מנשייה (עכו)
 | |
| בית הקברות העתיק במנשייה בו קבור דאהר אל עומר, על פי המסורת. המבנה עם הכיפה הוא קברו של עתבי המשמש גם כבית מגורים | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז הגליל |
| נפה | נפת עכו |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | המאה ה-19 |
| שטח | 14,886 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע בן עמי |
| תאריך נטישה | 14 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | חלק משמרת, חלק מבוסתן הגליל, השכונות המזרחיות של עכו |
| דת | מוסלמים סונים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 810 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   מנשייה | |
מנשייה (בערבית: المنشيّة, תעתיק מדויק: אלמנשיה) היה כפר ערבי במישור החוף הצפוני ששכן כ-3.5 קילומטרים צפונית מזרחית לעכו העתיקה. במהלך מלחמת העצמאות בעת הקרבות על העיר עכו וכיבושה במבצע בן עמי הכפר התרוקן מתושביו.
במפה משנת 1799 מצוין שבמקום עמדו חורבות לא-מיושבות. הכפר מוזכר בתזכיר שהגיש הקונסול הבריטי בעכו למשה מונטיפיורי בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת 1839 בתזכיר זה נכתב ”מענסציא, ומושבו הוא מהלך עשרה רגעים מעכו, בככר הגדול ויעבדו בו שמונים צמד-בקר פאדאן”[1] (פאדאן היא יחידת מידה של שדה חקלאי). בסוף המאה ה-19 תואר הכפר כבנוי מאבן ומטיט, שכן במישור והיה מוקף אדמות חקלאיות מעובדות. את המים סיפק אקוודוקט מעכו ובכפר התגוררו כ-150 תושבים.[2]
בתקופת המנדט השתייך הכפר לנפת עכו במחוז הגליל (1945). שטח אדמותיו היה 14,886 דונם. תושבי הכפר היו מוסלמים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בכפר 460 תושבים ו-132 בתים מיושבים. במקום ישנו מקדש בהאי, ולצדו בית קברות בהאי. כן היו במקום מסגד ובית יתומים מוסלמי. בשנת 1945 מנה 810 נפשות.[3]
במהלך המרד הערבי הגדול השתתפו תושבי הכפר בפעילות כנגד השלטונות.[4] בתוכנית החלוקה נועד הכפר להיות חלק מן המדינה הערבית. הכפר הוקף לראשונה על ידי יחידה יהודית חמושה ב-6 בפברואר 1948 אולם התקפה זו נהדפה. ב-14 במאי אותה שנה נכבש הכפר במהלך מבצע בן עמי. זמן לאחר כיבוש הכפר נהרסו בתיו. היישובים שמרת ובוסתן הגליל הוקמו עוד באותה שנה צפונית לחורבות הכפר, על שטחיו החקלאיים.
שרידי הכפר נמצאים היום בשטח העיר עכו באזור הרחובות אחד העם, מנוף ובורלא, צפונית לתל עכו. היישובים הנמצאים היום על אדמות הכפר: חלק משמרת חלק מבוסתן הגליל והשכונות המזרחיות של עכו (נוה אלון, נוה אביב, מוריה, בן-גוריון).
באזור, המהווה כיום חלק מעכו, נמצאים כמה שרידים מן הכפר. באזור הכפר קיים בית קברות מוסלמי שעל פי המסורת של תושבי עכו המוסלמים קבור בו דאהר אל-עומר בקבר שאינו מסומן. הקבר חריג מבחינת אורכו אבל לא סומן במטרה למנוע את זיהוי הקבר על ידי אויביו של דאהר. בסמוך לבית הקברות נמצא המקדש הבהאי, ולצדו קברי משפחות בהאיות. כן נמצא במקום בית אבו עתבי, ובו קברו של עתבי. מסגד מנשייה עודו קיים, אך הוא אטום ואין בו מתפללים, ובשנת 2006 שימש מטרה להתנכלות ולהשחתה.[5]
בית אבו עתבי
בית אבו עתבי הוא מבנה בעל כיפה על גבול מנשייה שנשאר על כנו. אבו עתבי הוא "קדוש" מוסלמי הקבור בחדר בתוך המבנה. פירוש השם הוא "אבי המפתן", והשם ניתן לו על שם עמוד שהיה בו דרומית למפתן ואשר יוחסו לו סגולות רבות. על פי האגדה, כאשר נסוג צבא נפוליאון מעכו לאחר תבוסתו, לקח הצבא הצרפתי את העמוד איתו, אבל העמוד התעופף מידיהם וחזר אל מקומו הראשון. ליד החדר בו נמצא הקבר היה מסגד קטן. כיום מתגוררת במבנה משפחה מוסלמית שנכנסה למבנה בשנת 1949 לאחר קבלת אישור לכך מהווקף המוסלמי. חדר הקבר שמור בתוך הבית הרצפה מכוסה מחצלות ועל הקבר מונחות שמיכות מעוטרות מתנת המבקרים במקום. לחדר נכנסים דרך החדר שהיה מסגד ואשר משמש היום לחדר שינה של דיירי הבית. מעל לדלת הכניסה אל הקבר כתובת עתיקה, המספרת כי הוצבה בשנת 1140 להיג'רה, היא 1727–1728 לספירת הנוצרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר יהודית (מונטיפיורי), 1897, עמוד 245
- ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
- ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 150.
- ^ קנס ודרישות הממשלה בכפרי עכו, דבר, 22 בפברואר 1938
הודעות הממשלה, דבר, 31 במאי 1936
בן כנופיה נדון למיתה, דבר, 29 בדצמבר 1938
הודעות רשמיות על הנעשה בארץ, דבר, 22 בינואר 1939 - ^ ג'קי חורי, עיריית עכו מנקה ומגדרת את המסגד שנפגע בל"ג בעומר, באתר הארץ, 19 במאי 2006
