רבי משה מנחם שפיבק
 | |
| לידה |
1880 תר"מ שייניצה |
|---|---|
| נרצח |
1944 (בגיל 64 בערך) תש"ד מחנה ההשמדה אושוויץ |
| השתייכות | רבני פולין |
| תחומי עיסוק | רבנות, מחבר ספרות תורנית |
| רבותיו | ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ר' יצחק פייגנבוים |
| חיבוריו | "מטה משה" על התנ"ך, "שו"ת מטה משה" על ד' חלקי שולחן ערוך, חידושים שפרסם בכתבי עת בפולין ובישראל, "הגהות מנחם" על התלמוד |
הרב משה מנחם מנדל שפיבק (בכתיב יידי: שפיוואק, ובעברית נכתב גם: ספיבק; תר"מ, 1880 – תש"ג, 1943) היה רבן של מספר עיירות בפולין (פודזמצה-חנטשין, דז'יאלושיצה, קראסנוברוד, יענדזיעווא וזארמבי), ומי שפרסם לראשונה את רעיון הדף היומי.
ביוגרפיה
נולד בשנת תר”מ (1880) בעיירה שעניצע הקרובה לוורשה, לאליעזר וחנה לאה. אביו היה בנו של רבי יעקב מאיר מוורשה שהתפרסם בדורו בצדקות ובפרישות ובימי זקנותו היו פונים אליו בפתקאות לברכה. משפחתו הייתה משפחה ידועה בחסידות קוצק ובחסידות גור.
אשתו שבע רחל הייתה בתו של הרב ישכר דוב פרידמן מצ'יז'ב (שנקרא בפי החסידים: בעריש צ'יז'עווער) שהיה מחשובי חסידי השפת אמת מגור ולאחר מותו הכתיר את בנו האמרי אמת כממלא מקומו. אביו של רבי בעריש היה גיסו של רבי יצחק מוורקא.
רבנות
הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מאיר הלוי עפשטיין אב"ד נובהרדוק ומחבר ספר ערוך השולחן, הרב יצחק פייגנבוים אב"ד וורשה, הרב פתחיה הארנבלאס מוורשה ועוד רבים מגדולי דורו.
בשנת תרס"ח (1908) מונה לרב בעיר צ’יז’בה שליד אוסטרולנקה.[1] בשנת תרע"א (1911) הכתירו אותו האחים ליפא והעניך קמינר (בני הרב יהודה קמינר חותנו של השפת אמת) בעצת אחיינם האמרי אמת לרבה של העיירה פאדזאמצע שליד חענצין. בתפקיד זה החזיק עד מלחמת העולם הראשונה שאז כבשו הפולנים את העיירה מידי הרוסים. לאחר מכן, כיהן במשך מספר שנים כרב בדאלעשיץ. מאוחר יותר התמנה לרב בקראסניבראד הסמוכה ללובלין, ומשם עבר לקהילת יענדזיעווא.
לאחר פטירת רבה של העיירה זאראמב שליד ביאליסטוק נקרא על ידי יהודי המקום למלאות את מקומו. הוא ישב על כיסא הרבנות במקום עד השואה, שאז רצחו הנאצים את יהודי זאראמב וצ'יז'עוו הסמוכה לה ביום אחד. הוא התחבא במשך תקופה נוספת, עד שנתפס ונשלח לאושוויץ שבה נרצח.
פרסום רעיון הדף היומי
בחודש אב תרפ"א פרסם הרב משה מנחם שפיוואק בביטאון "צעירי אגודת ישראל" דגלנו את רעיון הדף היומי תחת הכותרת "הצעה נכבדה",[2] אך הוא לא זכה לחשיפה ציבורית נרחבת עד להכרזתו של הרב מאיר שפירא מלובלין בכנסייה הגדולה כשנתיים לאחר מכן, בחודש אלול תרפ"ג.[3]
בתוך המכתב הוא כותב כך: ”לפי דעתי מהנכון שנייסד חברה ש"ס כללית, וכל חברינו בדעה החרדים בכל מקומות פזוריהם, יהי' מי שיהי', סוחר, פועל, אומן או שכיר יום וסתם מוטרד בעסקיו, ובאיזה מקום שיהי', יקבעו זמן בין תפילת מנחה למעריב ללמוד בחבורה דף גמרא תמידין כסדרן, וכמובן בהגבלה מוקדמת ומדויקת על יום מיוחד, וכל חבר מחויב לקבל ע"י שילמוד בכל יום דף גמרא בעת הזאת, בלי שום וסת הפלגה, ומאליו מובן שיועילו תשלומים ביומו. כנים הדברים, כי כמה מפריעים ומשטינים ישנם לו לאדם בכל דבר טוב, ביחוד לסוחר בטלטולא דגברי דקשה, או למי שהנו בדרך רחוקה, אבל עכ"פ בעת ועונה שיבוא לשפוך שיחו בין הערבים, בביהמ"ד או ביהכנ"ס, ימצא שם מקום שנזדמנה חבורה שילמדו אותו דף הגמרא הקבוע, וממילא יהי' נקל לו להתאחד עמהם גם עתה בדף שפסק אתמול בביתו ואל יחסר המזג. ומה נהדר ויפה הי' לקבוע שכל המכתבים וחלופי דברים השונים, שנשלחים מעיר לעיר, וממקום למקום, יוכנסו בדף גמרא של יומו הקבוע לו, ובזה תהא הבקורת, שחברינו לדעה, לומדים כסדר בלי העלמה ואחור. מהנכון ש"צעירי אמוני ישראל" שיחי' יקבלו עליהם טכוס והתארגנות דבר זה בסדר ובמשטר, ולפרסם מקודם במכתב עת "דער יוד" באיזה יום נחוג התחלה וכדומה, ואולי נכון בלימוד משניות, כדי שגם הצעירים הפועלים החרדים שלא כרעו לבעל, ולא הגיעו ג"כ למעלת לימוד ש"ס, יוכלו להשתתף עמנו ולקחת חבל במצוות לימוד תורה ברבים. או אפשר לייסד שניהם. יהי' איך שיה' עת לעשות לד', וכל ההתחלות קשות, אבל נקל הוא בעזרהי"ת”
משפחתו
הרב שפיבק היה נשוי לשבע רחל, ונולדו להם שמונה ילדים. אשתו ושבעה מילדיו נספו אף הם בשואה. בנו ישראל אריה שהתגורר בתל אביב-יפו הוא היחיד שניצל, ולאחר השואה פעל להנצחת אביו ומשפחתו, ואף סייע להוציא לאור מחדש את ספרו של אביו "מטה משה" (מהדורת ירושלים, תש”מ).
בשנת תרע"ז התאלמנה אחותו זיסל גיטל מבעלה יהושע אליעזר רוזנברג. הרב משה מנחם ואחיו הגדול הרב נפתלי (אב”ד ווישיגראד שבפולין)[4] גידלו את אחיינם היתום יהודה אריה רוזנברג. בנו דוב בעריש רוזנברג הוציא לאור מחדש את ספרו של דוד אביו "מטה משה".
חיבוריו
לספריו ניתנו הסכמות של גדולי הדור באותה תקופה שהפליגו בשבחו, בהם רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל האור שמח,[5] רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בעל הערוך השולחן,[6] רבי איצל'ה מפוניבז',[7] רבי מאיר אריק,[8] רבי אברהם מנדל שטיינברג, רבי יעקב שור, רבי משה נחום ירושלמסקי ועוד.
- מטה משה על חומשים - בראשית, שמות, ויקרא. נדפס לראשונה בוורשה בשנת תרצ"ה (1935) כחלק ראשון מחיבור גדול על התנ"ך שהיה תחת ידו.
- שו"ת מטה משה על שולחן ערוך חלק אורח חיים. נדפס לראשונה בוורשה בערך בשנת תרצ"ה, ומכיל חלק קטן מחיבורו על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך.
- חידושי תורה שפרסם בכתבי עת תורניים שונים בפולין ובארץ ישראל.
בשנת תש"ם (1980) בן אחותו ובנו הדפיסו מחדש את ספרו "מטה משה", ובו ריכזו את כל החיבורים הנזכרים.[9]
- חלק מחיבורו הגהות מנחם על התלמוד, הודפס במהדורת "ש"ס המסביר" על מסכת ברכות, בהוצאת הרב יוסף שאפאטשניק (לונדון, תרפ"ג).
היה בין רבני פולין שחתמו על "קול קורא" המעודד את היהודים החרדים להצטרף להסתדרות הארצית של "אגודת ישראל".[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
- תולדות הג"ר משה מנחם שפיוואק זצ"ל, באתר אוצר החכמה
- הרב משה מנחם מנדל ספיבק הי”ד, באתר "תורתך לא שכחתי", אלול תשפ״א - ספטמבר 2021
- התורה המאחדת - סיפורו של הדף היומי, כתב העת אסיף
קישורים חיצוניים
- ספרו מטה משה, ירושלים תש"ם, באתר אוצר החכמה
- חיבורו הגהות מנחם על מסכת ברכות, בתוך מהדורת 'ש"ס המסביר' מאת הרב יוסף שפוצ'ניק, לונדון תרפ"ג, באתר אוצר החכמה
- אנדרטת המצבה לזכר קהילות צ'יז'בה - זארומב, באתר "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"
- מי הגה את הרעיון של לימוד הדף היומי?, באתר הספרייה הלאומית
- הראל שפירא, מי יזם את רעיון "הדף היומי", באתר פורטל הדף היומי, ג' אייר תשע"ב
- אבי רעיון לימוד הדף היומי, מכתבים למערכת - מרץ 2005, באתר עיתון הארץ
הערות שוליים
- ^ שמואל נח גוטליב, אהלי שם (ספר), עמ' 371.
- ^ "הצעה נכבדה" - ביטאון דגלנו, באתר Hebrew Books, אב תרפ"א
- ^ הקדמת הספר "מטה משה" (עמודים ח-י) - מאת בנו ישראל אריה שפיבק, באתר אוצר החכמה
- ^ תולדות הג"ר נפתלי שפיבאק, בהקדמה לקונטרס הדרושים "אמרי שפר", באתר אוצר החכמה (למנויים בלבד)
- ^ שבתוך הסכמתו (משנת תרע"ב) כותב כך: "אמנם כבר גדרתי בעדי מבלי להסכים על שום ספר מטעם הכמוס עמדי, אכן אדעתיה דהאי גברא רבא לא נדרנא, כי באמת ראויים דבריו לאדפוסי אידרא אף לגדולי ישראל, וחידושיו מצאו חן בעיני להפליא ויתענגו מתורתו כל מביני מדע".
- ^ שבתוך הסכמתו (משנת תרס"ח) כותב כך: "חריף עצום ובקי טובא, צנא מלא ספרא, עיניו כיונים על אפיקי מים בש”ס ופוסקים, ירא אלקים מרבים. [...] ראיתי כי כולו מחמדים וידיו רב לו הן בהלכה והן בחידושים לאימתו של תורה, וראויים דבריו להפיצם אף לפני גדולים, ואקווה כי יאותו רבים לאורו ויהנו מטובו. [...] ולולי שעיני כואבות הייתי משתעשע עמו בארוכה, אכן סהדי במרומים שגם זה המעט קשה לי מאוד העיון ורק מפני אהבת ת"ח וגדול בתורה אני מייגע עצמי"
- ^ שבתוך הסכמתו (משנת ה'תרע"ג) כותב כך: "וראיתי שידיו רב לו לחדש חידושים טובים להלכה ולמעשה בבקיאות עצום ובדעת רחבה, ילך מישרים בכל מקצועות תוה"ק להפליא. [...] ושכלו זך וישר בכל מקצועות תוה"ק להפליא וידי תכון עמו לזרזו שיוציא חיבוריו לאור, כי יקרי המציאות הנם, ואבקשו לכבדני בספריו".
- ^ שבתוך הסכמתו (משנת תרע"ב) כותב כך: " ושמתי עיני על הקונטרסים והוטבו מאוד בעיני, כי עשיר הוא בבקיאות עצום ובחקר הלכה, מתהלך ברחבה במקור ושורשי הלכות בש"ס ופוסקים קמאי, מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, דובב מישרים בשפה ברורה וסברה ישרה וכל כי הני מילי מעליותא"
- ^ בסוף הספר נדפס "קונטרס אמרי שפר" מאת אחיו הרב נפתלי שפיבק אב"ד וישוגרוד, ובו קובץ דרושים בעניינים שונים. הקובץ יצא לאור לראשונה בתוך כתב העת "קובץ דרושים" של אגודת הרבנים בפולין, חוברת י' שנת תר"ץ.
