פוי דה דום
 | |||||||||||
| הר הגעש פוי דה דום | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||
| סוג הר | הר געש רדום | ||||||||||
| גובה | 1,465 מטר | ||||||||||
| מיקום | חבל אוברן-רון-אלפ, צרפת | ||||||||||
| רכס הרים | שן דה פוי | ||||||||||
| מספר הר געש | 210020[1] | ||||||||||
| קואורדינטות | 45°46′22″N 2°57′52″E / 45.77266°N 2.96439°E | ||||||||||
פוי דה דום (בצרפתית: Puy de Dôme) הוא הר געש רדום בגובה 1,465 מטר, הממוקם במחוז פוי-דה-דום שבחבל אוברן-רון-אלפ, חלק ממסיף סנטרל (אנ') בדרום-מרכז צרפת. זהו ההר הגבוה ביותר של שן דה פוי, שרשרת הרי הגעש המכונים פוי.
ההר שוכן כחמישה עשר קילומטרים ממערב לעיר קלרמון-פראן, מעליה הוא מתנשא מעל לאלף מטרים. על ההר הותקנו ב-1956 אנטנות של מערכת שידור עבור VHF וטלוויזיה.
גאולוגיה
פוי דה דום מורכב משתי כיפות לבה טרכיטיות שנדחקו זו אחר זו מעל חרוטי אפר קדומים. על המדרונות יש סלעי ברקציה ומשקעים של זרמים פירוקלסטיים (איגנימבריט) מהתמוטטות הכיפה הראשונה. חלקים גדולים מכוסים גם על ידי הטפרה של לוע קיליאן הסמוך (Cratère Kilian), שקרס לפני אלפי שנים.
מכיוון שהר הגעש הוא אחד מהרי הגעש המונוגנטיים, שלרוב יש בהם רק התפרצות אחת או שלב התפרצות אחד, התפרצות חדשה בהר אינה סבירה. עם זאת, לא ניתן להניח כי מדובר בשדה הגעשי של השן דה פוי בכללותו, מכיוון שהיו כאן תקופות של הפסקת הפעילות הגעשית שוב ושוב במשך השנים.
היסטוריה
הפסגה היוותה השראה לבניית מקדשים ומקומות פולחן עוד מימי קדם. במקום הוקם מקדש קלטי של האליל דומאטיס, ומכאן השם פודיום דומאטיס (podium Dumiatis), שייתכן שהיה המקור לשם ההר, ואחריו הוקם מקדש מרקוריוס בתקופה הרומית. בימי הביניים הייתה קפלת עלייה לרגל על הפסגה. שרידי המקדשים נחשפו באמצעות חפירות.
ב-19 בספטמבר 1648 ביצע פלורין פריה, גיסו של הפיזיקאי בלז פסקל, את הניסוי המפורסם "vide dans le vide" בפוי דה דום שיזם פסקל, שהפריך את ההשערה האריסטוטלית של ה"הפחד מפני הריק", לפיה אדים בלתי נראים ממלאים את הריק. פסקל הוכיח כי לחץ האוויר מבוסס על משקל האוויר מעל המיקום על ידי מדידת הפרש הלחץ בין קלרמון-פראן לפסגת הפוי דה דום באמצעות ברומטר כספית וכך יכול היה לחשב בערך את המשקל הספציפי.
רק באמצע המאה ה-18, כאשר אנשים החלו לנסות להתמודד מדעית עם הטבע, התגלה מקורם הגעשי של ההרים הללו. עד אז האמינו כי מדובר במבצרים ענקיים שנבנו על ידי הרומאים.
עם הקמת מחוזות צרפת בשנת 1790 במהלך המהפכה הצרפתית, נתן הר הגעש לחלק זה של אוברן את שמו. במקור, אנשים רצו לקרוא למחוז שלהם מונט דור (אנ') (רכס ממוצא געשי עתיק), על שם הרכס שבו מתנשא פוי דה סנסי (אנ') בגובה 1,885 מטרים, הנקודה הגבוהה ביותר במחוז. חלק מהאזרחים, בראשות גוטייה דה ביוזה (Gaultier de Biauzat), חבר פרלמנט מקלרמון-פראן, היו בדעה כי שם זה, שניתן גם להבין אותו כ"הרי זהב", יכול להביא את הבירה פריז לגבות מיסים מופרזים. תושבי אוברן החליטו אפוא על שם המחוז פוי-דה-דום.
תיירות
פוי דה דום הוא אחד האתרים המתויירים ביותר באזור אוברן, ומושך אליו כמעט 500,000 מבקרים בשנה. הפסגה מציעה תצפיות רחבות ידיים על שן דה פוי וקלרמון-פראן. זהו מרכז ידוע למצנחי רחיפה.
אל הפסגה ניתן להגיע בשני שבילים להולכי רגל: דרך דרומית ("Le sentier des muletiers", בעבר דרך רומאית) ודרך צפונית ("Le sentier des chèvres") שעוברת על פני הלוע ני דה לה פול (Nid de la Poule). שביל GR 4 למרחקים ארוכים כולל את שני השבילים לחציית ההר.
עד 1925 אפשר היה להגיע להר מקלרמון-פראן באמצעות רכבת של מסילה צרה תוך שימוש במנגנון של פס מרכזי נוסף (Fell mountain railway system). רכבת גלגלי שיניים המכונה "Panoramique des Dômes" פועלת על המסלול מאז יוני 2012, והנסיעה בה אורכת 12 דקות מתחנת העמק לפסגה. בעונת הנסיעות העיקרית היא פועלת כל חצי שעה. תחנת הפסגה שוכנת בגובה 1,406 מטר.
קיים כביש לאורך פסי הרכבת, אך הוא סגור לתנועה הכללית, למעט הצבא, רכבי השירות או מצבי חירום.
בראש ההר יש מסעדות וחנויות, כמו גם מרכז מבקרים המספק מידע על ההיסטוריה והגאולוגיה של האזור. מהמצפה שבו מוזיאון קטן על הפסגה יש לעיתים נוף מרתק מעל ים עננים, שקשור לתנאי האינוורסיה המתרחשים כאן לעיתים קרובות. ביום בהיר ניתן לראות כמאה הרי געש לא פעילים במרחק של כ-30 קילומטרים. שביל טיול רחב עם לוחות מידע מוביל סביב רמת הפסגה. נקודת המוצא היא תחנת הפסגה של מסילת הרכבת.
האזור הוא חלק מפארק הטבע האזורי הרי הגעש של אוברן (צר').
טור דה פראנס
הכביש מקלרמון-פראן לפוי דה דום היה אחד מקטעי הרכיבה התלולים המפורסמים ביותר בטור דה פראנס ויש בו הפרש גובה של מעל 1,000 מטר לאורך 14 קילומטרים, עם שיפוע ממוצע של 7.5 אחוזים.
בין שנות החמישים לשנות השמונים נכלל קטע זה בסך הכל 13 פעמים בטור דה פראנס. פאוסטו קופי היה הראשון שניצח בשנת 1952. הדו-קרב בין ז'אק אנקטיל לריימונד פולידור בפוי דה דום בטור של 1964 נחשב לרגע אגדי בתולדות הטור. בשנת 1975 הוכה אדי מרקס על ידי צופה זמן קצר לפני נקודת הסיום.
לאחר 1988 לא נעשה יותר שימוש בפוי דה דום בטור דה פראנס, בעיקר מסיבות לוגיסטיות ואקולוגיות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
