שן דה פוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שן דה פוי
Chaîne des Puys
מבט על שן דה פוי מפוי דה דום
מבט על שן דה פוי מפוי דה דום
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
הזירה הטקטונית שן דה פוי - העתק לימני
Haut lieu tectonique Chaîne des Puys - faille de Limagne
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
פוי דה דום
פוי דה דום
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2018, לפי קריטריונים 8
שטח האתר 242.23 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 163.07 קילומטרים רבועים
מידע כללי
סוג הר שדה געשי
גובה 1,464
מספר הר געש 210020[1]
קואורדינטות 45°30′N 2°48′E / 45.5°N 2.8°E / 45.5; 2.8

שן דה פויצרפתית: Chaîne des Puys, מילולית "שרשרת הפוי"), הוא מתחם געשי, שרשרת של חרוטי אפר, כיפות לבה ומארים שכיוונה צפון-דרום במסיף סנטרל (אנ') בדרום-מרכז צרפת. אורך השרשרת מעל ל-45 קילומטרים, ורוחבה בין 3 ל-5 קילומטרים. המאפיינים הגעשיים שזוהו כוללים 48 חרוטי אפר, שמונה כיפות לבה ו-15 מארים ומכתשי פיצוץ. הנקודה הגבוהה ביותר בשרשרת היא כיפת הלבה של פוי דה דום, הממוקמת בסמוך לאמצע השרשרת, שגובהה 1,465 מטרים. שם הרכס מגיע ממונח צרפתי "פוי" (תעתיק מדויק יותר "פווי", בצרפתית puy) המתייחס להר ממקור געשי עם פרופיל מעוגל.

המתחם הגעשי הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2018.[2]

טופוגרפיה

שרשרת המבנים הגעשיים (בגבהים שבין 1,000 ל-1,464 מטרים), מכוונת צפון-דרום, ונמצאת על "רמת הכיפות" (Plateau des Dômes‏, 700–1,000 מטרים), זהו הורסט השולט ממזרח לגראבן של מישור לימני (Plaine de Limagne, בקע יבשתי). שתי המערכות מופרדות על ידי העתק נורמלי, מתלול המתאפיין בשיפוע של כ-30° וירידה שיכולה להגיע לכמה מאות מטרים. השרשרת כוללת מאה מבנים געשיים הנקראים פוי.

ההתפרצויות הראשונות התרחשו לפני אלפי שנים, מה שגורם לקהילה המדעית לומר כי ייתכן שהפעילות הגעשית באזור זה תתחדש. בחלק מהפוי יש לועות, בחלקם אין. כמעט כל הפוי, הם מבנים מונוגנטיים: בניית הרי געש נובעת משלב אחד של פעילות מתפרצת; זו הסיבה שהרי געש אלה הם בגודל כה צנוע.

ואכן, הגובה המוחלט של הפוי משתנה בדרך כלל בין 100 ל-300 מטרים; רק כיפת הלבה של פוי דה דום, חורגת משמעותית מגובה זה מכיוון שהיא מתנשאת לגובה של 550 מטרים מעל התשתית הווריסקנית של הרמה עליהם התמקמו הרי הגעש. שרשרת הפוי כוללת גם מארים בגובה נמוך יותר מהפוי.

גאולוגיה

מקור הגעשיות במתחם הפוי שנוי במחלוקת. נוכחותה של אנומליה תרמית מאוחרת (מ-10-15 למ"ש) שהודגשה על ידי מחקרי טומוגרפיה סייסמית ונתונים גאותרמיים, הולידה את מודל הנקודה החמה כדי להסביר את ההיתוך החלקי של המעטפת מתחת למסיף סנטרל ואת געשיות הסדקים. השערה זו ננטשה לטובת תאוריית הביקוע. ההפעלה מחדש של ההעתק הווריסקני כתוצאה מהקימוט האלפיני מהקנוזואיקון, היא מקור העיוותים הטקטוניים שנוצרו מהתנגשות בין הלוח האפריקאי ללוח האירואסייתי: היווצרות הבקע במערב אירופה נובעת משקיעת הליתוספירה האלפינית שגרמה להידחסות של הקרום מעל ולהתמחות הקרום הסמוך. טקטוניקה זו גרמה לבקע פסיבי בצפון (התפשטות הליתוספירה הובילה לעלייה פסיבית של המעטפת ולהרי געש מקומיים באזורים בהם הקרום נעשה דק יותר) ובהמשך לבקע פעיל בדרום במתחמים הגעשיים הגדולים של מסיף סנטרל, אזורים שלא הושפעו מהצטמקות הקרום הקודמת. אפיזודות געשיות אלו הקשורים לבקע הפעיל התפשטו מאוחר יותר בצפון, שלבסוף יצרו את שן דה פוי.

שן דה פוי הוא מקבץ בולט של הרי געש. כמה סוגים של הרי געש קיימים בו:

  • הר געש סטרומבוליאני, הנפוץ ביותר בשרשרת: החרוט נוצר על ידי הצטברות של סיגים שנפלטו (הנקראים באזור "חומר פוצולני"), בראשו נוצר לוע הר געש. קילוחי לבה נפלטים ויוצרים מה שמכונה באזור "שאיר" (cheires). מכיוון שלבה היא בדרך כלל נוזלית, הקילוחים האלה יכולים להיות ארוכים מאוד. חלקם יכולים לזרום לתוך נהרות תוך יצירת סכר געשי שמאחוריו נוצר אגם, כדוגמת אגם איידה (Lac d'Aydat).
  • הר געש פלאני, סוג הר געש זה נקרא על שם הר הגעש פֶּלֶה באי מרטיניק. התפרצותו מתאפיינת בלבה צמיגה בהרכב ריוליטי או אנדזיטי, היוצרת כיפה געשית, מבנה מעוגל הנובע מזרימה איטית של לבה או ממחזורי פליטה של סוגי לבה שונים המכילים אחוז גבוה של סיליקה. המאפיין העיקרי של סוג התפרצות זה הוא זרמים פירוקלסטיים הרסניים – תערובת סמיכה ובוהקת של רסיסים לוהטים וגז. תערובת זו כבדה מהאוויר אך אינה צמיגה, והיא זורמת במורד ההר במהירות רבה כשהיא הורסת הכול בדרכה. בהר געש מסוג זה אין לוע, וכמעט שאין קילוחי לבה מכיוון שהיא צמיגה מדי. פוי דה דום הוא הפסגה הידועה ביותר מסוג זה, אבל יש בשרשרת כמה הרי געש נוספים מסוג זה.
  • מאר הוא שקע שכיום הוא בדרך כלל יוצר אגם, והוא נוצר כתוצאה מהתפרצות פריאטו-מגמטית לדוגמה האגם גור דה טזנה (אנ'). כמה מהמארים העתיקים יותר התמלאו לחלוטין במשקעים, עד כדי כך שלא ניתן לזהותם בנוף. דוגמה למאר כזה הוא "מאר דה ז'וד" (Maar de Jaude) השוכן מתחת למרכזה של קלרמון-פראן.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שן דה פוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ שן דה פוי, באתר Global Volcanism Program
  2. ^ "Chaine des Puys - Limagne fault tectonic arena". UNESCO.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0