עשר ספירות

עשר סְפִירות היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוקות. ניתן להבין את הספירות כמידות, כלומר צורות יחס, של ה' המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם.

מידותיו של ה' מבוארים רבות במקרא ובדברי חז"ל אולם ציון העשר ספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה שם הם מובאים במשמעות הפשוטה של המילה סיפרה. מקבלת הראשונים וספר הבהיר מתבארים העשר ספירות כעשר מידותיו של ה'.

משמעות המונח ספירה

המונח ספירה מוזכר לראשונה בספר יצירה שם הם מובאים במשמעות הפשוטה של המילה סיפרה. וכן פירש רבי משה קורדובירו ששם זה בא מלשון מספר, מרמז בכך למספרן הקבוע של הספירות שהוא עשר.

בקבלת הראשונים דרשו את המילה ספירה מלשון האבן הספיר המנצנצת ומאירה חלקים שונים, כמתוארת כשייכת לגילוי האלוקות בספר שמות "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות כ"ד י')

ובספר הבהיר דרש "ואמאי קרי ליה ספירות, משום דכתיב 'השמים מספרים כבוד קל' (תהלים י"ט ב)". מלשון סיפור.

מידותיו של ה' במקרא ובחז"ל

בתנ"ך במספר מקומות מוזכרים מידות ה', מחשבותיו, אימרותיו ושמותיו, והמקובלים גילו את סידרם ופירושם בעניין סדר של עשר ספירות (בראשית א ג, בראשית יז א, ישעיהו נה ט). מקורות מפורשים יותר לשמות שכינו בהם את הספירות נמצאים בספרים משלי ודברי הימים.

את הפסוק מספר משלי המתייחס לבריאות העולם הם גילו את פירשו כמתייחס למושג הספירות:

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל.

— משלי ג' י"ט-כ'

בדברי הימים, בברכתו של דוד, במעמד כל הקהל, לאחר שהעם מנדב מאוצרותיו לבניין בית המקדש, מוזכרים שבעה שבחים המיוחסים לפעולת ה' בארץ ואותם גילו המקובלים שהם השמות הקבועים לשבע הספירות התחתונות.

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (=חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל (=יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (=מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ"

— ספר דברי הימים א', כ"ט י'-י"א

והוא פסוק שגם בנגלה של חז"ל דרשו אותו כבעל משמעות רחבה יותר מכינוי שבח לחוד, בתלמוד (בבלי, ברכות דף נח עמוד א) ובתרגום יונתן (דברי הימים א', כ"ט י"א) דורשים שפסוק זה מרמז להתגלויות היסטוריות מיוחדות שבהם היה גילוי אלקי מיוחד כמו בריאת העולם, יציאת מצרים, מתן תורה, מלחמת יהושע ונס השמש והירח, מלחמת ברק בסיסרא, ומלחמת עמלק. ובתלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף י/ב ) מסופר כי קטע היה חלק מתפילתו של בר קפרא.

מהות הספירות

המקובל רבי עזריאל מגירונדי שהיה מראשוני המקובלים ורבו של הרמב"ן כתב ב'ביאור עשר ספירות' שלו

"ועל מה ששאלת באי זה הכרח שיש ספירות. דע כי אין סוף אין לומר כי יש לו רצון ולא כוונה ולא חפץ ולא מחשבה ולא דבור ומעשה:

ואע"פ שאין חוץ ממנו, אין לומר בו שום דבר שיהיה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה, ואין אצלו לא שינוי ולא חילוף ולא חדוש. ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך הגבול כמו ויעל וירד ויבא וילך וידבר וכן כל כיוצא בזה.

וא"ת להשגת השכל נאמר. כבר ידעת שהשכל יש לו גבול, א"כ כל הדברים הנמצאים בכתוב נאמרים על הגבול, אע"פ שהגבול מבלי גבול. והגבול הוה באדם שהם הספירות.

וכל סדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות זה. וכל שכן הקרבנות שכתוב בהן את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, זה יעיד שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא לכח העליון, וכל זה לא ייתכן בלתי הספירות וסדורם במוטבע ובמורגש ובמושכל. כי לשון עלייה וירידה שהוא מדרך הטבע והרחת ריח שכתוב בו וירח ה' את ריח הניחוח שהיא מדרך הרגש והשגת החכמה שכתוב בו שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול. ומה שאין לו גבול אין להגבילו ולהמשילו בכל אלה."

המקובל רבי יוסף חיים (החיד"א) מסביר כי על פי הקבלה, הספירות הם שכלים פשוטים ותשוקתם לעשות רצון בוראם. "הם בעלי חכמה ובינה יתירה, והם משכילים תמיד בבוראם, ושוקדים תמיד על חשק עבודתם, שהיא עבודה שכלית לא גשמית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא..." ("דעת ותבונה פרק ראשון עמוד נ"ב).

הרמ"ק בפירושו לספר יצירה, מבאר כי ה' הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם ו"המדות שהבורא פועל בהם פעולותיו". ישנן רמות ואיכויות שונות של התגלויות. הספירות ממחישות כיצד הולך ומתגלה, כך שספירה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית וגשמית יותר. במקומות רבים מתוארות הספירות כמעין "צינורות" המחברות בין עולמנו לבין הקל, ודרכם עובר ה"שפע האלוקי", "האורות", הברכה שמשפיע הקל על העולם. בהקשר זה מתואר המקובל כאדם המתקן את החיבורים בין הספירות, ובכך מאפשר לשפע לרדת לעולמנו בצורה חלקה ובעוצמה גדולה יותר.

צורה אחרת לתאר את הספירות היא כמעין תכונות אופי של האלוקות, המתארות את התנהגות ה' כלפינו. הרמח"ל מתאר את הספירות כמחשבות של האלוקות. הוא מדגיש שמה שמכנים את הספירות "הארות", הוא מפני שהאור נחשב לדבר הכי לא גשמי בעולם, והוא מובא רק בהשאלה על הספירות, להורות על התפשטות של האלוקות (ספר קל"ח פתחי חכמה פתח ה').

בספר יצירה, כתוב על הספירות שהן "עשר שאין להן סוף" - שמכיוון שנאצלו מהאינסוף הן צריכות לשקף את אינסופיותו ולכן הן מכונות שם "עשר ספירות בלימה" כפירוש הרמ"ק (ספר פרדס רמונים) "בלי מה" - ללא מהות, ובדבריו "שאין להם מהות מושג אל בני אדם, לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות, מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות", מה שבהכרח מביא לידי כך, ש"צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף" - ובפירוש הרמ"ק שאף שהנבואה מושפעת מהן, הן אינן מושגות אפילו לנביא, שרק ראה את השתקפותן בדברים אחרים (רמ"ק, ספר היצירה).

הספירות מכוונות כנגד עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שכתוב במשנה במסכת אבות, בספר היצירה הן מכונות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כפי שהידיים משמשות את האדם, והן שורשן של עשרת הדברות שניתנו לישראל בהר סיני.

ספרי חסידות לימדו שהאדם נברא בצלם אלוקים כמבואר בפסוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם", ולימדו כי הכוחות האלוקיים המבוטאים במערכת הספירות קיימים במקביל בנפש האדם ונחלקים שם ל"שכל" ו"מידות". לדוגמה, הקבלה משתמשת בספירת החסד כדי לתאר את כוח ההטבה של ה' ובספירת הגבורה כדי לתאר את כוח הדחיה. החסידות תשתמש במונחים הללו כדי לתאר את הקונפליקט האנושי בין כוחות האהבה ושנאה באדם, במקביל לפירושם בקבלה.

הספירות עונות על קושיה פילוסופית ותאולוגית חריפה והיא - איך יכול להיות קשר בין האינסוף לבין הסוף, שהרי האדם אינו יכול להבין ולהשיג מושג אינסופי שלא מוגבל ולא מוגדר, וקיים חיץ בלתי עביר בין עצמותו הקל לבין האדם, ועל השאלה הפילוסופית כיצד מהאחדות שאין בה פירוד ושניות נוצר הריבוי ואף הרוע שנראה בעולם. באמצעות מערכת הספירות מוסברת הבריאה בכך שהייתה שורה של השתלשלות והתגשמויות מהאינסוף המופשט עד שנוצר העולם הגשמי. הבורא כביכול התלבש ב"לבושים" וצמצם את עצמו כדי ל"רדת" אל העולם, כמו מורה שממחיש נוסחה מופשטת באמצעות דוגמה מעשית. כמו כן, באמצעות הספירות האדם יכול להתדבק בבוראו, שהרי את עצמות ה' האדם אינו יכול לתפוס ולא להתדבק בו אלא במידותיו וספירותיו.

מחלוקת עצמות וכלים

גדולי ישראל הפילוסופים לימדו שהקב"ה הינו שכל פשוט (כלומר שאינו מורכב בגוף, אפילו לא גוף רוחני) אך שלא כמו שכלי המלאכים, הבורא יודע את העולם במה שיודע את עצמו, ובלשונו של הרמב"ם "שהוא המדע והוא היודע והוא הדעה עצמה". בניסוח זה עונה הרמב"ם מדוע אין ביכולתינו לייחס שינוי והרכבה בבורא מידיעה לידיעה, "כיון שאצלו ית' אינה אלא ידיעה אחת, שע"י ממילא גלוי וידוע לפניו כל פרטי הבריאה". לעומת זאת, המהר"ל כותב שמכיוון שהשכל הוא נברא יש מאין, לא ייתכן לומר שהוא עצמות הבורא, אלא עצמות הבורא אינה מוגדרת בגדר מיוחד. בשל כך קורא המהר"ל לבורא פשוט בתכלית הפשיטות, כלומר שאינו פשוט רק ממקרי הגוף (כדעת הרמב"ם) אלא אף פשוט מהשכל ומכל גדר שהוא. ובאשר לחכמתו ית' ושאר כוחותיו, אומר המהר"ל שאינם אלא פעולות, והיינו כמו כלי האומן שבהשתנותם לא ישתנה מהות האומן הפועל ע"י. מחלוקת זו מבוססת גם בדברי המקובלים הראשונים והם ר' דוד ור' מנחם רקאנטי. ר' דוד דומה בדעתו לרמב"ם, ואילו הרקאנטי למהר"ל, ובלשון הקבלה קראו אותם "עצמות וכלים".

סוגיה זו מתרחבת בדברי הרמ"ק שמתווך בין שתי הדעות. לדעת הרמ"ק, הספירות, כלומר הכוחות של הבורא, הם הן עצמות והן כלים כאחד. הרמ"ק, בהסתמכו על דברי הזוהר הקדוש, מבחין ומחלק בין החלק הפנימי שבספירות, אשר לו הוא קורא "עצמות ואור", ובין החלק החיצוני שבספירות, אותו הוא מכנה "כלים". לדעת הרמ"ק, עצמות הבורא הינה פשוטה כדברי המהר"ל ורבי דוד, אבל שלא כדעתם, סובר הרמ"ק שהעצמות מתאחדת עם הכלים והיא הפועלת בהם, עד שנופלת עליה שם התואר מהפעולות. ובאשר לשאלת ההשתנות מן התוארים, מתרץ הרמ"ק שההשתנות בעצמות הבורא היא רק בהתפשטות כוחו (שנקרא עצמות שכן הוא גם כן פשוט כעצמותו) משא"כ בעצמותו. עוד מסביר הרמ"ק, שגם ההשתנות שבכוח זה אינה אלא מקרית ולא עצמית. ועל דרך המים שנראים ככחולים כשנמצאים בזכוכית כחולה, אבל באמת הם צלולים ולא נשתנו אלא למראית הרואה. לפי דעה זו, יש אכן ביסוס מסוים בקבלה לדעת הרמב"ם שעצמות הבורא היא שכל. אך זאת רק אחר התלבשותו בספירת החכמה ומצד התואר שנעשה באור המתפשט, אף שתואר זה אינו מתמיד ועצמי.”וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו. אבל הקב"ה הוא אחדות פשוט בלי שום הרכבה וצד ריבוי כלל ואם כן על כן מהותו ועצמותו ודעתו הכל דבר אחד ממש בלי שום הרכבה על כן אמר הנביא כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכתיב החקר א-לוה תמצא וגו' וכתיב העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה שהאדם רואה ויודע כל הדברים בידיעה שחוץ ממנו והקב"ה בידיעת עצמו עכ"ל עין שם בהלכות יסודי התורה והסכימו עמו חכמי הקבלה כמבואר בפרדס מהרמ"ק ז"ל” (תניא/שער האיחוד והאמונה )דברי רמ"ק אלו נתקבלו כ"משנה אחרונה" גם על האר"י, תוך שהוא מוסיף עליהם ומעגן את דברי הרמב"ם במשנה חיזוק. לדעת האר"י הקדוש, הכלים אינם מתהווים ל"יש" מה"אין" המוחלט (כדעת הרמ"ק, המהר"ל ור' דוד), אלא על ידי צמצום אור העצמות. כלומר, התואר כלים המתייחס אל חיצוניות הספירות, הוא לא מצד מהותם כשאר הבריאות והפעולות שבעולם שהם נפרדים מהאלוקות אלא משום היותם אלוקות בצמצום. ונמצא שהתואר שבכוחות אינו מקרי לאלוקות כדברי הרמ"ק, אלא מכיוון שהוא אינו שייך לערכה העצמי של האלוקות, אנו מכנים אותו בשם כלים.

לסיכום, נוכל לצייר את השתלשלות הדברים בשלושה חתכים:

1. מחלוקת הרמב"ם ומהר"ל אם השכל הוא עצמות הא-לוה או שהשכל הוא כלי.
2. פשרת הרמ"ק, שעצמות הבורא פשוטה אבל אורו מתאחד עם הכלים עד ששייך בהם שם הפועל מהכלים.
3. דעת האר"י, שהתהוות הכלים היא על ידי צמצום האור וע"י התאחדות האור עם הכלים שייך בהם שם התואר.

הערה: יש להבדיל בין עצמות הקל כשהיא לעצמה ובין אור העצמות המאיר וממלא את אין-סוף.

מבנה עשר הספירות

למבנה וסדר הספירות חשיבות רבה. מקומה של כל ספירה נותן לנו מידע גם לגבי תכונותיה וגם לגבי יחסי הגומלין שהיא מקיימת עם הספירות האחרות. המיקום מורכב משני פרמטרים:

• צד הספירה. ישנם שלושה צדדים, "עמודים" או "קווים" בלשון הקבלה. ימין, אמצע ושמאל. ספירות הממוקמות אחת לצד השנייה הן ספירות המנוגדות אחת לשנייה, ומנהלות ביניהם מערכת יחסים של השלמת הניגודים על דרך ניגוד והשלמה. לכל צד מאפיינים מיוחדים לו:

ימין - הצד של בחינת זכר. צד זה מאופיין בכוחות פועלים בעלי נטייה להשפעה, התרחבות והתפשטות, ללא מורכבות ופרטים.

שמאל - הצד של בחינת נקבה. צד זה מאופיין בכוחות נפעלים בעלי נטייה לקבל, הצטמצם ולהיכנס להגדרות ופרטים.

אמצע - צד הזיווג. צד זה מאופיין בכוחות המאוזנים, המבקשים לאחד בין הניגודים, הזכר והנקבה, ולהגיע לשלמות.

חכמת הקבלה משווה את מבנה הספירות לצורת גוף אדם, ומחלקת אותן לשתי קבוצות:

• שלוש הספירות העליונות המכונות בקצרה ג"ר (ג' ראשונות). ספירות אלה מכונות לרוב "המוחין" והן מייצגות את ראש האדם ואת כוחות השכל והמחשבה.
• שבע הספירות התחתונות המכונות בקצרה ו"ק (ו' תחתונות) והמלכות. ספירות אלה מכונות לרוב "ספירות הבניין" ומייצגות את גוף האדם, מהחזה ומטה, ואת הכוחות הרגשיים והמעשיים. לעיתים מתוארות הג"ר כנשמה, ביחס לז"ת שהן הגוף. קיים שפע רב של הקבלות המשולות לשבע הספירות התחתונות. אחת מהן היא הקבלתן לשבע דמויות מופת בתולדות ישראל, שנקראות שבעת הרועים, שבע דמויות אלה הן גם האושפיזין המבקרים בסוכה.

לעיתים יש כינויים ושמות שונים לאותה ספירה, כמו חסד הנקראת גם גדולה, או תפארת הנקראת גם רחמים או אמת.

עשר הספירות בחלונות ארדון בספריה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים

פירוט הספירות

כתר

ערך מורחב – ספירת הכתר

ישנה מחלוקת בשאלה האם הכתר אכן יכול להיחשב לספירה. שמה של ספירה זו מעיד כי אינה חלק בלתי נפרד מתוך מערכת הספירות, אלא מעליהם, כמו הכתר שאינו חלק מן הגוף אלא מונח מעליו. לרוב מכונה "אין", כי היא מייצגת את האין שקדם ליש. התכונה המיוחסת ל"כתר" היא הרצון. הכתר מייצגת את השלב שבו מתעורר רצון מעורפל לדבר כלשהו, כשעדיין לא ידוע מה הוא, וכיצד הוא יושג, אלא רק צורך ל"משהו" לא ידוע.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אריך אנפין.

מסיבות רבות, העובדה שספירה זו אינה לגמרי חלק מהספירות האחרות, כמו גם השאלה האם לכתר יש כח משל עצמה או שכמו כל האחרות גם היא רק "צינור" וכלי, "כתר" לא תמיד נספרת כחלק ממערך הספירות. אם כך, צריך להוסיף ספירה נוספת, "דעת".

חוכמה

ערך מורחב – ספירת החכמה

"החוכמה מאין תמצא"; החוכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, ומופיע רעיון ראשוני, תחושה של ידיעה ללא הסבר על מקורה (אינטואיטיבית), כרמוז בשמה "חכמה"= "כח מה".

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אבא.

בינה

ערך מורחב – ספירת הבינה

בינה היא התגלמות החוכמה. היא לוקחת את הרעיון שנוצר בחוכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להיעשות מובן יותר, והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע האב, החוכמה, ומעניק לו גוף, הוא ספירות הבניין.

ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. על ספירת הבינה נקראת גם "עלמא דחירו" ("עולם החירות") - מקורה של החירות והבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא.

דעת

ערך מורחב – ספירת הדעת

ספירה זו מחברת בין חוכמה ובינה ומסמלת את האמונה במציאות של הרעיון. דעת אם כן היא הספירה הראשונה המעלה אפשרות להביא את הרעיון לידי מימוש.

חסד

ערך מורחב – ספירת החסד

זו הספירה המביאה את הטוב האלוקי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב, הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל.

שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן, כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.

ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם (אברהם הצטיין בהכנסת אורחים), יום ראשון ויד ימין.

גבורה

ערך מורחב – ספירת הגבורה

ספירה זו מצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד. בגבורה היחס אל כל יצור הינו לפי מעשיו הנמדדים על פי אמת נוקשה. ישנו מימד של הרס ודין בספירה זו, מאחר שאין בה התחשבות בחולשות האדם, אך מצד שני, תפקידה של ספירת גבורה להעניק למציאות עצמית ולהכיר בקיומה.

בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות נוקשה, "לפי הספר". נתינה על פי צרכיו המינימליים של האחר בלבד, ללא התחשבות בחולשותיו ורצונותיו, כמו גם ההכרה בעצמאותו ונבדלותו של האחר.

הספירה נקראת גם ספירת "דין" וגם "פחד", כפי שכתוב: "לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי." (בראשית ל"א מ"ב)

ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק (יצחק נעקד בגבורה על גבי המזבח), יום שני ויד שמאל.

תפארת

ערך מורחב – ספירת התפארת

תפארת היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. השלום שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת" – יופי. בתור המיצוע שבין החסד לדין, שם אחר שניתן לה הוא "אמת". שם אחר שנוסף לספירה זו הוא "רחמים".

בהיותה הספירה האמצעית ביותר במבנה עץ החיים, וגשר בין מימד החסד למימד הדין, היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים. בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות על פי צרכיו של האחר ונתינה באופן מוגבל, אך מתחשב.

ספירה זו מקושרת לדמותו של יעקב (בהקבלה ללשון הפסוק "תתן אמת ליעקב"), יום שלישי, ואזור החזה והבטן בגוף האדם.

נצח

ערך מורחב – ספירת הנצח

שם הספירה הינו מלשון "ניצחון", ניצוח, וזמן נצחי. בספירה זו השפע האלוקי מוכוון על מנת להעלות את המציאות ולקדם אותה אל האינסוף.

בנפש האדם ספירה זו מקושרת ליכולת להציב מטרות גבוהות ולהשיגן תוך התגברות על קשיים, ליכולת הניהול וליכולת לשאוף למעלה. כמו כן גם להשפעה באופן פעיל על האחר.

ספירה זו מקושרת לדמותו של משה (משה הביא לעם ישראל את התורה הנצחית), יום רביעי ורגל ימין.

הוד

ערך מורחב – ספירת ההוד

שם הספירה הינו מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים.

ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרן (אהרן היה כהן, והכהונה הייתה המרכז של בית המקדש שמכונה "הוד"), יום חמישי ולרגל שמאל.

יסוד

ערך מורחב – ספירת היסוד

ספירה זו מייצגת את החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה. היא הכוח שמאפשר לרעיונות האלוקיים להתגשם במציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם הרוחני לעולם הגשמי. ספירת יסוד מקושרת לאיבר הברית של הזכר, מאחר שהיא מקבלת שפע מהספירות הקודמות ומשפיע אותו בספירת המלכות.

הספירה מקושרת גם לדמותו של יוסף הצדיק ("וצדיק יסוד עולם". יוסף הצטיין במידת היסוד, בניסיון עם אשת פוטיפר) וליום שישי.

מלכות

ערך מורחב – ספירת המלכות

ספירת מלכות משולה לנקבה ומקושרת לאישה. על הסטרא אחרא נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלוקי שמיועד להגיע לשכינה.

ספירה זו מקושרת גם לדמותם של דוד המלך (דוד - מלך ישראל) ורחל, וליום שבת.

שש המידות

שש הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד - מכונים מידות. אלו הם ספירות של רגשות וקשורות אל הלב. ששת המידות נולדות מן ספירת הבינה. שספירת הבינה נקראת בשם "אם הבנים", וגם בשם "לאה" שהיא אם של שישה בנים, שהם ששת המידות.

כללות ששת המידות נקרא בשם זעיר אנפין. זעיר אנפין של עולם האצילות נקרא בשם "קודשא בריך הוא", ביחס לנוקבא של עולם האצילות הנקראת בשם "שכינתיה".

בריאת העולם על ידי המידות

בריאת העולם הייתה על ידי השש מידות העליונות בעולם האצילות.

• "ששת ימים עשה ה'" בזוהר מבואר זה שלא כתוב "בששת ימים" (שמשמעותה במשך זמן של ששת ימים) מפני ש"ששת ימים" הכוונה לשש ספירות שנקראים "יומין" שעל ידם דווקא "עשה ה' את השמים ואת הארץ".

• "בראשית ברא אלוקים" ובמדרש חז"ל "בראשית ברא-שית" כלומר שתחילת בריאת העולם התחילה על ידי התהוות השש ספירות.

• "עולם חסד יבנה" פירושו, עולם על ידי חסד יבנה. והכוונה בחסד לכל המדות כי עפ"י המבואר בקבלה, חסד שייכת לכל המדות. פירוש נוסף שה"יבנה" הולך על ה"חסד" כלומר בשביל עולם, חסד עצמו יבנה.

• "זכור רחמיך וחסדך כי מעולם המה" שבחינת רחמים וחסדים שייכות לעולם דווקא שלולי העולם אין צורך בהם שעל מי יתחסד?

• "שוקיו עמודי שש"(שיר השירים) משמעותו, שוקיו זהו העולם ש"נשתוקק לבראותו", והכח להעמיד את העולם (עמודי), הוא שש - כלומר, ששת הספירות.

ראו גם

• קבלה
• מושגי יסוד בקבלה

לקריאה נוספת

• ר' יוסף ג'יקטיליה, ספר שערי אורה

קישורים חיצוניים

• ספר יצירה טקסט של הספר באתר hebrew.grimoar.cz
• רמ"ק, פרדס רימונים, מספרי היסוד של הקבלה, המבאר באריכות את מהות הספירות.
• הרב יהודה אשלג בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות
• רמח"ל, ספר קל"ח פתחי חכמה
• תורת הקבלה דרך הספירות, באתר אש התורה
• עץ הספירות מאת גלעד שדמון, באתר קבלה לעם
• תורת הקבלה דרך הספירות, מתוך הספר פתיחה לחכמת הקבלה - הסבר על כל עשר הספירות, ומיקומם בעולמות, על פי ספרו של בעל הסולם
• הרב יצחק גינזבורג אילן הספירות אתר חב"ד

הערות שוליים

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא מדעי היהדות.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0