מקמילין, שהאשימו את קוקס בתכנון בחירתו השנויה במחלוקת של פרייז'ר לסנאט באספה הכללית. בוועידת המפלגה המדינתית שהתקיימה בסוף מאי, נאבקו קוקס ופטרסון כדי לזכות בתמיכת הנציגים, ואף על פי שהקרב היה צמוד, אפשר שינוי בכללים לפטרסון לקבל את קולותיהם של הנציגים ממחוז דייווידסון, וב-1 ביוני הוא הוכרז כמועמד המפלגה. קוקס סירב לתמוך בפטרסון בבחירות הכלליות, והשניים נותרו מסוכסכים במשך החודשים הבאים.[5]
מועמד המפלגה הרפובליקנית שהתמודד בבחירות הכלליות מול פטרסון היה הנרי קליי אוונס, שהוצא מבית הנבחרים של ארצות הברית עקב הטיה בקביעת מחוזות בחירה ב-1890, וזה מכבר האשים את הדמוקרטים בטנסי בטקטיקות של מרמה. פטרסון מצידו מתח ביקורת על אוונס על תמיכתו בחוק לודג' (Lodge Bill), שהיה אמור להגן את זכויות ההצבעה של האפרו-אמריקאים. ביום הבחירות קיבל פטרסון 111,866 קולות מול 92,804 הקולות שקיבל אוונס.[5][6]
כהונתו הראשונה
במהלך כהונתו של פטרסון כמושל הוא הקים את נציבות הכבישים של טנסי, חתם על חקיקה שאסרה על הימורים במרוצי סוסים, ותיקן תקנות בנוגע למזון ותרופות. פטרסון היה מושל טנסי הראשון שהשתכן במעון המושל (המושלים הקודמים התגוררו בבתי מלון), שנרכש על ידי המדינה ואויש על ידי כל המושלים עד 1922, כאשר נבנה מעון חדש.[5] בתחילת כהונתו השנייה ב-1909 הוא חתם על חוק החינוך הכללי, שבמסגרתו הוקמו ארבעה קולג'ים: אוניברסיטת המדינה של מזרח טנסי (אנ'), אוניברסיטת המדינה של מרכז טנסי (אנ'), אוניברסיטת ממפיס (אנ') ואוניברסיטת המדינה של טנסי (אנ').[1] חוקים נוספים לסיוע לעובדים הוגשו גם הם במהלך תקופת כהונתו.[7]
בחירות 1908
במהלך מערכת הבחירות לכהונתו השנייה של פטרסון ב-1908, התמודד מולו על מועמדות המפלגה אדוארד קארמק, שאיבד את מושבו בסנאט לרוברט לאב טיילור שנתיים קודם לכן. קארמק ניהל מסע בחירות נמרץ, אך פטרסון הצליח לזכות במועמדות לאחר שקיבל מעט יותר ממחצית הקולות. המפלגה הרפובליקנית, שהסתבכה במאבק כוחות בין וולטר בראונלו לבין ניואל סנדרס, בחרה בתחילה בשני מועמדים, ט. אסברי רייט (מועמדו ש בראונלו), וג'ורג' טילמן (מועמדו של סנדרס), אך בסופו של דבר פרש רייט מהמרוץ.[5]
באוקטובר 1908, הוביל סכסוך בין חברת הקרקעות של מערב טנסי לבין תושבי מחוז אוביון על השליטה על אגם רילפוט (אנ') לחטיפתם של שניים מפקידי החברה, קוונטין רנקין ורוברט ז. טיילור, על ידי אנשי קבוצה שלקחה על עצמה את החוק לידיים, ושנודעה בשם "רוכבי הלילה" (Night Riders). רנקין נרצח, וטיילור הצליח להימלט.[8] פטרסון פיקד באופן אישי על כוח המשמר הלאומי שיצא למחוז אוביון, שם הם לכדו ועצרו עשרות מאנשי רכבי הלילה, שכמה מהם נשפטו בהמשך. מהלך זה העלה את האהדה הציבורית כלפי פטרסון, ובבחירות הכלליות בנובמבר הוא הביס את טילמן ביחס קולות של 133,166 מול 113,233.[5][9]
כהונתו השנייה
זמן קצר לאחר הבחירות, נעשה פטרסון מעורב בשערורייה שבסופו של דבר שמה קץ לקריירה הפוליטית שלו.[5] קארמק, יריבו לשעבר, פרסם מאמר בעיתון בו הוא לעג ללא רחם על יועצו של פטרסון, קולונל דנקן קופר. ב-8 בנובמבר 1908, נתקלו קופר ובנו רובין בקארמק בהולכם ברחוב. בין קארמק לבין רובין קופר התפתח קרב יריות, בו נהרג קארמק ורובין קופר נפצע. תומכיו של קארמק האשימו את פטרסון בתקרית, ובנקודת זמן מסוימת נשקל קיום הליך הדחה. קופר ובנו הורשעו ברצח, אם כי ב-1910 העניק פטרסון לקופר האב חנינה, מהלך שעורר זעם רחב היקף. פטרסון, שבמהלך כהונתו כמושל העניק יותר מ-1,400 חנינות, הואשם קודם לכן בביזוי מוסך החנינות כדי לשחרר בעלי ברית פוליטיים מושחתים.[1][5]
בראשית תקופת כהונתו השנייה של פרטסון כמושל, העביר בית המחוקקים שני חוקים בנוגע לחוק היובש. האחד הרחיב את "חוק ארבעת המילים" (Four Mile Law), שאסר על מכירת משקאות חריפים במרחק של פחות מ-4 מילים (6.4 ק"מ) מכל בית ספר, כך שהחוק כיסה את כל שטח המדינה. קודם לכן החוק נגע רק לעיירות בהן האוכלוסייה הייתה פחותה מ-5,000 תושבים. החוק השני אסר על ייצור אלכוהול לשם מכירתו.[5] שני החוקים זכו לתמיכה נרחבת, אך פטרסון הטיל וטו על שניהם, בטענה שהאיסור על אלכוהול בכל מקום בו הוא יושם, כשל.[10] על כל פנים, בית המחוקקים עקף את הווטו, והחוקים נכנסו לתוקף.[5]
ב-1910 התגלע קרע בשורות המפלגה הדמוקרטית בטנסי בסוגיית הבחירות המקדימות במדינה. "הדמוקרטים הרגילים", בהנהגתו של פטרסון, ביקשו לשמר את השיטה הישנה של בחירת המועמדים על ידי נציגי המחוזות, בעוד שהסיעה השנייה, ה-Statewiders, ביקשה לקיים בחירות מקדימות כלליות ברחבי המדינה. כאשר סירב פטרסון לשקול בחירות מקדימות כלליות, פרשו חברי הסיעה השנייה מוועידת המפלגה ומינו מועמדים משלהם לכל התפקידים, וכך אפשרו לפטרסון להיבחר כמועמד. בבחירות לערכאות המשפטיות שנערכו ב-4 באוגוסט, הכריעו מועמדי סיעת ה-Statewiders, שהתמודדו כעצמאים, את מועמדי הדמוקרטים הרגילים. בהבינו שאפסו סיכוייו לנצח בבחירות בנובמבר, פרש פטרסון מהמרוץ. עד מהרה בחרו אנשי סיעתו כמועמד לתפקיד המושל את המושל לשעבר ואז הסנאטור רוברט לאב טיילור, אך ללא תמיכה מסיעת ה-Statewiders, הובס טיילור על ידי הרפובליקני בן הופר.[5]
שנותיו האחרונות
ב-1913 הפך פטרסון לתומך באיסור על אלכוהול. הוא הצטרף ל"ליגה נגד הבארים" (Anti-Saloon League), וסייר ברחבי ארצות הברית כדי להרצות על האיסור על השתייה.[1]
ב-1915 ביקש פטרסון להתמודד על מועמדות מפלגתו לסנאט של ארצות הברית. יריביו היו הסנאטור המכהן לוק לי וקנת' מקלר. לי הגיע למקום השלישי, וכך הובס בסבב ההצבעה הראשון, ומקלר קיבל את תמיכת הבוס הפוליטי החדש של המפלגה בטנסי, אדוארד האל קרמפ (אנ'), והביס את פטרסון בסיבוב השני שבועות ספורים לאחר מכן.[1]
ב-1920 החל פטרסון לכתוב טור קבוע בעיתון "ממפיס הרלד קורייר", שכותרתו הייתה "יום יום עם המושל פטרסון", ושעסק בפוליטיקה ובנושאים אחרים. ב-1923 הוא מונה כשופט בסבב השיפוטי הראשון של מחוז שלבי על ידי המושל אוסטין פיי. הוא כיהן על כס השיפוט עד פרישתו ב-1934. ב-1932 ניסה פטרסון להתמודד שוב על משרת המושל, אך הובס בבחירות המקדימות על ידי היל מקאליסטר.[1]
חיים אישיים
ב-1885 נשא פטרסון לאישה את לוסיל ג'ונסון, ולשניים נולדו שלושה ילדים. לאחר מות רעייתו, הוא נישא בשנית ב-1903 לסיבל הודג'ס, שאיתה הוא הביא לעולם בת אחת לפני מותה ב-1906. ב-1907, זמן קצר לאחר השבעתו לתפקיד המושל, נישא פטרסון בשלישית למרי ראסל גרדנר, ולשניים נולדו בת אחת במהלך כהונתו, ובן אחד לאחריה.[5] הוא אחד משני מושלי טנסי שנישאו במהלך כהונתם.
מלקולם פטרסון נפטר ב-8 במרץ 1935, בעת שעשה בביקור בסרסוטה, פלורידה. הוא נטמן בבית הקברות פורסט היל שבממפיס.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1495-1496
קישורים חיצוניים
- מלקולם פטרסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- מלקולם פטרסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- מלקולם פטרסון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- מלקולם פטרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Finding Aid for Malcolm Rice Patterson Papers Archived July 12, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives, 1969.
- ↑ Register of Vanderbilt University (Vanderbilt: 1882), p. 16.
- ↑ "Josiah Patterson". Govtrack US Congress.
- ↑ Historical Constitutional Officers of Tennessee, 1796 – Present, Territory South of the River Ohio, 1790 – 1796 Archived October 29, 2013, at the Wayback Machine.
- ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 242–263.
- ↑ Ourcampaigns - TN Governor 1906.
- ↑ Title: November 1909 : Bulletin of the United States Bureau of Labor, No. 85, Volume XIX, P.771-774
- ↑ Bill Threkkeld, "Night Riders of Reelfoot Lake," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ↑ Timothy Ezzell, "Malcolm R. Patterson," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ↑ M. Monahan, A Text-Book of True Temperance (United States Brewers' Association, 1911), pp. 96-97.
מלקולם פטרסון40891506