רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין
רבי יחיאל מיכל אפשטיין
רבי יחיאל מיכל אפשטיין
לידה כ' בשבט תקפ"ט
פטירה כ"ב באדר ב' ה'תרס"ח (בגיל 79)
תפקידים נוספים רב העיר נובהרדוק
רבותיו רבי אליהו גולדברג אב"ד בוברויסק
חיבוריו ערוך השולחן

רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (כ' בשבט תקפ"ט, 24 בינואר 1829כ"ב באדר ב' ה'תרס"ח 24 במרץ 1908) היה רבה של נובהרדוק, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך.

תולדות חייו

ספר ערוך השולחן דפוס ראשון

נולד בעיר בוברויסק בבלארוס לראשקא ור' אהרן יצחק הלוי, שהיה סוחר. משפחתו, משפחת אפשטיין היא נצר למשפחת בנבנשתי הספרדית, ואף לרבי אהרון הלוי שאליו מיוחס חיבור ספר החינוך. המשפחה גורשה בעת גירוש ספרד, אנשי העיר אפשטיין(אנ'), הסמוכה לפרנקפורט שבגרמניה, הסכימו לקבלם לעיר והמשפחה שינתה את שמה כאות תודה. בספר מקור ברוך אותו חיבר בנו רבי ברוך הלוי אפשטיין מביע הוא את צערו על שינוי שמה של המשפחה.

היה תלמידו של רבי אליהו גולדברג אב"ד בוברויסק, וכן למד שנתיים בישיבת וולוז'ין מפיו של רבי איצל'ה מוולוז'ין. נישא למיכלה, בתו של ר' יעקב ברלין (אביו של הנצי"ב מוולוז'ין)[1]. כשנה לאחר נישואיו שב לעיר מולדתו בוברויסק, ושימש כר"מ בישיבה המקומית וכדיין בבית דינו של הרב גולדברג. הוא שאף לעסוק במסחר ולא ברבנות, ואכן בתחילת דרכו התפרנס מחנות בדים שניהלה אשתו, אולם לאחר שהשליש שהופקד בידו כסף הנדוניה שלו פשט את הרגל, ולאור חוסר הצלחתו במסחר, קיבל עליו הרב אפשטיין להתמנות לרב.

בשנת ה'תרכ"ה (1856 לערך), בגיל 27[דרושה הבהרה], מונה כרבה של הקהילה היהודית בנובוזיבקוב שברוסיה, שהייתה "שטעטל" חסידית. אף שבעצמו היה נצר למשפחת מתנגדים, לא שלל את החסידות. לפי תיאור בנו, לאחר שהתמנה לרב בעיר, נסע אביו, הרב אפשטיין לתקופה לאדמו"ר חב"ד "הצמח צדק", ולמד ממנו את דרכי פסיקת ההלכה, אך יש חולקים על תיאור זה ועל עצם היתכנות הסיפור[2]. באותה תקופה הוציא את ספרו "אור לישרים" ובהסכמות לספר, שם בהבלטה את הסכמותיהם של ר' אהרון ור' מנחם נחום מצ'רנוביל שהיו אדמור"ים חסידיים. הרב איתם הנקין[3] סובר שזה משום שהיה רב של קהילה בעלת אופי חסידי ובעיקר בשל התועלת שהדבר יביא לפרסום ורכישת הספר בעיירה וסביבתה.

בשנת ה'תרמ"ג (1874 לערך), בגיל 45, עבר לנובהרדוק שם שימש כרב העיר במשך 34 שנה. שם התמודד עם נושאים שונים.

דעתו על הציונות והמזרחי

התנגד לציונות ולמזרחי, ובשנת תרס"ה 1904 בעקבות ייסוד המזרחי פרסם את דעתו השלילית עליהם בעיתון "הפלס", וכתב: ”הכלל כל ירא אלוקים באמת בורח מפני הציונים המזרחים כבורח מפני האש, אך אלו העומדים על שתי הסעיפים נמשכו אחריהם ואין בהם רבנים זולת המעטים שיסדוה לפי דעתם המשובשה, הרבה יש לדבר בזה אך לא יספיקם הגליון”[4], מאידך בעיתון המליץ נכתב בשנת תר"ס, שהרב אפשטיין השתתף בשמחת בית השואבה שערכו הציונים בבית מדרש הגדול בנובהרדוק כשהוא אף דורש שם, יש המסבירים זאת שהרב אפשטיין השתמש במסגרת הנאום שהוקצתה לו שם בתור רב העיר כדי להעביר את המסרים בהם היה מעוניין, בגבולות האפשר, תוך התנהלות פרגמטית האופיינית לרבנותו בנובהרדוק[5]. בתקופה מאוחרת יותר כשהוזמן דרשן ציוני לשאת נאום בבית המדרש הגדול בנובהרדוק, במקרה זה לא הסתיר הרב אפשטיין את עמדתו השלילית כלפי העניין, וסירב לאשר את קיום הנאום, אך בסופו של דבר לאחר שחלק מהקהל עוררו מהומות ואיימו שיחריבו את הבית מדרש נאלץ הרב להסכים בעל כרחו לקיום הדרשה[6].

רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים כתב ששמע מהרב אפשטיין את דעתו המתנגדת לאומרים שגאולת ארץ ישראל תהיה בדרך הטבע[7], הרב אפשטיין נפטר בנובהרדוק בכ"ב באדר ב' ה'תרס"ח (1908) ונקבר שם.

משפחתו

דרך לימודו

הרב אפשטיין העדיף את הבקיאות על החריפות הפלפלנית (ראו 'סיני ועוקר הרים') ואת דרך הלימוד החותרת לפסיקת הלכה בסופה על פני לימוד מופשט לצורך "חקירות" מופשטות. ('אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא') ובדרך זו חיבר את חיבורו המקיף ערוך השולחן וערוך השולחן העתיד. ספר זה הוא היחידי בסוגו מאז הרמב"ם המקיף את כל חלקי ההלכה, כולל חלקים שאינם נוהגים בזמננו (כמו עבודת בית המקדש וכו'). הספר יצא לאור בחלקים בחייו ולאחר פטירתו.

הרב אפשטיין התפרסם גם בכח ההיתר שלו, (כוחא דהיתרא) היינו בנטייה לפסוק להלכה להקל ולא להחמיר.

הוא היה ידוע כ"גדול המסמיכים" בשל המספר הרב של רבנים שהסמיך, ובפרט אלו מהם שהפכו לגדולי תורה ידועים. בין הרבנים הידועים שהסמיך, רבי איסר זלמן מלצר, הראי"ה קוק, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי שלמה יוסף זוין, רבי יוסף אליהו הנקין ורבי יוסף שלמה כהנמן.

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתביו

הערות שוליים

  1. ^ מיכלה אפשטיין לבית ברלין, בעץ המשפחה באתר אוניברסיטת בר-אילן
  2. ^ יהושע מונדשיין, סיפורים וגלגוליהם, אתר שטורעם, "מקור ברוך" – מקור הכזבים. וכן אצל: איתם הנקין, כתב העת עלוני ממרא 123, ר' יחיאל מיכל עפשטיין וה'צמח צדק' בעדשת ספר 'מקור ברוך' תשע"א
  3. ^ תערוך לפני שולחן, עמוד 62
  4. ^ הפלס שנה ה 1905 תרס"ה, מכתב ה"ערוך השולחן" נגד המזרחי, באתר היברובוקס
  5. ^ הרב איתם הנקין, בין ציונות לציונים עמ' 11, 12
  6. ^ מ‘ מנסקי (מו“ל), אמרי חיים: מאמרים... מאת הרב חיים זונדל מכבי, תל אביב תרפ“ט, עמ‘ ה. ובמאמרו של הרב איתם הנקין "בין ציונות לציונים" ('המעין' גיליון 221 • ניסן תשע“ז [נז, ג] עמ' 72).
  7. ^ עובר אורח (שמע אליהו) אות קנ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  8. ^ בתיה מרים אשת הנציב מכתב הספד על פועלה בישיבת וולוז'ין, בידי נכדתה הרב שאול ליברמן
  9. ^ בתיה מרים ותמונתה בעץ משפחת בר-אילן באתר האוניברסיטה


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0