קהילת יהודי נובוזיבקוב
נובוזיבקוב (אנ') (ברוסית: Новозыбков; בבלארוסית: Навазыбкаў; ביידיש: זיבקאוו, זיבקאי או נאווא זיבקאוו[1]) היא עיירה במחוז בריאנסק במערב רוסיה, סמוך לגבול עם בלארוס ואוקראינה. בנובוזיבקוב התקיימה קהילה יהודית משמעותית עד השואה.
תולדות הקהילה היהודית בנובוזיבקוב
יהודים הגיעו לנובוזיבקוב, אז בפלך צ'רניגוב, במחצית הראשונה של המאה ה-18.
במפקד האוכלוסין משנת 1897 נמנו בעיירה 3,787 יהודים מתוך 15,362 תושבים, שהם קרוב ל-25%. מרבית היהודים בנובוזיבקוב היו חסידים (רובם חסידי לובביץ' ומיעוטם חסידי צ'רנוביל, שתיהן עיירות הקרובות יחסית לנובוזיבקוב), ולעיר נוצרה תדמית של "שטעטל" חסידית טיפוסית[2]. היו בנובוזיבוקב גם לא מעט משכילים, וחלקם אף לא שמרו שבת. רבים מילדי הקהילה למדו בבית הספר הריאלי המקומי, ואולצו ללמוד ולכתוב בשבת, דבר שהוביל לפניה אל השלטונות שתפטור אותם מכך, שנענתה באופן חלקי בלבד[3]. לצדו פעל גם חדר מסורתי. הקהילה הייתה הקהילה היהודית הגדולה באזור, ויהודי העיירות והכפרים הסמוכים נסמכו עליה, ובין השאר מתיהן היו נקברים בבית הקברות היהודי בנובוזיבקוב[4].
סמוך לנובוזיבקוב הייתה אחוזה בשם "קרפוביץ'" בבעלות יהודים בני משפחת כהנוב[5].
בנובוזיבקוב פעל סוכן של חברת "תמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה", שגייס כספים מבי הקהילה[6][7]. בני הקהילה הצטרפו לאוסרים את אתרוגי קורפו כדי להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל[8].
לאחר מהפכת 1905, נפוצו שמועות באזור נובוזיבקוב כי יהודי העיר קרעו את תמונת הצאר והרסו את בית הכלא. ב-19 באוקטובר פרצו פרעות ביהודים בשל כך, והקהילה נפגעה קשות[9][10][11].
ב-1926 מנתה הקהילה 4,825 יהודים, אך מספרם ירד במהלך שנות ה-30, ובשנת 1939 מספר היהודים ירד ל־3,129, שהם כ-13% אחוז מכלל האוכלוסייה.
ב-1936 התאבד יהודי בשם קבלקי בשל תקיפות על רקע אנטישמי. התוקפים הועמדו לדין ונידונו לשנות מאסר[12].
בין היהודים ילידי העיר ניתן למנות את הפעיל האנרכיסט אלכסנדר שפירא (אנ') (אביו של אלכסנדר גרותנדיק), האמן שמחה שמחוביץ' (אנ'), הבמאי והתסריטאי סמסון סמסונוב (אנ'), ראש הוועד הראשון של המושבה כפר סבא ברוך עמרמי[13]. הרב ברוך הלוי אפשטיין גדל בעיירה. בתחילת המאה ה-20 התגורר בעיר הסופר שמואל ליב ציטרון[14].
רבנים וישיבות
קהילת נובוזיבקוב זכתה לפרסום רב בזכות העובדה שהרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל "ערוך השולחן" נשא בתפקיד רב הקהילה בשנים 1864–1874 (ה'תרכ"ד - ה'תרל"ד). בנובוזיבקוב הוא כתב והוציא לאור את ספרו הראשון "אור לישרים". כהונתו של רב מרקע "מתנגדי" לרבה של קהילה חסידית מובהקת עורר הדים[15]. לפי מספר מקורות[16] זמן קצר לאחר בואו לנובוזיבקוב נסע ללובביץ' לבקשתם של בני קהילתו כדי לפגוש את רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), אדמו"רם של חסידי חב"ד (יש המפקפקים באמינות הסיפור[17]). כמו כן, לספרו "אור לישרים" צרף הסכמות מאדמו"רי חסידות צ'רנוביל, שגם להם היו חסידים רבים בעיירה, דבר שהוביל לכך שמתנגדים קנאים מבני הקהילה פרצו לביתו ותלשו את דף ההסכמה מן הספרים.
בשנות מלחמת העולם הראשונה, הגיע לעיר כפליט הרב אהרן יוסף בקשט, וכיהן כרב בית הכנסת של פליטי המלחמה, עד 1916.
בשנת ה'תרס"ט התמנה לרבה של נובוזיבקוב הרב אברהם חן, רב חב"די ופעיל ציוני, שנבחר ברוב גדול הן על ידי החסידים והן על ידי המשכילים, שתמכו בו בזכות תעודת הבגרות שלו[18]. בנובוזיבקוב הוא כתב את ספרו "היהדות והדם" שסייע במשפט בייליס. הרב חן סירב להצעת רבנות בקהילה גדולה יותר בעת שבתו בנובוזיבקוב. בשנת ה'תרע"ט נמלט מרוסיה לגרמניה בעטיין של פרעות פטליורה והמהפכה הבולשביקית. את מקומו מילא לתקופה קצרה הרב נחום שמריהו ששונקין[19]. בה'תרפ"ג התמנה לרב העיר ידידו של הרב חן, הרב שלמה יוסף זוין שכיהן לפני כן כרב בעיירה הסמוכה קלימאון. בשנת ה'תרצ"א (1931) הוא ייסד בנובוזיבקוב ישיבה מרשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש. הישיבה החזיקה מעמד למשך כשנה, עד לקיץ ה'תרצ"ב (1932). בקיץ ה'תרצ"ג (1933) נפתחה הישיבה שוב על ידי קבוצה קבוצה קטנה של בחורים, שלמדו בה עד לל"ג בעומר ה'תרצ"ד (1934)[20]. בשבתו כרב העיר, ייסד מחדש בשנת ה'תרפ"ח יחד עם הרב יחזקאל אברמסקי מסלוצק את הקובץ התורני יגדיל תורה, באישור מיוחד מהממשלה הסובייטית.
אחד מרבני העיר היה הרב יוסף אליהו הלוי רייז, מאבות משפחת מובשוביץ.
בשואה
הנאצים כבשו את נובוזיבקוב במהלך מבצע ברברוסה ב-16 באוגוסט 1941. הם תפסו את בניין המרכז הרפואי והפכו אותו למפקדת הגסטאפו. ב-18 בינואר (או ב-14 בינואר) 1942, נלקחו כ-950 גברים מנובוזיבקוב ליער קרקובסק, סמוך לתחנת הרכבת, שם נורו למוות[21]. מחקרים מאוחרים מצביעים על מעל אלף נרצחים יהודים שם. לצד היהודים נרצחו גם מיעוט של לא-יהודים ביער.
בשנת 1962 הקימו רשויות מחוז בריאנסק אנדרטת הנצחה באתר הטבח, שבה לא נזכר מוצאם היהודי של מרבית הקרבנות, וגם באנדרטה שהוקמה על גבי בניין הגסטאפו צוין שהקרבנות היו "פטריוטים סובייטים"[22]. מצבה חדשה, הכוללת שמות של 400 קרבנות יהודים שזוהו על ידי יד ושם, הוקמה בשנת 2016.
800 יהודים נוספים נכלאו ונורו במחסן של מפעל גפרורים, שמקומו לא זוהה.
היהודים הנותרים רוכזו לבניין הגסטאפו, שם נורו למוות.
בני משפחת סופנוב, נוצרים מקומיים, הסתירו תשעה יהודים מפני הנאצים. הורי המשפחה, גריגורי ופרסקוביה, אף נרצחו[23]. טטיאנה דוכנובה הסתירה גם היא יהודיה[24]. כולם הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
העיירה שוחררה על ידי הצבא האדום ב־25 בספטמבר 1943. מעט יהודים חזרו לגור בנובוזיבקוב, אך הקהילה לא המשיכה לתפקד.
לקריאה נוספת
- הרב איתם הנקין, תקופת נובוזיבקוב פרק שני מתוך הספר "תערך לפני שלחן: חייו זמנו ומפעלו של הרי"מ עפשטיין בעל ערוך השולחן", הוצאת מגיד, ירושלים ה'תשע"ט, עמ' 51–64.
קישורים חיצוניים
- קהילת יהודי נובוזיבקוב, מאגר בית התפוצות.
- נובוזיבקוב באתר "יד ושם" (אנגלית).
- נובוזיבקוב בספרייה היהודית המקוונת (אנגלית).
הערות שוליים
- ^ ראו רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אבן העזר, סימן ק"כ, סעיף כ"ה.
- ^ למשל: הרב יהודה לייב פישמן מימון, "שרי המאה" חלק ו עמ' 100.
- ^ מעשים בכל יום, המליץ, 30 ביולי 1879.
- ^ ידיעה על קבורת רבה של קלימוב בנובוזיבקוב, הצפירה, 19 בפברואר 1913.
- ^ הרב יצחק ניסנבוים, "עלי חלדי" עמ' 40.
- ^ מודעה, המליץ, 5 בפברואר 1894.
- ^ נדבות עבור רעבי א"י, המגיד, 11 בנובמבר 1874.
- ^ עזרת סופרים: אתרוגי ארץ ישראל ג, המליץ, 29 בספטמבר 1892.
- ^ כרוניקה עברית, הזמן, 14/02/1909.
- ^ יהודה ליב גרויבארט, ימין ושמאל, לודז' ה'תר"ץ, עמ' קפב.
- ^ חבצלת שנה 36 גליון 8 ה' בכסלו תרס"ו, עמ' 61
- ^ דין אנטישמים בססס"ר, דבר, 21 בפברואר 1936
- ^ ברוך עמרמי, דבר, 07/09/1938
- ^ שמואל ליב ציטרון, השתקן הגדול, היום, 20/02/1925.
- ^ ייתכן שהמהלך נבע לאחר שהתגלעה מחלוקת בין חסידי חב"ד לבין חסידי צ'רנוביל בנובוזיבקוב לאיזו מהקבוצות ישתייך הרב החדש, וכפשרה הוזמן רב מתנגד "נייטרלי" (ניסן וקסמן, הגאון בעל ערוך השולחן, בתוך "שנה בשנה" ה'תש"ם, עמ' 422).
- ^ הרב ברוך הלוי אפשטיין, מקור ברוך חלק ג' פרקים כ-כב, פרק כג אות ב, פרק ל אותיות א, ג, לא-לב; הרב יהודה לייב פישמן מימון, אנשים של צורה עמ' קנג, מדי חודש בחדשו חלק ה עמ' 154, שרי המאה חלק ו עמ' 100.
- ^ הרב יקותיאל אריה קמלהאר, דור דעה -גאוני הדור, עמ' עו-עז; הרב יהושע מונדשיין
- ^ הד הזמן, י"ב באייר ה'תרס"ט.
- ^ "זכרונותי"(תשמ"ח) עמ' 283.
- ^ תומכי תמימים נובוזיבקוב, באתר חב"דפדיה, על פי יצחק גינזבורג, "ספר התמימים" עמ' צד.
- ^ Karkhovskiy Forest באתר יד ושם.
- ^ Commemoration of Jewish Victims באתר יד ושם.
- ^ באתר יד ושם
- ^ באתר יד ושם.
