רבי מנחם מנדל מרימנוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מנחם מנדל מרימנוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצבת קברו של רבי מנחם מנדל מרימנוב

רבי מנחם מנדל טורם מרימנוב (תק"ה-י"ט באייר תקע"ה) היה אדמו"ר מפורסם, אחד מארבעת המפיצים הראשונים של תנועת החסידות בפולין[1].

ביוגרפיה

נולד בערך בשנת תק"ה בעיר המבורג שבאשכנז לרבי יוסף מניישטאט-פולין ואב"ד וריש מתיבתא בפינטשוב הנודע כרבי יוסף חריף, ולליבא בת רבי נתן שפירא, נכד כפול למגלה עמוקות מקראקא. כן היה נכד הט"ז.

בגיל 11 הגיע לראשונה אל המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי. היה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג. שימש כבעל תפילה קבוע בתפילת שחרית של ראש השנה שהייתה נערכת בביתו של רבי אלימלך מליז'נסק. בהמשך כיהן כרב העיירה פריסטוק. רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק עברו אליו לאחר שרבם נפטר. בהגיעו לרימנוב התפרסם שמו כ"בעל שם"[דרוש מקור].

פעילותו

היה אחד הצדיקים הפעילים במחלוקת לגבי יחס היהודים לנפוליאון, ושמו קשור בסיפורים שונים הנוגעים למלחמות הנפוליאוניות[2].

רוב תורותיו עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר "מנחם ציון" שערך תלמידו המובהק רבי רבי יחזקאל פנט נכתב בהקדמה ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת ה'מן'".

אחת לחודש היה שולח אנשים לבדוק את המידות והמשקלות בחנויות שבעירו, אסר על נשות העיר להתהדר במלבושים יקרים וצבעוניים ואת כל כספו חילק לעניים[3]. תיקן תקנות רבות לחיזוק הדת כשהבולטים מביניהם הם תקנות הלבוש אשר נשמרות בקרב החסידים עד היום.

בל"ג בעומר תקע"ה טיהר וקידש את עצמו, ואמר כי הוא הולך מהעולם ויחזיר טובה למדליק נר לעילוי נשמתו. הוא אף הורה להטמינו בראש ההר, ולפתוח חלון באוהל לכיוון העיר, כדי שישפיע טובה לבני העיר[דרוש מקור]. למחרת, בי"ט באייר תקע"ה, ל"ד בעומר, נפטר ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה רימנוב. את מקומו מילא תלמידו רבי רבי צבי הירש משרת.

תלמידו רבי יחזקאל פנט כתב מכתב על דרך החסידות, בו מספר על רבי מנחם מנדל. חסידים רבים נוהגים לקרוא את המכתב ביום פטירתו של רבי מנחם מנדל, ומסופר כי כאשר הדברי חיים מצאנז קרא את המכתב, זלגו דמעות מעיניו[דרוש מקור].

דברי תורתו וספריו

רבי מנחם מנדל לא הדפיס את דברי תורתו, וחלק ממאמריו פזורים בספרי תלמידיו:

בשנת ה'ת"ר יצא לאור ביידיש הספר 'תפארת מנחם' על תולדותיו[4], ולפני מספר שנים נאספו כל מאמריו ושיחותיו על ידי מכון שפתי צדיקים לספר מנחם ציון - ילקוט מנחם.

צאצאיו

רבי מנחם מנדל נשא את הרבנית רבקה בת גביר מעיר פריסטיק, ונולדו להם ארבעה ילדים:

  • הבכור רבי נתן יהודה לייב הנקרא רבי נתן לייב, אבי רבי אלימלך טורם מגורליץ (חותנו הרביעי של הדברי חיים מצאנז וחותנו של רבי חיים גדליהו רבינוביץ מביכוב).
  • רבי ישראל יעקב, נשא את טֶמה לאה בת רבי פינחס מגניוויש.
  • פיגא אשת רבי קלונימוס קלמן מלנצהוט בן רבי יעקב, תלמידו של החוזה מלובלין. אחי רבי שלמה זלמן תלמיד ה"נועם אלימלך"[5]. בנם הוא רבי דוד.
  • חנה אשת רבי מרדכי אב"ד זילקובא ואחר כך אב"ד רימנוב. בניהם: רבי אלטר ראובן ורבי נפתלי הרץ המכונה "רבי הרצל".

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל דנדרוביץ, הקמיע שהעלים את הזהב (סיפור הקמיע שנתן הרבי מרימינוב ליהודי העיר בורשה עם צילום הקמיע בכתב יד הרבי ופענוחו), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, עמודים 397-405.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יחד עם "החוזה מלובלין", "המגיד מקוז'ניץ" ו"האוהב ישראל".
  2. הסיפור מובא בקצרה באתר סנונית בסיפור על ביקור בעיירה רימנוב, ובאופן מפורט בבלוג האגדה על נפוליאון ומלחמת גוג ומגוג - מתוך "אוצר הסיפורים".
  3. בין התקנות שתיקן:
    א) (=לבוש "צנוע")
    שלא ילכו הנשים בשטערין טיכלעך ובגרונד (=סוג כיסוי ראש מפואר),
    וגם שלא ילבשו שום בגד ואפילו מנעלים - ממאדע חדשה (=המודה החדשה, כלומר לפי צו האופנה) כמו שהולכים בשאר מקומות,
    וגם בצעיפים ילכו כמו שהלכו אמותיהם
    ושלא ילכו על הראש בטיכל (=מטפחת ראש) אדום ובמנעלים שקורין סאנדלקעס (= סנדלים).
    ב) (=לא נשואות)
    הבתולות (=בנות - בדרך כלל נערות - שאינן נשואות) לא ילכו עם פיאות הראש (=סימן היכר לאשה נשואה) וגם עם קריינדליך,
    ולא דייטשע כתונתים (=בגדי נשים של מערב אירופה).
    ה) (=אולי צריך להיות: ג') (=העונש לחייט התופר לפי האופנה)
    החייט אשר יתפור איזה בגד עם מאדע חדשה יקנסו אותו בפעם ראשון.
    ופעם שנית יעבירו אותו כמבואר בפנקס דחבורא חייטים.
  4. הספר תפארת מנחם מקוון, באתר ספרים עבריים.
  5. מוזכר בשער הספר "קונטרס הגאון רבי צבי חריף" וב"אהל אלימלך" אות שלו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0