קהילת יהודי דומביה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תבנית:בעבודה אקדמית, חופשי

בניין בית כנסת בדומביה שהוסב לבית מגורים
רבקה רגינה קוצ'ינסקי, תושבת דומביה, שנספתה בשואה, בתמונה משנת 1935.

הקהילה היהודית בדומביה (בפולנית: Dąbie; ביידיש דאמביע), עיירה בנפת קולו שבמחוז לודז' שבפולין, התקיימה החל מסוף המאה ה-18, עד לרציחת בני הקהילה בשנת 1941 במחנה ההשמדה הסמוך לה בחלמנו. בשנים שקדמו להשמדתה היוותה הקהילה היהודית כשליש מתושבי דומביה. כיום אין כמעט זכר לחיים היהודיים שהתקיימו בעיירה; בית הכנסת שנבנה בשנת 1885 הוסב לבניין מגורים, ואף בית הקברות היהודי נהרס, ומצבותיו שימשו לבניין מבנים בעיירה, כך שכמעט לא נותרו אף עדים דוממים לחיים היהודיים שפרחו במקום קודם לשואה.

תולדות הקהילה

בשנת 1792 החלה התיישבות יהודית בדומביה.

האוכלוסייה היהודית בדומביה
השנה כלל האוכלוסייה היהודים
1808 787 90
1827 1881 298
1857 2980 701
1897 3148 977
1921 3765 1163
1.9.1939 ? 1100

עיסוק היהודים

גידול מהיר של הקהילה היהודית חל במאה ה-19, עם פיתוח התעשייה והמלאכה במקום. היהודים תרמו להקמת בתי חרושת לאריגים במחצית הראשונה של המאה ה-19, אולם מרביתם לא החזיקו מעמד במחצית השנייה של אותה המאה ורוב האורגים היהודים עברו ליצור אריגים בעבודה ביתית. כן היו פעילים היהודים בתעשיית בירה ומשקאות חריפים ובבעלותם היו מספר טחנות קמח.

הסוחרים היהודים בדומביה קנו אצל האיכרים בסביבה תבואות, פירות, עורות ומוצרים חקלאיים אחרים ושיווקו אותם ללודז', לקולו ולקאליש. הסוחרים הזעירים התפרנסו ממכירת סחורותיהם בימי שוק ובירידים בדומביה וסביבתה. מוצרי קונפקציה מדומביה הגיעו לערים הגדולות באזור. בראשית המאה ה-20 התארגנו בעלי מלאכה יהודים באיגוד מקצועי, ואיגוד הסוחרים הקים בנק קואופרטיבי.

חיי הקהילה היהודית

בעיירה היה בית כנסת, בית מדרש ומניינים של החסידים. בית הכנסת נבנה בשנת 1885 ונפגע על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.

בתחום הצדקה ועזרה הדדית פעלו ארגון הכנסת אורחים, לינת צדק וקופת גמילות חסדים. בשנת 1864 היה בדומביה בית ספר יסודי ממשלתי לילדים יהודים. לפני מלחמת העולם הראשונה התארגנו חוגים ציוניים, פעילות זו חודשה ואף התרחבה בשנת 1917. אחרי 1918 הוקם בדומביה בית ספר לבנות בית יעקב. כן נוסדו במקום ספריה יהודית וחוג דרמטי של חובבים.

בין מלחמות העולם נמנו בדומביה למעלה מ-1,100 יהודים, כשליש מתושביה. בשנים אלה פעלו ביישוב חוגים ציוניים כללים (על המשמר), המזרחי, ארגוני הליגה למען ארץ ישראל העובדת, התנועה הרוויזיוניסטית, אגודת ישראל והבונד.

מספר השוקלים לקונגרסים ציוניים היה כדלקמן:

  • ב-1927- 60 שוקלים
  • ב-1931- 179 שוקלים
  • ב-1933- 311 שוקלים
  • ב-1933[דרושה הבהרה]- 63 שוקלים.[1]

רבני העיר

מהרבנים הראשונים ידוע הרב שרגא פייבש ב"ר עזריאל שכיהן עד לפטירתו בג' בסיוון שנת ה'תר"ד.[2] לאחריו כיהן הרב זאב וולף וולישקרנץ עד לפטירתו בי"ז באב שנת ה'תרט"ו.[3] לאחריו כיהן הרב אהרן שמחה פיליצר מחבר רמזי אש מחסידי קוצק וגור.[4] משנת ה'תרי"ט כיהן הרב אשר אוקונבסקי עד לפטירתו בט"ז בטבת שנת ה'תרנ"ו.[5] לאחריו כיהן רבי אברהם אורבך מחבר אבן שלמה עד לפטירתו בכ"ג בטבת שנת ה'תרצ"ג.[6] לאחריו כיהן בנו רבי יעקב אורבך עד שנהרג במלחמת העולם השניה.

בית הקברות היהודי

בית הקברות היהודי בדומביה נמצא ברחוב לסנה 18. ראשית קבורת יהודים בדומביה ידועה משנת 1811. הקבורה הידועה האחרונה התקיימה בשנת 1939. הגרמנים השמידו את המקום במהלך מלחמת העולם השנייה. מצבות מבית העלמין שימשו כיסודות כדי לבנות עליהם בניינים. בית ההלוויות, ששכן בבית הקברות, נהרס בשנת 1945. אף מצבה לא שרדה על השטח של 0.7 דונם. שתי מצבות בודדות שנתגלו ניתן למצוא במוזיאון בקונין.[7]

גורל יהודי הקהילה בשואה

ב-6 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע צהוב. עם כניסת הגרמנים בשנת 1939 נחרב בית הכנסת. בקיץ 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו, שהיה בתחילה גטו פתוח, ממנו גורשו בהמשך כ-200 יהודים (מהם 50 נשים) למחנות עבודה באזור פוזנן. גטו דומביה חוסל באקציה שנמשכה בין -14 עד ה-17 בדצמבר 1941 ושולחו כ-1,000 היהודים שנותרו בגטו למחנה ההשמדה חלמנו.

בינואר 1945 הסובייטים שיחררו את דומביה, אך בשלב הזה יהודים כבר לא נותרו בה.[8]

בית הכנסת המרכזי

בית הכנסת המרכזי של יהודי דומביה הוקם בשנת 1885[9] כבית כנסת כללי לתושבי העיירה.[10] המבנה הוא בן שתי קומות, ובקומתו השנייה היה היכל בית הכנסת, בו נערכו התפילות. מימין המבנה עמדה חצר רחבה שהכניסה אליה הייתה מהחזית דרך שער מעוצב (בשער, מימין, קיימת מזוזה עד היום). במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע בית הכנסת על ידי הנאצים, ונותר בסוף המלחמה עם נזקים והשחתות. לאחר המלחמה עמד המבנה נטוש, ובשנת 1961 הוסב לבית מגורים. פנים היכל בית הכנסת חולק באמצעות תקרת עץ, כשהחלק התחתון מוסב לחדרי מגורים עם שיפוצים קלים בתוך המבנה; חלונות החזית של בית הכנסת שבגובה קומה זו נאטמו יחד עם איטום הכניסה בחזית, ושאר חלקי המבנה מבפנים עברו שיפוץ והתאמה למגורים. הפלג העליון של היכל בית הכנסת המחולק, הפך לעליית גג מוזנחת, והמוטיבים של בית הכנסת שבו נותרו כמעט בשלמותם. בעליית גג זו זו ניתן לראות שרידים של ארון קודש, וכן כתובת על הקיר - עם הטקסט "מה נורא המקום הזה - בית אלוהים", תחתיו נראים ראשי חלונות החזית.[11] כיום מתאפשרת במקום כניסה למבקרים, אך ללא אפשרות קיום תפילות באופן מסודר. בחזית המבנה משמאלו קיים שלט קטן המציין את עובדת היות המקום בית כנסת בעבר.[12]

הנצחת הקהילה

ישנה אנדרטה שממוקמת בדומביה בסמטה בין כיכר השוק והכנסייה. באנדרטה כתוב: "כדי להנציח את הרב יעקב אוירבך, בנו של אברם, וכ-1000 יהודים - תושבי דומביה שנרצחו על ידי הנאצים בחלמו על נהר הנר. אשמתם הייתה שהם היו יהודים".[13]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. פנקס הקהילות פולין כרך ראשון - לודז' והגליל, יד ושם ירושלים
  2. רבי שמואל צבי וולטסמן, אבני זכרון, אות תתק"ב. נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית, פריט מס' B 401.
  3. רבי שמואל צבי וולטסמן, אבני זכרון, אות קפ"ו. נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית, פריט מס' B 401; שו"ת וחדושי רבי עקיבא איגר, ירושלים תש"ז עמ' ל"א.
  4. ראו עליו חכמי פולין, רבי ישראל אברהם גרינבוים, ירושלים תשס"ט, עמ' רע"ה.
  5. ראו עליו חכמי פולין, רבי ישראל אברהם גרינבוים, ירושלים תשס"ט, עמ' פ"ג, הערה ע"א.
  6. ראו עליו אבן שלמה, רבי אברהם אורבך, פיוטרקוב ה'תרצ"ז, בהקדמה.
  7. [Dabie JEWISH CEMETERY], virtual shtetl
  8. Dabie JEWISH HISTORY, Virtual Shtetl
  9. השנה 1885 מופיעה בתבליט הממוקם על הבניין בצדו החיצוני, בחלק העליון של קיר הכניסה הצדדית.
  10. בית הכנסת ממוקם בקרן הרחובות Konopnickiej ו-Przemysłowa. ראו כאן.
  11. על פי לשון הפסוק בספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ז.
  12. השלט מתייחס לסימון המקום כמתחם שמור, וכבית כנסת לשעבר.
  13. Dabie SITES OF MARTYRDOM, Virtual Shtetl