ספר טהרה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| סדרה | |
|---|---|
| סדרת ספרים | משנה תורה |
| ספר קודם | ספר קורבנות |
| הספר הבא | ספר נזיקין |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | 58964 |
ספר טהרה הוא החלק העשירי במשנה תורה, סדרת ספריו ההלכתיים של הרמב"ם. בספר זה עוסק הרמב"ם בכלל טומאה וטהרה, כשביניהם דיני טומאת מת, פרה אדומה, אבות הטומאה ועוד.
הרמב"ם מגדיר את נושאי הספר[1]: "ספר עשירי - אכלול בו מצוות שהן בטהרות וטומאות. וקראתי שם ספר זה, 'ספר טהרה'".
מבנה הספר ותוכנו
הפסוק הפותח את הספר
כדרכו בשאר ספרי משנה תורה פותח הרמב"ם גם את ספר זה בפסוק. הפסוק איתו בוחר הרמב"ם לפתוח את ספר טהרה הוא פסוק מספר תהילים[2]: "לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי".
בבחירתו של הרמב"ם בפסוק זה כפתיח לספר הוא מדגיש את המשמעות של טהרה כהליך רוחני-פנימי עמוק של תשובה. כמו שמתאר דוד המלך בפסוק שהרמב"ם בחר מספר התהילים.
הנושאים הכלולים בספר
- הלכות טומאת מת.
- הלכות פרה אדומה.
- הלכות טומאת צרעת.
- הלכות מטמאי משכב ומושב.
- הלכות שאר אבות הטומאות.
- הלכות טומאת אוכלין.
- הלכות כלים.
- הלכות מקוואות.
כמעט לכל נושא בספר זה מקבילה מסכת משנה בסדר טהרות. כגון: מסכת כלים כמקבילה להלכות כלים, אהלות המקבילה ההלכתית לדיני טומאת מת ופרה המקבילה ההלכתית להלכות פרה אדומה.
המצוות המבוארות בספר זה
בספר טהרה נתבארו 20 מצוות, 18 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה.
חלוקת המצוות על פי סדר ההלכות:
- הלכות טומאת מת מצוות עשה אחת: דין טומאת מת.
- הלכות פרה אדומה 2 מצוות עשה: (א) דין פרה אדומה. (ב) דין טומאת מי נידה וטהרתן.
- הלכות טומאת צרעת 6 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה: (א) להורות בצרעת האדם כדינה הכתוב בתורה. (ב) לא לקצוץ סימני טומאה. (ג) לא לגלח את הנתק. (ד) שיהיה המצורע מפורסם בקריעת בגדיו, פריעת ראשו ועטיה על שפם. (ה) טהרת צרעת. (ו) שיגלח המצורע את כל שערו כשיטהר. (ז) דין צרעת הבגד. (ח) דין צרעת הבית.
- הלכות מטמאי משכב ומושב 4 מצוות עשה: (א) דין טומאת נידה. (ב) דין טומאת יולדת. (ג) דין טומאת זבה. (ד) דין טומאת זב.
- הלכות שאר אבות הטומאות 3 מצוות עשה: (א) דין טומאת נבלה. (ב) דין טומאת שרץ. (ג) דין טומאת שכבת זרע, בנוסף דין טומאת עבודה זרה שמטמא כשרץ וטומאתו מדברי סופרים.
- הלכות טומאת אוכלין מצוות עשה אחת: דין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן.
- הלכות כלים.
- הלכות מקוואות מצוות עשה אחת: שיטבול כל טמא במי מקווה ואחר כך יטהר.
פסקים ייחודיים
- הרמב"ם פוסק כדעת רבי שמעון בר יוחאי שאין קברי גויים מטמאים באהל, ומביא לכך אסמכתא מן הכתוב בפרשת מלחמת מדין שלא הזכיר טומאת אהל אלא טומאת מגע. בתשובתו כתב הרמב"ם שדברי רבי שמעון מוסכמים על הכל[3]. מאידך שיטת התוספות שדברי רבי שמעון הם דעת יחיד, ולהלכה קברי גויים מטמאים באהל[4]. הדבר שכיח בנוגע לטומאת כהנים בבתי חולים ובתי קברות של גויים. הפוסקים כתבו ש"נכון להזהר בזה"[5].
- חז"ל למדו מן הכתוב, שהמכסה של הקבר הנקרא גולל ודופק מטמא טומאת מת. בגלל צורת הקבורה שהשתנתה מזמן חז"ל התחבטו הראשונים בפירוש המושג גולל, וכמה ביאורים נאמרו בענין; כיסוי הארון[6], מצבה[7], אבן גולל שעל פי מערת קבורה[8]. הרמב"ם מבאר שגולל הוא למעשה קבר של כלים ואבנים שאינו מחובר בקרקע[9]. עוד סבור הרמב"ם, שטומאת גולל ודופק היא מדרבנן וזו הסיבה שנזיר שנטמא בה אינו סותר את נזירותו וכן אין בה חיוב על כניסה בטומאה למקדש. הראב"ד חולק וסובר שהטומאה היא הלכה למשה מסיני, אלא שאין הנזיר סותר בטומאות שאינם בגוף המת[10].
- הרמב"ם סובר בדין חבוט רמי הנוגע לדיני טומאת אהל, שגגות נפרדים במפלסים שונים "מורידים" את העליונים ומחשיבים אותם כעומדים בשווה עם התחתונים, וטומאת האהל עוברת ומתפשטת מזה לזה, שהדין נאמר רק אם יש רווח בין התחתונים לקבל ולמלא בו את העליונים[11]. לעומתו סובר רש"י שהתנאי היחיד הוא שיהיה בגג העליון רוחב טפח[12], ואחרים סוברים שדי שיש רווח טפח למטה אפילו הגג העליון רחב יותר[13].
- שיטת הרמב"ם ששחיטת הגוי נחשבת שחיטה מן התורה, ואינה מטמאה טומאת נבילה אלא מדרבנן משום תקרובת עבודה זרה.[14]. הראב"ד רואה בדברים יחס של חשיבות לגויים, ומגיב בחריפות: "זו אחת מסברותיו ואין בכולן פחותה מזו, כי הגויים הם כבהמות ואין מטמאין ואין מיטמאין, עם הדומה לחמור, הן גויים כמר מדלי, ואת כולם ישא רוח, והחושב אותם לכלום אסף רוח בחפניו".[15] במרכבת המשנה מביא אסמכתאות לדברי הרמב"ם שיש חשיבות בדיני התורה לשחיטת גוי, כגון לענין קרבן של בן נח.
- שיטת הרמב"ם בענין החשבת מי גשמים למשקה להכשר טומאה, שצריך שתהיה גם "תלישתם מן הקרקע" (לקיחתם בכלי) וגם הרטבת הפירות לרצון הבעלים.[16] לעומתו סוברים רוב הראשונים שדי בכך שהתלישה תהיה לרצון, אף שההרטבה נעשתה שלא לרצון.[17].
דברי הדרכה
- הרמב"ם מבאר, כי הצרעת היא תופעה ניסית, הבאה לרוב כעונש על לשון הרע, כפי שאירע למרים הנביאה, ומטרתה לבודד את מספר לשון הרע מן החברה. הרמב"ם מדריך להתרחק מחברה של שיחה בטילה, המגיעה לזלזול בצדיקים ועד לכפירה בעיקר. את דבריו מסיים הרמב"ם בשבח שיחת הכשרים בדברי תורה וחכמה.[18].
- הרמב"ם מבאר, על פי דברי רבי פינחס בן יאיר, את המצוה של אכילת חולין בטהרה (הנקראת פרישות), כמידת חסידות שענינה לפרוש ולהיבדל מהנהגת ההמון, כדי להגיע לטהרה ממעשים רעים וקדושה ממחשבות רעות, המביאה לידי הידבקות בשכינה.[19]
- בסוף הספר מרחיב הרמב"ם על המושג של טומאה וטהרה, ומבאר שענין הטומאה והטהרה במי מקוה הוא מכלל החוקים שאינם מושגים בשכל האנושי, אך יש בו רמז ומשל לטהרת הנפש מהמחשבות הרעות, המגיעה על ידי צלילה במי הדעת עם כוונה להיטהר.[20]
מפרשי הספר
נושאי כלי הרמב"ם:
אחרונים:
- אור שמח - הרב מאיר שמחה הכהן
מהדורות מבוארות:
- משנה תורה להרמב"ם - מפעל משנה תורה.
- משנה תורה להרמב"ם המבואר - הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ).
- הרמב"ם המבואר - מהדורת חיטריק.
- רמב"ם הערוך - יעקב בן ציון בלומינג.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: רמב"ם ספר טהרה |
- משנה תורה, ספר טהרה באתר HebrewBooks.
- ספר טהרה באתר מפעל משנה תורה.
הערות שוליים
- ^ הקדמה למשנה תורה.
- ^ מזמור נ"א, פסוק יב.
- ^ תשובות הרמב"ם סימן קמה
- ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף קי"ד עמוד ב', ד"ה מהו
- ^ שו"ת הרא"ש כלל ל סימן א, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ב, סעיף ב' ראו בפתחי תשובה שם
- ^ רש"י, מסכת שבת, דף קנ"ב עמוד ב', ד"ה גולל
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד ב', ד"ה מדלגין
- ^ אור זרוע חלק ב סימן תכד בשם רבי משה בר יעקב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ב', הלכה ט"ו על פי חזון איש אהלות סימן ז אות ז, וכן בפירוש המשנה לרמב"ם אהלות פרק ב משנה ד, אך ראו תוספות יום טוב שם שפירש את דברי הרמב"ם כרש"י
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ג', הלכה ג' וכן בראב"ד על הלכות טומאת מת, פרק י"ב, הלכה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ט"ז, הלכה ו'
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף כ"ב עמוד א', ד"ה ביניהן
- ^ ר"ן סוכה דף י עמוד ב וכן פסק הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"א, סעיף ה'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ב', הלכה י'
- ^ גם שיטת התוספות, מסכת חולין, דף ג' עמוד ב', ד"ה קסבר כדעת הראב"ד שהפסול בשחיטת גוי משום שאינו בר זביחה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת אוכלים, פרק י"ב, הלכה ב'
- ^ ראב"ד בהשגות, רש"י, מסכת חולין, דף ט"ז עמוד ב', ד"ה לענין הכשר, ר"ש מכשירין פרק א משנה א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז, הלכה י'. על פי חז"ל על הכהן לומר למצורע דברי תוכחה בנושא זה (ספרא מצורע פרשה ה)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת אוכלים, פרק ט"ז, הלכה י"ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקואות, פרק י"א, הלכה י"ב
| כתבי הרמב"ם - רבי משה בן מימון | ||
|---|---|---|
| כתבים הלכתיים | פירוש המשנה • ספר המצוות • תשובות הרמב"ם • משנה תורה: ספר המדע • ספר אהבה • ספר זמנים • ספר נשים • ספר קדושה • ספר הפלאה • ספר זרעים • ספר עבודה • ספר קרבנות • ספר טהרה • ספר נזיקין • ספר קניין • ספר משפטים • ספר שופטים | |
| כתבים פילוסופיים | מילות הגיון • מורה הנבוכים | |
| הקדמות לפירוש המשנה | הקדמה לפירוש המשנה • הקדמה לפרק חלק • הקדמה למסכת אבות - "שמונה פרקים" | |
| איגרות | איגרת השמד • איגרת תימן • איגרת תחיית המתים | |
| כתבים רפואיים | פרקי משה • קיצורי גלינוס • על שמות הרפואות • תשובות רפואיות • ספר הסמים וההישמרות מפני הסממנים הקטלניים | |
