רבי יהודה מאיר שפירא
 | |
| לידה |
1887 תרמ"ז |
|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 1933 (בגיל 46 בערך) ז' בחשוון תרצ"ד |
| מקום פעילות | פולין |
| השתייכות | רבני פולין, חסידות |
| תחומי עיסוק | הדף היומי, ישיבת חכמי לובלין, אגודת ישראל |
| רבותיו | סבו, רבי שמואל יצחק שור ורבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב |
| תלמידיו | רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי הלל ברוקנטל, רבי פנחס הירשפרונג, יהודה מאיר אברמוביץ |
| חיבוריו | "מרגניתא דרבי מאיר", "אמרי דעת", "אור המאיר" |
רבי יהודה מאיר שפירא (מהר"ם שפירא; תרמ"ז, 1887-ז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933), היה מרבני יהדות פולין ומראשי אגודת ישראל קודם השואה, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הדף היומי.
תולדות חייו
שנותיו הראשונות
נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה (בצפון רומניה, באותה תקופה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) לרבי יעקב שמשון שפירא (מצאצאי רבי פנחס מקוריץ) ולמרגלא, בתו של רבי שמואל יצחק שור, בעל שו"ת "מנחת שי", מגדולי הרבנים בגליציה[1], ממנו הספיק ללמוד תורה זמן מה. בצעירותו נודע כ"העילוי משאץ". בגיל צעיר הוסמך לרבנות על ידי סבו בעל ה"מנחת שי", ועל ידי רבי אברהם מנחם שטיינברג מברודי ורבי מאיר אריק. בהיותו בחור נישאה סבתו, אם אמו, למהרש"ם מברז'אן ורבי מאיר למד גם ממנו. רבי מאיר שפירא היה מחסידיו המובהקים של האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב.
לאחר חתונתו עם הרבנית מלכה טויבה, בתו של רבי יעקב דוד ברייטמן, עבר לטרנופול שבגליציה, שם ישב ולמד תורה כאשר חותנו דואג לפרנסתו. בתקופה זו הספיק לייסד אגודה בשם "תפארת הדת", שמתפקידה היה לדאוג לתיקון הצרכים הדתיים בטרנופול.
רבנות גלינה
בשנת תר"ע (1910) קיבל הצעה לרבנות בקהילת גלינה, ולאחר התייעצות עם רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, קיבל עליו את התפקיד.
באותה תקופה הייתה גלינה מרכז לתנועת ההשכלה, והרב שפירא שימש לדבריו כ"תריס כנגד החיים הסואנים"[2] . הרב שפירא פעל לחיזוק ענייני הדת בעיר. כבר בחודשים הראשונים לכהונתו דאג לתיקון מקווה הטבילה וחוטי העירוב, וצמצם משמעותית את חילול השבת של בעלי המלאכה היהודים בעיר.
עיקר פעילותו כוונה לחינוך הדור הצעיר, בעיה שאליה התוודע עוד בקטנותו, כשלמד תורה בשאץ וחזה בסבל בני העניים מקרוב. במקום צריף העץ ששימש כתלמוד תורה, הקים הרב שפירא בשנת תרפ"א בנין מפואר לתלמוד תורה במרכז העיר. בבנין הייתה קומה מיוחדת לעבודות מלאכה, כדי שהתלמידים יוכלו לרכוש מקצוע בנוסף ללימודי הקודש. בנוסף ייסד בביתו ישיבה לבחורים מובחרים, שעתידם להיות מורי הוראה בישראל ומדריכי דור העתיד.
רבנות סאנוק
בשנת תר"פ (1920) דחה את בקשת קהילת ורשה לכהן ברבנות הקהילה מטעמים שלא פירט, ולאחר זמן בחר לענות להצעת כהונת הרבנות בסאנוק, עיר גדולה במרכז גליציה, משום שידע כי מצבה הרוחני של הקהילה בסכנה.
גם בסאנוק, כבגלינה, מצא הרב שפירא כשלים חמורים בתחומי הכשרות והשחיטה, המקוואות והעירובים, כמו גם בשטח החינוך התורני של הדור הצעיר. הוא תיקן כשלים אלו, והקים גם במקום זה תלמוד תורה בשם "בני תורה" בו למדו כ-250 ילדים. את ישיבתו העביר רבי מאיר מגלינה לסנוק שם הוציא קובץ תורני בשם "אשכול" שכלל רעיונות וחידושים שהעלו טובי הלומדים בישיבה. רבי מאיר כיהן על כס הרבנות בסאנוק 3 שנים. בעזבו את סאנוק הייתה זו קהילה יהודית מסודרת למופת.
ציר בפרלמנט הפולני
ב-1922 נבחר לסֵיְים הפולני כנציגה של "אגודת ישראל", תפקיד בו שימש עד 1927. במקביל שימש כנשיא אגודת ישראל בפולין. יחד עם רבי אהרן לוין ורבי זלמן סורוצקין היה חבר בוועדה במשרד הדתות הפולני, שאישרה מינויי רבני קהילות ברחבי פולין.
ייסוּד ה"דף היומי"
בט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, נאם רבי מאיר ופרש את חזונו הגדול בדבר דף היומי בפני באי הכנסייה:
אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!... נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית...לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש...
— מתוך נאומו של ר' מאיר בכנסייה הגדולה
המחזור הראשון של הדף התחיל בליל ראש השנה תרפ"ד, אך רבים הססו לקבל זאת עליהם, עד קריאתו של האדמו"ר מגור להצטרף למפעל הדף היומי. בעקבות כך פשט לימוד הדף היומי בכל רחבי העולם היהודי עד היום.
רבנות פיוטרקוב וייסוד ישיבת חכמי לובלין
בשנת 1924 מונה לרבה של פיוטרקוב. בפיוטרקוב הוציא לאור את ספרו- שו"ת 'אור המאיר', הכולל התכתבויות הלכתיות בין המחבר לבין רבני דורו, כגון החפץ חיים, רבי מאיר אריק, האדמו"ר מאוסטרובצה ועוד.
באחד מן הסיורים בעיר לובלין שם לב רבי מאיר למגרש ריק ברחוב לוברטובסקה 57. רבי מאיר החליט להגשים את חזונו ולבנות על מגרש זה ישיבה חדשה. כשסיפר את הרעיון לבעל הקרקע ואחד מפרנסי העיר, ר' שמואל אייכנבוים, נענה ר' שמואל ומסר את מגרש הענק במתנה לרבי מאיר על מנת שיקים עליו ישיבה, לימים ישיבת חכמי לובלין.
כבר משחר ילדותו הצטער רבי מאיר על עוני הישיבות ותלמידיהן, הנאלצים לישון על ספסלי העץ של בית המדרש, ללא חימום נאות. העובדה כי תלמידי הישיבה אינם מקבלים מזון בישיבה, אלא נאלצים להתדפק על דלתות בעלי הבתים בעיר ולבקש לסעוד עימם נראתה בעיניו כחילול השם גדול, מה עוד שבבעלי הבתים העלימו עין מדלותם של תלמידי החכמים והמעיטו תרומותיהם. עובדה זו הייתה הבסיס להקמת ישיבת חכמי לובלין (יח"ל). אבן הפינה של הישיבה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד (1924) בהשתתפות רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב והאדמו"ר מגור.
מיד לאחר מכן יצא רבי יהודה מאיר לארצות הברית וקנדה להתרים כסף עבור הקמת הישיבה. לאחר מסע זה יצא למסע נוסף, הפעם מסע רוחני, שתכליתו ללמוד את סדרי הלימוד בישיבות בפולין וליטא, כדי לגבש תוכנית לימוד המתאימה לישיבה החדשה שתקום. לאחר שבע שנות התרמה ובנייה, התקיימה חנוכת הישיבה. בכ"ח-כ"ט בסיוון תר"צ, 25-24 ביוני 1930, בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה. עם הקמת הישיבה עבר הרב שפירא ללובלין ונתמנה לרב העיר.
פטירתו
בז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933, בעודו מנהל משא ומתן עם קהילת לודז' על מעברו לעירם תמורת כיסוי חובות הישיבה, נפטר רבי מאיר ממחלת הטיפוס והוא בן 46 בלבד.ולוויתו התקימה ביום ראשון ט' חשוון, בהשתתפות כמאה אלף יהודים, לרבי מאיר שפירא ולאשתו לא היו ילדים. הוא היה רגיל לומר שהדף היומי וישיבת חכמי לובלין הם שני הילדים שלו.
בית העלמין בו נקבר רבי מאיר חולל ונחרש על ידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, אולם קברו של רבי מאיר לא נפגע ונשאר עומד על תילו. בספטמבר 1958 הועלו עצמותיו על ידי אחיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים[3]. על שמו נקראת שכונת "זכרון מאיר" בבני ברק ורב השכונה, תלמידו רבי שמואל הלוי וואזנר, הקים בה את ישיבת חכמי לובלין על שם ישיבתו.
משפחתו
אחת מאחיותיו של רבי מאיר שפירא, רחל ליקוורניק, היא חמותו של יצחק ארצי וסבתו של שלמה ארצי.
אחת מאחייניו של רבי מאיר שפירא, רבי מרדכי הארליג, אב בית דין קהילת 'בית דוד' בברונקס שנמנה על חסידי צ'ורטקוב ובויאן, ולאחמ"כ עבר מגוריו לשכונת קראון הייטס והקים בית כנסת ע"ש דודו "קהל מאיר יהודה", רבי מרדכי היה בן אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין והיות שנפטר ללא ילדים, החליט לקרוא לבנו על שמו של הרב שפירא, שגר כיום בשכונת קראון הייטס, והוא חסיד חב"ד נלהב, והי' מהמשבקי"ם אצל הרבי מלוּבָּבִיץ' למשך למעלה מארבעים שנה.
ניגוניו
הרב מאיר שפירא היה גם מלחין ניגונים, חלקם מושרים רבות בחצרות החסידים ובציבור החרדי בכלל כגון: בך בטחו, אם אמרתי, עוצו עצה, יבנה המקדש, להתוודע[דרוש מקור].
הנצחתו בארץ ישראל
על שמו נקראת שכונת "זיכרון מאיר" בבני ברק ורב השכונה, תלמידו הרב שמואל הלוי וואזנר, הקים בה את ישיבת חכמי לובלין על שם ישיבתו. את שמו מנציחה גם כיכר בשכונת גבעת משה בירושלים, כיכר מהר"ם שפירא מלובלין. בנוסף, בשכונת 'בית ישראל' בירושלים נמצא רחוב 'חכמי לובלין', ע"ש ישיבתו - ישיבת חכמי לובלין. בעבר היה שמו של הרחוב 'ר' מאיר שפירא מלובלין' אולם מאוחר יותר שונה שמו לרחוב 'חכמי לובלין'.
דרכו הלימודית והחינוכית
הרב החשיב מאד את לימוד סדר קודשים דבר שהתבטא בתוכנית הלימודים בישיבת חכמי לובלין (רוב חידושיו בהלכה הם בנושא קדשים). בייחוד העריך את הרמב"ם. הרב התכתב עם החפץ חיים בדיונים על ספרו "ליקוטי הלכות". החשיב את לימוד הבקיאות כדבר יסודי, דבר שהביא בין היתר לייסוד הדף היומי.
הוא ייסד את ישיבתו במטרה שבוגרי הישיבה יכהנו במשרות רבנות. בשל כך הוא חינך את תלמידיו לסדר, ביטחון עצמי, רכישת ידיעות נרחבות בתלמוד ובהלכה. משגיח הישיבה שמעון מזליחוב חלק על דרכו החינוכית, וטען שיש לחנך את הבחורים למשמעת עצמית, לימוד לשמה ולימוד ספרים חסידיים.
יחסו לארץ ישראל
יחסו לארץ ישראל היה תמיד יחס של אהבה וכיסופים. בכל הזדמנות הבליט את חיבתו זו, ולא פעם אמר שאם יאריך ימים יעלה לארץ הקודש. שליח ארץ ישראל שהגיע לפולין נחקר על ידו ארוכות על המצב השורר בארץ. הפתגם השגור על פיו היה: ”יש לי כח לעלות לארץ ישראל, אך מנין נוטלים את הכח לצאת מארץ ישראל?!”[4]
בשנתו האחרונה תכנן במרץ את עלייתו לארץ ישראל, שהתחנה הראשונה בה הייתה תוכננה להיות צפת, ואף ביקש שיציירו לפניו את נופי הארץ. כהכנה למסע החל ללמוד את סדר זרעים וכן את ההלכות העוסקות במצוות התלויות בארץ יחד עם עשרה מטובי תלמידיו. בשנת תרצ"ד שינה רבי מאיר ממנהגו והתפלל בשמחת תורה בבית הכנסת של החוזה מלובלין. כששאלוהו לפשר מעשהו, השיב כי הוא נוהג לומר את תפילת ההלל של ליל חג הפסח בבית כנסת זה, ומאחר שהוא מתכנן בחג הפסח להיות בארץ, לכן בא לכאן בשמחת תורה. רבי מאיר נפטר כשבועיים לאחר שמחת תורה, ולא הספיק לממש את רצונו לעלות לארץ ישראל.
גם את ישיבתו חשק לבנות בארץ ישראל, ואף מסר הצהרה רבת משמעות לאחד ממקורביו:
אין שלמות במה שאנו בונים בגולה. לא התחלתי לבנות בארץ ישראל, לא הערכתי את הרצון של עם ישראל. יהודים היו נתבעים ונותנים (תרומות) בשביל ישיבה בארץ ישראל. עכשיו רכשתי לי נסיון, עכשיו אני מקווה, ברצוֹת השם, להקים בירושלים ישיבה אשר בניניה בלבד יביישו את בניני האוניברסיטה..[5].
כשהרב משה בלוי, ציר ארץ ישראל בוועידת אגודת ישראל בורשה, הציע לר' מאיר לעבור עם ישיבתו לארץ ישראל, ענה ר' מאיר: ”אילו באתם אלי לפני שתכננתי את לובלין כמקום הקמת הישיבה, הייתי ללא ספק שוקל בדבר ומחליט להקים ישיבתי בארץ הקודש”[6].
ספריו
- שו"ת אור המאיר תשובות בהלכה על פי סדר השולחן ערוך[7].
- מרגניתא דרבי מאיר - פירוש על הש"ס.
- הערות על הש"ס ורמב"ם.
- אמרי דעת - אוסף חידושיו על הלכה ואגדה. הספר אבד במלחמת העולם השנייה. לספר צורפה הסכמה מאת ר' מאיר אריק.
ראו גם
לקריאה נוספת
- איסר פרנקל, רבי מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג
- בנימין מינץ, מאיר באהבה
, בעריכת גרשום הרפנס - אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ג, בני ברק, תשמ"ז, עמ' רכב-רצ.
- דוד הלחמי, ישיבת חכמי לובלין ומחוללה הגאון מהר״ם שפירא זצ״ל - בני ברק תשנ"ה (1995)
- דוד אברהם מנדלבוים, האור המאיר: מסכת חייו ופעליו של רבי מאיר שפירא מלובלין, בני ברק תשס"ז
- דוד אברהם מנדלבוים, ישיבת חכמי לובלין: הישיבה ומייסדה מהר"ם שפירא
- דוד אברהם מנדלבוים, כוכבי אור, מכתבי תורה ומכתבי התעוררות מאת תלמידי ישיבת חכמי לובלין שניספו בשואה
- דוד אברהם מנדלבוים, אגרות ותולדות: רבנו מהר"ם שפירא מלובלין
- קונטרס זכרון מאיר בתוך המאסף התורני ישורון טו
- 'גנזך קידוש השם' - סרט 'אור מלובלין', ישיבת חכמי לובלין ומיסדה רבי מאיר שפירא
- שמואל נדלר, ספר היובל, לכבוד הרב הגאון אבי החנוך, יוצר "ישיבת חכמי לובלין" ה"ה מוהר"ר מאיר שפּירא שליט"א, הוצאת "מסורה", לודז' תר"ץ, באתר HebrewBooks
קישורים חיצוניים
- קובץ תורני "אור המאיר" לזכרו של רבי מאיר שפירא: תשד"מ, תשמ"ה, תש"ח חוברת א', תש"ח חוברת ג'
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' מאיר שפירא זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 143, באתר HebrewBooks
- 'רֵבּ הדף היומי' באתר "מים - מעייני הישועה"
- י. גן-צבי, רבי מאיר שפירא, ז"ל, הצופה, 27 ביוני 1938
- ד"ר הלל זיידמן, ישיבת חכמי לובלין, אתר "דעת"
- משה הרפז, רשמי מסע בפולין - ישיבת חכמי לובלין
- כתבות על מהר"ם שפירא באתר "פורטל הדף היומי"
- ז' בחשוון - יום השנה של הגרי"מ שפירא מלובלין זצ"ל, אשכול בפורום אוצר החכמה על ר' מאיר יהודה שפירא מלובלין
- מהר"מ שפירא וארץ ישראל, המודיע, מוסף תורני, ה' במר חשוון תשפ"א
- רבי מאיר שפירא מלובלין - ז' חשון תרצ"ד, אשכול על הרב שפירא מלובלין בפורום "על הצדיקים ועל החסידים" שבקבוצת הפורומים "בית המדרש דקהלתינו" שבפורומי "אידישע וועלט"
- שיר שהלחין המהר"ם שפירא בביצוע אודי דוידי
הערות שוליים
- ^ אחות אמו, לאה הינדא, הייתה אמו של הרב משה חיים לאו.
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 20
- ^ ארון הרב מלובלין למנוחות, דבר, 12 בספטמבר 1958
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 105
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 106
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 107, וכן בספר "על חומותיך ירושלים"
- ^ ר' יהודה מאיר שפירא, אור המאיר, מהדורת פיוטרקוב, תרפ"ו, באתר HebrewBooks
- אישים שהועלו לקבורה בארץ ישראל
- פוליטיקאים יהודים פולנים
- רבנים חברי פרלמנטים
- יהודים חברי הסיים הפולני
- רבנים פולנים
- לובלין: רבנים
- רבנים חסידים
- רבנים מבוקובינה
- ראשי ישיבה פולנים
- ראשי ישיבה חסידים במזרח אירופה
- חסידי צ'ורטקוב
- משפחת רבי פנחס שפירא מקוריץ
- משפחת שור
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- אישים שעל שמם שכונות בישראל
- הדף היומי
- רבני ישיבת חכמי לובלין
- סאנוק: רבנים
- מהר"ם שפירא
- ילידי 1887
- נפטרים ב-1933