לדלג לתוכן

פולמוס העירוב בברוקלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

פולמוס העירוב בברוקלין הוא פולמוס הלכתי המתנהל החל ממחצית המאה ה-20 אל תוך המאה ה-21, אודות השאלה האם ניתן להתקין עירוב בשכונות החרדיות בברוקלין.

רקע

מרבית הקהילות החרדיות בארצות הברית ממוקמות במחוז ברוקלין שבניו יורק, בעיר שנחשבת לאחת המאוכלסות בארצות הברית מתגוררים למעלה משמונה מיליון איש, לאורכה של העיר נסללו כבישים מהירים רבים, חלקם עוברים במחוז ברוקלין ומהם גם כאלו שחוצים את השכונות החרדיות דוגמת הכביש I278(אנ') שנתיבו חוצה את השכונה החרדית ויליאמסבורג.

תיקון עירוב בערי ארצות הברית

הראשון שעסק בשאלת תיקון עירוב בארצות הברית היה רבי זכריה יוסף רוזנפלד שרצה לתקן עירוב בעירו סנט לואיס. בשנת תרנ"ה (1895) פרסם את היתרו בספרו "תקות זכריה", ושלחו לרבי יצחק אלחנן ספקטור, שהורה שרבי יעקב יוסף (חריף) יכריע בנידון, והוא אכן הצטרף להיתרו[1].

בהמשך, בשנת תרס"ז (1907) פרסם רבי יהושע סיגל את ספרו "עירוב והוצאה" על העירוב בחלקו המזרחי של מנהטן, כשמסקנתו להיתר, בהסתמך על מחיצות עירוב שהתבססו על המחיצה הטבעית של הנהרות והים משלושה צדי האי, ועל צורת הפתח של גשר רכבת בצד הרביעי. להיתרו קיבל הסכמות מחשובי הפוסקים באירופה: המהרש"ם מברז'אן[2], הרב משה נחום ירושלמסקי מקילץ, הרב אריה לייב הורוויץ מחבר "הרי בשמים"[3] והרב משה מייזליש מפשמישל. על פי ההיתר של הרב סיגל נהגו בני הקהילות החסידיות בניו יורק לטלטל בשבת את טליתותיהם, סידורי התפילה והחומשים שלהם לבתי הכנסת בימי שבת[1].

היתר זה עורר התנגדות: בשנת תר"ע (1910), התריע הרב יהודה דוד ברנשטיין על בעיית הטלטול בשבת במנהטן בשל הגשרים המחברים אותה לסביבותיה. הקונטרס שהדפיס בנושא זה נועד בעיקרו למתוח ביקורת על העירוב שהסדיר הרב סיגל. סביב היתרו של הרב סיגל וערעורו של הרב ברנשטיין התרכז פולמוס הלכתי גדול בשנים הבאות, והיה היסוד לפולמוס העירוב בברוקלין[4].

בשנת תש"ט (1949) עורר האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב לתקן עירוב במנהטן, ולקריאתו ערך רבי צבי אייזנשטט תכנית הלכתית מעשית לביצוע בקונטרס "הצעה לתיקון עירובין בעיר מנהטן ניו יורק"[5].

בשנת תש"י נוסד "הועד למען העירוב במנהטן נ"י" בראשות רבי יונתן שטייף, כגוף פנימי בתוך ועד הרבנים דניו יורק רבתי, ושלחו את הצעתם להיתר העירוב בכל רובע מנהטן. להיתר זה הצטרפו הרבנים: רבי מנחם פולק, רבי מנחם מנדל כשר, רבי מיכאל דוב וייסמנדל ורבי יוסף הירש. להיתר התנגדו רבי משה פיינשטיין, רבי יוסף אליהו הנקין, רבי אליהו מאיר בלוך ורבי יצחק מאיר רפפורט. בשלב זה חלקם כבר התייחסו לעירוב בברוקלין. הויכוח שלא הוכרע - הוביל לכך שהעירוב לא בוצע למעשה[1].

לקראת שנת תשי"ט שוב העלה רבי יוסף דוב מוסקוביץ[6] את הנושא בספרו "תיקון עירובין". בחודש סיון תשי"ט התאסף "ועד הרבנים דניו יורק רבתי" להכריע בנושא, והוחלט להקציב 3 חודשים לבירור העניין[1]. בתקופה זו הגיע מכתבו של רבי צבי פסח פרנק בעד עשיית העירוב, ובשנת תש"ך פרסמו כעשרים רבנים בניו יורק את דעתם, תוך הפניה לקבצים שעסקו בנידון וביררו את ההלכה להיתר. בין החותמים נמנו רבי אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ, רבי ירוחם ליינר, רבי אפרים אשרי, רבי דוד ליפשיץ, רבי מרדכי שלמה פרידמן מבויאן, רבי נחום מרדכי פרלוב מנובומינסק, רבי משה שטיינברג[7], רבי משה בונם פירוטינסקי ורבי חיים בן ציון נוטלביץ, וכן הרבנים שהובילו את הפולמוס בעשור הקודם[5].

טיעוני הצדדים

המחלוקות ההלכתיות בעניין העירוב בברוקלין נסובות סביב כמה מההלכות המהותיות בענייני עירוב.

1. הגדרת רשות הרבים

ערך מורחב – רשות הרבים (שבת)
  • לפי חלק מהשיטות שטח כלשהו אינו נחשב כרשות הרבים אלא אם כן הוא משרת 600,000 איש, ובנוסף צריך רוחב השטח להיות לפחות 16 אמות. לפי שיטות אחרות מספיק שרוחב השטח יהיה 16 אמות כדי להיחשב כרשות הרבים אף אם אינו משרת 600,000 איש.
  • לדעות המצריכות הימצאות 600,000 איש בשטח - יש חילוקי דעות אם נדרש שאלו יעברו מדי יום בשטח המדובר כדעת השולחן ערוך, ואם כן רק השטח המדובר נהפך לרשות הרבים ולא כל העיר, או שמספיק שקיים מספר כזה בכל העיר.[8]. רבי משה פיינשטיין שסובר כסברא השניה, סובר כי יש לשער שאם בעיר מתגוררים 3 מיליון תושבים, אז לפחות 600,000 מתוכם מתהלכים בעיר בכל יום, אך מצד שני הוא החמיר וסבר[9] שעיר שבאים אליה בקביעות מכל העולם, נחשבת לרשות הרבים גם אם אין בעיר את מנין האנשים האמור[10].
  • עוד נחלקו האם נדרש שיהיו כולם גברים או שגם נשים וילדים נכללים בחשבון,[11][12] וכן האם מכלילים בחשבון יהודים בלבד או שגם נכרים נכללים בחשבון.
  • סוגיה נוספת בה נחלקו הפוסקים, האם רשות הרבים אמורה להיות בשטח פרוץ, בקו ישר, כהגדרת השולחן ערוך[13] "רחובות מפולשים משער לשער", או שגם כשהרחוב מפותל ולא ישר - הוא יכול להיחשב כרשות הרבים. הרב מנשה קליין הביא את לשון האור זרוע שעל שערי העיר להיות מכוונים זה כנגד זה, אבל רבי משה פיינשטיין סבר שזו היא דעת יחיד, ודעת רוב הראשונים היא שרק על השטח שמוגדר כ"רשות הרבים" - כלומר הרחובות הראשיים - חל התנאי של "מפולש", בקו ישר ולא בעיקום, ואין עליהם להיות מכוונים כנגד שערי העיר[14].
כביש I278 (BQE) החוצה את שכונת ויליאמסבורג

דיון נוסף יש על הנוסעים ברכבים, האם נחשבים כנוסע אחד[15] או שמחשיבים כל נוסע בפני עצמו,[16] או שמא אינם נחשבים כלל, מכיון שהם נוסעים בתוך רכב שהוא נחשב כשלעצמו רשות היחיד.[17]. דעתו של הרב פיינשטיין היתה שהנסיעה ברכב נחשבת כהליכה ברשות הרבים[18][א], ואף אילו היה נחשב כרשות היחיד - הרי שלגבי הגדרת רשות הרבים כמקום הפרוץ לרבים אין הבדל בין נוסעים ברכב להולכי רגל[19].

רמזור אדום, המהווה לפי אחד השיטות הגבלה לדין רשות הרבים

טענה נוספת העלה רבי מנשה קליין לשלול את הגדרת רשות הרבים מהרחובות בני זמנינו, מאחר יש מקומות שההליכה אסורה בהם כפסי רכבת, וגם יש זמנים שההליכה אסורה בהם, כבעת שהרמזור אדום, ולכן אין זה נחשב רשות הרבים שהוא פרוץ לכל. בתגובה השיב לו רבי משה פיינשטיין שהגבלות אלו לא נועדו להגביל את תנועת הולכי הרגל ולאסור עליהם את השימוש ברחוב אלא להפך - לשמור על בטיחותם ולכן אין הם מפחיתים מרשותם של הרבים[20].

2. הסכמת בני העיר להתקנת העירוב

לפי שיטת רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז[21], ועוד פוסקים, הואיל ובעירוב נדרשת הסכמת בני העיר ולצורך כך נהוג שמזכים את כל בני העיר כולל את אלו שאינם בקיאים בעירוב מדין זכין לאדם שלא בפניו, לכן במקרה שרוב בני העיר מתנגדים לעירוב לא ניתן לזכות את פת העירוב לאותם מתנגדי העירוב, וממילא אין תוקף לעירוב בשכונה כמו ויליאמסבורג שרוב תושביה - חסידי סאטמאר - מתנגדים לעירוב.

מאידך, הרב אפרים פישל הרשקוביץ, רב קהילת צאנז, חלק על דעת האדמו"ר, בטענה שכשם שניתן להשתמש בדין שכירות ששוכרים מאדון העיר - במקרה זה עיריית ניו יורק - כדי לשכור את רשותם של הגויים[22], כך ניתן להשתמש בדין זה כדי לשכור את רשותם של המתנגדים לעירוב מכל סיבה שהיא[23].

3. חשש מבעיות צניעות בעקבות התקנת העירוב

אחת הטענות שהועלו על ידי מתנגדי העירוב הייתה על כך שהתקנת עירוב תגרום לכך שיותר בני אדם יסתובבו ברחוב וממילא ליותר בעיות צניעות. מן הצד השני השיבו תומכי העירוב שאין זו טענה, שכן ראינו שחז"ל עצמם טרחו בהתקנת העירוב ולא חששו לבעיות כגון אלו.[24]

הפולמוס בשכונות ברוקלין

בורו פארק

בעבר ניסה הרב מנשה קליין להתקין עירוב בשכונה, אך ויתר עקב התנגדותם של רבנים רבים מניו יורק ומחוץ לה, בהם הרב משה פיינשטיין, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, הרב שלמה הלברשטאם מבאבוב, רבי משה צבי אריה ביק, רבי יחזקאל ראטה והרב חיים אלעזר פרידמן גאב"ד טענקא. לימינו של הרב קליין עמד הרב חיים ישעיה קניג[25]. נימוקו של הרב קליין הייתה שברוקלין מוקפת משלושת עבריה במחיצות של גדרי הנהרות והימים שנחשבות למחיצות גמורות, וממילא אין אפשרות להחשיבה כרשות הרבים מהתורה[26].

המתנגדים לעירוב התנגדו מחמת טעמים שונים: הרב פיינשטיין והרב ביק סברו שעיר ברוקלין נחשבת רשות הרבים מן-התורה, כיוון שעוברים בה 600,000 איש ביום.[27] בנוסף סבר הרב פיינשטיין שניתן לצרף למניין האנשים את כל תושבי העיר, מכיון שהם רשאים להלך בעיר כחפצם ובכוחם לעשות כן, גם אם אינם הולכים בפועל בכל חלק מחלקי העיר מדי יום ביומו. ובמקום שנחשב רשות הרבים מן-התורה אינו מועיל עירוב של צורת הפתח.[28]

האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג[29] סבר שאין בעיה של רשות הרבים מן-התורה, אבל סבר שיש בעיה אחרת, שמאחר שישנם מתנגדים לעירוב, אין אפשרות לעשות העירוב בעל-כרחם שכן עירוב חצירות דורש זיכוי פת לכל תושבי העיר ואין מזכים לאדם בעל כרחו.[30] ויש שהתנגדו מחמת טעמים אחרים.

בשנת ה'תש"ס, הוקם עירוב על ידי אפרים הלוי בלומנברג, בהדרכתו של הרב חיים יהודה לייב כ"ץ, מרבני השכונה[31]. בין התומכים בעירוב זה היו הרב יחזקאל ראטה (למרות שהתנגד לעירובו של הרב קליין), הרב אפרים פישל הרשקוביץ, הרב מנשה קליין, הרב משה יהודה לייב רבינוביץ האדמו"ר ממונקאטש, הרב חיים ישעיה קניג, רבני חסידות בעלז ובראשם רבי שלמה גרוס, רבי שרגא פייבוש הגר האדמו"ר מקוסוב ודיין חסידות ויז'ניץ, הרב שלום קרויז ועוד. בין המתנגדים לעירוב היו הרב אברהם יהושע השל ביק[32], הרב אברהם חיים שפיצר[33], הרב מרדכי הגר מוויז'ניץ-מונסי, האדמו"רים מסאטמאר, האדמו"רים מבאבוב, ועוד.

ווליאמסבורג

קיימים חילוקי דעות סביב דעתו של רבי יואל מסאטמר, אשר רוב תושבי השכונה מהקהילה היהודית נמנים עם חסידיו. יש הטוענים שדעתו היתה כרוב הפוסקים, שמכיון שלא מדובר בשטח פרוץ המכיל שישים ריבוא איש - אי אפשר להחשיב את ויליאמסבורג כרשות הרבים, מכיון שרחובותיה מפותלים ואינם ישרים.

אלו מביאים ראיה מכך שהוא אף נהג לערוך עירוב חצרות בשטח מוסדותיו מדי שבוע בשבוע, אך אסר על עריכת עירוב הכולל את כל העיר, מכיון שסבר[ב] שעיר ללא רב עם סמכות ואחריות - אסור לעשות בה עירוב, מכיון שלא קיים גוף שעליו ניתן לסמוך שתמיד יהיה אחראי על העירוב, ולכן קיים חשש שגם אם העירוב ייפסל, יסמכו עליו וימשיכו לטלטל. בנוסף יש טוענים שהוא אסר על עריכת העירוב מחשש לבעיות צניעות הכרוכות בהליכת הנשים ברשות הרבים בשבת.

מאידך יש הטוענים שדעתו של רבי יואל היתה בעד התקנת העירוב[34], וכך גם העיד תלמידו המובהק רבי יחזקאל ראטה, שהיה מבין אלו שהכשירו את העירוב בבורו פארק.

בפועל, קבוצת רבנים ביניהם הרב יעקב זיידה מקהילת ויז'ניץ ועוד התקינו עירוב, שאותו הכשיר באופן לא רשמי רבי אפרים פישל הרשקוביץ שהתגורר בעיר, והוא נשמר בסוד מחשש להתנכלות ולהשחתת העירוב על ידי המתנגדים לעירוב. בעקבות פסקו ופיקוחו של הרב הרשקוביץ - נוהגים חסידי צאנז-קלויזנבורג בארצות הברית בכלל, ובויליאמסבורג בפרט, להסתמך על העירוב. חסידות פאפא - אחת מהקהילות הגדולות בעיר, המונה למעלה מאלף בתי אב, והמחזיקה במספר רב של מוסדות בעיר תומכת בעירוב, זאת על פי הנחייתו ופסקו של רבי יוסף גרינוולד, מחבר שו"ת ויען יוסף.

פלטבוש

בשכונת פלטבוש הותקן עירוב על ידי הרב נתן שרייער, רב השכונה. אך רוב תושבי המקום הנוהגים לפי פסקיו של רבי משה פיינשטיין מתנגדים נחרצות לעירוב, בנימוק שהמקום נחשב רשות הרבים ודאי. העירוב הושחת ונפסל בכמה מקרים על ידי המתנגדים לעירוב, ותומכי העירוב מקיימים משמרות המפקחות על העירוב מפני המשחיתים.[35]

קראון הייטס

בשכונת קראון הייטס שבניו יורק מתגוררים בעיקר חסידי חב"ד, והשכונה מתנהלת על פי הוראותיהם של רבני השכונה שנבחרו על ידי התושבים, אלו קבעו כי אין לעשות עירוב במקום, וזאת על פי מסרים שקיבלו מהרבי מליובאוויטש שנימק זאת בשלוש סיבות:

  • בארצות–הברית שכיח שמשפחות עוברות מדירה לדירה, ואף מאזור אחד למשנהו וממילא קיים חשש שהתושבים לא ישימו לב לכך שבמקום מגוריהם החדש אין עירוב, וינהגו כהרגלם להוציא בשבת.
  • כיוון שהעיירות מחולקות לאזורים שונים – לא יבחינו דרי האזור המותר בגבולות העירוב, וימשיכו בטלטול והוצאה מהאזור המותר לאזור אסור.
  • כאשר מתקינים את העירוב, ניתן לדאוג לכך שהמשגיח על העירוב והממונה עליו יהיו ברי–סמכא. אבל במשך הזמן – עלול הדבר להשתנות, ויפול העניין בידי מי שאינו בר–סמכא.[36][37]

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבות

  1. ↑ מכיון שהרכב לא נועד להתגורר בו אלא להעביר אנשים וחפצים מממקום למקום, ולשיטתו המעביר חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים על ידי רכב - חייב ככל מלאכת הוצאה, וכל עצירה נחשבת כמלאכת העברה ברשות הרבים והוא חייב על כל עקירה והנחה.
  2. ↑ בדומה להסברו של הרבי מליובאוויטש ראה בפסקה "קראון הייטס"

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 הרב יוסף דוד מושקוביץ, תיקון עירובין, השתלשלות הדיונים בשאלת ת"ע למאנהעטען נ.י., באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  2. ↑ שו"ת מהרש"ם, ח"ט, או"ח סימן י"ח.
  3. ↑ שו"ת הרי בשמים, מהדורה חמישאה חלק רביעי, סימן ע"ג.
  4. ↑ ראו עוד: הרב ד. מ. קרויזר, תיקון עירובין במנהטן נ.י., בתוך כתב העת נעם, א, ירושלים תשי"ח, עמ' קצג-רמד.
  5. ^ 5.0 5.1 רבי מנחם מנדל כשר, תיקון עירובין במנהטן, בסוף "דברי מנחם" חלק ב', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  6. ↑ בן רבי יצחק מוסקוביץ בן ר' מאיר משאץ.
  7. ↑ רבה של ברודי ואב"ד של הסתדרות הרבנים דאמריקה
  8. ↑ כפי שפוסק רבי חיים עוזר גרודזנסקי בתשובה
  9. ↑ אגרות משה או"ח סימן קלט ושם חלק ד' סימן פ"ח
  10. ↑ ראה מענה על כך בתשובתו של האדמו"ר ממונקאטש
  11. ↑ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף יח
  12. ↑ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף כו
  13. ↑ סימן שמ"ה סעיף ח'
  14. ↑ תשובת רבי משה פיינשטין שהובאה בקונטרס אום אני חומה עמ' קסט
  15. ↑ מהטעם דכל הלכות העירוב נלמדים ממחנה בני ישראל במדבר, ושם לא היה מצוי שכמה אנשים הילכו על גבי כלי אחד
  16. ↑ עירוב בניו יורק כ״ט בסיון ה׳תשע״ג באתר דין
  17. ↑ דעתו של הרב מנשה קליין, וראה במאמר "עירוב בניו יורק" שם
  18. ↑ אגרות משה חלק א' סימן קלט
  19. ↑ תשובתו של רבי משה פיינשטיין שפורסמה בקונטרס אום אני חומה עמ' קסה - קסו
  20. ↑ תשובתו של רבי משה פיינשטיין שפורסמה בקונטרס אום אני חומה עמ' קסז
  21. ↑ שהתגורר בעיר במשך שנים רבות
  22. ↑ על פי ההלכה שגוי המתגורר בחצר של יהודים יש לשכור ממנו את רשותו ורק אז ניתן לבצע עירוב חצירות
  23. ↑ ראה בשו"ת תשובות והנהגות סימן קב, שבו מסתפק הרב משה שטרנבוך בדין זה ומסביר את שני הצדדים
  24. ↑ "במה אשה יוצאה" על טעמים גלויים ונסתרים בתקנות חז"ל פורטל הדף היומי
  25. ↑ מחבר הספר "חוקי חיים" על התורה ושאלות ותשובות
  26. ↑ משנה הלכות-אום אני חומה סימן לג
  27. ↑ ראו שולחן ערוך, אורח חיים סימן שמה סעיף ז.
  28. ↑ ראו שולחן ערוך, אורח חיים סימן שסד סעיף ב.
  29. ↑ "דברי יציב", אורח חיים חלק ב, סימן קעג (דף שנב).
  30. ↑ ראו שולחן ערוך, אורח חיים סימן שסז.
  31. ↑ בעבר כיהן כדומ"ץ של חסידי בעלז
  32. ↑ בנו של הרב משה צבי אריה ביק
  33. ↑ מחבר שו"ת "חיי אברהם", נפטר טבת ה'תשע"ד
  34. ↑ ראו קונטרס חי אנוכי לעולם
  35. ↑ "על משמר העירוב - נח זבולוני
  36. ↑ כפי עדותו של הרב שלום–דובער חייקין, רב קהילת חב"ד–ליובאוויטש בקליבלנד, ששמע מהם. נדפס בגיליון 'התקשרות' 665
  37. ↑ הסיפור המלא של סערת העירוב בקראון הייטס באתר "חב"ד אינפו"
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פולמוס_העירוב_בברוקלין&oldid=3615950"