קרוטושין
.jpg) | |
| בית העירייה | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פולין גדול |
| מחוז | פוזנן |
| קואורדינטות | 51°41′N 17°26′E / 51.683°N 17.433°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://www.krotoszyn.pl | |
קרוטושין (בפולנית: Krotoszyn; בגרמנית: Krotoschin ביידיש: קראטשין או קראטאשין) היא עיירה במחוז פוזנן (אנ') שבפולין. בעבר התקיימה בקרוטושין קהילה יהודית גדולה, ופעל בה דפוס עברי גדול.
היסטוריה
הקמתה של קרוטושין מיוחסת לאביר קרוטון. במאות ה-15 וה-16 בעלי המקום היו האצילים ממשפחת קרוטובסקי (פול'). העיר התפתחה רבות בזכות שני ירידים שנתיים שהתקיימו בה. בפרט נודעה קרוטושין כמרכז לסחר בטקסטיל, שיפון, סלרי, משקאות חריפים וענבר.
לאחר הרפורמציה הייתה העיר למוקד מלחמות דת בין קתולים לפרוטסטנטים.
ב-1645 פלשו השוודים לפולין (אנ'), ופגעו קשות בקרוטושין ובאוכלוסייתה. הם שרפו חלקים נרחבים מהעיר ורצחו באכזריות נשים וילדים. לאחר כחודשיים הלוחם הפולני סטפן צ'רנייצקי (אנ') שיחרר את העיר מידי השוודים. באותה התקופה, שריפות נוספות כילו בתים רבים בעיר.
לאחר השחרור החלה קרוטושין להשתקם, וכבר בסוף המאה ה-17 הייתה שוב לעיר מסחר מרכזית ומשגשגת, שמשכה אליה סוחרים מכל רחבי פולין ושלזיה.
שריפה גדולה שפרצה ב-1777 כילתה כמעט לחלוטין את העיר.
תחת שליטה פרוסית
בחלוקת פולין השנייה (1793) הועבר אזור פוזנן וקרוטושין בכללו לידי פרוסיה, שהעבירה את הבעלות על קרוטושין לידי הנסיכים הגרמניים טורון-טקסיס ב-1819. קרוטושין עברה תהליך מהיר של "גרמניזציה", קרי התערות בתרבות הגרמנית, והוא לווה בצמיחה דמגורפית מואצת, בתיעוש וצמיחה כלכלית ובהתפשטות ההשכלה. הוקמו מספר בתי ספר וכן גימנסיה, ואחוז האנאלפאביתים ירד בצורה דרסטית.
ב-1834 הוכרה קרוטושין כעיר, והיא קיבלה רישיון לעירכת ארבעה ירידים בשנה.
השיבה לשליטה פולנית
ב-1919, לאחר הקמת הרפובליקה הפולנית השנייה, קרוטושין חזרה לידי פולין. מרבית תושביה היהודים והגרמנים היגרו לתוככי גרמניה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בראשית ספטמבר 1939, נכבשה קרוטושין בידי הגרמנים והייתה לחלק מאזור ה"ורתגאו", כלומר האזור הפולני שסופח לרייך השלישי.
הקהילה היהודית
תולדות הקהילה
מסורות מייחסות את ראשית התיישבות היהודים בקרוטושין כבר למאה ה-14. ב-1632 העניקה האצילה רוזדרז'בסקי כתב חסות (פריבילגיה) ליהודי קרוטושין.
במאה ה-16 נפגעה הקהילה קשות מהכיבוש השוודי, אך גם לאחר שחרור העיר בידי הפולנים, טבחו הללו ביהודים, והקהילה נותרה מדולדלת[1]. היהודים והקהילה לוו כסף רב לצורך שיקומם, והקהילה הגיעה לחובות עתק. לצורך התמודדות עם חובות הקהילה, תוקנו תקנות חדשות שכללו מניעת חברי הקהילה להיבחר למועצת הקהילה מבלי לשלם מס גבוה, הגבלת השימוש בתכשיטים, הגבלת מוזמנים לחתונות וצמצום חתונות של בני זוג עניים. התקנות בוטלו כעבור שנים אחדות, עם ההתאוששות הכלכלית.
ב-1764 כבר מנתה הקהילה 1,749 נפשות (יותר משליש ממספר התושבים) והיא הייתה למרכז יהודי חשוב בפולין. לאחר הסיפוח לגרמניה, סבלו בתחילה היהודים מסדרי הממשל הנוקשים של פרוסיה, אך ב-1800 פורסמו תקנות חדשות ליהודי השטחים המסופחים, שהקלו את מצבם. הם הורשו להיבחר למועצות העיר, לפי מבפרם הילסי באוכלוסייה, ובקרוטושין שבה היהודים מנו מעל שליש מהתושבים, הם שלחו 15 נציגים למועצת העיר. במקביל, החל שגשוג כלכלי כתוצאה מהתפתחות הסחר עם הערים הפרוסיות. מצבם החברתי-כלכלי של התושבים השתפר בצורה ניכרת. במקביל, החלה הקהילה לקבל אופי יותר יהודי-גרמני מודרני, עובדה שהשפיעה על חיי הדת בקרוטושין (ראו להלן). היהודים ראו את עצמם גרמנים פטריוטיים, והשתתפו בכל מלחמות פרוסיה וגרמניה, ובם אף ספגו אבידות רבות בקרבות. במפנה המאה העשרים החלה הגירה מסיבית של צעירים יהודים מקרוטושין לתוככי גרמניה. לפני מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה רק כ-411 נפש. לאחר המלחמה, כששבה קרוטושין לידי פולין, התגברה ההגירה לגרמניה, והקהילה מנתה ב-1919 רק 119 יהודים. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 נותרו בקרוטושין כ-50 יהודים בלבד. ימים ספורים לאחר פלישת גרמניה לפולין נותרו בה כ-17 יהודים. גורלם היה כגורלם של יתר היהודים שחיו תחת המשטר הנאצי – רדיפות והחרמת רכוש, והם גורשו לשטחי הגנרלגוברנמן באוקטובר של אותה השנה, שם היה גורלם זהה לשאר היהודים.
כלכלה
מרבית בני הקהילה התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, אך במחצית השנייה של המאה ה-18 החלו יהודים לפתח קשרי מסחר עם ערים במזרח גרמניה כמו לייפציג, ברסלאו ופרנקפורט על האודר, לצד מסחר עם יתר ערי פולין. המסחר עם ערי פולין חדל לאחר הסיפוח לפרוסיה, אך קשרי המסחר בתוך גרמניה גברו עתה, והביאו לשגשוג כלכלי. יהודי האזור נודעו במיוחד בתעשיית העץ המפותחת שלהם.
חיי הדת
ב-1843 נחנך מבנה חדש לבית כנסת בקרוטושין.
החל מאמצע המאה ה-19 החלו השלטונות הפרוסיים להכיר רק ברבנים בעלי השכלה אקדמית. הגורמים השמרנים בקהילה, ובראשם רבנים, התנגדו לכך, והוויכוח הידרדר לכדי מהומות של ממש, שהושקטו רק לאחר התערבות משטרתית. גם ניסיונותיהם של תומכי הרפורמה להנהיג חידושים ותיקונים בסדרי התפילה גרמו לסכסוך קשה וממושך בקהילה, שחייב לעיתים את התערבות המשטרה.
בשנת 1894 החליטה הנהגת הקהילה להכניס עוגב אל בית הכנסת וללוות את התפילה בשירה של מקהלת נשים. השמרנים התנגדו בתוקף, והוויכוח ניטש שוב במלוא תוקפו. שני הצדדים, שלא נכונו לפשרה, פנו לערכאה עירונית, חרף ההסתייגות הנמרצת בהלכה לצעד כזה. לבסוף, התקבלה הצעתו של הרב ד"ר יחזקאל אדוארד באנט לפיה ייבנה בית כנסת נוסף, שאליו יוכנסו העוגב והמקהלה. בית כנסת זה היה ככל הנראה הראשון באזור פוזנן שהנהיג שינויים בסגנון הרפורמי.
הדפוס העברי
ב-1883 הוקם בקרוטושין בית דפוס עברי על ידי בער לייב מונאש. שנים מספר לאחר מכן הוקם בית דפוס עברי שני. בית הדפוס בקרוטושין ידוע בעיקר בשל הדפסת התלמוד הירושלמי בשנת 1886. מהדורת קרוטושין של הירושלמי מתייחדת בכך שהיא הודפסה בכרך אחד, עם פירוש קצר מאת רבי דוד בן מנשה דרשן מקרקוב[2], בדומה למהדורת קראקא 1609. מהדורה זו נחשבה בעבר למהדורה מדויקת ונוחה לשימוש, והפניות רבות הופנו אליה[3].
רבנים
רבנים שונים כיהנו בקרוטושין, ביניהם:
- ר' צבי הירש ב"ר שמשון (נפטר ב-1670)
- ר' יהודה לייב מונק.
- ר' מנחם מנדל אוירבך, מחבר "עטרת זקנים" (נזכר כרב הקהילה ב-1672).
- ר' משה בנו של ר' שבתי כהן.
- ר' יחזקאל ב"ר מאיר הלוי (נפטר ב־1699).
- ר' מרדכי ב"ר צבי (נפטר ב-1702).
- ר' מנחם מנדל ינקו (כיהן עד 1722).
- ר' מנחם מנדל מרגליות (עד 1760)
- רבי דוד כ"ץ, מחבר "פעמוני זהב"[4] (נפטר ב-ה'תקל"ו 1776)
- ר' אריה לייב קרא.
- ר' משולם זלמן הכהן, מחבר "בגדי כהונה" (נפטר ב-1824).
- ר' צבי הירש הכהן, בנו של ר' רפאל הכהן כ"ץ[5] (כיהן משנת 1776). התחייב לשלם מכיסו את מס הרבנות לשלטונות. כיהן בקהילה יותר מ-50 שנה, עד לפטירתו ב-1828.
- ר' ישראל ב"ר יהודה לייב, תלמידו של ר' עקיבא איגר. בימיו כיהן כראש בית-הדין ר' בנימין קצנלנבויגן, מחבר "מנורת הזהב".
- הרב ד"ר דוד יואל (כיהן בשנים 1857–1887).
- הרב ד"ר יחזקאל (אודארד) באנט (כיהן בשנים 1881–1898)[6]. בתקופתו החריפו המאבקים בין האורתודוקסים לבין המחדשים.
- הרב ד"ר היינריך ברגר, עורכו הראשי של כתב-העת Methodik des Judischen Religionsunterichts (כיהן בין 1898 ל-1912)[7]
- הרב ד"ר גוסטב כהן (כיהן בימי מלחמת העולם הראשונה).
בנוסף אליהם, חיו בעיר גם ר' טוביה ב"ר יחזקאל אשע, מחבר הספר "עט ברזל" ורבי שבתי בס שהתיישב באחרית ימיו בקרוטושין, ונפטר בה[8].
כמו כן, נולדו בקרוטושין הרבנים הרפורמיים איזידור קאליש (אנ') ומקס דינמן.
מוסדות וארגונים
הקהילה הפעילה בית ספר יסודי יהודי שהוכר על ידי הממשלה, ובנוסף לו בית ספר ללימודי הקודש. בשנת 1896 למדו בבית-הספר היהודי היסודי 192 תלמידים. בתי הספר נוהלו בקפידה על ידי הנהגת הקהילה והרב, שהיו מעורבים היטב בנעשה בו.
לקהילה היו מוסדות צדקה ועזרה הדדית רבים, בהם חברת ביקור חולים, וחברת עזרת נשים.
ב-1864 נוסדה ביוזמתן של הרב ד"ר דוד יואל חברת "מקיצי נרדמים" שפרסמה כתב עת עברי ועסקה באיסוף תרומות ליהודי ארץ ישראל. ב-1907 נוסד בקרוטושין סניף של "חברת עזרה ליהודי גרמניה", שתמכה אף היא בהתיישבות חקלאית בארץ-ישראל ובמפעלי חינוך בארץ. לפני מלחמת העולם הראשונה נוסד בעיר סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", ונפתחה ספרייה ציבורית.
פעילות ציונית ממוסדת ראשונה בקרוטושין החלה בשנת 1907, אז נוסדה אגודה ציונית על ידי גיאורג גרינשפק שעסקה במכירת שקלים ציונים. ב-1918 נוסד מועדון ציוני לנערות.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קרוטושין (בפולנית)- מסמכים מארכיון הקהילה
- קרוטושין, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- קרוטושין, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- קהילת יהודי קרוטושין, באתר "אנו - מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות"
- מסמכים מארכיון הקהילה, באתר "YIVO"
הערות שוליים
- ^ מספר המשפחות היהודיות אז נאמד על כ-50, לעומת כ-400 לפני המלחמה
- ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "מוהר״ר דוד דרשן בר מנשה", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמוד קיד, באתר HebrewBooks, אות סה
- ^ הרב אחיקם קשת, דפוסי הירושלמי, באתר "ישיבה". כיום מקובל שדפוס ונציה המבוסס ישירות על כתב יד ליידן הוא המדוייק ביותר
- ^ פעמוני זהב, באתר היברובוקס
- ^ ראו: ושב הכהן, באתר היברובוקס
- ^ ראו אודותיו כאן (באנגלית)
- ^ אודותיו, באתר "השטעטל הווירטואלי]] (באנגלית)
- ^ בנימין מינץ, שפתי ישנים כתובים, 7 ביוני 1928
