ליל הסדר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הסבה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן אין הבחנה בין הלכות למנהגים, הרבה הלכות שמובאות ב"סתם" הן למעשה מחלוקות בין הפוסקים, אין התייחסות למקורות ההלכתיים: משנה, תלמוד, גאונים וכו'. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
שולחן הסדר

ליל הסדר שחל בט"ו בניסן, הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסים עם ישראל, לקיום מצוות סיפור יציאת מצרים, שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וחרוסת, אכילת סעודת החג, אכילת האפיקומן ועוד. את ליל הסדר מאגדת ההגדה של פסח. יהודי חו"ל חוגגים את ליל הסדר פעם נוספת, בלילה השני של פסח, כמנהגם לחוג כל חג יומיים. בקרב יהודי גאורגיה ליל הסדר נקרא "הגדה".

אי' בראשונים שיש להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.

סימני ליל הסדר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכות ליל הסדר

בתקופת הראשונים ניתנו סימנים רבים מעין ראשי פרקים למהלך ליל הסדר[1], לשם דוגמה באבודרהם הובאו שישה סימנים שונים. הסימן המקובל היום הינו הסימן ההמחורז: "קדש ורחץ", יש המשייכים סימן זה לרש"י ויש המשייכים אותו לרבי שמואל מפלייזא[2].

סימן זה מחולק לחמישה עשר פריטים שהם למעשה חמישה עשר שלבים עיקריים במהלך ליל הסדר:

שולחן ליל הסדר

שולחן ליל הסדר

לשולחן ליל הסדר מאפיינים אחדים, שאינם נמצאים על שולחן האוכל בימים רגילים:

  • קערת ליל הסדר, שעליה מאכלים מיוחדים הבאים לידי ביטוי במהלך קריאת ההגדה:
  • ישנם שני מנהגים מרכזיים לסדר הקערה: המנהג שעל פי הלכה, והמנהג שעל פי האריז"ל.
  • מתחת לקערת הסדר מונחות שלוש מצות, המכוסות במפית או נרתיק מיוחד. אחת המצות תשמש בחלקה כאפיקומן.
  • מי-מלח או חומץ, המשמשים לטבילתו של הכרפס.
  • יין לקיום מצוות ארבע כוסות שאותן יש לשתות בזמנים מוגדרים במהלך ליל הסדר.

מצוות הסבה

חובת הֲסִבָּה היא תקנה שתקנו חז"ל בהלכות ליל הסדר. ההסיבה היא ישיבה בתנוחה של שכיבה על הצד השמאלי בשעת האכילה והשתייה, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לכך שכל אחד מישראל יצא בעצמו ממצרים ולכן נפסק ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". דרך זו הייתה דרך הישיבה המקובלת בסעודות חשובות בהן נכללו אנשים מכובדים, ולכן ההסיבה מסמלת את היות המסב בן חורין (בניגוד לעבדים, שלא היו נוהגים להסב). כמו כן, מדגישה המשנה במסכת פסחים[3] ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, למרות שבדרך כלל אינו רגיל להסב. בנוסף, קבעו החכמים כי יש להסב דווקא על צד שמאל, משום שאכילה בהסיבה על צד ימין אינה מאפשרת להשתמש ביד ימין בזמן האכילה, ולפיכך אינה נוחה ומקובלת. לפי מפרשים מסוימים היא עלולה גם לגרום לסכנת חנק, על ידי כניסה בלתי רצונית של אוכל לקנה הנשימה.

מרכזיותה של ההסיבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר בהגדה עצמה: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו מסובין בבני ברק". יש להסב בזמן אכילת המצה, ה"כורך" ושתיית ארבע הכוסות, אך לא בשעת אכילת המרור, כיון שמנהג אכילתו מייצג את השעבוד. הידור מצווה הוא להסב בכל שעת אכילת הסעודה. בשעת אמירת ההגדה - אין להסב, אלא יש לשבת בכובד ראש.

לדעת ראשוני פוסקי אשכנז חובה זו אינה נוהגת היום, שהרי בני חורין אינן מסובים בימינו, ואדרבה - הישיבה על הכיסאות היא דרך חירות.

אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שההסיבה מבטאת מידת מה של קלות ראש, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסבה שלהן אינה מבטאת חירות[4]. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל)[5].

מצוות אכילת מצה

חיילים אמריקאים אוכלים מצה ומרור בליל הסדר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצה

הכמות המינימלית של המצה הנדרשת לקיום המצווה היא כזית (גודל של זית בינוני; כיום מקובלים שיעורים גדולים יותר – כ-17 סמ"ק, כ-28 סמ"ק, ויש המחמירים עד כדי 50 סמ"ק)[6].

למעשה, בליל הסדר אוכלים כמה פעמים שיעור כזית מצה:

  1. לברכת המוציא.
  2. למצת המצווה (כזית אחד מהמצה השלמה לברכת המוציא, והכזית השני מהמצה החצויה למצת מצווה).
  3. למצוות ה"כורך" (שבה אוכלים מצה כרוכה במרור, זכר למנהגו של הלל הזקן בזמן שבית המקדש היה קיים).
  4. ב"צָפוּן", הוא האפיקומן שאוכלים בסוף הסעודה, זכר לקורבן הפסח (ויש המחמירים – שני כזיתים).

יש לאכול כזית מצה תוך זמן הנקרא "כדי אכילת פרס" (הזמן הדרוש לאכילת חצי כיכר של תקופת התלמוד). אורך הזמן המשוער נתון במחלוקת בין הפוסקים, והוא נע בין 2 דקות ל-9 דקות.

מצוות סיפור יציאת מצרים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפור יציאת מצרים

מטרתו של ליל הסדר היא "והִגדת לבִנך" - לספר (ובמיוחד לילדים) את אירועי יציאת מצרים (בקטע בסדר הנקרא "מגיד") על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח". המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, ולכן הסדר מוכוון בעיקר לילדים. יש משפחות ועדות שנוהגות לעשות הצגות לילדים כדי לעוררם. גם מנהג "גניבת האפיקומן" מיועד להשאיר את הילדים ערניים.

לילה זה מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לה' על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה.




הגדה של פסח

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגדה של פסח

ההגדה מתחילה בקריאת שלבי הסדר:

"קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחצה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה"

או לפי מנהג יהודי תימן:

"קַדֵּשׁ וּנְטוֹל / כַּרְפַּס טְבוֹל / מַגִּיד רָחְצָה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בְּרָכָה / הַלֵּל כַּהֲלָכָה"

בהגדה של פסח מסופר בקצרה, בסגנון של תשובה לשאלה, סיפור תולדותיו של עם ישראל, וכל סיפורי הנפלאות בצאתם ממצרים, בעיקר על פי קבלת חז"ל. בנוסף לסיפור יציאת מצרים, עוסקת ההגדה גם בסיפורם של המספרים ביציאת מצרים - סיפורם של התנאים "שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אמירת ההגדה פותחת בשאלות, ולכן מתוארים ארבעה טיפוסים של בנים השואלים שאלות והתשובות אליהם. אמירת ההגדה מבוססת על הכלל "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", כאשר הפתיחה בגנות היא שבהתחלה "עבדים היינו" (שעבוד גשמי), וגם שאבות אבותינו היו "עובדי עבודה זרה" (שעבוד רוחני), והשבח הוא שקרבנו הקב"ה לעבודתו, והוציאנו מעבדות לחירות. לאמירת ההגדה מצורפים ההודאה וההלל שגם בהם יש מסיפור נפלאות יציאת מצרים ותקוות גאולת העתיד.

משה רבנו, שליח ה' העיקרי של סיפור יציאת מצרים בספר שמות, אינו מופיע בהגדה (למעט פעם אחת בעקיפין, לעיתים הוא מופיע באיורים לה). בהגדה היחיד הוא ה', שהוציא את עם ישראל ממצרים, "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח".

הפיוטים המוכרים שבסוף ההגדה, "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", נועדו ליצור אווירה של יראת שמים, מכיוון ששירים אלו מזכירים את שלטונו המלא של הקב"ה בעולם שהוא ה' היחיד בעולם ("אחד מי יודע"), ואת השמירה על עם ישראל מפני אויביו על ידי הקב"ה ("חד גדיא" - השיר ממשיל את ישראל לגדי ואת אויביו ושונאיו לחתול, כלב, מקל, אש מים, פר, שוחט, ומלאך המוות).

לילות סדר ציבוריים

מסביב לעולם עורכות תנועות שונות לילות סדר לישראלים השוהים בחו"ל. המרכזית היא תנועת חב"ד, אשר מארגנת לילות סדר במקומות רבים על פני תבל. מספר המשתתפים בסדרים הללו מגיע לאלפים רבים, כאשר ההמוניים ביותר מתקיימים במזרח הרחוק - כגון בקטמנדו שבנפאל ובבנגקוק שבתאילנד.

כמו כן, בהרבה בתי מלון בארץ ובעולם נערכים סדרי ליל סדר. אחד מסדרים אלו, שנערך במלון פארק בנתניה בשנת 2002 נקטע בפיגוע התאבדות בו נהרגו 30 אורחים. הפיגוע הרצחני, שנודע גם כפיגוע במלון פארק ו"טבח ליל הסדר", הביא לפתיחת מבצע חומת מגן.

ליל הסדר אצל רחוקים

אצל ציבורים הרחוקים משמירת המצוות, המתכחשים לאופיו הנעלה של החג, הוצמדו לליל הסדר ערכים הומניים, והוא נחוג כסמל של חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את האידיאלים הציוניים והקומוניסטיים.

ליל סדר קיבוצי חילוני

ליל הסדר נחגג גם בקרב ציבורים הרחוקים משמירת המצוות, אך מתאפיין בעיקר בהעצמת הלכידות המשפחתית ופחות בתוכנו הפנימי והמהותי. גם בקיבוצים שונים, בעיקר אלו השיתופיים שלא עברו הפרטה, ואשר הם בעלי יכולת כלכלית, רווח המנהג לערוך 'ליל-סדר' בקרב כל בני הקהילה. אולם ליל הסדר הקיבוצי מוותר על אופיו העדין של זה המשפחתי.

בדרך כלל, מתוך מתן כבוד, בליל סדר הנערך בקרב המשפחה הגרעינית, אב הבית, או הסבא, הם האחראים על ניהול הערב וקריאת ההגדה. אולם בליל הסדר הקיבוצי, קבוצת אנשים שהוגדרה מראש מנהלים את הערב ומקריאים את ההגדה. כאשר מגיעים לקטע שירה - כל הקהל והאורחים, מצטרפים לשירה משותפת.

ברוב המקרים, הקיבוצים משנים את סדר ההגדה, ולחני השירים המושרים על ידי חברי הקיבוץ ובראשם מקהלת הקיבוץ, מקבלים פן אישי לכל קיבוץ.

על הקיבוצים המקיימים ליל סדר שכזה נמנים קיבוץ יגור, נען, אל-רום, גבעת ברנר, משמר העמק, בארי וגן שמואל. באירועים אלה מגיעים כ-1000 איש. ברוב המקרים, נערך ליל הסדר הקיבוצי בחדר האוכל מפני שזה המקום היחידי בקיבוץ שיכול לאכלס כמות כזו גדולה של אורחים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הרב מנחם מנדל כשר בספרו הגדה שלימה (ע' 77)) קיבץ כמה מהסימנים.
  2. ראה הגדת הרב ראובן מרגליות עמ' 13.
  3. משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'
  4. ראו רשב"ם תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'.
  5. כמובא בדברי הרמ"א, שולחן ערוך אורח חיים תעב,ד.
  6. ראה http://www.dafyomi.co.il/lectures/reviis/kuntras-kzayis.pdf


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0