קהילת יהודי דומביה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בניין בית כנסת בדומביה שהוסב לבית מגורים

הקהילה היהודית בדומביה (בפולנית: Dąbie), עיירה בנפת קולו שבמחוז לודז' שבפולין, התקיימה החל מסוף המאה ה-18, עד לרציחת בני הקהילה בשנת 1941 במחנה ההשמדה הסמוך לה בחלמנו. בשנים שקדמו להשמדתה היוותה הקהילה היהודית כשליש מתושבי דומביה. כיום אין כמעט זכר לחיים היהודיים שהתקיימו בעיירה; בית הכנסת שנבנה בשנת 1885 הוסב לבניין מגורים, ואף בית הקברות היהודי נהרס, ומצבותיו שימשו לבניין מבנים בעיירה, כך שכמעט לא נותרו אף עדים דוממים לחיים היהודיים שפרחו במקום קודם לשואה.

תולדות הקהילה

ציור קיר בדומביה שבפולין המספר את סיפור העיירה
ציור קיר ההיסטוריה של דומביה

בשנת 1792 החלה התיישבות יהודית בדומביה.

האוכלוסייה היהודית בדומביה
השנה כלל האוכלוסייה היהודים
1808 787 90
1827 1881 298
1857 2980 701
1897 3148 977
1921 3765 1163
1.9.1939 ? 1100

עיסוק היהודים

גידול מהיר של הקהילה היהודית חל במאה ה-19, עם פיתוח התעשייה והמלאכה במקום. היהודים תרמו להקמת בתי חרושת לאריגים במחצית הראשונה של המאה ה-19, אולם מרביתם לא החזיקו מעמד במחצית השנייה של אותה המאה ורוב האורגים היהודים עברו ליצור אריגים בעבודה ביתית. כן היו פעילים היהודים בתעשיית בירה ומשקאות חריפים ובבעלותם היו מספר טחנות קמח.

הסוחרים היהודים בדומביה קנו אצל האיכרים בסביבה תבואות, פירות, עורות ומוצרים חקלאיים אחרים ושיווקו אותם ללודז', לקולו ולקאליש. הסוחרים התפרנסו ממכירת סחורותיהם בימי שוק ובירידים בדומביה וסביבתה. מוצרי קונפקציה מדומביה הגיעו לערים הגדולות באזור. בראשית המאה ה-20 התארגנו בעלי מלאכה יהודים באיגוד מקצועי, ואיגוד הסוחרים הקים בנק קואופרטיבי.

חיי הקהילה היהודית

בעיירה היה בית כנסת, בית מדרש ומניינים של החסידים. בית הכנסת נבנה בשנת 1885 ונפגע על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-50 של המאה ה-19 כיהן רבי אשר אוקונובסקי כרבה של הקהילה. בתחום הצדקה ועזרה הדדית פעלו ארגון הכנסת אורחים, לינת צדק וקופת גמילות חסדים וכן "חידר" עם מלמד בו למדו הקטנים גם לקרוא בעברית. בשנת 1864 היה בדומביה בית ספר יסודי פולני ממשלתי אליו הוכרחו הילדים היהודים ללכת. חלק מההורים הצליחו לשחד ולא לשלוח לשם את ילדיהם. לפני מלחמת העולם הראשונה התארגנו חוגים ציוניים, פעילות זו חודשה ואף התרחבה בשנת 1917. אחרי 1918 הוקם בדומביה בית ספר לבנות בית יעקב. כן נוסדו במקום ספריה יהודית וחוג דרמטי של חובבים.

בין מלחמות העולם נמנו בדומביה למעלה מ-1,100 יהודים, כשליש מתושביה. בשנים אלה פעלו ביישוב חוגים ציוניים כללים (על המשמר), תנועת תורה ועבודה (ציונות דתית), ארגוני הליגה למען ארץ ישראל העובדת, התנועה הרוויזיוניסטית, אגודת ישראל (חרדים) והבונד (תנועה יהודית לא ציונית)

מספר השוקלים לקונגרסים ציוניים היה כדלקמן:

  • ב-1927: 60 שוקלים
  • ב-1931: 179 שוקלים
  • ב-1933: 311 שוקלים [דרושה הבהרה]
  • ב-1933: 63 שוקלים.[1]

רבני העיר

מהרבנים הראשונים ידוע הרב שרגא פייבש ב"ר עזריאל שכיהן עד לפטירתו בג' בסיוון שנת ה'תר"ד.[2] לאחריו כיהן הרב זאב וולף וולישקרנץ עד לפטירתו בי"ז באב שנת ה'תרט"ו.[3] לאחריו כיהן הרב אהרן שמחה פיליצר מחבר רמזי אש מחסידי קוצק וגור.[4] משנת ה'תרי"ט כיהן הרב אשר אוקונבסקי עד לפטירתו בט"ז בטבת שנת ה'תרנ"ו.[5] לאחריו כיהן רבי אברהם אוירבך מחבר "אבן שלמה"[6] עד לפטירתו בכ"ג בטבת שנת ה'תרצ"ג.[7] לאחריו כיהן בנו רבי יעקב אורבך שנרצח בשואה עם 1,000 יהודי העיר בנר שלישי של חנוכה 1941[8].

בית הקברות היהודי

בית הקברות היהודי בדומביה נמצא ברחוב לסנה 18. ראשית קבורת יהודים בדומביה ידועה משנת 1811. הקבורה הידועה האחרונה התקיימה בשנת 1939. הגרמנים השמידו את המקום במהלך מלחמת העולם השנייה. מצבות מבית העלמין שימשו כיסודות כדי לבנות עליהם בניינים. בית ההלוויות, ששכן בבית הקברות, נהרס בשנת 1945. אף מצבה לא שרדה על השטח של 0.7 דונם. שתי מצבות בודדות שנתגלו ניתן למצוא במוזיאון בקונין.[9]

גורל יהודי הקהילה בשואה

ב-6 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים,[10] ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע צהוב. עם כניסת הגרמנים בשנת 1939 נחרב בית הכנסת. בקיץ 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו,[11] שהיה בתחילה גטו פתוח, ממנו גורשו בהמשך כ-200 יהודים (מהם 50 נשים) למחנות עבודה באזור פוזנן. גטו דומביה חוסל באקציה שנמשכה בין 14 עד 17 בדצמבר 1941 ושולחו כ-1,000 היהודים שנותרו בגטו למחנה ההשמדה חלמנו.

בינואר 1945 הסובייטים שיחררו את דומביה, אך בשלב הזה יהודים כבר לא נותרו בה.[12]

בית הכנסת המרכזי

בית הכנסת המרכזי של יהודי דומביה הוקם בשנת 1885[13] כבית כנסת כללי לתושבי העיירה.[14] מרבית הבתים בעירה היו נמוכים וקטנים ויחסית אליהם בית הכנסת בלט מאוד בגודלו והדרו. המבנה הוא בן שתי קומות, ובקומתו השנייה היה היכל בית הכנסת (בית הכנסת היה גבוה בגובה של 2 קומות) בו נערכו התפילות. מימין המבנה עמדה חצר רחבה שהכניסה אליה הייתה מהחזית דרך שער מעוצב (בשער, מימין, קיימת מזוזה עד היום). במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע בית הכנסת על ידי הנאצים, ונותר בסוף המלחמה עם נזקים והשחתות. לאחר המלחמה עמד המבנה נטוש, ובשנת 1961 הוסב לבית מגורים. פנים היכל בית הכנסת חולק באמצעות תקרת עץ, כשהחלק התחתון מוסב לחדרי מגורים עם שיפוצים קלים בתוך המבנה; חלונות החזית של בית הכנסת שבגובה קומה זו נאטמו יחד עם איטום הכניסה בחזית, ושאר חלקי המבנה מבפנים עברו שיפוץ והתאמה למגורים. הפלג העליון של היכל בית הכנסת המחולק, הפך לעליית גג מוזנחת, והמוטיבים של בית הכנסת שבו נותרו כמעט בשלמותם. בעליית גג זו זו ניתן לראות שרידים של ארון קודש, וכן כתובת על הקיר - עם הטקסט "מה נורא המקום הזה - בית אלוקים", תחתיו נראים ראשי חלונות החזית.[15] כיום מתאפשרת במקום כניסה למבקרים, אך ללא אפשרות קיום תפילות באופן מסודר. בחזית המבנה משמאלו קיים שלט קטן המציין את עובדת היות המקום בית כנסת בעבר.[16]

  • מבנה בית הכנסת

  • חזית בית הכנסת שברחוב קונופניצקי (Konopnickiej)

  • חזית המבנה עם שער הכניסה לחצר. מימין - הגדר שכפי הנראה הקיפה את חצר בית הכנסת

  • המבנה במבט מהחצר

  • הכניסה הצִדית לבית הכנסת

  • הכיתוב בשמאל קיר החזית

  • פנים המבנה

  • עליית הגג

  • שרידי ארון הקודש, בחלקו העליון

  • כיתוב מצויר בקשת המאגדת שלישיית חלונות שבחזית המבנה.

הנצחת הקהילה

  • אנדרטה להנצחת 1,000 יהודי דומביה שנרצחו בנר שלישי של חנוכה 1941. אנדרטה נוספת לידה לזכר פולנים שנרצחו במחנות ההשמדה. ואנדרטה נוספת עם הכיתוב (בתרגום מפולנית) "אם אשכחם, אלוקים תשכחני" (אדם מיצקביץ)
    ישנה אנדרטה שממוקמת בדומביה בין כיכר השוק והכנסייה. באנדרטה כתוב: "כדי להנציח את הרב יעקב אוירבך, בנו של אברם, וכ-1,000 יהודים - תושבי דומביה שנרצחו על ידי הנאצים בחלמו על נהר הנר. אשמתם הייתה שהם היו יהודים".[17][18]
  • בחלמנו יש מוזאון חלמנו על חורבות הארמון בו רוכזו יהודי דומביה לפני שילוחם לחלמנו במשאיות גז. המוזאון מנציח את חורבן קהילת דומביה בין שאר הקהילות שנרצחו במחנה חלמנו. במוזאון יש תמונות ומסמכים מקוריים השייכים למחנה.

ראו גם

ויקישטעטל [19] מיזם תעוד עיירות יהודיות. דומביה השתתפה במיזם זה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בדומביה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פנקס הקהילות פולין כרך ראשון - לודג' והגליל, יד ושם ירושלים
  2. ^ רבי שמואל צבי וולטסמן, אבני זיכרון, אות תתק"ב. נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית, פריט מס' B 401.
  3. ^ רבי שמואל צבי וולטסמן, אבני זיכרון, אות קפ"ו. נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית, פריט מס' B 401; שו"ת וחדושי רבי עקיבא איגר, ירושלים תש"ז עמ' ל"א.
  4. ^ ראו עליו חכמי פולין, רבי ישראל אברהם גרינבוים, ירושלים תשס"ט, עמ' רע"ה.
  5. ^ ראו עליו חכמי פולין, רבי ישראל אברהם גרינבוים, ירושלים תשס"ט, עמ' פ"ג, הערה ע"א.
  6. ^ הרב אברהם אוירבך, אבן שלמה (עמ' 1-321), hebrewbooks, טקסט מלא, ‏הספר התפרסם ב 1937
  7. ^ ראו עליו אבן שלמה, רבי אברהם אורבך, פיוטרקוב ה'תרצ"ז, בהקדמה.
  8. ^ ראו בכתוב על האנדרטה בתמונה
  9. ^ JEWISH CEMETERY, virtual shtetl
  10. ^ Holocaust Historical Society, www.holocausthistoricalsociety.org.uk
  11. ^ דומביה, ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
  12. ^ Dabie JEWISH HISTORY, Virtual Shtetl (בפולנית)
  13. ^ השנה 1885 מופיעה בתבליט הממוקם על הבניין בצדו החיצוני, בחלק העליון של קיר הכניסה הצִדית.
  14. ^ בית הכנסת ממוקם בקרן הרחובות Konopnickiej ו-Przemysłowa. ראו כאן.
  15. ^ על פי לשון הפסוק בספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ז.
  16. ^ השלט מתייחס לסימון המקום כמתחם שמור, וכבית כנסת לשעבר.
  17. ^ Dabie SITES OF MARTYRDOM, Virtual Shtetl
  18. ^ ליד מצבה זו ישנה מצבה נוספת לזכר הפולנים שנרצחו במחנות הריכוז ע"י הגרמנים במלחמת עולם השניה. ליד 2 המצבות יש אנדרטה ובה מצוטטות 2 שורת משיר של המשורר הפולני הלאומי אדם ניצקביץ' בתרגום לעברית "אם אשכחם השוכן במרומים ישכחני"
  19. ^ ויקישטעטל, מיזם תעוד עיירות ומקומות יהודיים
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_דומביה&oldid=2113629"