צלם אלוקים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צלם אלוקים הוא ביטוי ומושג תאולוגי, שמשמעותו שהאדם נבדל מכל היצורים החיים מכיוון שהוא נברא בצלם אלוקים וטבועה בו מהות אלוקית, הקובעת לו הערכה מיוחדת, וכן סטנדרטים של התנהגות.

מקור

המקור למושג צלם אלוקים הוא בספר בראשית, שם מתואר שהאדם נברא בדמותו ובצלמו של האלוקים[1].

צלם אלוקים במשמעות של הידמות לא-ל

רש"י מפרש שהצלם הוא חותם כמו תבנית של מטבע, ואותה תבנית היא תבנית אלוקית ודמות דיוקנו של הא-ל, כלומר שצלם אלוקים עניינו הידמות האדם לא-ל, דבר הבא לידי ביטוי בכמה מישורים[2]. הרמב"ם ורבנו בחיי בן אשר סברו שצלם אלוקים הוא התבונה המופשטת של האדם, שבה הוא משיג ומתבונן במהותו של העולם ויוצר הפשטה של העולם. הרמב"ם מבחין בין צלם, תואר ודמות. בעוד שתואר הוא צורתו החיצונית של הדבר, צלם הוא מהותו הטבעית וצורתו הפנימית, ואילו דמות הוא מלשון דמיון, שלשכלו של האדם יש דמיון מה לשכל הא-לוקי, ולכן נאמר על האדם שהוא בצלמו ובדמותו של אלוקים[3]. הידמות נוספת של האדם לאל היא בהליכה בדרכיו בעשיית טוב לזולת, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשין ח), שהאדם מצווה להדמות אל ה'בהתנהגות של חמלה ורחמנות כלפי הזולת, וכפי שכתב "החפץ חיים" בספרו אהבת חסד, שצלם הא-לוקים ענינו כוח בנפשו של האדם להידמות אל השם בדפוסי התנהגותו שהם רק להיטיב ולעשות חסד עם הזולתו.

ברם לחזקוני קשה לקבל את הפרשנות שיש דמיון בין האדם לאלוקים ולכן הוא מפרש שלושה פירושים אחרים.

1. בצלם אלוקים הכוונה בדמות המלאכים, כפי שמפרשים בפסוק "והייתם כאלקים".
2. מלשון שופט - "בצלם דיין ושופט ברא אותו".
3. שהמקרא צריך להיות כתוב באופן הבא: "אלקים ברא אותו בצלם".

צלם אלוקים במשמעות של כוח

  • הרב חיים מוולוז'ין, בכיר תלמידי הגאון מווילנה, מדבר על הא-לוקים – כבעל הכוחות כולם, ולאדם שנברא בצלמו יש כוח כזה לשלוט ולהניע את כל הכוחות שביקום, מרומה ועד תחתיתה ולהוסיף קדושה ואור במעשיו ומחשבותיו הטובים אפילו בפמליה של מעלה[4].
  • הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבאר שצלם אלוקים שבאדם מתבטא הן ביצירתיות הכריזמתית שבו, שבין היתר מאפשרת לו ליצור מודל תפיסתי של העולם ולהפוך מאובייקט לסובייקט, להשתלט על הטבע ולפתח אותו, והן בחיפוש אחר המשמעות שבבריאה ובכמיהה לנשגב.[5]

צלם אלוקים הכוח לבחור בטוב

במקורות רבים משמעות בריאת האדם בצלם אלוקים היא, שלאדם יש הידמות אל ה' בכוח הבחירה החופשית שיש לו. וכדברי רבי המגיד מדובנא שקבע כי המושג "צלם אלוקים" "נאמר על הבחירה הרצוניית... כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים..."[6].וכן הראי"ה קוק גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה"[7]. כוח הבחירה הוא כוח אלוקי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה"[8].וכך גם המשך חכמה טען שדווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהא-לוקים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.

הציפיה מהאדם, שינצל את כוח הבחירה החופשית לבחור בטוב, כמפורש בכתובים: "...החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך[9]. כוח הבחירה החופשית נועדה אפוא רק כדי לאתגר אותו, ולאפשר לו להתגבר על דחפיו ויציריו. לאור זאת המושג 'צלם אלוקים' משתף את המשמעות של כוח האדם להתגבר על עצמו, למשמעות גם של השתקפות רצון הא-ל מתוך מעשה האדם, כאילו האדם נושא עליו את דיוקנו ה"צלם" של הא-ל. ברוח זו כותב הרב הירש: "ברם אתה, בן אדם, רק אתה בלבד לצדק נוצרת. בין כל היצורים רק אתה בידך לפעול באי-צדק, כלומר, רק אתה בידך לשלול, כביכול, מאת ה' ומן העולם את שמגיע להם, וליטול יותר ושונה מן המגיע לך..." הבחירה החופשית היא זו שעל ידה הקדוש ברוך הוא "הפקיע אותך מן השיעבוד לחוקתו", וזאת כדי "שבחירות רצונך תנהג בצדק כלפי מצוות ה' וכלפי כל יצור. עליך להגביל מרצון את שליטתך, לרסן מרצון את מעשיך ומוצא פיך, להתגבר מרצון על צרות עינך – והכל רק על פי דרישת הצדק, כי לכך נוצרת. אם תקיים את מצות הצדק הזה, הרי שתזכה באמת להיות "צלם אלוקים", זעיר אנפין אלוקי של כבוד ה' הצדיק בכל דרכיו..."[10]

עמידת האדם באתגרי החיים בכוח 'צלם הא-לוקים' שבו, בהליכה בדרכי הא-ל, מזכה אותו להגיע בעתיד לעולם הבא, שלדעת המהר"ל מפראג זוהי פונקציה של מעלת האדם בתור 'צלם אלוקים', כדבריו: "...האדם... יש לו מדרגות אלו; האחד, הגוף הנגלה. השני, הנשמה הנעלמת. השלישי, המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא... והוא צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא..."[11]

צלם הא-לוקים כמבטא יחסי גוף-נשמה

הרמב"ן ואבן עזרא טוענים שהנשמה שבאדם - החלק הרוחני המטפיזי שבו שאיננו מתכלה ונשאר לעד - הוא הצלם, שבו הוא מתדמה לאלוקים. ובעוד שמדברי הרמב"ן בפירושו על התורה נראה כי צלם הא-לוקים שבאדם מתייחס אל החלק הרוחני – חלק אלוק ממעל – שבו מתדמה האדם אל הבורא, ולא אל החלק הגשמי – שבו מתדמה האדם אל הארץ[12], בדברי מהר"ל לעומת זאת מבואר להפך, ש"בריאת האדם בעולם הגשמי ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים...[13], כלומר שצלם הא-לוקים מתייחס דווקא לחלק הגשמי שבאדם. זאת אומרת שהאדם מתדמה לבורא אפילו מצד החלק הגשמי - "כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו הא-לקית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" . כי יש בצורתו עניין אלקי, למי שיודע ברזי חכמה"[14].בהתאם לקו הזה המהר"ל מפראג, לדוגמה, טען שצורת עמידתו של גוף האדם הזקופה, בשונה משאר החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוקים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוקים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.

לאמיתו של דבר, צלם הא-לוקים שבאדם מתייחס – לא לנשמת האדם בנפרד ולא לגופו – אלא הוא מורה על הצירוף של שניהם יחד,וכדברי הרב פינקוס: "...הפלא האמיתי שבבריאת האדם, להרכיב נשמה קדושה עם גוף מעפר, וזה פלא אמיתי של מין האדם והמובן הנכון של צלם אלקים..."[15]. מתוך כל איברי האדם הגשמיים, חיבור הנשמה עם הגוף מתבטא במיוחד בפנים, שכן פני האדם הוא "המקום שבו ניכר אור הנשמה בכלי הגוף"[16]. ולכן, צלם הא-לוקים המורה על חיבור הגוף עם הנשמה, מתייחס במיוחד אל פני האדם, כי "עיקר הצלם בא על הפנים דווקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו"[17], ולכן "מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים"[18]. התבוננות בפני האדם מלמדת על חכמתו הפנימית, כי "עקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו"[19]" – כלומר, "פני האדם הם המקום היחידי שבגוף, שדרכו זהרורי השכל בוקעים אל החוץ, חכמת אדם תאיר פניו"[20].

צלם אלקים כמודל התנהגותי

על פי הרמב"ם כל האנשים נולדים בצלם אנוש, ורק אחרי עבודה תבונית ומוסרית מאומצת, בדבקות ברעיונות מופשטים ובהגעה אל איזונים נפשיים של דרך האמצע הנודעת, יש מתי מעט שזוכים להגיע לצלם אלוקים. אמנם היו אחרים שטענו שהאדם נברא בצלם אלוקים מתחילת הווייתו, והוא רק צריך להוציא אל הפועל את עצמו, ולהיזכר במה שהיה לו בילדותו. רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים בספרו 'אהבת חסד', רואה בצלם הא-לוקים מודל התנהגותי, ומבאר שבבריאת האדם בצלם אלוקים נתן הא-ל באדם "בכוח נפשו שיתדמה במדותיו להשם יתברך, שהוא רק להיטיב ולהתחסד עם זולתו". לאור זאת הוא קובע כי רק "ההולך בדרך הזה נושא עליו צלם אלקים" ואילו "המונע עצמו ממדת החסד, ואומר בלבו: מה לי להיטיב לזולתי, מרחיק עצמו מן השם יתברך מכל וכל".

צלם אלוקים כמעלה המייחדת את עם ישראל

האור החיים בעקבות הכפילות בפסוק, מפרש כי יש לאדם שני צלמים, אחד גלוי שמצוי בכל אדם (בצלמו), והשני נסתר שמצוי רק בעם ישראל (בצלם אלוקים). בספרי מחשבת ישראל מתואר תהליך היסטורי ארוך, שבתחילת הבריאה, בעת שאדם הראשון חטא, מעלת 'צלם אלקים' שהייתה לו נאבדה ממנו, ולאחר מכן אברהם אבינו בכוח מעשיו הטובים, החזיר מעלה זו לאנושות, ובמיוחד לעם ישראל שהם בניו.

צלם אלקים במשמעותו הרחבה

בתפיסה רחבה יותר, היו שטבעו את הביטוי "האדם - עולם קטן, העולם - אדם גדול"[21] ובו ציינו את הכוליות של כל אדם ואדם ואת המכלול הרב שיכול להשתקף באדם אחד. בהתאם לגישה זו אמרו חז"ל (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה), "כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואכן אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו. המלבי"ם בפרשנותו על הפסוק בתהילים: "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם." (ספר תהילים, פרק ל"ט, פסוק ז'), סובר, כי היחס שבין גוף האדם לנפשו הוא כמו היחס שבין עולם הטבע לאלוקות, וכמו שהא-לוהות מתלבשת בעולם הטבע בעל החוקים הקבועים להנהיג אותו באופן בחירי ועל טבעי, כך לאדם יש יכולת להחלץ מהטבע של גופו וחוקיו ו"לברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלקים", מתוך טבע תשוקת הנפש להתעלות לשורשה העליון. על פי הקבלה צורת גופו של האדם היא בצלם, באשר צורת תבניתו רומזת על רעיונות מופשטים ובמיוחד על האצילות העליונה ועשר הספירות שצורתו דוגמה להם[22].

משמעויות הנגזרות ממושג הצלם

מתוך הידיעה שהאדם נברא בצלם אלקים נובעת התפיסה של קידוש החיים האנושיים והאיסור החמור על רציחת אדם באשר הוא, באשר היא מבטלת חיים שיש להם או יכולה להיות להם משמעות אלוקית. מכאן גם נובעים רעיונות השוויון, החירות והאחווה בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של אדם הראשון ונבראים בצלם. חז"ל ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו[23], ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. בהתאם לתפיסה זו היו הוגים שטענו שכאשר אדם פוגע ברעהו פגיעה פיזית או נפשית הוא עובר על עבודת אלילים, באשר הוא פוגע בצלם אלוקים, ומי שמבזה אדם בעצם מבזה את הא-לוקים שמשתקף בו.

מסקנה נוספת מעניין הצלם, היא משמעות החיים העמוקה ביותר של האדם וייעודו הנעלה ביותר, הוא להלך בדרכי הא-לוקים, ולדבוק במידות הא-לוקיות של חכמה, תבונה, חסד ואהבה, יושר ואמת. כפי שכותב המקובל הרב משה קורדובירו בספרו תומר דבורה: "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"


משמעותיות הלכתיות

בשל מעלת הצלם, המקרא מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אלקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו'). עוד על פי מקרא, אשר מייחס את צלם הא-לוקים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוקים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק ""לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אלקים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אלקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"" (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק כ"ג). הרמב"ם פוסק זאת במשנה תורה, אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען הרתעה, כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוקים.

רבי עקיבא במסכת אבות למד מספר בראשית כי "חביב אדם שנברא בצלם"[24], ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לגוי[25], ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות[26] ואף בשמחה[27]. מכאן גם נובע רעיון כבוד האדם, באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט[28] והאדם בכלל, ודימו הלבנת פנים לרציחה[29], באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.

למעשה הרבה מאד מהמצוות שבין אדם לחברו, ובראשה מצוות ואהבת לרעך כמוך[30], נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).

רוחניות האדם בראי הפסיכולוגיה

הפסיכולוג ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות" הולך בדרך זו, והוא טוען שהאדם החי ללא משמעות קיומית בעולם חלול, ריקני ומתפורר, ימצא את המזור העמוק ביותר לנפשו בלוגוס, במאמרות רוחניות או ליתר דיוק באידיאות, אפילו במצבים הקשים ביותר שהחיים מזמנים לו. ולכן תורתו נקראת לוגותרפיה - ריפוי באמצעות הלוגוס.

גם הפסיכולוג ההומניסט אריך פרום, מחבר הספר "אומנות האהבה", טוען טענה דומה, שבעולם של "בדילות קיומית" שבה האדם מנותק ומפורד מהכול, האדם יוכל למצוא מזור לנפשו הכאובה מרוב בדידות, רק בהגשמת אידיאת האהבה ובחיבורו אל ישויות אחרות מתוך אהבה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ "וַיֹּאמֶר אלקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אלקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אלקים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ו-כ"ז)
  2. ^ להעמקה ולהרחבה בהבנת דברי רש"י, ולראיית פירושים רבים נוספים, ראה אוצר מפרשי התורה, מכון ירושלים תשע"ו, בראשית א כו
  3. ^ מורה נבוכים, חלק א' פרק א'
  4. ^ נפש החיים, שער א' פרק ג'
  5. ^ איש האמונה הבודד, מוסד הרב קוק, תשנ"ב
  6. ^ קרנץ, רבי יעקב (המגיד מדובנה), קול יעקב, עמ' 148
  7. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לנבוכי הדור פרק א
  8. ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שע"ה – שע"ז
  9. ^ דברים ל', ט"ו – י"ט
  10. ^ הירש, רבי שמשון בן רפאל, ספר חורב, עמ' 211-213
  11. ^ רבי יהודה ליווא (מהר"ל מפראג), דרך חיים, ירושלים: מכון ירושלים, כרך ו, פרק ו, עמ' שיח
  12. ^ רמב"ן, בראשית א', כ"ו
  13. ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שכ"ג – שכ"ה
  14. ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), תפארת ישראל (כרך א'), פרק ד', עמ' ע"ח – ע"ט
  15. ^ פינקוס, רבי שמשון דוד, תפארת תורה (חלק ב'), עמ' י"ח
  16. ^ הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז
  17. ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' ש"מ – שמ"א
  18. ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' עמ' של"ב – של"ד
  19. ^ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ז, אות ו', עמ' ס"ח
  20. ^ הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז
  21. ^ ביטוי כעין זה נמצא במדרש תנחומא: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (מדרש תנחומא פקודי פרק ג) ונמצא בהרבה הוגים יהודיים, כמו ספר העקרים מאמר שני פרק לא, דרשה לחתונה מהרמב"ן, מהר"ל נתיבות עולם א', נתיב האמת פרק ג ועוד רבים.
  22. ^ רבינו בחיי, פירוש לבראשית, א', כ"ז
  23. ^ בהקשר שמאיימים על אלמוני להרוג אותו, אם לא יהרוג פלוני, האם מותר לו לעשות כן? "אמר ליה: ליקטלוך, ולא תיקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" (=אמר לו: יהרוגך, ולא תהרוג, מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של האיש ההוא אדום יותר?) (בבלי, פסחים כה ב, יומא פב ב, סנהדרין עד ב)
  24. ^ מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוקים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוקים חל על כל האנושות.
  25. ^ רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו
  26. ^ מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.
  27. ^ מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל
  28. ^ המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי אליעזר בן הורקנוס (מסכת אבות ב' י'), רבי אלעזר בן שמוע לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)
  29. ^ "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב)
  30. ^ כך יש כאלו שמסבירים את הקשר בין שני חלקי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0