רבי יוסף הלוי צימרמן
 | |||
| רבי יוסף הלוי צימרמן בלימודו | |||
| לידה |
1 באוקטובר 1903 י' בתשרי ה'תרס"ד סלובקיה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1963 (בגיל 59) כ"ד באייר ה'תשכ"ג | ||
| מקום קבורה | בית עלמין יסודות | ||
| תאריך עלייה | א' בניסן ה'ת"ש | ||
| מקום פעילות | פראג, בית חלקיה | ||
| רבותיו | רבי מרדכי בריסק, רבי יוסף צבי דושינסקי (הראשון) | ||
| בת זוג | לאה קרויס | ||
| אב | ר' שלמה זלמן | ||
| אם | חיה | ||
| רב בנוינקירכן | |||
| רב הקהילה האורתודוקסית בפראג | |||
|
| |||
רבי יוסף הלוי צימרמן (י' בתשרי ה'תרס"ד, 1 באוקטובר 1903 - כ"ד באייר ה'תשכ"ג, 18 במאי 1963) היה רב בנוינקירכן ובפראג, מייסדה ורבה הראשון של בית חלקיה.
ביוגרפיה
נולד בי' בתשרי ה'תרס"ג בסלובקיה לשלמה זלמן וחיה[1]. למד בישיבת פרשבורג ובישיבתו של מהר"ם בריסק בטאשנאד[2]. מסופר עליו שנהג ללמוד בהחבא נ"ך על אף שזה לא היה מקובל בישיבה, וכש"הלשינו" עליו לראש הישיבה אמר ש"תלמיד המשופע ב'יראת שמים' כמוהו אנו מתירים לשקוע גם בנ"ך"[3] רבו זה אף הסמיכו להוראה.
נשא את לאה בת רבי דוד קראוס[4]
בתחילה הוא שימש כרב בנוינקירכן שבאוסטריה, לאחר מכן היה רב הקהילה האורתודוקסית בפראג ועמד בראשות ישיבת "תפארת בחורים" במבנה בית כנסת עתיק שהתגלה במרתף מול האלטנוישול, במסגרתה עבד כדי לקרב את בני הנוער ולמנוע התבוללותם[5]. בין תלמידיו בישיבה זו נמנו סופרים, מהנדסים, ובעלי מקצוע נוספים שלמדו באוניברסיטה המקומית. לימים שימר את נוסח התפילה והניגונים של בית כנסת עתיק זה.
לאחר כניסת הנאצים לצ'כוסלובקיה במרץ 1939, נתפס ונחקר בידי הגסטפו. במעצרו נדר שאם ישוחרר יפעל לעלות לארץ ישראל, בה למען ישוב ארץ ישראל[6].
בארץ ישראל
לאחר שחרורו בדרך ניסית עלה במאמצים רבים לארץ ישראל והגיע אליה בא' בניסן ה'ת"ש. בתחילה התגורר בירושלים ולפרנסתו התעסק בכתיבת סת"ם. בשנת תש"ז ייסד יחד עם תלמידי הרב יוסף צבי דושינסקי את אגודת "נחליאל" במטרה ליישב את הארץ, האגודה היתה בנשיאותם של רבי זליג ראובן בנגיס ורבי עקיבא סופר. בד' בשבט תשי"א מינו נשיאי האגודה את הרב צימרמן לנשיא האגודה במקומם[2].
הוא רכש את אהדתו של האדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב לרעיון הקמת ישוב חקלאי-תורני והחל בגיוס מועמדים מתאימים לייסד את היישוב. עקב מיעוט משאבים הבין רבי יוסף שהקמת היישוב אפשרית רק במסגרת ארגונית ארצית, בשל כך החליט להצטרף לתנועת פועלי אגודת ישראל. הוא אכן פנה ליו"ר פא"י רבי קלמן כהנא וליו"ר המועצה האזורית נחל שורק יצחק גרוס בבקשה להקים ישוב בשטחי המועצה, אך גם לאחר מכן נתקל בקשיים רבים, לצורך כך הוא אף נסע לחוץ לארץ לגיוס כספים, לאחר שהובטח לו שהיישוב יוקם בחודש אב תשי"ב. אך ההקמה התעכבה חודשים נוספים, ובחודש טבת הקימה האגודה בראשותו, יחד עם עולים מהונגריה, את הישוב בית חלקיה[7]. בעת הקמת הישוב תיקן תקנות כדי לשמור על הצביון התורני של הישוב בהסכמת הרבנים: רבי דוד שפרבר ורבי ישראל ולץ.[2]
הרב צימרמן הוכתר בכ"ג באלול תשי"ד לרב המושב[8][9]. היה רב תקיף ללא חת. כשעסקן מסוים בפא"י ביקשו להצביע בעד מועמד מסוים לרב ראשי, הוא נענה "לרב באים לשאול שאלות ולא לומר דעות"[6].
בשנת ה'תשי"ז הקים תלמוד תורה וישיבה לצעירים בשם "קדושת ציון"[10] על שם רבי בן ציון הלברשטאם[11].
לאחר מחלה קצרה נפטר בבית החולים קפלן בערב שבת כ"ד באייר ה'תשכ"ג, בגיל 59, ונקבר בבית העלמין ביסודות. במקומו נבחר רבי שלמה פולק, חתנו של רבי יהושע סג"ל דייטש.
תקופה קצרה לאחר מכן סיימו לבנות את בית הכנסת של המושב והוא נקרא לזכרו "אהל יוסף". בשנת תשע"ו נקראה הכיכר המרכזית במושב על שמו של הרב צימרמן.
קישורים חיצוניים
- כהנא, יעקב אליעזר, עדות ליעקב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- הרפנס, גרשום, עשרים שנה למועצה האיזורית נחל שורק, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ נספו בשואה בחג השבועות בשנת ה'תש"ד, ראו: נאה, אברהם חיים בן מנחם מנדל, שיעורי תורה, תש"ז
- ^ 2.0 2.1 2.2 הרפנס, גרשום, בית חלקיה, עשרים שנה למועצה האיזורית נחל שורק, תש"ל, עמ' 49
- ^ בטאון הסתדרות מורי אגו"י בא"י, ניב המורה, ניב המורה - 163, תשע"א, עמ' 29
- ^ ר' מיכאל בלוך, שערים, שערים תשמ"ט, שבועון פועלי אגודת ישראל, תשמ"ט
- ^ פרקי חיים (ר' חיים נטעי), ועד מושב נחלים, תשמ"ו, עמ' כ"ט
- ^ 6.0 6.1 כהנא, יעקב אליעזר, עדות ליעקב, עמ' 151
- ^ לאחר שועדת השמות סירבה לאשר את השם "נחליאל", לאחר שאושר כבר ליישוב אחר
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, בשער, שערים, עמ' 2 - ^ י.חזאי, נחמה ועידוד בימים קשים, שערים, עמ' ב
- ^ עיתון יומי של תנועת פועלי אגודת ישראל, עיתון שערים, שערים תשי"ז ב, תשי"ז
- ^ אונגר, מנשה, ספר קדושים, תשכ"ז, עמ' 52