מתיו קרפנטר

מתיו קרפנטר

לידה	22 בדצמבר 1824 מורטאון, ורמונט, ארצות הברית
פטירה	24 בפברואר 1881 (בגיל 56) וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	Forest Home Cemetery
מדינה
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מספר ילדים	2
סנאטור מטעם מדינת ויסקונסין 4 במרץ 1869 – 3 במרץ 1875 (6 שנים) → ג'יימס רוד דוליטל אנגוס קמרון ←
4 במרץ 1879 – 24 בפברואר 1881 (שנתיים) → טימותי האו אנגוס קמרון ←

מתיו הייל קרפנטר (נולד בשם דיקייטר מריט המונד קרפנטר, באנגלית: Matthew Hale Carpenter‏; 22 בדצמבר 1824 – 24 בפברואר 1881) היה עורך דין, פוליטיקאי וחלוץ בוויסקונסין. הוא ייצג את ויסקונסין כחבר הסנאט של ארצות הברית במשך שמונה שנים – בין 1869 ל-1875 ושוב מ-1879 ועד מותו. קרפנטר נודע כסמכות משפטית מרכזית במשפט החוקתי האמריקאי, והופיע בפני בית המשפט העליון במקרים חשובים בנושאי זכויות המדינות, רגולציה של תאגידים, סמכויותיו של הנשיא לינקולן בתקופת מלחמת האזרחים, וחוקי השיקום שלאחריה. בזכות כישורי הנאום המרשימים שלו כונה "ובסטר של המערב".

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

קרפנטר נולד ב-22 בדצמבר 1824 בעיירה מורטאון שבוורמונט. סבו, ספס קרפנטר, היה ממייסדי העיירה, קולונל במיליציה ולחם במלחמת 1812, ואביו, איירה קרפנטר, היה חקלאי ובעל תפקידים ציבוריים מקומיים. מגיל צעיר הפגין מריט (שמו המקורי) כישרון רטורי יוצא דופן, אך סלד מעבודת כפיים. בגיל 13 הורחק מבית הספר לאחר ויכוח חריף עם המורה, ועבר להתגורר בביתו של פול דילינגהאם (לימים מושל ורמונט) כדי ללמוד אצלו משפטים.

ב-1843 התקבל לאקדמיה הצבאית בווסט פוינט, אך עזב לאחר שנתיים בשל חוסר עניין ב"חיים הצבאיים" ובעיות בריאותיות. לאחר מכן למד משפטים אצל רופוס צ'ואט בבוסטון, וב-1847 הוסמך לעריכת דין בוורמונט. למרות הצעות לשותפות מדילינגהאם וצ'ואט, החליט לפנות מערבה ולבנות קריירה עצמאית.

ראשית הקריירה בוויסקונסין

ב-1848 הגיע לבלויט שבוויסקונסין, והקים שם משרד מצליח. זמן קצר לאחר מכן לקה במחלת עיניים שגרמה לו לעיוורון זמני, אך התאושש לאחר שנה בבית משפחת דילינגהאם, שם גם התארס עם קתרין דילינגהאם עימה התחתן ב-1855. ב-1850 אימץ את השם מתיו הייל קרפנטר כהוקרה למשפטן האנגלי מתיו הייל.

קרפנטר כיהן כתובע מחוזי של מחוז רוק במהלך השנים 1850–1852 ו-1854–1856). הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית ותמך במסורת של תומאס ג'פרסון ואנדרו ג'קסון, אך התנגד לעמדתה התומכת בעבדות, ובד בבד דחה את תפיסת "החוק העליון יותר" של המפלגה הוויגית, שלפיה אמונה אישית בצדק מוסרי מתירה להפר חוקים שנראים בלתי צודקים. בשנת 1854, לאחר שהפסיד לכאורה בבחירות צמודות לכהונה נוספת כתובע המחוזי של מחוז רוק, טען קרפנטר בהצלחה כי לבית המשפט סמכות לבחון מחדש את תוצאות ההצבעה מעבר לאישורי ועדת הבחירות. בעקבות כך בוטלו התוצאות והוא הוכרז כמנצח.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19 טיפל בתיקים גדולים, בהם סכסוכי קרקעות בבלויט, המאבק המשפטי על הבחירות לתפקיד המושל ב-1855, ותביעות מורכבות נגד חברות רכבת. הוא גם נטל חלק בהגנת פעיל הביטול שרמן בות', שם רכש מוניטין כמשפטן מבריק.

מלחמת האזרחים והמעבר לרפובליקנים

קרפנטר תמך במועמד הדמוקרטי סטיבן דאגלס בבחירות 1860, אך ראה בפרישת הדרום בגידה והפך לנואם מרכזי בעד האיחוד. הוא הצדיק צעדי חירום כמו מעצרים ללא משפט בתקופת המלחמה, והיה בין הראשונים שדגלו בשחרור עבדים כצעד מלחמתי. אף שהתבטא בעבר בחריפות נגד לינקולן, תמך בו בגלוי בבחירות 1864.

עיצוב חוקי השיקום

קרפנטר היה עורך הדין המרכזי בשורה של תיקים תקדימיים בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר סייעו לעצב את סוגיית זכויות המדינות והגדירו את חוקיותם של חוקי השיקום (Reconstruction Acts) שחוקק הקונגרס לאחר מלחמת האזרחים.

בפרשת Ex parte Garland נדונה שאלת שלילת רישיון מעורכי דין דרומיים שסירבו להישבע כי לא נשאו נשק ולא סייעו לקונפדרציה. קרפנטר טען שהחוק שנחקק ב־24 בינואר 1865 הוא בלתי חוקתי, משום שהוא חוק רטרואקטיבי (ex post facto) – שכן המלחמה כבר הסתיימה – ואף מהווה Bill of Attainder (חוק ענישה ללא משפט). בדצמבר אותה שנה קיבל בית המשפט את טענותיו, וחוות הדעת של הרוב אף השתמשה בציטוטים מתוך טיעוניו.

בפרשת Ex parte McCardle, שעסקה בסמכותו המשפטית של הצבא הפדרלי בדרום, עמד לדין קולונל לשעבר מהקונפדרציה, ויליאם ה. מקרדל, עורך עיתון בוויקסבורג, באשמות של הסתה למרד, השמצת פקידים פדרליים ואיומים על בוחרים. לאחר שבית משפט מחוזי דחה את בקשתו לצו הביאס קורפוס, ערער מקרדל לבית המשפט העליון. קרפנטר טען כי לבית המשפט אין סמכות להתערב במעשיו הרשמיים של הנשיא, כפי שטען גם בתיק קודם, Georgia v. Grant. לדבריו, המדינות הדרומיות ויתרו על זכויותיהן החוקתיות כאשר פרשו מהאיחוד, ובכך חזרו למעמד של טריטוריות. טיעוניו היו כה מרשימים עד ששר המלחמה, אדווין סטנטון, חיבק אותו ואמר: "קרפנטר, הצלת אותנו!" אפילו עורך דינו של מקרדל, ג'רמיה בלאק, שיבח אותו כ"משפטן החוקתי המוביל במדינה". אולם הרפובליקנים הרדיקלים בקונגרס חששו שהחוקים ייפסלו כלא חוקתיים, ומיהרו להעביר חוק שביטל את סמכות בית המשפט לדון בעתירות מסוג זה, ובכך מנעו פסיקה חד־משמעית.

בפרשת Slaughterhouse Cases ייצג קרפנטר את חברת Crescent City בניו אורלינס, שקיבלה מונופול על פעילות בתי המטבחיים בעיר. קצבים וסוחרי בקר שנפגעו מהחוק טענו שהדבר מפר את התיקון ה־14 לחוקה ופוגע בזכויותיהם הקנייניות. קרפנטר טען כי מטרת התיקון ה־14 הייתה להבטיח זכויות לאפרו-אמריקאים בלבד, ולא להסדיר ענייני כלכלה או רגולציה מדינתית, והזהיר מפני ריכוז סמכויות יתר בממשלה הפדרלית. בית המשפט אימץ את פרשנותו המצמצמת של קרפנטר.

בפרשת Bradwell v. Illinois ייצג קרפנטר את מיירה בראדוול, עורכת עיתון משפטי משיקגו, שנאסר עליה להתקבל ללשכת עורכי הדין באילינוי משום שהייתה אישה. קרפנטר טען שאין לשלול מכל קבוצה באוכלוסייה את הזכות לעסוק בעריכת דין. אך בית המשפט הפדרלי דחה את עתירתה, בנימוק שאין זה מתפקידו להכריע על תנאי קבלה ללשכת עורכי הדין ברמת המדינה.

הצלחותיו בתיקים אלו הקנו לקרפנטר שכר טרחה נדיב, תהילה לאומית – וגם ביקורת חריפה מצד הצדדים המפסידים. עם זאת, הוא זכה לאמונו של סטנטון ושל הנשיא יוליסס ס. גרנט, שהפצירו בו להתמודד לסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית.

סנאטור רפובליקני

לאחר מלחמת האזרחים הושלמה מהפכתו הפוליטית של קרפנטר, והוא עבר סופית מהמפלגה הדמוקרטית אל המפלגה הרפובליקנית. אף שנפוצו שמועות כי תמך במדיניותו הפייסנית של הנשיא אנדרו ג'ונסון, בפועל נשא נאומים שתמכו בקונגרס הרדיקלי. הוא קרא להענקת זכות הצבעה לגברים אפרו-אמריקאים, והזמין את חברי תנועת Loyal Democracy להצטרף לרפובליקנים – צעד שהוא עצמו נקט בקיץ 1867, כאשר הביע תמיכה בבחירתו מחדש של המושל לוציוס פיירצ'יילד.

בעזרת תמיכה רחבת היקף התמודד קרפנטר בהצלחה על מושב הסנאט של ג'יימס רוד דוליטל – רפובליקני "תומך ג'ונסון" שאיבד את אמון מפלגתו. ניצחונו ביסס את מעמדו בתוך "הקבוצה המדיסונית", חוג רפובליקני שכלל את המושל לשעבר ושר הדואר בממשל ג'ונסון אלכסנדר רנדל, את מנהל הדואר של מדיסון אלישה וו. קיז, ואת הוראס רובלי, עורך Wisconsin State Journal ויושב ראש הוועד המרכזי הרפובליקני של המדינה. עם מינויו של רובלי לציר בשווייץ בידי הנשיא גרנט, הפך קיז ליו"ר המפלגה ותיאם מקרוב עם קרפנטר את חלוקת משרות החסות הפדרליות לבעלי ברית פוליטיים.

בסנאט נקט קרפנטר קו מתון יותר והפך לדובר בולט של סיעת ה"נאמנים" במפלגה הרפובליקנית (Stalwart Republicans). הוא התנגד להצבת "תנאים יסודיים" בפני מדינות שביקשו לשוב לאיחוד, ותמך בעקרון החנינה הכוללת לתומכי הקונפדרציה לשעבר. קרפנטר היה מזוהה כאחד מתומכיו הנאמנים ביותר של ממשל גרנט, והגן בגלוי על שיטת משרות החסות הפוליטיות תוך שהוא לועג לרעיונות של רפורמה בשירות המדינה. הוא רכש מוניטין כנואם רהוט גם מחוץ לוושינגטון; כך למשל, בנאום שנשא בקולג' בלויט בשנת 1869 על מדיניות החוץ – נאום שנחשב בדיעבד לבעל חשיבות היסטורית.

קרפנטר הסתכסך לא פעם עם סנאטורים רפובליקנים ליברלים, בהם צ'ארלס סאמנר וקארל שורץ. הוא נשא נאום לגלגני נגד הצעתו של סאמנר להוסיף תיקון נרחב לזכויות אזרח במסגרת חוק החנינה לתומכי הקונפדרציה, וכיו"ר ועדת חקירה חשף את חוסר הדיוק בטענותיהם של סאמנר ושורץ כי משרד המלחמה האמריקני הפר את הנייטרליות כשמכר רובים מיושנים לצרפת במלחמת פרוסיה–צרפת.

למרות מחלוקות אלו, נחשב קרפנטר לדמות מכובדת בסנאט. בשנת 1871 נבחר לנשיא הזמני של הסנאט, ובנוסף כיהן כיו"ר ועדת החוקים המאושרים ויו"ר ועדת הפיקוח על ההוצאות הנלוות של הקונגרס. במסגרת ועדה אחרת יצא ללואיזיאנה כדי לבדוק טענות זיופים בבחירות לתפקיד המושל. בדו"ח שהגיש ביקר בחריפות את שני המחנות, אך המליץ להכיר במושל הרפובליקני ויליאם פיט קלוג. שנים מאוחר יותר עוררה שאלות על טוהר שיקול דעתו חשיפת מכתבים אישיים, מהם עלה כי היה ביחסים קרובים עם קלוג ואף ביקש ממנו הלוואה של 1,000 דולר בתקופה של מצוקה כלכלית.

על אף הביקורת הבלתי פוסקת, נחשב קרפנטר כמועמד כמעט ודאי להיבחר מחדש בבחירות של 1875. עם זאת, פרישה מפתיעה מצד רפובליקנים ממורמרים, בשילוב הצבעותיהם של דמוקרטים שפעלו משיקולים פוליטיים, הובילה לבחירתו של אנגוס קמרון, רפובליקני מלה קרוס.

מחוץ לתפקיד ותחת ביקורת

בשנת 1875 נקשר שמו של קרפנטר ב"פרשת טבעת הוויסקי", שערורייה שבמסגרתה הועברו כספי מיסים פדרליים על אלכוהול לקופות המפלגה הרפובליקנית בכמה מדינות. אף על פי שהיה מקורב לדמויות מרכזיות בכנופיה שפעלה במילווקי, לא נמצאה ראיה ישירה שהפלילה אותו.

באותה תקופה שימש קרפנטר, לצד ג'רמיה בלאק ומונטגומרי בלייר, כעורך דינו של מזכיר המלחמה של הנשיא גרנט, ויליאם בלקנאפ, שהואשם בקבלת כספים תמורת מינוי "בעל זיכיון מסחר במוצב צבאי". אף שבלקנאפ התפטר מיד עם התפוצצות הפרשה, התעקשו הדמוקרטים בבית הנבחרים להמשיך בהליך ההדחה נגדו. קרפנטר הציג את בלקנאפ כקורבן אומלל של אשתו השאפתנית, וטען כי סמכות השיפוט של הקונגרס פגה עם התפטרותו – טענה משפטית שהובילה לזיכויו.

באותה שנה גם שימש קרפנטר כסנגורם של בכירים ב"האיגוד הלאומי של הכורים" (MNA) במשפט עבודה תקדימי שניסה להחיל על שביתה והתארגנות עובדים את עקרון ה"קשירת קשר". הפרשה צמחה משביתת כורי פחם במחוז קלירפילד שבפנסילבניה, בה תמך ה־MNA, שהיה אז אחד האיגודים הגדולים בארצות הברית. תחילה הועמדו לדין יותר מחמישים שובתים באשמת קשירת קשר פלילי; 36 מהם הורשעו, וחלקם נשלחו לכלא, אף שלא עשו יותר מאשר משמרות מחאה שקטות. לאחר מכן הועמדו לדין גם נשיא האיגוד ג'ון סיני ואחד ממארגניו הבולטים, זינגו פארקס; סיני זוכה, בעוד פארקס הורשע – אך קיבל חנינה זמן קצר לאחר מכן.

לאחר הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בשנת 1876 נשכר קרפנטר על ידי תומכי המועמד הדמוקרטי סמואל טילדן, כדי לבחון את ספירת הקולות בלואיזיאנה ולטעון לניצחונו מול יריבו הרפובליקני רתרפורד הייז. תיאורי השחיתות שהביא קרפנטר על ממשל הרפובליקנים במדינה עוררו תקווה בקרב הדמוקרטים, אך הרכב ועדת הבחירות המיוחדת (7 רפובליקנים מול 6 דמוקרטים) וסירובה לבחון מחדש את תוצאות ההצבעה המאושרות הובילו בסופו של דבר לניצחונו של הייז.

חזרה לסנאט

למרות ביקורת מתמשכת בעיתונות ומצב בריאותי מתדרדר, השיק קרפנטר בשנת 1878 מסע בחירות לסנאט מול הסנאטור הרפובליקני טימותי האו. בסיוע לובי חזק הצליח להשיג רוב בקרב המחוקקים ולגבור על ראש המפלגה במדינה (וחברו לשעבר) אלישה ו. קיז.

כהונתו השנייה של קרפנטר בסנאט הייתה מתונה בהרבה מהדרמה הפוליטית של שנות השיקום. הוא נאם בעד הצבת חיילים פדרליים בקלפיות בדרום, והתנגד בתקיפות ליוזמת הדמוקרטים לחון את הגנרל פיץ ג'ון פורטר, שהואשם בכך שהתעלם מפקודות בקרב בול ראן השני ב־1863. קרפנטר טען כי סמכות החנינה נתונה בלעדית לנשיא. הוא נותר נאמן לנשיא גרנט ותמך בניסיונו להשיג כהונה שלישית, צעד שהצית עימותים חריפים בינו לבין הסנאטור ג'יימס בליין ממיין, שהתמודד אף הוא על המועמדות לנשיאות.

שנותיו האחרונות ומותו

קרפנטר סבל ממחלת כליות ומת ב-24 בפברואר 1881 בביתו בוושינגטון די. סי.. הוא נקבר בבית העלמין "פורסט הום" במילווקי.

משפחתו

ב-1855 נישא לקרוליין דילינגהאם, בתו של פול דילינגהאם. לשניים נולדו ארבעה ילדים: שתי בנות (אדה ואני) שנפטרו בינקותן, בת בשם ליליאן (1857–1942) ובן, פול דילינגהם קרפנטר (1867–1932), שהיה עורך דין ושופט במילווקי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מתיו קרפנטר בוויקישיתוף

• מתיו קרפנטר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• מתיו קרפנטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מתיו קרפנטר41777817Q961204