משתמש:חד מבתראי/דיני שמים

חיוב בדיני שמים בהלכה הוא חיוב בדיני ממונות שעל פי דיני התורה מוטל על האדם לשלם, אולם אין ביכולת בית הדין לחייב אותו לעשות זאת, והוא נתון לעונש שמיימי עד שישלם.

במקרים מסוימים החיוב הוא מן התורה, אולם ישנם מקרים בהם החיוב הוא מדרבנן.

גדר החיוב

בגדר החיוב בדיני שמים, נחלקו הדעות: לחלק מהפוסקים חיוב בדיני שמים הוא חוב ממוני גמור, ואם אינו משלמו דינו כגזלן והוא פסול לעדות. עם זאת, אף לדעה זאת חוב זה "אינו יוצא בדיינים", כלומר לבית דין אין סמכות לדון את הנתבע ולחייבו בתשלום. אך לדעת רש"י אין הנתבע מחוייב כלל בתשלום, אלא רק דינו נמסר לשמים, ושם דנים אותו; אם מחייבים אותו, הם גוזרים עליו פורענות ואין מוחלים לו עד שישלם.

תפיסה

במקרה שהתובע תפס וחטף מרכושו של הנתבע כדי לגבות את חובו, נחלקו הראשונים: דעת הרמב"ן ורוב הראשונים היא שבית דין מוציאים את הממון מידו למרות שהוא תפוס, כיוון שהנתבע לא מחויב מעיקר הדין. אך לעומתם, דעת האור זרוע היא שאין מוציאים את הממון מידו.

גם לדעות הסוברות שמוציאים את הממון מידי התופס, כתב המהרש"ל שאם הנתבע פטור כיוון שהתחייב בעונש חמור יותר (קם ליה בדרבה מיניה) אך לא בוצע בו העונש החמור, במקרה שהתובע תפס ממון לא יוציאו אותו מרשותו.

אם אינו רוצה לצאת ידי שמים

אם הנתבע אינו רוצה לצאת ידי שמים, אסור לתובע לפנות לערכאות של גויים, מאחר שאין כאן חיוב מעיקר הדין.

לדעת המהרש"ל בשם הראב"ן, על בית הדין להודיע לנתבע: "אנו אין יכולים לחייב אותך, אבל צריך אתה לצאת ידי שמים כי דינך מסור לו". המהרש"ל אף מביא את דברי התשובה הסוברת שעל בית הדין לכפותו בדברים, אך הוא עצמו דוחה דעה זו, אך למהר"ם מינץ אכן כופים אותו בדברים ומכריזים עליו ברבים.

אם שילם הנתבע משום שסבר שהוא חייב בדיני אדם, ולאחר מכן התברר לו שחיובו הוא רק מדיני שמים, חייב התובע להחזיר את הכסף, כיוון שזוהי מחילה בטעות. ויש אומרים שאין התובע חייב להחזיר אלא אם כן אמר הנתבע במפורש בשעת הנתינה שהוא משלם על דעת כך שחיובו הוא בדיני אדם.

ספק חיוב בדיני שמים

לדעת רבי ברוך בער ליבוביץ כמו שבדיני אדם אין מוציאים ממון מספק, כך גם בדיני שמים אם ישנו ספק חיוב ממון אינו חייב לשלם, למרות שבדיני שמים צריך להחמיר לכתחילה ככל ספק איסור דאורייתא.

חיוב בדיני שמים מן התורה

ישנם מקרים בהם החיוב בדיני שמים הוא מן התורה, למשל:

• כובש עדותו: היודע עדות לחבירו ואינו מעיד עבורו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. דין זה נלמד מהפסוק ”וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ.” (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק א').
• קם ליה בדרבה מיניה: במקרה שאדם עבר על שתי עבירות בו-זמנית, אין מחייבים אותו אלא בעונש החמור מביניהן. לפיכך, אם אדם עבר עבירה שחיובה חמור מעונש ממון, הוא יהיה פטור מעונש הממון מפני שיתחייב בעונש החמור יותר. הדוגמה המובהקת לכך היא אדם ששרף גדיש של חבירו בשבת, במקרה זה הוא פטור מלשלם את הנזק בדיני אדם, אך בדיני שמיים הוא חייב לשלם את מלוא שווי הגדיש.
  מקור הדין הוא מהגמרא במסכת בבא מציעא, רבא סובר שאתנן זונה שאסור בהקרבה מדובר גם בבא על אמו, כך שבשעה שעבר על איסור שחייבים עליו חנק חל עליו החוב של האתנן, למרות שפטור מתשלומים בגלל הכלל של קם ליה בדרבה מיניה, והסיבה לכך היא שבדיני שמים הוא כן חייב לשלם את האתנן.

• בדיני נזיקין: לדעת רבי ברוך בער ליבוביץ ורבו רבי חיים סולוביצ'יק בכל חיובי נזיקין שנאמרו בתורה מלבד החיוב בדיני אדם על ידי בית דין ישנו חיוב גם בדיני שמים הנובע מעצם האיסור להזיק, ולכן במקרים שבהם התורה פטרה מתשלומים למרות האיסור, נשאר עדיין חיוב בדיני שמים, כך לדוגמא טמון באש או כלים ואדם בבור חייב המזיק בדיני שמים. החזון אישחולק וסובר שכל מקום שפטרה התורה מתשלומים פטור המזיק גם בדיני שמים אלא אם כן התכוון להזיק, שאז חייב בדיני שמים. אמנם שן ורגל ברשות הרבים לכל הדעות פטור גם בדיני שמים כי על זה אין לבעל השור אחריות, ואין עליו שום איסור להזיק.

חיוב בדיני שמים מדרבנן

ישנם כמה חיובים ממוניים שמקורם גזירת חכמים, ולכן גם חיוב דיני שמים בהם הוא מדרבנן. למשל:

• אבק ריבית: מן התורה אסור למלווה ליטול מן הלווה ריבית קצוצה, כלומר ריבית שסוכמה בין המלווה ללווה בשעת ההלוואה, אבל ריבית שאינה קצוצה, או ריבית על חוב שאינו הלוואה הרי הם רק אבק ריבית, ואסורים רק מדרבנן, המלווה בריבית קצוצה צריך להחזיר את הריבית שנטל, אולם אם נטל מן הלווה אבק ריבית אינו צריך להחזיר אלא בדיני שמים.
• גרמא בנזיקין: כאשר אדם גרם לנזק בעקיפין, לא ניתן לחייבו על פי התורה כיוון שלא עשה את המעשה באופן ישיר. אולם, כיוון שגרם נזק לחברו, הוא מחויב בדיני שמיים.
• שליח לדבר עבירה: השולח את חברו לבצע עבירה, למרות שאינו מתחייב באופן ישיר על ביצוע העבירה, מתחייב עליה בדיני שמים. נחלקו התנאים בשאלה עד כמה גדולה התחייבותו: לדעת שמאי, החיוב עליו הוא כאילו ביצע את העבירה בעצמו, וההבדל היחיד בינו לבין מבצע העבירה בפועל הוא לעניין דיני אדם. לעומת זאת, לדעת תנא קמא, חיובו פחוּת, והוא חייב בדיני שמיים רק כגורם לעבירה. לדעת הריטב"א והש"ך כל זה נאמר לעניין העונשים בבית דין של מעלה, אך לעניין החיוב הממוני, לכל הדעות המשלח מחויב בדיני שמיים בסכום המלא, אלא שאם השליח חייב בדיני אדם אין סיבה לחייב גם את המשלח. לעומת זאת, דעת התוספות והקצות החושן שהחיוב הממוני של המשלח בדיני שמים חל רק במקרה ששכר את השליח לצורך העבירה, אך אם השליח לא קיבל תמורה, אין המשלח חייב, אפילו בדיני שמים.

מקרים נוספים

• בעליו עמו – לדעת רבי חיים בן עטר מה שפטרה התורה את השואל אם בעליו עמו, זה רק בדיני אדם, אבל בדיני שמים הוא חייב.

• ממון שאין לו תובעים – המזיק כספי צדקה או מתנות כהונה פטור משום שאין לממון זה בעלים מסוים שתובע אותו, אולם כתבו הפוסקים שרק בדיני אדם הוא פטור אבל בדיני שמים עדיין חייב.

חיוב ממון מספק

על־פי ההלכה, אין בית הדין מוציאים ממון מספק, כך שבכל ספק ממוני על מוציא הכסף מוטל להביא ראיה. אך ישנם מקרים מסויימים בהם חייב הנתבע לשלם בדיני שמים מחמת הספק:

• ברי ושמא: ההלכה קובעת כי במקרה שאדם תובע את חברו על חוב מסוים, והנתבע משיב שאינו זוכר אם היה חוב כזה ("שמא"), הנתבע פטור בדיני אדם. אולם, בדיני שמים עליו לשלם אף על פי שאינו זוכר דבר. אמנם דין זה כאשר התובע טוען בוודאות ("ברי"), אך במקרה שגם התובע וגם הנתבע אינם בטוחים ("שמא"), נחלקו הפוסקים: דעת בעל התרומות היא שגם במקרה כזה על הנתבע לשלם בדיני שמים מספק, ואילו דעת הטור היא שחיוב זה חל דווקא כשהתובע טוען בוודאות, אך אם גם הוא מסופק, אין על הנתבע חיוב לשלם, אפילו בדיני שמים.
• גזל אחד מחמישה בני אדם: מי שגזל ואינו זוכר ממי גזל, כאשר הספק הוא על אחד מתוך חמישה אנשים, חייב בדיני שמים לשלם לכולם, למרות שברור לגזלן שגזל רק מאדם אחד, אמנם אם חמישה אנשים תובעים אותו וכל אחד מהם טוען בטענת ברי שהוא הנגזל, לפי דעת רבי טרפון גם במקרה זה יהיה עליו לשלם רק מדיני שמים, אך לדעת רבי עקיבא קנסוהו חכמים לשלם חיוב ממוני בידי אדם לכל אחד מהם, וכך נפסק להלכה.

ראו גם

• דיני ממונות: דיני אדם ודיני שמים
• לפנים משורת הדין

קישורים חיצוניים

• הערך "דיני שמים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שולים

* קטגוריה:משפט עברי: דיני נזיקין קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול