עבד אל-עזיז עודה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 |
עבד אל-עזיז עודה או שייח עודה (נולד ב-1946 או ב-20 בדצמבר 1950),[1] הוא איש דת פלסטיני שהקים, יחד עם פתחי שקאקי, את תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.[2]
עודה ושקאקי, שניהם ילידי רצועת עזה, נפגשו כסטודנטים במצרים. הם הקימו את הג'האד האסלאמי הפלסטיני בין סוף שנות ה-70 לתחילת שנות ה-80, תוך התנגדות לאופי החילוני של רוב הארגונים הלאומיים הפלסטינים, כמו הארגון לשחרור פלסטין. עם שובו לעזה ב-1981, הפך עודה לאימאם במסגד, שם קידם אידאולוגיית ג'יהאד, מה שהוביל למעצרו בגין הסתה ב-1984 ולגירושו ב-1987, לפני האינתיפאדה הראשונה.
עודה, שעבר לביירות שבלבנון לאחר גירושו, המשיך לפעול בג'האד האסלאמי הפלסטיני לצד שאקאקי, שגורש ב-1988, ונסע לחו"ל כדי לגייס תמיכה לארגון בהנחייתו של סמי אל-אריאן (אנ'), חבר נוסף בג'האד האסלאמי הפלסטיני. עם זאת, יחסיו של עודה עם שאקאי הידרדרו בשנות ה-90, ולאחר חיסולו של שאקאי ב-1995, יורשו, רמדאן שלח, גירש את עודה מהארגון. הוא הורשה לחזור לעזה בהסכמת הרשות הפלסטינית ב-1999 ובהסכמת ישראל ב-2000.
עודה הוכרז כטרוריסט על ידי מחלקת האוצר של ארצות הברית ב-23 בינואר 1995. קצת יותר משמונה שנים מאוחר יותר, ב-20 בפברואר 2003, עודה ושבעה חברים בכירים נוספים בג'האד האסלאמי הפלסטיני הואשמו על ידי חבר מושבעים גדול בטמפה במעשי סחיטה, קשירת קשר לביצוע רצח ומתן תמיכה חומרית לטרוריסטים.[3] עודה היה בין הקבוצה השנייה של הנמלטים שנוספה לרשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI ב-24 בפברואר 2006, יחד עם רמדאן שלח. בנוסף, נטען כי היו לו קשרים עם קיצונים איסלאמיים אחרים, כגון המחבלים בהפצצת מרכז הסחר העולמי ב-1993 ומזימת הפצצה של ניו יורק (אנ') לאחר מכן.
ביוגרפיה
לפי ה-FBI עודה נולד ב-20 בדצמבר 1950 בג'בליה.[1] עם זאת, לפי המשרד לבקרה על נכסים זרים עודה נולד בשנת 1946.[4] משפחתו של עודה הייתה במקור ממחוז באר שבע שבדרום ארץ ישראל המנדטורית, והגיעה למחנה הפליטים ג'בליה ב-1948.[5]
עודה מחזיק בתואר ראשון בלימודים ערבים ואיסלאמיים מאוניברסיטת קהיר במצרים, ותואר שני בדיני שריעה מאוניברסיטת זקאזיק (אנ') בזקאזיק, עיר מצפון לקהיר, שם פגש את פתחי שאקי.[6] זמנם של אודה ושקאקי בזקאזיק, מקום בו שגשג האיסלאמיזם הרדיקלי, במיוחד קוטביזם (אנ'),[6] השפיע על אמונותיהם. השניים נמנו על קבוצת סטודנטים פלסטינים במצרים שהתנגדו למצב התנועה הלאומית הפלסטינית ומצב הארגון לשחרור פלסטין שהיה לא מספיק דתי ולאומני מדי לטעמם, והאחים המוסלמים שהיו פסיביים מדי ולא פעלון למען פלסטין. חוסר שביעות רצון זה הוביל את הקבוצה להתנתק מהאחים המוסלמים, שהם היו חברים בה במהלך שנות ה-70. למהפכה האיראנית הייתה השפעה מרכזית על השקפתו הפוליטית של עודה ועל האידאולוגיה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ושימשה הוכחה לכך שמרד אלים הוא המפתח לגירוש ההשפעה המערבית ולהקמת מדינה אסלאמית.[7]
עודה חזר לעזה ב-1981. בעזה עבד עודה כפרופסור לשריעה באוניברסיטה האסלאמית בעזה וכאימאם במסגד אל-קסאם[3] הממוקם במחנה נוסייראת.
פעילות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
עודה ושקאקי הקימו את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בין סוף שנות ה-70 לתחילת שנות ה-80.[6] עודה הפך למנהיג הרוחני של הארגון עם הקמתו. במסגד אל-קסאם, עודה קידם בדרשות יום השישי את אידאולוגיית הג'יהאד, האסלאם כיסוד אידאולוגי וג'יהאד כאמצעי לשחרור פלסטין. עם זאת, חילוקי הדעות של הג'האד האסלאמי הפלסטיני עם הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים הובילו להתנכלויות ולהתקפות על עודה ומנהיגים אחרים של הג'האד האסלאמי הפלסטיני, כולל תקיפה פיזית ב-1983 שבעקבותיה אושפז עודה בבית חולים. קשיים אלו אילצו את הנהגת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, כולל עודה, להיפגש בבתים של מעריצים.[8]
באוגוסט 1983, חברי הג'האד האסלאמי הפלסטיני ביצעו את רצח אשר אהרן גרוס. כתוצאה מכך ישראל ביצעה מעצרים המוניים ואסרה על עודה להיכנס לקמפוס האוניברסיטה האסלאמית בעזה. ממשלת ישראל החלה לעקוב אחר עודה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. ב-1984 הוא נעצר וריצה אחד-עשר חודשי מאסר בגין הסתה. למרות שעודה נמנע מלשייך את עצמו ישירות להתקפות הג'האד האסלאמי הפלסטיני, הוא המשיך לקדם את מטרת הארגון והתכנס עם שלושה מחבריו לפני המתקפה באוקטובר 1986. לאחר סדרה של עימותים בין צבא הגנה לישראל לשישה חברי הג'האד האסלאמי הפלסטיני, החל בבריחתם מהכלא ב-18 במאי 1987 והסתיימו במותם בשג'אעייה ב-6 באוקטובר, עודה שיבח אותם וקרא לפלסטינים למות כשהידים. עם עליית האלימות והמתח בין הפלסטינים לממשלת ישראל, הפכה יכולתה של עודה להניע ולגייס מפגינים למדאיגה. ב-17 בנובמבר 1987, הורה יצחק מרדכי על גירושו מעזה, מה שעורר הפגנות באוניברסיטה האסלאמית בעזה ובמסגד אל-קסאם. עודה מחה על ההחלטה וטען שהוא מקדם את הג'יהאד כהגנה עצמית ולא כאלימות. שאקאקי גורש גם כן ב-1 באוגוסט 1988.[9]
לאחר גירושם של עודה ושקאקי, העבירו השניים את מפקדת הג'האד האסלאמי הפלסטיני לביירות בסיוע שגרירות איראן ואנשי חזבאללה. המהלך סימן את תחילת העמקת הקשרים בין הג'האד האסלאמי הפלסטיני לאיראן. עודה ושאקי הביעו בפומבי תמיכה במהפכה האיראנית, ועודה הגן על המשך מלחמת איראן-עיראק. עודה נסע לעיתים קרובות כדי לגייס תמיכה, לאיראן, איחוד האמירויות הערביות ושיקגו.[10]
למרות פעילותו של עודה לתמיכה בג'האד האסלאמי הפלסטיני, הוא היה מתוסכל מהמנהיגות של שאקאקי בשנות ה-90. ב-26 באוקטובר 1995, שקאקי נרצח במלטה על ידי סוכני המוסד, והוחלף על ידי רמדאן שלח.[6][11] לטענת אבו סמיר, מערכת היחסים של עודה עם שלח, תומך שקאקי, הייתה גרועה, והמזכ"ל החדש סילק את עודה לחלוטין מהארגון כמעט מיד עם כניסתו לתפקיד. לעומתו, האף-בי-אייקבע כי עודה עדיין מעורב בארגון הג'האד האסלאמי הפלסטיני. עודה הורשה לחזור לעזה על ידי הרשות הפלסטינית באפריל 1999, כאשר ישראל הסכימה להחלטה במרץ 2000. לאחר שובו, חזר עודה לתפקידו כאימאם במסגד אל-קסאם.[12]
אישומים פלילים
כתב האישום נגד עומאר עבד א-רחמאן ואחד-עשר אחרים התייחס לעודה כשותף לפיגוע במגדלי התאומים (1993) ובמזימת הפצצה של העיר ניו יורק (אנ').
ב-23 בינואר 1995 עודה הוגדר כמחבל ייעודי מיוחד (אנ') על ידי המשרד לבקרה על נכסים זרים.[13]
ב-20 בפברואר 2003, עודה היה אחד משמונה אנשים שהואשמו על פי RICO על תפקידיהם בג'האד האסלאמי הפלסטיני. כתב האישום האשים את השמונה בתיאום ובעיסוק בפעילויות סחטנות שונות, כמו הפצצות, סחיטה והלבנת הון, החל משנת 1984.[3] בנוסף לאשמת סחיטה אחת, עודה הואשם בסעיף אחד של קשירת קשר לרצח מחוץ לארצות הברית, סעיף אחד של קשירת קשר לספק תמיכה חומרית לטרוריסטים, ו-40 אישומים של הפרת חוק הנסיעות (אנ').[14] עודה ושלח נוספו לרשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של ה-FBI ב-24 בפברואר 2006.[15]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Abd Al Aziz Awda". Federal Bureau of Investigation. 27 ביולי 2010. ארכיון מ-15 במרץ 2023. נבדק ב-9 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fletcher, Holly (10 באפריל 2008). "Palestinian Islamic Jihad". Council on Foreign Relations.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 "Members of the Palestinian Islamic Jihad Arrested, Charged With Racketeering and Conspiracy to Provide Support to Terrorists". Justice.gov. 20 בפברואר 2003. נבדק ב-29 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Executive Order Amending Counter Terrorism Sanctions Authorities; Counter Terrorism Designations and Designations Updates; Iran-related Designation; Syria Designations Updates". Treasury.gov. 10 בספטמבר 2019. נבדק ב-29 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Abu-Amr 1994, p. 94.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Robinson, Glenn E. (2004). "Hamas as Social Movement". In Wiktorowicz, Quintan (ed.). Islamic Activism: A Social Movement Theory Approach. Indiana University Press. p. 122. ISBN 978-0-253-21621-2. נבדק ב-14 בדצמבר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Gillooly 2006–2007, p. 17.
- ^ Skare 2021, p. 60.
- ^ Abu-Amr 1994, p. 93-94.
- ^ Bronner, Ethan (17 במרץ 2002). "Suspect Thy Neighbor". The New York Times. נבדק ב-31 במרץ 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bergman, Ronen (2007). The Secret War with Iran: The 30-Year Clandestine Struggle Against the World's Most Dangerous Terrorist Power. Free Press. p. 216. ISBN 978-1416558392.
- ^ Hatina 2001, p. 155.
- ^ "List of Specially Designated Terrorists Who Threaten To Disrupt the Middle East Peace Process" (PDF). Federal Register. 60 (16): 5085. 25 בינואר 1995.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Martin, John; Brackett, Ron (21 במרץ 2003). "Building a case: ties to terror". Tampa Bay Times. נבדק ב-29 במרץ 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "FBI Updates Most Wanted Terrorists and Seeking Information – War on Terrorism Lists". FBI.gov. FBI National Press Office. 24 בפברואר 2006. ארכיון מ-12 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
