רבי משה בן מימון אלבאז
 | |
| שער ספרו היכל הקדש (אמסטרדם ה'תי"ג) | |
| מקום פעילות | תרודאנת |
|---|---|
| השתייכות | יהדות מרוקו, מקובלים, אחרונים |
| תחומי עיסוק | קבלה, הלכה |
| תלמידיו | רבי יהודה בן חנין, רבי יעקב איפרגאן מחבר: "מנחה חדשה". |
| בני דורו | רבי מרדכי אבוזגלו מחבר: "מעיינות החכמה" (בשיטה הקבלית של ה"צירוף"). |
| חיבוריו | היכל הקודש - ביאור לסידור התפילה |
רבי משה בן מימון אלבאז (מכונה גם: הרמב"ם אלבאז; המאה ה-16) היה רב ומקובל בעיר תרודאנת שבמרוקו. מחבר הספר "היכל הקודש", ביאור קבלי לתפילות השנה, המשלב הלכות והנהגות קבליות.
ביוגרפיה
רבי משה בן מימון אלבאז, חי בעיר תרודאנת שבמרוקו. הוא נודע כמקובל מופלג, שלימד תלמידי חכמים בכירים, מהם נודעים שלושה:
- רבי יצחק ב"ר אברהם הכהן מתרודאנת - מחבר ספר "גינת ביתן".
- רבי יעקב איפרגאן, מחבר "פרח שושן" - פירוש קבלי למסכת אבות, ו"מנחה חדשה" - פירוש קבלי על התורה.
- רבי יהודה בן חנין דודו של הרב איפרגאן.
ספרו: היכל הקודש
הרמב"ם אלבאז התפרסם בעולם התורני בעקבות חיבורו "היכל הקדש", אותו הוא החל לכתוב בשנת ה'של"ה אך הוא נדפס לראשונה לאחר מותו, בשנת ה'תי"ג. בספרו זה הוא ביאר את סידור התפילה לימות השנה, על פי ספר הזוהר ופירושי רקנאטי. את הספר הגיה רבי אהרן הסבעוני מהעיר סלא שבמרוקו, ואף שילב בהגהותיו גם מתורתו של האר"י ז"ל.
שיטתו הקבלית
שיטתו הקבלית היא ייחודית ומשקפת מסורות קבליות קדומות שרווחו במרוקו, השונות מאוד מקבלת אריז"ל. על ייחודיות זו עמד המו"ל הראשון, רבי יעקב ששפורטש, וכה הוא כתב לאחר הקדמה ארוכה שאותה כינה בשם "פני ההיכל", העוסקת בפילוסופיה של הקבלה ובבירור מושג הספירות:
לכן בראותי תפארת הספר הזה של המחבר, כל כונתו להורות היאך יתנהג אדם בתפילותיו של כל השנה, וכלם סדורים מספר הקדוש של הרשב"י ז"ל, הגם של חידש, אלא שליקט מדברי המקובלים קודם שנפשטו ספרי מהרמ"ק ז"ל וספרי האריז"ל ז"ל, בין כה וכה אפריים נמטיה ביגיעתו רבה, כי בסידורו עשה אזנים לדברי הרשב"י בכל מקום שדבר בתפלה...
שוני זה בקבלתו של הרמב"ם אלבאז יכול להסביר את המעשה שהביא החיד"א, בספרו שם הגדולים, מתוך מכתב שמצא. במכתב סופר על תלמידי חכמים שעסקו בתורה, ואחד מהם דיבר סרה על הספר "היכל הקודש" ותיכף נתנמנם, והענישו אותו בחלום. מיד כשהקיץ סיפר את הדבר לחביריו וביקשם ודרש מהם שיכבדו את הרב ואת חיבורו.[1]
פסקים ומנהגים
לצד פירושיו הקבליים שילב רמב"ם אלבאז מאות פסקי הלכה והנהגות הרלוונטיים לימות החול, שבתות השנה, ראש חודש ומועדים. החיבור משקף את הגישה ההלכתית של קהילות מרוקו לפני שהתקבלו פסקי רבי יוסף קארו. מפסקיו והנהגותיו:
- ביציאה מבית הכיסא צריך ליטול ידיו שלוש פעמים (דבריו אלו הובאו בספר מגן אברהם סימן ז, ואחרים).
- בליל שבת קוראים פרק "במה מדליקין" לפני ערבית (כמנהג ספרד), ויש לדבר טעם על פי הסוד.
- נהגו לומר ברוך שאמר בשבת בעמידה (הסבעוני מעיר שבימיו הוא התפשט המנהג לאומרו בעמידה גם בחול).
- הציבור מברכים על ההלל כשהוא נקרא בדילוג מפני המנהג (וכידוע כך היה המנהג בספרד ומרוקו), והרמב"ם הורה שלא לברך אף בציבור.
בתחום המנהגים אנו מוצאים חידושים מעניינים בדבריו. למשל בהלכות חג השבועות הוא הורה כי "חייבים כל בעלי תורה לעסוק בתורה שבעל פה כל הלילה". הוא גם מגלה על מקורו הקדום של מנהג שפיכת המים בחג זה:
מצאצאיו
- רבי שמואל אבן אלבאז
- רבי רפאל משה אלבז - רבה של צפרו ומחבר ספרים רבים
- רבי יהודה אלבז - רבה של צפרו, מחבר הספר "שבות יהודה"
- רבי עמרם אלבז - רבה של צפרו, מחבר הספר "חיי עמרם"
- רבי אבא אלבז - רבה של צפרו
לקריאה נוספת
- אורי חנניה אלנקווה, "חבל הסוס והעיר תרודאנת" ו"מבוא" - היכל הקודש, ירושלים תשס"ה
קישורים חיצוניים
- אלבז, משה בן מימון, היכל הקדש, באתר היברובוקס
- נאים, יוסף בן יצחק, 1882-1962, מלכי רבנן, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ שם הגדולים ספרים מערכת ה אות נה.
שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/ה, באתר ויקיטקסט .
