לדלג לתוכן

שיטת FPTP

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

שיטת FPTP ‏(First past the post) המכונה גם ריבוי העדפה ראשונה (first-preference plurality, ‏FPP), או פשוט ריבוי או שיטת כל הקודם זוכה היא שיטת הצבעה במערכות בחירות שמובילה למנצח יחיד. המצביעים מסמנים מועמד אחד כמועדף עליהם, והמועמד שקיבל את הכי הרבה קולות נבחר, ללא דרישה לזכיה באחוז מסויים מהקולות.

השיטה שימשה לבחירת חלק מחברי בית הנבחרים הבריטי מימי הביניים והתפשטה ברחבי האימפריה הבריטית. במהלך המאה ה-20, מדינות רבות שהשתמשו בשיטה נטשו אותה לטובת שיטות הצבעה אחרות, כולל המושבות הבריטיות לשעבר אוסטרליה וניו זילנד. השיטה עדיין נמצאת בשימוש רשמי ברוב מדינות ארצות הברית ברוב מערכות הבחירות, אך השילוב של פריימריז מפלגתיים ומערכת דו-מפלגתית מובילים לכך שרוב מערכות הבחירות בארצות הברית מתנהגות למעשה כמו הצבעה בשני סיבובים, שבהן כבר בסיבוב הראשון יש שני מתמודדים עיקריים (ובדרך כלל, אחד מהם זוכה ברוב הקולות).[1][2][3]

דוגמה

מפת הצבעה על בירת טנסי

נניח שטנסי עורכת בחירות על מיקום בירתה. האוכלוסייה מרוכזת סביב ארבע ערים גדולות. כל המצביעים רוצים שהבירה תהיה קרובה אליהם ככל האפשר. האפשרויות הן:

  • ממפיס, העיר הגדולה ביותר, אך רחוקה מהאחרות (42% מהמצביעים)
  • נאשוויל, ליד מרכז המדינה (26% מהמצביעים)
  • צ'טנוגה, קצת מזרחית (15% מהמצביעים)
  • נוקסוויל, הרחק מצפון-מזרח (17% מהמצביעים)

ההעדפות של מצביעי כל אזור הן:

42% מהמצביעים 26% מהמצביעים 15% מהמצביעים 17% מהמצביעים
  1. ממפיס
  2. נאשוויל
  3. צ'טנוגה
  4. נוקסוויל
  1. נאשוויל
  2. צ'טנוגה
  3. נוקסוויל
  4. ממפיס
  1. צ'טנוגה
  2. נוקסוויל
  3. נאשוויל
  4. ממפיס
  1. נוקסוויל
  2. צ'טנוגה
  3. נאשוויל
  4. ממפיס

בשיטת FPTP, רק ההעדפות הראשונות חשובות. כך, הקולות ייספרו כ-42% לממפיס, 26% לנאשוויל, 17% לנוקסוויל ו-15% לצ'טנוגה. מכיוון שלממפיס יש הכי הרבה קולות, היא תנצח, למרות שהיא רחוקה ממרכז המדינה ורוב גדול יותר של מצביעים (58%) יעדיפו את נאשוויל על פניה. לעומת זאת, הצבעה בשיטת IRV תבחר בנוקסוויל, העיר המזרחית ביותר.

מאפיינים והשפעות

השפעה הרחבה
שלילי רוב מתוסכל פרדוקס הרוב המתוסכל מתרחש כאשר רוב המצביעים מעדיפים מועמד כלשהו על פני כל מועמד אחר, אך הוא עדיין מפסיד בבחירות. שיטת FPTP פגיעה לפרדוקס הזה בגלל פיצול הקולות.[4]
שלילי לחץ על המרכז (אנ') לחץ על המרכז מתאר מצב בו מועמדי מרכז שמועדפים יחסית על ידי הרוב מודחים לטובת מועמדים קיצוניים בגלל העדר סיבוב שני וחוסר יכולתם להוביל בסיבוב ראשון.
שלילי אפקט ספוילר (אנ') אפקט ספוילר הוא כאשר תוצאות הבחירות בין א' ל-ב' מושפעות מדעות המצביעים על מועמד ג', מצב שעשוי להתרחש בשיטת FPTP.
שלילי פרדוקס השיבוט פרדוקס השיבוט הוא סוג מסוים של אפקט ספוילר הכולל מספר עותקים דומים, או 'שיבוטים', של מועמד. שיבוט מועמדים גורם לפיצול קולות בשיטת FPTP.
שלילי פרדוקס הטוב ביותר הוא הגרוע ביותר הפרדוקס של הטוב ביותר הוא הגרוע ביותר מתרחש כאשר באותה מערכת בחירות המועמד הגרוע ביותר הוא גם המנצח, תוצאה אפשרית בשיטת FPTP במקרה שהמועמד המנצח אמנם קיבל הכי הרבה אחוזים אך הוא גם זה שהרוב הגבוה ביותר לא מעוניין בו.
שלילי הצבעת הרע במיעוטו הצבעה ברע במיעוטו מתרחשת כאשר מצביעים נאלצים לתמוך ב"רע במיעוטו" ולא במועמד המועדף עליהם, כפי שעשוי להתרחש בשיטת FPTP, כאשר הצבעה עבור המועמד המועדף עשויה להוביל לעלייתו של מועמד שלילי מבחינת הבוחר, והוא נאלץ להצביע מלכתחילה עבור מועמד פשרה.
חיובי מאוחר יותר - ללא נזק (אנ') מכיוון ששיטת FPTP אינה מתייחסת כלל להעדפות מאוחרות יותר בהצבעה, כמו העדפה שנייה ואילך, אי אפשר לפגוע או לעזור למועמד מועדף על ידי סימון העדפות מאוחרות יותר.
חיובי מאוחר יותר - ללא עזרה (אנ')
חיובי פרדוקס המחוזות המרובים פרדוקס ריבוי המחוזות מתייחס לסוג בוטה במיוחד של הטיה בקביעת מחוזות בחירה, כאשר ניתן לשרטט מפה שבה מועמד שמפסיד בבחירות מצליח בכל זאת לנצח בכל מחוז בחירה בפני עצמו. זה לא אפשרי בשיטת FPTP.
חיובי תגובה מעוותת תגובה מעוותת מתרחשת כאשר מועמד מפסיד כתוצאה מקבלת תמיכה רבה מדי מחלק מהבוחרים, כלומר ייתכן שמועמד יפסיד על ידי קבלת יותר מדי קולות. שיטת FPTP לא מאפשרת מצב כזה.
חיובי פרדוקס אי-הופעה פרדוקס אי-ההופעה הוא מצב שבו מועמד מפסיד כתוצאה מכך שיש לו יותר מדי תומכים. במילים אחרות, הוספת מצביע שתומך ב-A על פני B יכולה לגרום ל-A להפסיד. גם כאן, שיטת FPTP מונעת מצב כזה.

מערכת דו-מפלגתית

ערכים מורחבים – חוק דוברז'ה, הבוחר החציוני

אולי ההשפעה הבולטת ביותר של FPTP היא העובדה שלמספר המושבים של מפלגה בבית המחוקקים אין קשר לספירת הקולות שלה בבחירות, אלא רק לאופן שבו הקולות הללו חולקו גאוגרפית. מפלגות עם מעט קולות עשויות לפעמים לזכות ביותר מושבים באופן יחסי. יש המבקרים את השיטה על כך, וטוענים כי דרישה בסיסית של מערכת בחירות היא לייצג במדויק את עמדות הבוחרים. FPTP יוצרת לעיתים קרובות "רוב כוזב" על ידי ייצוג יתר של מפלגות גדולות יותר תוך ייצוג חסר של מפלגות קטנות יותר.

במקרים מסוימים, השיטה יכולה להוביל לכך שמפלגה תקבל את מירב הקולות, אך לא תצליח להשיג רוב מושבים בבית המחוקקים. התוצאה היא מצב שנקרא היפוך רוב או היפוך אלקטורלי.[5][6] דוגמה מפורסמת הייתה במערכת הבחירות הכלליות בבריטניה 1951.

מפלגה קטנה עשויה למשוך קולות ומושבים ממפלגה גדולה יותר הדומה לה אידאולוגית, ולכן להעניק יתרון למפלגה שהיא פחות דומה לה. לדוגמה, בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, המועמד העצמאי הנוטה שמאלה ראלף ניידר משך קולות מאל גור הנוטה לשמאל, וכתוצאה מכך הפסידו הדמוקרטים בבחירות. FPTP יוצר תמריץ אלקטורלי רב עוצמה למפלגות גדולות להתמקד במגזרים דומים של מצביעים עם מדיניות דומה. השפעה זו מפחיתה את הגיוון הפוליטי במדינה, מכיוון שהמפלגות הגדולות מקבלות תמריץ להתאחד סביב מדיניות דומה.[7]

מפגינים נגד שיטת FPTP בלונדון

חוק דוברז'ה הוא רעיון במדע המדינה הקובע כי השימוש בשיטת FPTP יוביל לקיומן של מערכות דו-מפלגתיות במחוזות בחירה המשתמשים בו, בהינתן מספיק זמן.[8] עם זאת, ברוב המדינות בהן נערכות בחירות בשיטת כל הקודם זוכה, יש בתי מחוקקים רב-מפלגתיים (אם כי עם שתי מפלגות גדולות מהאחרות). ארצות הברית היא היוצאת מן הכלל העיקרית.[9] יש טיעון נגדי לחוק דוברז'ה, שבעוד שברמה הלאומית השיטה עשויה לעודד מצב של שתי מפלגות גדולות, במחוזות הבחירה הבודדים רוב גדול עלול לגרום למפלגה הגדולה ביותר לסבול מפיצול.[10]

מחוזות בחירה מרכזיים והרכבת ממשלות

העיוותים בייצוג הגאוגרפי מספקים תמריצים למפלגות "למחוק אזורים" שבהם הן חלשות ואין להן סיכוי רב להיבחר. לכן הם מתעלמים מהאינטרסים של אזורים כאלו, מה שמוביל לממשלות שאינן שולטות לטובת האינטרס הלאומי. יתר על כן, במהלך מערכות הבחירות, פעילות הקמפיין נוטה להתמקד במושבים שוליים המוחזקים על ידי יריבים שבהם יש סיכוי לשינוי בייצוג.[11] מפלגות מתמקדות באותם אזורים הנחשבים שוליים, שבהם כלכל קול נוסף יש ערך רב יותר.[12][13]

בשיטת כל הקודם זוכה בדרך כלל מושג רוב על ידי אחת המפלגות המתמודדות אשר מקימה ממשלת רוב שאינה תלויה בקואליציה, דבר המעניק לשיטה יתרון על פני מערכות ייצוג יחסיות, בהן מפלגות קטנות יותר עשויות לקבל מעמד של "ממליכות מלכים" בקואליציות תוך שימוש בכוח המיקוח שלהן והשפעתן על המדיניות גבוהה יותר מגודלן הפרלמנטרי.[14] השיטה מייצרת לעיתים קרובות ממשלות שיש להן רוב בבית המחוקקים, ובכך מספקת לממשלות כאלה את הכוח החקיקתי הדרוש כדי ליישם את התחייבויותיהן.

השימוש בייצוג יחסי עשוי לאפשר למפלגות קטנות יותר להיות מכריעות ולהשיג מינוף שלא היו נהנות ממנו אחרת, אם כי ניתן למתן זאת במידת מה על ידי אחוז חסימה גבוה מספיק. תומכי FPTP טוענים כי השיטה בדרך כלל מצמצמת את האפשרות הזו, למעט כאשר למפלגות יש בסיס אזורי חזק.

מפלגות קיצוניות

תומכי ומתנגדי ה-FPTP מתווכחים לעיתים קרובות אם השיטה מועילה או מזיקה למפלגות קיצוניות, והאם היא דוחפת מפלגות להביע עמדות פחות מתונות. FPTP סובלת מתופעת לחץ על המרכז, בה מועמדים מתונים יותר נדחקים החוצה על ידי מועמדים קיצוניים יותר. עם זאת, פריימריז מפלגתיים עשויים לחזק או להחליש השפעה זו. באופן כללי, ל-FPTP אין מנגנון שיועיל למועמדים מתונים יותר. בחירה במועמדים שלא סיימו ראשונים במחוז שלהם, כפי שקורה בשיטות בחירה אחרות, תוארה על ידי דייוויד קמרון כיצירת "פרלמנט מלא בבחירות שניות שאף אחד לא באמת רצה אבל לא ממש התנגד לאף אחת מהן".[15]

מכיוון שבשיטת FPTP רק המנצח בכל מחוז מקבל ייצוג, המצביעים עוסקים לעיתים קרובות בהצבעה טקטית, סוג של צנזורה עצמית. הדבר מונע ממפלגות שמאל וימין קיצוניות להשיג מושבים בפרלמנט. ייצוג יחסי בדרך כלל נותן למפלגות הללו את חלקן הראוי בייצוג, ולכן יש פחות דחיפה להצבעה טקטית. לפיכך, הצבעה אסטרטגית מונעת מהקיצונים להשיג מושבים. אבל תומכי המפלגות הקיצוניות לא תמיד עוסקים בהצבעה טקטית, ולפעמים הם משיגים ייצוג גם ב-FPTP, הן משום שניצחון דורש אחוז נמוך יותר מאשר בשיטות אחרות - בהן נדרש בסופו של דבר רוב ממשי, והן באמצעות שימוש בתחבולות ובהתמקדות במחוזות בטוחים יותר או השתלטות מבפנים על מפלגה גדולה באמצעות סיעה פנימית קטנה וקיצונית.[16][17] דוגמאות בולטות הן שימור כוחה של פידס בהונגריה או טענות על כך שהשימוש ב-FPTP בדרום אפריקה היה גורם תורם לאימוץ שיטת האפרטהייד לאחר הבחירות הכלליות במדינה ב-1948.[18][19] פעיל זכויות האדם הבריטי פיטר טאצ'ל ואחרים טענו כי בריטניה נכנסה למלחמת עיראק בעיקר בגלל ההשפעות הפוליטיות של FPTP וכי שימוש בשיטת ייצוג יחסי הייתה מונעת את מעורבותה של בריטניה במלחמה.[20][21][22]

קולות מבוזבזים

קולות מבוזבזים נתפסים כקולות שניתנו למועמדים מפסידים, ולמועמדים זוכים - מעבר למספר הנדרש לניצחון. לדוגמה, בבחירות הכלליות בבריטניה ב-2005, 52% מהקולות ניתנו למועמדים מפסידים ו-18% היו קולות עודפים - בסך הכל 70% נחשבו קולות "מבוזבזים". כך, רוב גדול של קולות המצביעים לא משחק תפקיד בקביעת התוצאה. שיטה זו של המנצח לוקח הכל עשויה להיות אחת הסיבות לכך ש"השתתפות המצביעים נוטה להיות נמוכה יותר במדינות עם FPTP מאשר במקומות אחרים".[23] בשיטות בחירות אחרות, לרוב, מספר הקולות המבוזבזים נמוך יותר מאשר בשיטה הזו.

גרימנדרינג

מכיוון ש-FPTP מייצרת קולות מבוזבזים רבים ומכיוון שציבור הבוחרים מחולק למספר המקסימלי של מחוזות נפרדים, בחירות בשיטת FPTP עלולות להוביל לשימוש מוגבר בג'רימנדרינג, במסגרתו אזורי הבחירה מתוכננים במכוון להגדיל באופן לא הוגן את מספר המושבים בהם זוכה מפלגה אחת.[24]

הצבעה אסטרטגית

שיטת FPTP מעודדת הצבעה טקטית. לבוחרים יש תמריץ להצביע עבור מועמד שהם צופים שיש לו סיכוי גבוה יותר לנצח, בניגוד למועמד המועדף עליהם, שאולי לא סביר שינצח ושהצבעה עבורו עלולה להיחשב כבזבוז. FPTP מבזבזת פחות קולות כאשר משתמשים בה בתחרויות דו-מפלגתיות. הטיעון הזה מסוכם לפעמים, בצורה קיצונית, בטענה ש"כל הקולות שהולכים למי שאינו המועמד המגיע שני - הם קולות למנצח".[25] הסיבה לכך היא שההצבעות למועמדים האחרים מונעות תמיכה פוטנציאלית מהמועמד שהגיע למקום השני, שאחרת היה עשוי לנצח. לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, חלק מתומכיו של אל גור האמינו שאחת הסיבות להפסדו לג'ורג' בוש היא שחלק מהבוחרים (2.7%) הצביעו עבור ראלף ניידר ממפלגת הירוקים, וסקרים הצביעו על כך שיותר מהם היו מעדיפים את גור (45%) על פני בוש (27%).[26] הבחירות הוכרעו בסופו של דבר בתוצאות ההצבעה בפלורידה, שם גבר בוש על גור בהפרש של 537 קולות בלבד (0.009%), הרבה יותר מ-97,488 קולות (1.635%) שניתנו לנאדר באותה מדינה.

מכיוון שהבוחרים צריכים לחזות מי יהיו שני המועמדים המובילים, התוצאות עלולות להיות מעוותות באופן משמעותי:

  • חלק מהמצביעים יצביעו על סמך השקפתם לגבי האופן שבו אחרים יצביעו גם כן, וישנו את ההצבעה המקורית שלהם.
  • כוח משמעותי ניתן לתקשורת, מכיוון שחלק מהבוחרים יאמינו לטענותיה לגבי זהות המתמודדים המובילים. גם מצביעים שאינם סומכים על התקשורת יידעו שאחרים כן מאמינים לתקשורת, ולכן המועמדים שזוכים לתשומת הלב התקשורתית הגדולה ביותר יהיו כנראה הפופולריים ביותר.
  • מועמד חדש ללא רקורד, שהיה עשוי להיות נתמך על ידי רוב המצביעים, יתקשה להיחשב כאחד משני המועמדים המובילים, ובכך יאבד קולות להצבעה טקטית.
  • השיטה עשויה לקדם הצבעות נגד בניגוד להצבעות בעד. לדוגמה, בבריטניה, קמפיינים שלמים אורגנו במטרה להצביע נגד המפלגה השמרנית על ידי הצבעה ללייבור או לליברל-דמוקרטים באנגליה ובוויילס, ומאז 2015 למפלגה הלאומית הסקוטית בסקוטלנד.

גאוגרפיה

ההשפעה של שיטת FPTP במקומות בהן הבחירה נחלקת למחוזות, היא שהמפלגות הגדולות יותר ומפלגות בעלות תמיכה מרוכזת מבחינה גאוגרפית, זוכות בנתח גדול באופן לא פרופורציונלי של מושבים, בעוד שמפלגות קטנות יותר ומפלגות בעלות תמיכה שווה יותר בכלל המחוזות, זוכות בנתח קטן באופן לא פרופורציונלי של מושבים. הסיבה לכך היא שהמפלגות הגדולות זוכות במנדטים רבים ואינן "מבזבזות" קולות רבים. מכיוון שדפוסי ההצבעה דומים בכשני שלישים מהמחוזות, סביר יותר שמפלגה אחת תחזיק ברוב המושבים בבית המחוקקים בשיטת FPTP מאשר בשיטה יחסית. זה נכון במיוחד במצבים רב-מפלגתיים שבהם אף מפלגה לא זוכה ברוב הקולות.[27][28]

שיטת FPTP נוטה לספק (במיוחד למפלגות גדולות יותר) מספר משמעותי של מושבים בטוחים (אנ'), שבהם הנציג מוגן למעט במקרים דרמטיים במיוחד של מהפך פוליטי. בבריטניה, האגודה לרפורמה אלקטורלית מעריכה שיותר ממחצית המושבים יכולים להיחשב בטוחים.[29]

מדינות המשתמשות ב-FPTP

בתי מחוקקים שנבחרים אך ורק בשיטת FPTP

הבית העליון בלבד

הבית התחתון בלבד

משתנה לפי מדינה

בתי מחוקקים תת-לאומיים

שימוש בשיטת FPTP במערכות מעורבות לבחירת בתי מחוקקים

המדינות הבאות משתמשות בשיטת FPTP כדי לבחור חלק מבית המחוקקים שלהן, בסוגים שונים של מערכות מעורבות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיטת FPTP בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Allen, Joe (2023-10-16). "Toward a Different Kind of Party Government". Protect Democracy (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-10-20.
  2. ↑ Michael Gallagher, Paul Mitchell, The Politics of Electoral Systems, OUP Oxford, 2005-09-15, מסת"ב 978-0-19-153151-4. (באנגלית)
  3. ↑ Shaun Bowler, Bernard Grofman, André Blais, The United States: A Case of Duvergerian Equilibrium, New York, NY: Springer, 2009, עמ' 135–146, מסת"ב 978-0-387-09720-6. (באנגלית)
  4. ↑ Dan S. Felsenthal, Review of paradoxes afflicting various voting procedures where one out of m candidates (m ≥ 2) must be elected
  5. ↑ Michael Geruso, Dean Spears, Ishaana Talesara, Inversions in US Presidential Elections: 1836-2016, 2019-09 doi: 10.3386/w26247
  6. ↑ ELECTION INVERSIONS BY VARIANTS OF THE U.S. ELECTORAL COLLEGE Nicholas R. Miller Department of Political Science, UMBC [email protected] http://userpages.umbc.edu/~nmiller/index.htm For presentation a, slide-finder.com (באנגלית)
  7. ↑ Make Votes Matter - Everything wrong with First Past the Post - Proportional Representation, Make Votes Matter (באנגלית)
  8. ↑ Joseph A. Schlesinger and Mildred S. Schlesinger, Maurice Duverger and the Study of Political Parties, www.pratiquesciencessociales.net
  9. ↑ Patrick Dunleavy, Rekha Diwakar, Analysing multiparty competition in plurality rule elections, Party Politics 19, 2013-11, עמ' 855–886 doi: 10.1177/1354068811411026
  10. ↑ Eric S. Dickson, Kenneth Scheve, Social Identity, Electoral Institutions and the Number of Candidates, British Journal of Political Science 40, 2010-04, עמ' 349–375 doi: 10.1017/S0007123409990354
  11. ↑ "First Past the Post is a". IPPR (באנגלית בריטית). 2011-01-04. נבדק ב-2025-10-20.
  12. ↑ In Britain’s first past the post electoral system, some votes are worth 22 times more than others, Democratic Audit, ‏2013-08-28 (באנגלית בריטית)
  13. ↑ Marginal Seats UK Parilaiment, www.justsolutions.eu
  14. ↑ Steven J. Brams, D. Marc Kilgour, Kingmakers and leaders in coalition formation, Social Choice and Welfare 41, 2013, עמ' 1–18
  15. ↑ David Cameron, David Cameron: why keeping first past the post is vital for democracy, www.telegraph.co.uk
  16. ↑ Walker, Peter; correspondent, Peter Walker Political (2019-04-22). "First past the post abets extreme politics, says thinktank". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-10-20.
  17. ↑ The Electoral System and British Politics by David Klemperer, The Constitution Society (באנגלית בריטית)
  18. ↑ Four countries where First Past the Post is dead and buried, electoral-reform.org.uk (באנגלית בריטית)
  19. ↑ Owen Winter, How a Broken Voting System Gave South Africa Apartheid in 1948, ‏25.8.2016
  20. ↑ Tatchell, Peter (2010-05-03). "Democracy: we've never had it so bad". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-10-20.
  21. ↑ Anthony Barnett, Will Labour's next leader finally break with first-past-the-post?, LabourList, ‏2020-01-10 (באנגלית בריטית)
  22. ↑ Tim Root, Making government accountable to the people, Left Foot Forward: Leading the UK's progressive debate, ‏2019-09-30 (באנגלית בריטית)
  23. ↑ Carol Ann Drogus, Introducing comparative politics, CQ Press, 2008, מסת"ב 978-0-87289-343-6
  24. ↑ The ReDistricting Game, www.redistrictinggame.org (באנגלית)
  25. ↑ Brent Begany, The 2016 Election Proves The Need For Voting Reform, Policy Interns, ‏2016-06-30 (באנגלית)
  26. ↑ "THE 2004 CAMPAIGN: THE INDEPENDENT; Relax, Nader Advises Alarmed Democrats, but the 2000 Math Counsels Otherwise (Published 2004)" (באנגלית). 2004-02-24. נבדק ב-2025-10-24.
  27. ↑ First Past the Post, electoral-reform.org.uk (באנגלית בריטית)
  28. ↑ First Past the Post - Make Votes Matter, makevotesmatter.org.uk, ‏2024-02-07 (באנגלית אמריקאית)
  29. ↑ Katy Stoddard, General Election 2010: Safe and marginal seats, the Guardian, ‏2010-04-07 (באנגלית)


בחירות
שיטות בחירה בחירות ישירות • בחירות יחסיות • טופס כללי • בחירות אזוריות • בחירות ארציות • בחירות רובניות • הצבעה בשני סיבובים • הצבעת אישור • שיטת בורדה • שיטת ג'פרסון • שיטת הבונוס להשגת רוב קואליציוני • שיטת שולצה • שיטת הקול הנייד • חבר האלקטורים
הצבעה אחוז הצבעה • הצבעה בדואר • הצבעה במעטפות כפולות • הצבעה חשאית • הצבעה מוקדמת • הצבעה ממוחשבת • הצבעה מרחוק • הצבעה באינטרנט • זכות בחירה • חובת הצבעה
אמצעי הצבעה קלפי • מכונת הצבעה • פתק הצבעה • קלרוטריון
מונחים כלכלת בחירות • דממת בחירות • רשימה • שריון • הסכם עודפים • עימות בחירות • בחירות מקדימות • חוג בית • בחירות ביניים • בחירות בזק
נוספים פיקוח על בחירות • אחוז החסימה

שיטת FPTP42070399Q205759

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שיטת_FPTP&oldid=3498346"