לדלג לתוכן

קדחת דימומית נגיפית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית מחלה ריקה קדחת דימומית נגיפית (באנגלית: Viral hemorrhagic fevers ובראשי תיבות: VHF) היא קבוצה מגוונת של מחלות. דימום וחום הם סימנים נפוצים של VHF, וכך קיבלה קבוצת הזיהומים את שמה.

ידועות חמש משפחות של נגיפי RNA הגורמים לקדחת מסוג זה: ארנה (Arenaviridae), פילו (Filoviridae), פלאווי (Flaviviridae), האנטה (Hantaviridae) וראבדו (Rhabdoviridae). חלק ממחלות ה-VHF קלות בדרך כלל, כגון nephropathia epidemica (ממשפחת האנטה) אך חלקן בדרך כלל חמורות ובעלות שיעור תמותה גבוה, כגון נגיף האבולה (ממשפחת Filoviridae). כל מחלות ה-VHF עלולות לגרום לאובדן דם חמור, חום גבוה ומוות.

תסמינים

התסמינים של רוב מחלות ה-VHF כוללים

חומרת התסמינים משתנה בהתאם לסוג הנגיף. תסמונת VHF גורמת לדיאתזה של דימום, דליפה נימית והלם במחזור הדם. היא מתרחשת אצל רוב האנשים הסובלים מזיהומים של Filoviridae (כגון אבולה או מרבורג), קדחת דימומית קרים-קונגו (CCHF) או קדחת דימומית דרום אמריקאית הנגרמת על ידי Arenaviridae. תסמונת VHF מתרחשת רק אצל מיעוט קטן של אנשים הסובלים מקדחת דנגי או קדחת השבר הסורי-אפריקני.

גורמים

חמש משפחות של נגיפי RNA זוהו כמסוגלות לגרום לחום דימומי. [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (March 2023)">דרוש ציטוט</span> ]

  • הסדרה Bunyavirales כוללת את המשפחות Arenaviridae, Fimoviridae, ואת כל בני המשפחה הקודמת Bunyaviridae, ובמיוחד Peribunyaviridae.
  • משפחת Arenaviridae כוללת את הנגיפים האחראים לקדחת לסה (נגיף לאסה), נגיף לוג'ו, נגיף ארגנטינאי (נגיף ג'ונין), נגיף בוליביאני (נגיף מאצ'ופו), נגיף ברזילאי (נגיף סביאה), קדחת דימומית צ'אפרה (Chapare, נגיף צ'פארה), נגיף ונצואלה (נגיף גואנריטו, Guanarito) וקדחת דימומית של נגיף ווייטווטר ארויו (Whitewater Arroyo virus).
  • המשפחה הקודמת של Bunyaviridae כוללת
  • משפחת ה-Filoviridae (סדרת Mononegavirales) כוללת את נגיף האבולה ונגיף מרבורג.
  • משפחת הפלאוויווירידה (סדרת Amarillovirales) כוללת קדחת דנגי, קדחת צהובה ושני נגיפים מקבוצת דלקת המוח הנישאת על ידי קרציות הגורמים ל-VHF: נגיף קדחת הדימום אומסק ונגיף מחלת יער קיאסאנור (Kyasanur).
  • משפחת Rhabdoviridae (סדר Mononegavirales). בספטמבר 2012, מדענים שכתבו בכתב העת PLOS Pathogens דיווחו על בידוד של נגיף ממשפחת Rhabdoviridae האחראי לשני מקרים קטלניים ושני מקרים לא קטלניים של קדחת דימומית במחוז בס-קונגו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הנגיף נקרא נגיף בס-קונגו. המקרים הלא קטלניים התרחשו בקרב עובדי שירותי בריאות המעורבים בטיפול בשני הנגיפים האחרים, דבר המצביע על אפשרות של העברה מאדם לאדם.[1] נגיף זה קשור לסוגים Ephemerovirus ו־Tibrovirus.
  • משפחת ה-Togaviridae (סדרת Martellivirales) כוללת את נגיף הצ'יקונגוניה הגורם לקדחת צ'יקונגוניה.

הפתוגן שגרם למגפות הקוקוליזיטלי (Cocoliztli epidemics) במקסיקו בשנים 1545 ו-1576 עדיין אינו ידוע, וייתכן שהמגפה של 1545 הייתה חיידקית ולא נגיפית.[2] [3]

פתופיזיולוגיה

נגיפי קדחת דימומית שונים פועלים על הגוף בצורה שונה, וכתוצאה מכך יוצרים תסמינים משתנים. ברוב נגיפי ה-VHF, מספר מנגנונים עשויים לתרום לתסמינים, כולל נזק לכבד, קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC) ותפקוד לקוי של מח העצם. ב-DIC, קרישי דם קטנים נוצרים בכלי הדם בכל הגוף, מסירים טסיות דם הנחוצות לקרישה מזרם הדם ומפחיתים את יכולת הקרישה. DIC נחשב כגורם לדימום בקדחת השבר הסורי-אפריקני, מרבורג ואבולה. בקדחת דימומית נגיפית יש ארבעה מנגנוני פתוגנזה.

  1. הפצת הנגיף עקב תגובות מדוכאות של מקרופאגים ותאים דנדריטים (תאים מציגי אנטיגן).
  2. מניעת תגובה חיסונית ספציפית לאנטיגן.
  3. אפופטוזיס של לימפוציטים.
  4. מקרופאגים נגועים מקיימים אינטראקציה עם ציטוקינים רעילים, מה שמוביל לדיאפדזיס וחוסר קרישה.

הנגיף מדביק תאי אנדותל בכלי דם, מה שמוביל לארגון מחדש של קומפלקס קטנין VE-cadherin (חלבון בעל תפקיד בהידבקות תאים). ארגון מחדש זה יוצר פערים בין-תאיים בתאי האנדותל. הפערים מובילים לחדירות מוגברת של האנדותל ומאפשרים לדם לברוח ממערכת הדם של כלי הדם. [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (July 2020)">דרוש ציטוט</span> ]

הסיבות לשונות בתגובה בין חולים שנדבקו באותו נגיף אינן ידועות, אך נובעות מאינטראקציות בין נגיף למארח. קדחת דנגי הופכת אלימה יותר במהלך הדבקה שנייה באמצעות הגברה תלוית נוגדנים. לאחר ההדבקה הראשונה, מקרופאגים מציגים נוגדנים על קרומי התאים שלהם, נוגדנים שהם ספציפיים לנגיף הדנגי. על ידי היצמדות לנוגדנים אלה, נגיפי דנגי שהדביקו את החולה בזיהום שני מסוגלים טוב יותר להדביק את המקרופאגים, וכך מפחיתים את יכולתה של מערכת החיסון להילחם בזיהום. [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (March 2023)">דרוש ציטוט</span> ]

אבחון

אבחנה מתבצעת בדרך כלל במעבדת עם יכולות ביולוגיות מתקדמות. ממצאי בדיקות המעבדה משתנים בין הנגיפים, אך לרוב יש ירידה בספירת התאים הלבנים (במיוחד הלימפוציטים), ירידה בספירת טסיות הדם, עלייה באנזימי הכבד בסרום וירידה ביכולת קרישת הדם (הנמדדת כעלייה בזמני הפעולה של הפרותרומבין (PT) ושל התרומבופלסטין המופעל החלקי (PTT)). רמת ההמטוקריט עשויה להיות גבוהה. רמות האוריאה והקריאטין בסרום עשויות להיות גבוהות, אך הדבר תלוי במצב ההידרציה (Hydration, התייבשות) של המטופל. הדימום נוטה להיות ממושך. [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (March 2023)">דרוש ציטוט</span> ]

מניעה

למעט חיסון נגד קדחת צהובה וחיסוני אבולה, חיסונים נגד נגיפים מסוג VHF אינם זמינים בדרך כלל. עבור אדם שנחשף ל-CCHF, ריבאווירין זמין כטיפול מונע לאחר חשיפה (PEP).[4] ריבאווירין עשוי לסייע גם בחשיפה לקדחת לסה.[5]

המטפל בחולה עם נגיף VHF (למעט קדחת דנגי) צריך לנקוט אמצעי זהירות נגד חשיפה והדבקה: היגיינת ידיים, כפפות כפולות, חלוקים, כיסויי נעליים ורגליים, ומגני פנים או משקפי מגן. נגיפי לסה, CCHF, אבולה ומרבורג מועדים להתפשטות נוזוקומיאלית (בבית חולים). יש להשתמש באמצעי זהירות נגד פתוגנים הנישאים באוויר, כולל מסכת הנשמה עם מסנן HEPA שנבדקה בהתאמה (כגון מסכת N95), מסכת הנשמה עם מטהר אוויר המופעלת על ידי סוללות, או מסכת הנשמה עם לחץ חיובי שילבשו אנשי צוות המתקרבים עד 1.8 מטרים מחולה. יש לבודד קבוצות של חולים בבניין נפרד או במחלקה עם מערכת עם בידוד אוויר. טיהור סביבתי מתבצע בדרך כלל באמצעות היפוכלוריט (למשל אקונומיקה) או חומרי חיטוי פנוליים. [6]

טיפול

חולי VHF עשויים להידרש לטיפול תומך אינטנסיבי. טיפול אנטי-נגיפי עם ריבאווירין תוך ורידי עשוי להיות שימושי בזיהומים של Bunyaviridae ו-Arenaviridae (במיוחד קדחת לסה, RVF, CCHF ו-HFRS עקב זיהום של Hantavirus של העולם הישן) וניתן להשתמש בו רק במסגרת פרוטוקול ניסיוני (Investigational New Drug, IND) שאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA). אינטרפרון עשוי להיות יעיל בחום דימומי ארגנטינאי או בוליביאני (זמין גם רק כ-IND). [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (March 2023)">דרוש ציטוט</span> ]

טיפולים פוטנציאליים

טיפול חדשני פוטנציאלי, מעכב NMT, הוכח כמעכב זיהומים נגיפיים מסוג קדחת לסה ו-Junín (JUN) בבדיקות מבוססות תאים. [7]

אפידמיולוגיה

  • קוקוליזטלי במקסיקו 1545 ו-1576 (חשד)[2] [8] [9] [10] [11]
  • מגפת הקדחת הצהובה הגדולה של 1793 בפילדלפיה. כמעט 10% מ-50,000 התושבים מתו מהמחלה.
  • מקמבו בגבון הוא אתר של מספר התפרצויות אבולה.
  • כפרי דורבה וואטסה במחוז אוריינטלה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, היו מוקד התפרצות מחלת נגיף מרבורג בשנים 1998–2000.
  • במחוז אוייגה באנגולה התפרצה מחלת נגיף מרבורג בשנת 2005, ההתפרצות הגדולה ביותר עד כה (2025) של מחלה זו.[12]
  • התפרצות נגיף VHF בכפר מווקה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שהחלה באוגוסט 2007, וגרמה למותם של 103 בני אדם (100 מבוגרים ושלושה ילדים), הוכחה כנגרמת (לפחות באופן חלקי) על ידי נגיף אבולה.
  • קדחת דימומית נגיפית היא סיבה אפשרית למגפת אתונה במהלך המלחמה הפלופונסית. [13]
  • קדחת דימומית נגיפית היא תיאוריה חלופית לגורם המוות השחור והמגפה היוסטיניאנית [14]
  • בהתפרצות היחידה עד היום (2025) של נגיף לוג'ו בספטמבר-אוקטובר 2008 מתו 4 מתוך 5 חולים. [15]
  • התפרצות אבולה במערב אפריקה בשנת 2014 הייתה ההתפרצות הגדולה ביותר בהיסטוריה של מחלה שגרם נגיף זה.

פוטנציאל לוחמה ביולוגית

נגיפי VHF מתפשטים במגוון דרכים. חלקם עשויים להיות מועברים לבני אדם דרך דרכי הנשימה. [ <span title="This claim needs references to reliable sources. (October 2023)">דרוש ציטוט</span> ] חוקרי רפואה צבאית רואים בנגיפים פוטנציאל להפצת אירוסולים בתור נשק. עם זאת, חומרים תמימים עלולים להיחשב בטעות כמכילים את הנגיף. [16] [17]

מכון המחקר המדעי לרפואה של משרד ההגנה הרוסי בסרגייב פוסאד שליד מוסקבה חקר את פוטנציאל השימוש הצבאי של נגיפי קדחת דימומית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קדחת דימומית נגיפית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Grard G, Fair JN, Lee D, et al. (בספטמבר 2012). "A novel rhabdovirus associated with acute hemorrhagic fever in central Africa". PLOS Pathog. 8 (9): e1002924. doi:10.1371/journal.ppat.1002924. PMC 3460624. PMID 23028323. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 Acuna-Soto R, Stahle DW, Cleaveland MK, Therrell MD (באפריל 2002). "Megadrought and megadeath in 16th century Mexico". Emerging Infect. Dis. 8 (4): 360–62. doi:10.3201/eid0804.010175. PMC 2730237. PMID 11971767. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ↑ "500 years later, scientists discover what probably killed the Aztecs". The Guardian. Agence France-Presse. 2018-01-16.
  4. ↑ Ergönül Ö, Keske Ş, Çeldir MG, Kara İA, Pshenichnaya N, Abuova G, et al. (2018). "Systematic Review and Meta-analysis of Postexposure Prophylaxis for Crimean-Congo Hemorrhagic Fever Virus among Healthcare Workers". Emerg Infect Dis. 24 (9): 1642–1648. doi:10.3201/eid2409.171709. PMC 6106438. PMID 30124196.
  5. ↑ Hadi CM, Goba A, Khan SH, Bangura J, Sankoh M, Koroma S, et al. (2010). "Ribavirin for Lassa fever postexposure prophylaxis". Emerg Infect Dis. 16 (12): 2009–11. doi:10.3201/eid1612.100994. PMC 3294560. PMID 21122249.
  6. ↑ Woods, Lt Col Jon B., ed. (2005). USAMRIID's Medical Management of Biological Casualties Handbook (PDF) (6th ed.). Fort Detrick MA: U.S. Army Medical Institute of Infectious Diseases. pp. 143–44. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-06-09. נבדק ב-2007-06-09.
  7. ↑ Witwit, Haydar; Betancourt, Carlos Alberto; Cubitt, Beatrice; Khafaji, Roaa; Kowalski, Heinrich; Jackson, Nathaniel; Ye, Chengjin; Martinez-Sobrido, Luis; de la Torre, Juan C. (2024-08-26). "Cellular N-Myristoyl Transferases Are Required for Mammarenavirus Multiplication". Viruses (באנגלית). 16 (9): 1362. doi:10.3390/v16091362. ISSN 1999-4915. PMC 11436053. PMID 39339839. {{cite journal}}: יש לבדוק את |pmc= (עזרה); יש לבדוק את |pmid= (עזרה)
  8. ↑ "Was the Huey Cocoliztli a Haemorrhagic Fever?" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-06-17. נבדק ב-2010-07-25.
  9. ↑ "Indigenous Hemorrhagic Fever and The Spanish Conquest" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-05-04. נבדק ב-2010-07-25.
  10. ↑ Acuna-Soto R, Romero LC, Maguire JH (ביוני 2000). "Large Epidemics of Hemorrhagic Fevers in Mexico 1545–1815" (PDF). Am J Trop Med Hyg. 62 (6): 733–39. doi:10.4269/ajtmh.2000.62.733. PMID 11304065. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-03-20. נבדק ב-2006-12-04. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ↑ "Epidemics in New Spain". אורכב מ-המקור ב-2010-06-14. נבדק ב-2010-07-25.
  12. ↑ Towner, J. S.; Khristova, M. L.; Sealy, T. K.; Vincent, M. J.; Erickson, B. R.; Bawiec, D. A.; Hartman, A. L.; Comer, J. A.; Zaki, S. R.; Ströher, U.; Gomes Da Silva, F. (2006). "Marburgvirus Genomics and Association with a Large Hemorrhagic Fever Outbreak in Angola". Journal of Virology. 80 (13): 6497–516. doi:10.1128/JVI.00069-06. PMC 1488971. PMID 16775337.
  13. ↑ Olson PE, Hames CS, Benenson AS, Genovese EN (1996). "The Thucydides syndrome: Ebola déjà vu? (or Ebola reemergent?)". Emerging Infect. Dis. 2 (2): 155–56. doi:10.3201/eid0202.960220. PMC 2639821. PMID 8964060.
  14. ↑ Scott, Susan and Duncan, Christopher. (2004). Return of the Black Death: The World's Greatest Serial Killer West Sussex; John Wiley and Sons. מסת"ב 0-470-09000-6.
  15. ↑ Briese, T.; Paweska, J.T.; McMullan, L.K.; Hutchison, S.K.; Street, C.; Palacios, G.; Khristova, M.L.; Weyer, J.; Swanepoel, R.; Engholm, M.; Nichol, S.T. (2009). "Genetic Detection and Characterization of Lujo Virus, a New Hemorrhagic Fever–Associated Arenavirus from Southern Africa". PLOS Pathog. 5 (5): e1000455. doi:10.1371/journal.ppat.1000455. PMC 2680969. PMID 19478873.
  16. ↑ Woods 2005, p. 145
  17. ↑ Peters, C. (2000). "Are Hemorrhagic Fever Viruses Practical Agents for Biological Terrorism?". In Scheld, W. M.; Craig, W. A.; Hughes, J. M. (eds.). Emerging Infections. Vol. 4. Washington, D.C.: ASM Press. pp. 201–09. ISBN 978-1555811976.

קדחת דימומית נגיפית42042223Q162272

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קדחת_דימומית_נגיפית&oldid=3484094"