נחל תלם
נַחַל נְצִיב (גם: נחל תלם) הוא ואדי היורד מהרי חלחול לכיוון מערב, אחד מיובליו של נחל גוברין, המתחבר בהמשך לנחל לכיש.
שמו העברי הרשמי של הנחל כפי שמצוין במפות הוא "נחל נציב", כשמה של העיר המקראית נציב, המזוהה עם "ח'רבת נציב" הסמוכה לנחל. בשפלת יהודה מתחבר הנחל ל"נחל גוברין". ככל הנראה מכיוון שהוכר על ידי מטייליו הבודדים בכינויו הערבי, נשכח השם העברי ו"הוצמד" לו שם עברי חדש - על שם היישוב היהודי הקרוב ביותר, תלם. שמו הערבי הוא "ואדי זרקא" (הכחול) שפירושו בסלנג הוא "הרבה מים". הירידה לנחל היא מכביש חברון-חלחול (הסגור היום לתנועת ישראלים) או מהתנחלות תלם, בדרום הרי חברון על כביש "חוצה יהודה". הנחל ידוע במעיינות שבו ובבוסתני הפירות. ניתן לצפות בו בשרידי חורש ים-תיכוני ובעצי חרוב. לאורך הערוץ טרסות נטועות עצי זית וכרמי גפנים. בוואדי מצויה "שמורת יער אל קוף" ולאחריה "מערת טור-צפא", הגדולה ביותר מבין המערות במורדות המערביים של ההר בישראל.
מוצאו של הנחל בחלקה הדרומי של העיירה חלחול, והוא תחום מצפון על ידי אגן הניקוז של נחל האלה, ומדרום על ידי אגן הניקוז של נחל גוברין. על השלוחה המפרידה בין נחל תלם לנחל גוברין עובר כביש 35. נחל תלם נשפך לנחל גוברין מערבית לתרקומיא.
ב-28 בדצמבר 2007 התרחש בנחל פיגוע בו נרצחו שני חיילי צה"ל ששהו בחופשה.
שמורת יער אל קוף
הוואדי מתחבר אל "ואדי אל-קוף", היורד מאלוני ממרא מצפון לחברון. בדרך קולט נחלים נוספים. בהמשכו מכונה הנחל "נחל גוברין", שהוא אחד מיובלי נחל לכיש[1]. המשכו של הוואדי עובר ב"שמורת יער אל קוף". השמורה ניטעה בשנת 1927 בתקופת המנדט הבריטי על ידי מחלקת הנטיעות הממשלתית. השטח המקורי של היער היה 1,000 דונם. מחלקת הייעור של ממשלת ירדן הרחיבה את היער, ובשנת 1966 נטעה בצפונו עוד 900 דונם[2]. בתחומי המשתלה נובעים שני מעיינות קטנים וכן ריכוז נדיר של צמחי חלמונית גדולה[3].
השמורה חוצה את כביש חברון-בית גוברין, שסלול על תוואי הדרך הרומית העתיקה מחברון לאשקלון. יש המכנים קטע כביש זה בשם "שער הגיא החברוני"[4] בקצה המזרחי של "שמורת יער אל קוף" נמצא המעיין "עין אל-קוף". מי המעיין זורמים לבריכת בטון קטנה וממנה בצינור אל משתלה של עצי יער. המשתלה נוהלה על די מחלקת הייעור של ממשלת ירדן ואחרי מלחמת ששת הימים עברה לאחריות המנהל האזרחי. ליד הבריכה עצי צפצפה גדולים ונאים.
מערת טור-צפא
באזור מצויה "מערת טור-צפא", מערה טבעית, הגדולה ביותר מבין המערות במורדות המערביים של ההר בישראל. המערה נחקרה על ידי דוד עמית מרשות העתיקות ועמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית בירושלים[5]. המערה נמצאת במצוק תלול מעל הגדה המערבית של ואדי איצחה (נ"צ 1102/1540)[6].
האזור שבו נמצאה המערה קרוב למרכז שפלת יהודה, אזור שבו נמצא ריכוז צפוף של יישובים מתקופת בר כוכבא. ריכוז בולט של מערות כאלה נמצא ליד לכיש במערות חזן[7]. מכאן גם עלתה ההשערה כי היא שימשה כמערת מפלט בימי מרד בר כוכבא. מלבד העובדה שנמצאו בה למעלה מעשרים וחמישה מטבעות בר כוכבא בערכים שונים, מזמן מרד בר-כוכבא (132–135): 20 מטבעות ברונזה ועליהם עץ תמר, מטבע אחד שעליו ציור כד ושישה דינרי כסף. ההערכה של החוקרים היא כי לקראת סוף המרד שימשה המערה כמקום מקלט ומחבוא לאחרוני המורדים, אשר ניצלו את קושי הנגישות אל פתח המערה (למרות הקרבה לדרך הרומית החשובה בין חברון לבית גוברין). ערביי הסביבה מצאו באזור זה מטמונים רבים יחסית של מטבעות כאלה.
אורך המערה 441 מטר. כיוונה הכללי: מערב - צפון מערב. המערה היא בשיפוע של 20 מעלות, כנטיית שכבות הסלעים שבתוכה היא נמצאת. המערה מורכבת משני מפלסים עיקריים. בקרקעית המערה הצטבר מילוי עפר, גואנו (הפרשות עטלפים) ואבנים עד לגובה של 2 מטר ויותר.
במפלס העליון של המערה נצפו בשנים 1974–1988 מאות עד אלפי עטלפי פירות ומעט עטלפי חרקים[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם מרקוס, דוד עמית, הר חברון - סקר נוף ומסלולי טיול, תל אביב, הוצאת ספרית מעריב, רשות שמורות הטבע, מועצה אזורית גוש עציון, 1989.
- ספי בן יוסף, מדריך ישראל - יהודה, ירושלים: בית ההוצאה כתר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור
- דוד עמית, עמוס פרומקין, מערת טור-צפא: מערת מפלט (?) מימי מרד בר כוכבא במערב הר חברון, בתוך: יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ב, הוצאת המכללה האקדמית יהודה ושומרון מכון המחקר אריאל, 2003, עמ' 157–161
- סיפורו של מקום ואדי זרקא - נחל תלם, בתוך: ישע שלנו - עלון לפרשת וארא תשס"ח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עוד על הוואדי: ספי בן יוסף
- ^ מקור:מנחם מרקוס - דוד עמית עמ' 239, כולל מסלול הטיול מתלם למעיינות ואדי א-זרקא
- ^ מקור: ספי בן יוסף, עמ' 1201
- ^ מקור:מנחם מרקוס - דוד עמית עמ'154
- ^ למרות ריחוקה של מערה מסביבה של התיישבות יהודית, ביקרו בה מטיילים יהודים בתקופה שלפני קום המדינה. הסקר והמיפוי המלא בוצעו בשנת 1998
- ^ מקור: דוד עמית - עמוס פרומקין
- ^ מערות חזן
- ^ מקור:דוד עמית - עמוס פרומקין עמ' 160
