רבי יחיאל פישל אייזנבך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אייזנבך, 2003

הרב יְחִיאֵל פִישְׁל אַיְיזְנְבַּך (ירושלים כ"ח בניסן ה'תרפ"ה אפריל 1925 - ד' באלול, ה'תשס"ח ספטמבר 2008) היה מקובל, ראש ישיבת המקובלים שער השמים בירושלים.

הלימוד בצעירותו

נולד בירושלים, בנו של ר' יוסף אייזנבך, שהיה סופר סת"ם בעיר, ומחסידי רבי זאב טברסקי מחסידות רחמסטריווקה. בצעירותו למד בתלמוד תורה וישיבת כולל שומרי החומות, בשכונת בתי אונגרין, ובישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד אצל הרב משה לייב שפירא.[1] ומשנת ה'תש"ב עבר לישיבת בית אברהם של חסידות סלונים, שם למד למשך שנתיים אצל ר' מרדכי חיים סלאנים. בצעירותו גם למד מרבי שלמה גולדמן מזווהיל ומהרב שמשון אהרן פולונסקי מטפליק. ביום ו' באלול שנת ה'תש"ד נשא את שרח (סרח), בתו של הרב ישעיה אשר זליג מרגליות (נפטרה ביום י"ב בכסלו שנת תשע"ה, בגיל 93). בשנת ה'תש"ה המשיך ללמוד בישיבת סלונים, ולמד גם בישיבת פרשבורג אצל הרב עקיבא סופר.

בשנת ה'תש"ז התחיל ללמוד קבלה מפי חותנו. אבל את עיקר לימודו בתורת הנסתר למד בעצמו מספרים כמו אהבת ה' ותורת חכם, ומההגהות שכתב זקנו, ר' משה אייזנבך, בגיליוני ספריו הקבליים. בשלב מאוחר יותר התחיל להגות בספרי האר"י: שמונה שערים ועץ חיים. למד קבלה גם אצל הרב ליבוש גרוסמן, תלמידו של הרב חיים שאול הכהן דוויק, ואצל דודו, הרב ישראל יצחק רייזמן. כמו אביו, היה גם הוא סופר סת"ם.

סלילת דרכו כראש ישיבה

בשנת ה'תשל"ד, עם פטירת הרב אהרן סלוטקין ראש ישיבת המקובלים שער השמים, נתמנה כממלא מקומו. הוא מסר שם מדי יום שיעורים בעץ חיים, אוצרות חיים ושמונה שערים. למד ולימד תורת הקבלה לפי דרכו של רבי שלום שרעבי ה"רש"ש", ועסק במיוחד בכוונות התפילה של ימות החול, שבת וחג. בימים שהישיבה הייתה סגורה, כגון בשבתות וחגים, וכן בימי בין הזמנים, היה מוסר שיעורים בביתו, בספר הזוהר ושער הכוונות.

ברח מפרסום, וידוע בשמחת החיים שהייתה נסוכה על פניו. הרב אייזנבך היה קרוב בהשקפת עולמו לאידאולוגיה של אנשי העדה החרדית, אף על פי שחלק מאנשי "שער השמים" היו קשורים לרב קוק. נפטר בירושלים בגיל 83 בד' באלול ה'תשס"ח ונקבר ע"פ צוואתו בהר הזיתים.

נולדו לו שלשה בנים ושלוש בנות. בנו הרב משה אהרן, מחבר הספר ברכת משה על ה"מחנה אפרים", נפטר בחייו בניו יורק.

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0